ריטב”א על גיטין כז

ליכא מאן דפסק כר"י דרביה דר"א הוא ואיכא מאן דפסק הלכה כר"א מדאקשי' לעיל גבי שטרא פרסאה והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף ומי' לפום מאי דפי' לעיל עלה דההיא ליכא מינה למפסק כר"א ולקמן במכילתין נאריך בזה בס"ד והא לאו בני דעת נינהו א"ר הונא והוא שהיה גדול עומד ע"ג ואק"ל אפילו בגדול עומד ע"ג היכי מהני דמ"מ שליחות בעי' כדמוכח מההיא דתנן לקמן דצריך שיאמר לעדים ולעדים חתומו ואמרינן נמי ההוא דהוו קרי ליה נא' פאתה אזול סהדי וכתוב קפאתה אמר רבה עשו עדים שליחותן אלמא בשליחו' הוא ושליחות בעי' ואיכא למומר דאנן לאו שליחות בעינן אלא שיכתבו הגט לשמה וכל שיעשה הגט בצוואת הבעל ואע"פ שיעשהו מי שאינו בן שליחותו סגי משום לשמה אבל אם לא נכתב בצואת הבעל אעפ"י שכתב הסופר לשם אשה ידועה ואח"כ נמלך הבעל וגרשה לא הויא לשמה משום דאתתא לאו לגרושין קיימא כדאיתא בזבחי' אבל כל שנעש' בצואת הבעל בהכי סגי והא דנקט התם עשו עדי' שליחו' לישנא בעלמא נקט ותדע לך מדפסלי' אין יהודי משו' דאדעתי' דנפשי' עבי' ואי שלי' בעי' אפי' עבי' לדעת דידן נמי היכי מהני והא אין כן שליחות אלא ש"מ כדפירשי' דהא מלתא לא תליא בשליחות כלל אלא בצואת הבעל וכל שגדול עומד ע"ג שמזהירין שיעשו מחמת הבעל סגי ואי ק"ל ומ"ש הכא דבעי' אין יהודי בגדול עומד ע"ג ואלו התם ביבמות אמרינן דחש"ו אין חולצין אע"פי שגדול עומד ע"ג ואיכא למימר דהתם שאני דבעי' כונה לדעת עצמן שיהא להם כונה בחליצתן ע"מ לפטור ומש"ה לא סגי כגדול עומד ע"ג אבל הכא דלא צריכי כונה אחרת אלא ק שיכתבו לדעתם סגי בגדול עומד ע''ג מדקא פסול אין יהודי לענין הנאה מכלל דלענין כתיבה כשר פי' ע"ג דומיא דחש"ו ואקשי' והתני' אין יהודי פסול פי' ואפי' לענין כתיבת ופרקינ' ההוא ר"א דאמר עידי מסירה כרתי ואית ליה כתיבה לשמה בעי' וכי קאמר דאינו יהודי כשר אליבא דר"מ דלא בעי כתובה לשמה וכיון שכן לדידיה כשר בגדול עומד ע"ג דאיכא קצת כוונה מיה' דהוה ס"ד דמדרבנן מיהא בעי ר"מ כתובה לשמה לר"א לא סגי בהכי כיון דבעי כתיבה לשמה מן התורה ואקשי' והא ודאי אינו יהודי אדעתא דנפשיה עביד וכיון שכן ליכא כתיבה לשמה כלל ופרקי' אר"נ אומר היה ר"מ אפי' מצאו באשפה כו' לומר דר"מ לא בעי כתובה לשמה כלל ואפי' לכתחלה לא מדאורייתא ולא מדרבנן ולענין הלכתא קי"ל כר"א דבעי' כתיבה לשמה וכיון שכן עובדי כוכבים פסול אפי' בגדול עומד ע"ג דעובדי כוכבים אדעתא דנפשיה עביד ומיהו כתב הרמב"ן דעבד כשר לכתוב הגט דבר כוונה הוא ואפילו בלא אחר עומד ע"ג ולענין כתיבה לא בעי' שיהא בתורת גטין וקדושין ותדע לך דהא בעי' לאכשורי עובד כוכבים אי לאו משום דאדעתא דנפשיה עביד ועבד כיון דאיתיה במצות כאשה כשר לכתוב את הגט וכדאמר באשה שכותבת גיטא ל"ש טופס ל"ש תורף וזה שלו בדברי הרמב"ם דף כג ע"א ור"י אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף ר"י אמתני' קאי ופליג עליה דרב הונא דר"ה לא מכשיר לכתחלה לא טופס ולא תורף אלא בא' עומד ע"ג ור"י מכשיר טופס לכתחלה ואפי' בלא עומד ע"ג ותורף אפי' בגדול עומד ע"ג אפי' בדיעבד פוסל וקי"ל כר"י וכיון שכן חש"ו ועובד כוכבים כותבין לכתחלה טופס ואפילו בלא אחרים עומדים ע"ג אבל לא תורף כלל וכי תנינא לעיל דעובד כוכבים פסול היינו לכתוב תורף אבל לכתוב תופס כותב ול"ק מ"ש דהכא שריא לכתחלה טופס ולקמן גבי טופסי גיטין פסלינן להו אפילו בדיעבד משום דטופסי גטין דשכיח גזרינן ואפי' בדיעבד וכאן דלא שכיח התירו אפילו לכתחלה כדכתי' לעיל הכא בח"ל עסקינן דבעינן לומר ב"נ וב"נ ואע"ג דאמרינן לעיל בשמע קול קולמסא וקן מגילתא סגי דהיינו באדם שיכול לראות מסתפו סופר מניח דילמא חזא ליה אבל בסומא דלא אפשר למחזי ליה לא מסתפי מינה ועוד דסופר לא ידע אי שמע סופר זה או לא ועוד דכי אמרי' דסגי בהכי היינו בכתיבת אבל בחתימה דהויא משום קיום לא ודכתי' לעיל. ה"ה אע"ג דלא חזו ונחפתח כו' ואקי"ל והא אסיקא בב"ב דתחלתו וסופו בכשרות בעינן ותירץ הרב אב ב"ד דהכא כיון דמדינא קיום שטר לא מיבעי' משום עגונא הקילו בה רבנן:

ע"ב אר"א אר"י אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה וא"ת ולר"י מאי נעביד מדיוקא דר' אמי דמדקא פסול לעובד כוכבים מכלל דעבד כשר וי"ל דא"ל ר"י דהתם הוא לגבי הבאתו אבל לקבלה כיון דליתיה לענין גיטין וקדושין לא וא"ת ור"א היכי דייק דעבד כשר לענין קבלה ואיכא למימר דטעמא דר"א דאם איתא דעבד פסול לענין קבלה הוה תני ליה במתני' ור"י דא"ל דמש"ה לא תני ליה משום דמתני לא מיירי אלא בענין הבאה ומהכא משמע דעבד כשר להוליך את הגט דע''כ לא אסר ר"י אלא במקבל אבל במוליך לא ומהכא דייקא דמדקמפסיל עובד כוכבים לענין הבאה מכלל דעבד כשר וכ"כ רבי' נר"ו וכ"כ הרב בן מגי"ש ז"ל אלא שכתב שהרב אלפסי רבו היה פוסל עבד אפי' לעניין הכאה ויש מביאין ראיה לדבריו מהירושלמי דאמר התם הוה עובדא קאי ר"א בעבד שהביא הגט והכשיר וא"ל ר' בא כבר היינו להתיר א"א אלמא דעבד אינו כשר להביא גט ולאו ראיה דלאו שליח הבאה היה אלא שליח קבלה וסיפא דירושלמי מוכח הכי דאמרינן ואפי' תימא דלא שמע מילין דרבנן ושמעינן מן הכא דהרי זעירא ר' חייא בשם רבי' נר"ו דברים שיקבל העבד גט שחרור ואל יקבל גט אשה סברין מימר לא אמר דלא וקבל הא עבד וקבל כשר ריב"ה בשם ר' הושעיא מעשה היה וכהנת היתה ולא חשו משום ריח פיסול האי סיפא מוכח דרישא בשליח וכדכתיב לעיל וכיון שכן מסתברא דכשר להוליך אבל לקבל פסול וכר"י דאמר דאין העבד נעשה השליח לקבל גט אשה מיד בעלה וקי"ל נמי דהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו ולא קי"ל כוונתו דרפי דא"כ דהמשחרר חצי עבדו קנה וכדמוכח לקמן דמשחרר חצי עבדו לא קנה וא"ת דהמשחרר חצי עבדו לא קנה חציו עבד וחציו ב"ח היכי משכחת לה וי"ל בעבד של ב' שותפין:

כארץ ולאו אדבוריה דידיה סמכינן מהימנא בח"ל דאדבוריה דידיה סמכינן לא מהימנא א"ל אביי אדרבא איפכא מסתברא בארץ דאי אתא בעל מערער משגחי' ביה איכא למימר דלקלקלה מהימנא ולא מכוונה וא"ת ואמאי לא הצריכו לומר ב"נ וב"נ בארץ ויהיו נאמנות דהשתא אי אתי בעל מערער לא משגחי' ביה דהא אמרינן לעיל דאי עבדת אהניית' וי"ל שלא רצו לחלוק בשליחות א"נ בארץ לא מהימני כלל ואפי' אמר ב"נ וב"נ דלקלקלה מכוונים דכיון דאינהו חזו דבשליח דעלמא אי אתי בעל מערער משגיחי' ביה סברו דה"ה בכל שליח הבא מא"י ואפי' אמר ב"נ וב"נ סברי דאי אתי בעל מערער משגחי' ביה ומכוונים לקלקלה ובח"ל דאי אתי בעל מערער לא משגחי' ביה להמניה וא"ת אמאי לא חיישי' דאיהי להוציא מבעלה אכוונה וי"ל דאיהי לא חשידי דמשקרא אלא כדי לקלקלה ומשום דסני לה אבל להוצאה לחוד לא משקרי שהרי יודע היא שאם תצא זו יקח אחרת וגם הוא אף על פי שמוציא' מתחת בעלה אינה מקולקלת וכיון שאינה מקולקלת לא משקרא דאיהי לקלקולא דוקא אכוונה והא דאמרינן אף היא צריכה שמאמר ב"נ וב"נ לאו למימרא דאיהי דומיא דידהו דאינן נאמנות אלא בח"ל דהיא ודאי אפילו בארץ מהימנא דהא דהיא עצמה ליתא דההיא טעמא דלקלקולא קא מכוונא ואלו אינן נאמנות אלא בח"ל לבד אלא דאיידי דתנא בדידהו צריכות נקט בה צריכה ולא משום דדמו וכדפרי' לעיל ומעיקרא נמי כי בעי למפשט אי נאמנות להביא גטין דדוקא בח"ל מספקא ליה משום דכיון דאי אתי בעל ומערער לא מהימנא איכא למיחש דילמא איהי משקרא ועיניה נתנה באחר אבל בארץ דאי אתי בעל ומערער מהימן פשיטא ליה דנאמנות דלא משקרא ואסיקנא דאפי' בח"ל נאמנת ובלבד שהוא צ"ל ב"נ וב"נ וקי"ל כוותיה דאביי דהא תני' כוותיה ורב אשי נמי הכי ס"ל:

דף כ"ד ע"א והא דאמר ולא קתני וכתב ופה מוכיח לרב אשי ל"ק דבמיתה נמי איכא פה ותנא לא נקיט אלא מאי דאיתי' בגט וליתא במיתה כלל ורב יוסף סבר דבגט איכא פה דצ"ל שמת בעלה וכנגדה בגט שאומר לה הא גיטך ששלח ליך בעליך ואיכא למי' דב"נ וב"נ מיותר בגט ממיתה ומש"ה קאמר דהל"ל כתב ופה מוכיח ורב אשי כיון דהכא התם איכא פה לא משוי הפרשה בין דיבור מיעוט לדיבור מרובה מכי מטיא גיטא לידה איגרשה ליכא לפ' דה"ק אשה דכיון דמטיא גיטא לידא איגרשה ותו לית לן להימנא א אמרה ב"נ וב"נ דליכא להמני בהכי אלא לשליח שאומר כן קודם נתינת הגט שהאשה נתגרשה לה דהא אפשר לתרוצא כגון שא"ל אל תתגרשי אלא במקום פ' דקודם שהגיע לאותו מקום בעודה היא שליח נאמנת לומר ב"נ וב"נ ומי' י"ל דהא דלא שני ליה הכי משום דלא משמע ליה דיהא נאמנת אלא בשליח דעלמא שאינו נאמן אלא במקום גרושין ובשע' גירושין ומשום דדיוק טפי והנכון דהכא ה"ק אשה אמאי צ"ל ב"נ וב"נ דכיון שהגט בא לידיה מידו של בעל ליכא למיחש לכלום והיינו דבבעל הנותן גט לא הצריכו כלום והכא מ"ש כיון שהגט בא מידו לידה והשתא לא מצי לשנויי ליה כגון דא"ל לא תתגרשי בו אלא לאחר ל' ימים דאצ"ל כלום וגם לא חיישינן שמא יבא הבעל ויערער כיון שהגט בא מידו לידה בעל דעת גרושין גמורים נתנו לה וליכא למיחש בכי הא לאימלוכי וכדכתיב בריש מכילתין ופרקי' ל"צ דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית להתם כו' והשתא לא קשיא לן אמאי צ"ל כיון שהגט בא מידו לידה דכיון דבתורת שליחות בא לידה ולא רצו לחלוק בשליחות וכדפי' לעיל בפ"ד והא לא חזרה שליחות אצל הבעל לומר דגט זה לא בא ליד אשה זו משליחותיה של בעל דהא נעשית שליח עד דמטיא להתם ובשעת כניסתה שם נפסק שליחותיה מהולכה ונמצא כשהיא מקבלת הגט מעצמה אין כאן שליח דכבר כלתה שליחות הבעל דה"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע כך פי' רבינו נר"ו בשם מקצת הגאונים ונכון הוא:

אלא למ"ד משום חצרה הבא לאחר מכאן מאי א"ל פרש"י חמרה הבאה לאחר מכאן כגון שזרק לה הגט לחצר חבירו ואח"כ קראתו ודמיא להא שהרי הוא עשה חצר חצרו שליח הולכה והוא כשקראתו עשאתו שליח לקבלה והקשו בתוס' וכי מה דמיון יש נותן גט לחצר חבירו לנותן גט לשלוחו דהא כבר פשט דאינו כלום דמה שייכות יש לו בחצר חבירו לכך פי' הם מחצירו הבא לאחר מכאן הוא שנותן גט בתוך חצירו ומוכרו לחבירו והשתא אי מפרשינן בענין זה אתי למטעי ולהכשיר בנותן גט בחצרך דחצרו דומה לשליחו דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם שוי שליח להולכה ופי' ובשעה שתעשה שליח אחר בשעה שתצא הגט מידה תאמר ב"נ וב"נ כדאיתא בהדיא במתני' וצ"ל כן בפני ב"ד וכדאי' לעיל דהא קיום הגט הוא ואין קיום אלא בב"ד וזה פשוט ולא הוצרך לפ' ועוד דאפשר דסמוך אאידך לישנא והיינו דאיכא בין האי לישנא קמא לאידך לישנא דלהאי לישנא קמא תצטרך היא העדים שיעידו שהוא אמר ב"נ וב"נ ולאידך לישנא לא צריך דכיון דשליח ב"ד היא והוא אומר שליח ב"ד אני בהכי סגי וללישנא קמא מציא איהי לשוויי שליח אפילו שלא בפני ב"ד דכיון דאיהו היא שאמרה ב"נ וב"נ ושליח ב' אצ"ל כלום ואין אנו צריכין לנאמנותו כלל בכי הא שליח עושה כמה שלוחים כלומר שלא בפני ב"ד הדרן עלך פ' המביא ובס"ד נתחיל פ' כל הגט: