ריטב”א על גיטין כג

משום כלכם אבל א"ל ענין אחר הוא ולא שייך למגזר ומי' אפי' בגט דא"ל כתבו דוקא לכתחלה קרוב או פסול בראש אבל בסוף לא גזרה משום שטרו' דעלמא דבשאר שטרות אין ראוי בשום צד להחתים עדים בסוף ואפי' א"ל כתבו משום דאי חתמו קרובי' או פסולי' בסוף ולא ידעי' היכי מסתמ' פסלי' לשט' אפי' בדיעבד דוקא שהחתימו בראש קרובים או פסולי' הכשירו בשטרו' משו' דאיכא למי' רווח שבק למאן דקשיש מיניה ודלא איהו בקרובים אבל בסוף לא מ"ט מחתים פסולי' אי לא משום דכלהו היו עדים דמשום תנאי ל"ל דלא שכיח בשטרות להרבות עדים משום תנאי ומשום כבוד לא שכיח אלא בכתובה והכי תליא בהדיא בפ' גט פשוט היו ד' או ה' חתומי' השטר ונמצאו ב' הא' קרובים או פסולי' מקיים עדות בשאר אלמא דוקא ב' הא' אבל אם האחרונים השטר פסול מטעמ' דפרי' ומה שאמרנו לעיל דבגט דוקא לכתחלה פסול לחתום בין בתחלה בין בסוף אבל בדיעבד כשר אפי' בסוף ואע"ג דבשאר שטרות אינו כן טעמא דמלת' משום דבגט בכל ענין להכשר ואפי' לא ידעי' היאך חתמו דליכא למיחש דעדים היו כיון דעידי הגט אין חותמין זה בלא זה ובודאי משום תנאי חתמו דלחתום עדים משום תנאי בגט שכיח טפי כדי לצערא וכיון שכן הגט כשר דליכא למגזר כולי האי בסוף בגט בדיעבד משום דסוף בדיעבד דשאר שטרות הפסולים כיון דמן הדין בגט עצמו ליכא למיחש למידי כיון דעידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה כדפרי' והא דתניא בתוספת' דגטין גט שחתמו עליה ה' עדים ונמצאו ג' הא' קרובים או פסולים תתקיים העדות כשאר דמשמ' דדוק' הא' אבל אחרונים פסול וכ"ש בשאר שט' איכא למי' כדמוקי לה בירושלמי דהירושלמי מייתי לה ואמ' עלה ר' אילא בשם רבי אסי אתיא כמ"ד עידי הגט חותמים זה בלא זה פי' וכיון דכן ריביה כשאר שטרות וחיישינן דמשום עדים חתמו כיון שלא ראו זה את זה ולא אמ' דמשום תנאי חתמו ומשום דאפילו בגט שכיח טפי להרבות חותמים משום עדים מלהרבות משום תנאי כמ"ד אין עדים חותמים זה בלא זה אפילו לא חתם כשר כלומר אפי' לא חתמו בתחלה אלא בסוף כשר א"נ אפשר לומר דהתוס' בכולי גיטי מיירי כלומר ואפי' בשאר שטרות ומשום שאר שט' נקט ב' הא' א"נ אפשר לו דמש"ה נקט ב' הא' אבל ודאי בדיעבד אפי' בסוף כשר ומטע' דפרי' ואפ"ה לא אצטריך לקיומי כל עידי הגט אלא בב' האחרונים סגי לן כיון דלכתחלה אינן רשאין לחתום אנן מסתמא לא חיישינן אבל למ"ד כשר אפי' דחיישינן וצריכים אנו לקיים כל עידי הגט משום חשש דשמא איכא פסולים בתחלה או באמצע או בסוף ואפי' למ"ד כשר מסתבר לי דבב' סגי דכיון דלא ידעי' מסתמא לא חיישינן להכי דאינו מצוי להחתים פסולים והא דאמ' דבשא' שטרו' דאי איכא בסוף ואפילו בדיעבד דהשטר פסול היינו מסתמא אי לא ידעינן אי משום עדים אי משום תנאי דמסתמא בעדים היו ומטעמא דפרי' לעי אבל אי ידעי' דמשום תנאי דזה השטר כשר ואינו נאמן לומר פרעתיך אלא דלא גבי ממשעבדי דמדין השטר בעצמו אינו גובה אלא מחמת עדותן של אלו שמעידין לנו ומשום תנאי הוו הויא להו כעדים ע"פ ולא גבי ממשעבדי כדכתיבנא לעיל ומיהו לענין מקושר רשאי לחתום בו קרוב או פסול בין בתחל' בין בסוף כדאיתא לקמן במכילתין וטעמא משים דבעינן עדים כנגד קשרים ודבר ידוע הוא דמשום מלוי הקשרים חתמו כי היכי דבעלמ' לא חיישינן בתחלה משום דאיכא למימר דלמלוי חתמו ומיהו דוקא ע"א פסול הכשירו אבל ב' בשום מקום לא לא בתחלה ולא בסוף ואע"ג דבשאר שטרות ב' או ג' התם טעמא משום דאין דרך להרבות בעדים וכי חזו בשטר עדים טובא אמרי' מאי דקאמר ולא מקיימי' ליה אלא מעדים שבסוף דרמו אנפשייהו ואמרי' דילמא קרובים או פסולים חתמו ברישא למלאת או משום תנאי והלכך לא מקיימי ליה לשטר עד דידעי הי מנייהו פסולים או כשרים או מאותן שבסוף דליכא למיחש למידי וכדפי' אבל בגט מקושר דרך להרבות בעדים כנגד הקשרים לא מתמהי ולא רמו אנפשייהו דמקיימי שטרא מב' הפסולים ואע"ג דג' בעי' בגט המקושר דילמא אתרמי דתרי מינייהו פסולים ומ"ה לא הכשירו בו אלא ע"א פסול לבד וכדאמר זו השטה הנכונה מפי רבינו נר"ו ויש סבורין לומר דבין בגט בין בשאר שטרות בין בתחלה בין בסוף כשרים ומ"ש בברייתא ב' הא' רבותא נקט דאפי' הא' דנר' יותר משום עדים חתמו ומביאין ראיה מהא דאמר דהכא דגרסי' הכא הכי איחתים בתחלה קרוב או פסול ואמר דדוקא אי אחתים בתחלה איכא למגזר משום שאר שטרות בעלמא אבל בסוף כשר דליכא לאחלופי משום דבשאר שטרות כשר טפי בסוף מבתחלה וסברא הא דעת הר"ר יהודה גאון ז"ל ורבינו הסכים לדעתו וסברא האחרונה כדעת רב האיי גאון ואחרים עמו ובמקומו בפ' ג"פ אאריך בה בס"ד אם יגמור ה' עלי ומה דאמרינן בתוספ' נכנסו הא' פסולים שתתקיים בעדים כשאר שטרות מקשה בירושלמי ויעשה בהרחק עדות כלומר אותם הפסולין להוו כאלו אין שם פסולים אלא שהגיד חלוקתם של השטר משום הרחקה ופריך ליה יכול דמדרבנן בא משים ר' ירמיה עדים פסולים אינם נעשים בהרחק עדות שלא באו אלא להכשרו של גט לומר דטפי עדיף השתא משאלו לא הוה כתוב בו שאלו לא היה כתוב בו כלום היה יכול להזדייף שמילאהו אינו יכול להזדייף וכיוצא בזה אמר' בגמרא דילן בפ' ג"פ ומיהו אומר רבינו היינו דווקא כשלא יצא בשטר מידי עדים עד שמלאהו שהרי הוא כשר בידם אבל אם יצא מרשותם בהרחק קודם שחתמו בו הפסולי' פסול דכיון דשטר זה היה פסול שעה א' ביד בעל השטר שוב אין לו תקנה רבינו נר"ו נר''ו ההוא ס''ל כתבו גט לאשתו פי' וא"ל כולכם סתמא אתא לקמיה דריב"ל ס''ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק דס"ל כרשב"ל דאמר כולם משום עדים וכדאי' במסקנא וכדפי' דכשהכשיר ר"ח אפי' מכאן ועד י' ימים הכשר דלא חיישינן שמא פייס דאי דפייס קלא אות ליה ואנן קי"ל כר"י דאם אמר כולכם סתמא ב' משום עדים וכולם משום תנאי ומיהא דאמרינן דמחתם לכתחלה קרוב או פסול נראה דקי"ל כמ"ד דפסול דאתו לאחלופי לחומרא דף יט ע"א מתני' קנקנתום פרש"י שזה הנקרא דרמינט בלעז ולפ"ז יהא אסור להטיל אינדרמינט בתוך דיו של ס"ת שהרי הוא מתקיים וכדאמ' במס' סוטה וכי מטילין קנטנטור לתוך הגט והתורה אמרה ומחה כתב שהוא יכול למחות ורבינו פי' שהוא בל ערבי אלגנדאל ובלשון לעז וידריאול ומש"ה אומר ר"ת דמותר להטיל אברומינט לתוך דיו של ס"ת שלא אסרו אלא קנקנטור וזהו וידריאול וזה אינו שהרי הדיו שיש בו אדרמנט אינו נמוח ולפ"ז יהיו כולם אסורין ומה שנהגו עכשיו להטיל קנקנטום לתוך דיו ס"ת אפשר דס"ל דלא אמר אלא בפ' סוטה שבמקדש אבל בס"ת מותר להטיל קנקנטום בדיו. כתב במי טריא ואפצא כשר מכאן היה אומר ר"ת דאין כותבין ס"ת בדיו שלנו שהוא של עפצים דהוא לאו דיו הוא אלא מי עפצא ואנן דס"ת דיו בעינן כדמוכח בפרק הקומץ במנחות ועוד דהא אמרינן דנדה בליקוטרא דדיו ואטוי ליה ודיו שלנו לא עביד קוטרא ועוד דבשבת אמרינן דכל העשנים יפים לדיו ובדיו שלנו אין משימים בו עשן לפי' היה אומר כרב דאין כותבין ס"ת אלא בדיו שנעשה בעץ שקורין אלידראן וההוא נעשה קורט ונעשה בעשן וזה אינו דסתם דיו היא של עפצים וכו' מרבי' הכא מכל דבר המתקיים מי עפצים היינו מים שנשורו בתוכו העפצים בלא בישול ההוא נקרא מי אפצא דאינו דיו עד שנתבשל אבל אחר שנתבשל נקרא דיו ואם מבשלין אותו הרבה נעשה קורט ומי שידע לעשותו כתיקונו משים בו עשן דיו ע"ג דיו סיקרא ע"ג סיקרא פטור דלאו מוחק ולאו כותב הוא דדיו ע"ג דיו בין ע"ג לח בין ע"ג יבש פטור דלאו כלום הוא ולא כתיבה היא ואתיא אליבא דרבנן אבל ודאי לר"י כתב הוא וכדאמ' לקמ' כתב הגט שלא לשמה והעביר עליו קולמוסי לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן ולר"י לח ע"ג יבש הוי כתב וכדאמ' לקמן אזכרות שנכתבו שלא לשמה להעביר עלייהו קולמוס ולכשירינהו לפ"י והתם דלח ע"ג יבש הוא ולא תימא דוקא לענין מצוה מהני אבל לענין שבת לא הוי כתב דאפילו לענין שבת הוי כתב לר"י וכדתנן בפרק הבונה כתב ע"ג כתב פטור ואמר' מאן תנא דלא כר"י דאי הא אמר כתב עליון כתב ואי ק"ל ולרב אחא בר יעקב דאמר לקמן דע"כ לא אמרי רבנן הכא אלא משום דבעי' זה אלי ואנוהו אבל בעלמא כתב עליון כתב מתני' דקת' דכתב ע"ג כתב פסול כמאן איכא למי' דאיהו מוקי לה בסוקר' ע"ג דיו וד"ה דלר"מ אינו חייב מ' וכתב דאף מאן דמחייב אינו מחייב אלא משוה מוחק א"נ אפשר לו' דאיהו סבר דהתם הוא משום לשמה אבל בשבת דמלאכ' מחשבת אסרה תורה כל שנכתב כבר חשיב:

אמר רב עדים שאינם יודעים לחתום מקרעי' להם עור חלק וממלאים את הקרעים דיו ואצ"ל שרושמין להם בבוא וברוק וה"מ בגטין אבל בשאר שטרות לא אא"כ ידעי לקרות ולחתום כרש"בג דאמר הכי לקמן וקי"ל כוותיה ומי' לקרות אדם חשוב בספרא דדייני ל"צ כדאמר' ה"נ אחר כי ה"נ ספרא דייני ואנשי אחריני לא ואפש' דהיינו דוקא בשטרות אבל בגטין דלאו הכי קורין לפניה' שחותמין משום תקנה והא דקרו קמיה דר"א וחתי' וקמיה דר"נ וחתים לא הוי כעד מפי עד דהא הוא מעשה חזא אלא שסומך על אלו שהמעשה הוא נעשה עד עליו שהוא כתוב בשטר זה וכל היכא שיהא לבו בטוח' דלא משקרי דמהמני ליה יכול לסמוך עליהם הרמב"ן:

רב פפא אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בעש"ג מקרי לב' גוים זה שלא בפני זה במל"ת ומגבי ביה ממשעב' והכי הלכת' והנהו לא ידעו לא סמכי' א"כ גוים דמקרי להו דדוקא דיין הוא שסומך ע"ז משום דעבידא לאגלויי אבל עדים לעולם אין להם לסמוך על אדם אא"כ לבם נוקף כר"נ וספרי דדייני וגט שכתבו עברות ועדיו יוונית. כשר וה"ה לשאר שטרות ש אמר שמואל נתן לה נייר חלק וא"ל הרי זה גיטך פסלה מן הכהונה חיישינן שמא במי מילין כתבו פי' רבי' נר"ו דהשתא קס"ד דכל שא"ל הבעל ה"ז גיטך אעפ"י שאין אנו יכולין להכחיש דבריו נאמן ומגורש' שהרי אין אנו רואין אלא נייר חלק ואפ"ה אמרי' דגט הוא משום דחיישינן שמא במי מילין כתבו והשתא קס"ד דלא אפשר למבדקיה ואפ"ה אמר דמגורשת וה"ה אם נשרף מה שנתן לה והוא אומר דגט הוא מגורשת ומקשה ליה מדתניא הרי זה גיטך וזרקתו לים וחזר ואמ' שטר פסים הוא שטר אמנה הוא מגורשת טעמא דאיכא כתב כלומר יכולין להכחישו ולעמוד על הדבר ובהא הוא סמכי עליה משום דלא משקר דהוייא מילתא דעבידא לגלויי אבל ליכא כתב לא דילמא משקר כיון דלא אפשר למבדקיה דהכי הוה ס"ד השתא ומשמע לן דברייתא בדאיכא כתב מדקאמר שטר פסו' הוא ולא א"ל לא היה כתיבה עליו כלום א"נ מדנקט זרקתו לים דמשמע הא לא זרקתו יכולין אנו לעמוד עליו לפום מאי דקס''ד השתא וכתב ומאי קושיא דילמא בריית' בדאיכ' כתב אמ' שהיא מגורשת גמורה וכדמשמע מלישנא דלאו כל הימנו לאסרה אבל ההיא דשמואל כיון דליכא כתב אינו מגורשת גמורה והיינו דקתני חיישינן וי"ל דאי איתא דהכי הוא דמשמע ליה לתנא דבריתא דהכא דליכא כתב אינה מגורשת כלל ואפילו ספק מגורשת הו"ל לתנא דברייתא למתני בהדיא ומדלא תני לא ש"מ דהיכא דליכא כתב לא הוי מגורשת כלל ופרקי' כי אמר שמואל נמי דבדקי' לה במיא דנרא פי' אפי' שמואל דאמר הכא היינו מפני שאפשר למבדקיה במיא דנרא וכיון דיכולין אנו לעמוד עליו סמכינן עליו דלא משקר והא דאמר דבדקי' ליה היינו משום דאפי' דבדקי' ליה דאבחנן דאיכא גט כתוב בו לא הוי אלא ספק מגורשת וכדמפ' טעמא ואקשי' וכי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט כלומר ואמאי הוי מגורשת מעיקרא כתב מובלע היה והא ודאי אינו כתב והשתא דמפלי' הוא