ריטב”א על גיטין כב

היא לא תדע זמן חתירתו ולא תאכל פי' מן הבעל אלא מאכילה ואילך לפי פי' ר"י שגט מאוחר כשר אבל אינה מתגרשת אלא מן הזמן ואילך שכיון שכתוב בגט זמן זה הרי כאלו אמר לה לא תתגרשי בו עד יום פ' וכוון שכן משום בת אחותו ומשום פי' ליכא דלא אמרי' דבעל מפסיד פי' משעת כתובה או משעת חתימה אלא בגט הראוי לגרש בו מעתה אבל בגט מאוחר כיון דאין ראוי לגרש בו מעתה לא מפסיד פי' אלא משעת נתינה ואילך והראב"ד מסברה זו שגט מאוחר כשר ומוסיף ואומר שמתגרשת היא מעתה ומיהו הבעל לא מפסיד פי' אלא מזמן הגט ואילך וכאלו התנה ט"ו הלכך איחרו ומיהו תימא לן אכתי אית בה משום בת אחותו לפי' נראה עיקר שאינה מתגרשת בו אלא מזמן הגט ואילך ולפ"ז אפשר לומר דה"ה בכל שטרי הקנאה כלומר שקונין בשט' בעצמו שהשטר עושה מעשה בגט שאם הוא מאוחר שאינו קינה הלוקח או המקבל מתנה עד זמן השטר דה"ל כאלו א"ל לא תקנו עד זמן פ' ואם התנה לאחר ביני וביני אין ללוקח או למקבל מתנה כלום ומיהו אי כתוב בו מעכשיו ה"ל כמעכשיו ולזמן פ' דגופא מעכשיו ופירי לאותו זמן ויש מי שכתב דגט מאוחר פסול והרמב"ם מזאת, הסברא וזה לא קרי ליה בשבועות א"ל משום דהתם במידי דממונא קעסיק א"כ משום דמוקדם הוא פלוגתא דר"ש ורבנן לא תני וההיא דאמר בתוס' כשר בגט פסול בפרוזבול כשר בפרוזבול פסול גט בגט חוב קאמר דאפי' בשאר שטרות נקראים בלשון גט אבל גט מאוחר פסול בין מתוך הזמן בין אחר הזמן ואילך שאינה מתגרשת בו לעולם ונראה דהיינו בגט שאין בו זמן שאם נשאת בו הולד כשר ומיהו לא תנשא בו לעולם ויש ראיה לזה מההוא דאמרינן ביבמות ההוא גיטא דאשתכח בסורא דהוה כתיב ביה אנא ענין בר חייא פטרית ותריך יתיכו כו' ובדקו רבנן ולא אשכחו מס רא ועד נהרדעא אלא חד ענין מסורא ואתו סהדי ואמר ההוא בדיק הוה בנהרדעא ואמר רבא חיישינן לגמלא פרחא או לקפיצה או דילמא מולי מסר ואי איתא דגט מאוחר כשר מאי כולי האי דילמא אחר הוא וכתב ידו ואע"ג דאין להם לאחרו שלא ברצון הבעל שהרי שלוחי הבעל נינהו ולית להו לשנות שליחותייהו דהוי גט פסול דילמא ברצון הבעל במקצתו אחרוהו י"ל דהא לאו ראיה דהיינו בכלל מ"ד מילי מסר כלומר שמסר לו מקמי הכי דלעביד ליה בההוא יומא ומי' אע"ג דפשטא דמילתא שמעי' דכשר כיון דפלוגתא דרבוותא הוא ראוי להחמיר א שלא לעשות בו מעשה כלל אמר שמואל כתובה במעש' ב"ד דמיאומה מעש' ב"ד נכתבים ביום ונחתמי' בלילה דהא אית להו קלא משעת כתיבה והא דאמרינן נכתבין ביום ונחתמים בלילה לאו דוקא בלילה אלא ה"ה אחר כמה ימים וכתובה נמי כמעשה ב"ד דמיא דמשום איחתוני הוא ומדאחתוני להו גמר ומשעבד נפשיה בלא קנין ובלא כתיבה וכיון שכן קלא אית ליה במה הוא וכדאמר ואע"ג דתנאי כתובה ככתובה דמי ה"מ למאי דמהני התם אבל לשאר מילי לא ובמ' כתובות בפ' אע"פ כתבתי מזה בס"ד ומי' אי איכא קנין אפי' תוס' נמי דמשעת קנין שעבד נפשיה וקי"ל כוותי' דשמואל דכתובה כמעשה ב"ד דמיא ונכתבת ביום ונחתמת בלילה ואפי' דלא עסוקין באותו ענין דהא ליכא מאן דפליג עליה ואע"ג דרחי' ובעינן למימר כרב אפשר דאית ליה דחיה בעלמא היא ומעשה שהיה כך היה ומיהו אפי' הוה רב פליג עליה הוה הלכתא כשמואל דהא קי"ל הלכתא כשמואל בדינים ר"ש אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל כו' פי' אמתני' דש"ח המוקדמין פסולין קאי ואמר ל"ש שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר והכי הלכתא ע"כ אכל מכאן ועד י' ימים לא חיישינן שמא פייס פירש"י שמא פייס ובעל וה"ל גט ישן וק"ל א"כ ע"ש דגבי המשליש גט לאשתו וא"ל אל תתנהו לה עד לאחר ל' יום דלא חיישינן שמא פייס ובעל והכא חיישינן וי"ל לפי פי' שהגט נכתב ונחתם לא חיישינן אבל הכא שלא נחתם עדיין חיישינן שמא פייס הבעל ומיהו אינו מחוור דאנן לא חיישינן אלא כשנתייחד עמה אבל לא נתייחד עמה לא חיישינן וכדתנן איזהו גט ישן כל שנתייחד עמה משכתבו לה אלמא דוקא כשראינו שנתייחד אבל היכא שלא ראינו שנתייחד מסתמא לא חיישינן ור"ח פי' שמא פייס ובטל הגט ואע"פ דגבי המשליש לא חיישינן היינו משום דכל גט שנגמר אינו יכול לבטלו אבל בהא כיון שלא נחתם עדיין יכול לבטלו ושוב אינו ראוי לגרש בו אעפ"י שהחתימו אח"כ אלא דקיי"ל דהא בפ' כל הגט גבי ההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו וא"ל לשליח לא תותביה ניהלה עד ל' יום ואמר התם דליחוש שמא פייס והא התם שנגמר הגט וכיון שכן היאך יכול לבטלו וכן מההיא דמי שאחזו בההיא דא"ל לדביתהו זה גיטך אם תעבור מכנגד פניך ל' יום ואקשינן וליחוש שמא פייס ואעפ"י שנגמר הגט וקשיא נמי דלא חייש הכא משום דאי איתא דפייס קלא אית ליה התם אמאי חיישינן וכל זה קשיא נמי לפרש"י אבל הנכון כמו שפי' רבי' נר"ו בשם אחיו החכם הגדול ר' פנחס הלוי דהכא טעמא מאי אמרינן דמשעת כתיבה מתפייס הבעל פי' משים שנתן עיניו לגרש' הכא כיון דפייס דינא הוא דלא לפסי' לפי' שהרי אין דעתו לגרשה וכיון דכן דינא הוא הוא דלפסל בגיטי מוקדם דהא איכא משום פי' ולכ'ע טעמא דר"ש משום פי' ודוקא בגט זה כיון שלא נגמר אמרינן הכי אבל בעלמ' בגט שנכתב ונחתם ואותביה בכיסתיה לא אמרינן הכי דליחיש שמא פייס ולא לפסיד פי' כיון שאין דעתו לגרשה דכל היכא שהגט נכתב ונתתם אעפ"י שנתפייס לא אמרו' הכי כל היכא שלבסוף חזר וגירש ומי' ההוא דפ' כל הגט ופ' מי שאחזו לאו מענין זה נינהו אלא כל חד מינייהו ענין א' בפני עצמו ולפי ענין מקומו הוא מתפרש דההיא דפ' כל הגט דאמר התם דחיישינן שמא פייס פי' שמא פייס ובטל השליחות ואע"ג דבעלמ' גבי גיטין הבאי' ממ"ה לא חיישינן להכי התם היינו טעמא דכיון שהוא בלא טענ' אר"ש דלא ליתן לה גט אלא עד אחר ל' יום מסתמ' משמע דלא ניחא ליה בגירושין ולא אמר הכי אלא לראות אם נתפייס ומש"ה חיישינן התם שמא פייס ובטל השליחות אעפ"י שאמר לשליח לא תתנהו לה עד ג' חדשים משום דהתם לא עביד הכי כדי להתפייס אלא כדי להבחין בין זרעו לזרע ב' והיינו דנקט ג' חדשים וההיא דפ' מי שאחזו דאמר הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום והיה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתייח' הרי זה גט ולא תנשא לאחר עד שיעבור ל' יום ואקשי' התם וליחוש שמא פיוס ה"ק שמא פייס ומחלה לו על הפנאי ההוא להנאתה שאם יצער אותה שלא יראה אותה ל יום דליהוי גיטא וכיון דכן בידה למחול על התנאי כזה שהוא להנאתה ולא דמי לאומר הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי' ר' זוז דאעפ"י שמוחל אותם לה דאינו גט דהתם לצעורי קמכוין ודאי לא נצטערה אבל היכא דהוי התנאי להנאת' ודאי בידה למחול וקרוב הדבר בכל אלו לומר שמא פייס הלכך אף לר"י לא אמרינן דאם איתא דפייס קלא אית ליה דכיון שיש רגלים לדבר חיישינן שמא פיוס ולא נודע והני מתפרשי נמי ההיא דאמר התם מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך הזמן הרי זה גט ואקשי' וליחוש שמא בא כלומר כיון שתנאי זה ג"כ להנאת' היא יכולה למחו' ואפי בתרוייהו באומ' נאמנת עלי לומר שלא באתי ונאמנת לומר שלא פייסתי כלומר כשנתן לה הגט על תנאי זה דכל זמן שאומ' שלא בא או שלא נתפייסה שיהא גט אעפ"י שבודאי בא ופייסה מ"מ הוא תלה התנאי באמירתה ולפי פי' זה א"ש באומ' נאמנת עלי דאלת"ה אי איכא למיחש דפייס ובא אמירתה מה מהניא אבל עכשיו א"ש שהתנאי תלה באמירת' וכל זמן שלא קאמר שפייסה או שבא הרי זה גט ומגורשת כך פי' לזו רבינו נר"ו ונכון:

א"ל כתבו גט לאשתי רי"א ב' משום עדים וכולם משום תנאי ואסיק' בגמרא דא"ל כלכם ומ"ד משום עדים אם נמצא א' מהם קרוב או פסול פי' משום דהוי עדות אחד ומה ב' נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף י' כן כיון שהכל עדות א' ויחדן כלן לעדים ולאו דוסא שיחדם אפי' לא יחדן אלא שהם ראו המעשה ובאו הפסולים עם הכשרים להעיד בב"ד עדותן בטל' כדאי' התם במכות דאמרי' להו אי למחזי אתיתו אי לאסהודי אתיתו כיון דאיכא פסול בהדייהו עדותן בטלה ולא תימ' דזהו דוקא בדיני אלא ה"ה בדיני ממונות אם באו ג' בא' שהלוה מנה לחבירו וא' מהם קרוב ולא ייחד הכשרים לעדות שאם יחדן להני ודאי סגי ומשום הקרוב או הפסול לא יהיה עדותן דטלה אבל לא ייחדן ובשעה שהלכו להעיד בב"ד הלך הקרוב או הפסול להעיד עמהם נעשה עדות א' ובטלה וכדאי' התם בהדיא ואימר רבי' נר"ו דהיינו דוקא בדבר שתלוי במעשה כגון הלואה או שהרג חת הנפש דסהדי לא עבדי מעשה דאינן אלא לשקרי אבל בקידושין שאין הענין תלוי אלא בראייתו של עדים שאע"פ שקדשה בפנינו וידוע הדבר כל שלא קדשו בעדים אינה מקודשת וראיתן של עדים הוא שעושה המעשה כל זמן שיהיה קרוב או פסול אין הקידושין כלום דעדות הכשרים בטלה דהרי זה כמו בעלמא שאם באים כולם להעיד בטלה דהכא עיקר עדותן הוא עכשיו בראייתן וכמו שבאים כולם להעיד דמי והילכך עדות כולם בטלה ומי' ש"ד לחומרא להצריכה גט זו היא סברת רבי' בעניינים אלו והיא נכונה. לחתום לכתחלה קרוב או פסול ה"ג וזה היא הגרסא הנכונה וכן נמצאת בהלכות הרי"ף וה"פ דבר ברור הוא דהכא בגט קאי ואגט שייליה אי שרי למחתם לכתחלה קרוב או פסול ועוד מדאמר אתו לאחלופי בק"ש דעלמא משמע דאגט קאי ואכלם סתמא קאי ואמ"ד דכולן משום תנאי דאי למ"ד כולן משום. עדים עדותן בטלה ותדע מדאמרינן למ"ד כשר תנאי הוא ומדאמרינן. אתי לאחלופי בק"ש דעלמא ולא חיישי משום גט עצמו וכמו שאני עתיד לפרש בעז"ה וה"ק לחתום לכתחלה בגט קרוב או פסול למ"ד משום תנאי אחר להכשיר דכיון דתנאי הוא לא מצטרפי עם העדים לבטל עדותן ואיהו לית ליה טעמא לאיחלופי בק"ש דעלמא למאן דחזיא הכא דאנו מחתימים לכתחלה קרוב או פסול בגט היכא דאמר כלכם ומכשיר אנו את הגט אתי למחתם לכתחלה קרוב או פסול בשטר היכא דאמר כולכם עדים ולהכשיר את השטר דסברי כיון דאיכא כשרים פסולים לא עבדו מידי דוקא משום שטרות איכא למיגזר אבל משום גט לעצמו לא אע"ג דאי אמר כולכם עדים בגט ודאי פסול וטעמא משום דבגט כיון דעדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה ודאי לא חתמי עדים כשרים עם הפסולין וכענין מ"ש לעיל גבי כותי דלא מחתם לוה בהדיה הה"נ דכשרים לא מחתמי פסולין בהדייהו אבל בשאר שטרות דעידי השטר חותמים זה בלא זה איכא למגזר כולכם משום תנאי בגט אטו כולכם משום עדים דשטרות ודוקא מוחתם בגט לכתחלה הוא דפסלי' כר"מ כלומר בין בתחלה אבל אם חתמו הגט כשר ולא גזרינן לפוסלו בדיעבד אם נשאת בו כיון דמשום תנאי הוא דבגט הא אמרינן דליכא למיחש לכולכם משום עדים דא"כ לא חתמו כשרים בהדייהו כיון דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה ומי' דוקא כשאמר כולכם סתמא או כולכם משום תנאי גזרינן דגזר נן אטו כולכם עדים אבל אם א"ל כתבו ולא אמר כולכם דהא ודאי רשאי לכתחלה למחתם בהדייהו קרובים או פסולים דכיון דלא קפידא דיחתמו ואם רצו שלא לחתום הרשות בידם נהי דאם רצו לחתום רשאי כיון דחזי אבל מכיון שהרשות בידם שלא לחתום בהאי לא עבד קפידא בחתימתן הן רשאין לחתום לכתחלה וה"ה דשאר שטרות כן דלא גזרינן אלא כולכם משום