ריטב”א על גיטין כא

דתידון בפנויה ולא תידון כא"א ר"ל אמר משום פי' הפי' הנכון דר"ל סבר דלרבנן אין לבעל פי' משעת חתימה ואי דלית ביה זמן לא תדע הוא מתי נכתב ולא תגבה פי' נכסי מלוג שלה אלא משעת נתינה ומן הדין היתה דלגבי להן משעת חתימה ונמצאת היא מפסדת פי' דמשעת חתימה ועד שעת נתינה אבל השתא דתקנו רבנן זמן תגבה להו מזמן גיטה אע"ג דלא נתגרשה עד לאחר זמן דהא משעת נתינה אין לבעל פי':

ע"כ אמר לך זנות ל"ש פי' משום מילתא דל"ש לית א לרבנן לתקוני ואק"ל בתולה נשאת ליום הד' משום דאם הוה לו טענת בחולים היה משכים לב"ד. אלמא דמשום זנות עבדי רבנן תקנתא וי"ל דהתם אינו אלא תקנה בעלמא ואם ביום א' נשאת נשואיה נשואין אבל הכא לפסול הגט משום זנות דלא שכיח כולי האי לא עבדו תקנה. קסבר יש לבעל פי' עד שעת נתינה וכיון שכן משום פי' לית להו לרבנן לתקוני זמן בגיטין דהא לית לה פי' אלא משעת נתינה ובשעת נתינה מיד תלך לב"ד ותוציא פי' מיד הבעל ואי לא איהו דאפסדא אנפשא וצריכא להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה ולא תימא דה"מ אי לא תקנו זמן בגט או בגט דלית ביה זמן אי יהיב לה הוא דאמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידה אבל השתא דתקנו רבנן זמן בגיטין מסתמא משעת הזמן נתגרשה ותוציא פי' מן הבעל מזמן גיטא דזה אינו דאפילו השתא דתיקנו רבנן זמן בגיטין אמר לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך דאין לך פי' משעת זמן הגט וכ"כ רש"י וכן דעת רבי' נר"ו והיינו דאמר התם בב"מ מצא גיטי נשים וש"ע דאמרי' אתייא ראיה אומת מטא גיטא לידך ולא תימא דהתם דוקא הוא דאמר הכי משום דנפל ואיתרע ליה אבל בעלמא לא דאפילו בעלמא בגט שלא נפל אמרינן לה הכי ותדע לך דתנן בב"ב כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ואי איתא דלא אמרינן לה אייתי ראיה אמאי כותבין לו בלא אשתו ליחוש דילמא כתב ליתן בניסן ולא כתב עד תשרי ואזלא איהי ומפקא גיטא דכתב בניסן ואתיא למיטרף פירי דמניסן ועד תשרי שלא כדין וא"ת דלהא ליכא למיחש ומטעם דאמר לקמן דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה זה אינו דכי אמרינן הכי היינו לומר דמשום ההיא טע' לית ליה לרבנן לבטולו תקנת זמן בגיטין אבל להפסיד לקוחות כל היכא דאפשר חיישינן אבל הכא ודאי היינו מטעם משום דא"ל אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך וא"ת ולמה אמר דכותבין גט לאיש בלא אשתו ותהיה צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה דטעם משום תקנת עגונות וא"ת בשאר שטרות נימא הכי משום תקנה שלא תנעול דלת בפני לוין ותהיה צריך להביא ראיה אימת מטא שטרא לידיה דלא אמר אין כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו וי"ל דהתם טעם משום דלא גבי ממשעבדי דהא אין זמנו של שטר מוכיח מתוכו ואינו ידוע אלא מחמת עדים שמעידים עכשיו אימת מטא שטרא לידיה ומשום עדים ע"פ לא גבי ממשעבדי' רבי' נר"ו ויש סובר דכל היכא דאיכא זמן משעת זמן טרפא דלא אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטה לידך אלא בגט שנפל ומשום דאתרע ליה אבל בגט דלא נפל ואית ביה זמן א"צ לכך דזמנו מוכח עליה והא דתנן כותבין גט לאיש אפע"ו שאין אשתו עמו ולא חיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וכדחיישי בשאר שטרי דלאו אקניית' דאין כותבין ללוה אא"כ מלוה עמו מהאי טעמא שאני הכא משום דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה וטענה כי האי היא דאפי' במקום הפסד לקוחות לא חיישינין וצ"ל כדבריהם מדאקשי' הכי גבי מצא גט אשה בשוק ולא אקשי' הכי אמתניתין דכותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו אלמא דמתני' פשיטא להו דלא חיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי משום דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה אבל גבי מצא גיטי נשים דנפל חיישינן משום דאתרע ליה ואיהו שאני ליה דאה"נ דאיכא למיחש אלא שיש תקנה בדבר דא"ל אימת מטא גיטא לידך קמ"ל:

בשלמא לר"ל מש"ה קמכשר ר"ש דסבר דאין לבעל פי' משעת כתיבה אלא לר"י מ"ט דר"ש דמכש' דהא איכא משום בת אחותו ואסיק' דאף לר"ש משו' פי' ומיהא דאמר פי' דמשעת כתיבה עד שעת חתימה איכא בינייהו דשמעי' דלא הכשיר ר"ש אלא מוקדם זה שהקדימו כתיבתו לחתימתו אבל אם הקדימו זמן כתיבתו לא דא"כ בתריית' וכן פי' ברוב בכל התלמוד והדין נותן כל היכא דליכ' טע' אחרינא דדבר ברור הוא דמאן דמתרץ מתרץ כדי להעמיד דבריו וכן מוכח לקמן פ' השולח דמותבי' אמתני' דהמוצ' את אשתו משום איילונית דר"י ואמ' איפוך ומוכח התם דאיפוך בתרייתא אמרינן וכן בכתובות פ"ק גבי דר"ש ב"נ אומר דכתובה דאוריית' אמ' איפוך ומוכח התם דבתריית' מפכי' וכן במקומות אחרים בתלמוד ולפ"ז ר"י אמ' משעת נתינה וד"ל אליבא דרבנן משעת חתימה וכיון שכן טעמא דר"י במתני' אינו משו' פי' אלא משו' בת אחותו וקי"ל כר"י ואע"ג דעולא אמר לקמן דטעמא משום פי' ובירוש' נמי אמרינן דאליבא דר"י טעמא משום פי' דאפשר דאית להו כהאי לישנא בתרא דאתמר הכא בגמ' וכבר אפוכו ליה הכא וכיון שכן לא קי"ל הכי ועוד דכולה סוגיא דהכא בלישנא ק' דר"י דאמר משום בת אחותו שייכא כדמוכח מההיא דמקש' רבינא לרבא מכתביה ואותבי בכסתיה דההיא ודאי אתיא כמ"ד דטעמא משום בת אחותו דמשו' דמקשה רבינא לרב אשי מגטי' הבאי' קי"ל בהאי לישנא דקאמר דטעמא משום על פי' עד שעת נתינה רבי נר"ו ולא תימא דאורחא דוכתי למיפרך סתמא אליבא דלאו כהלכתא וכדמקשי' רובא ואע"ג דקיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב התם הוא דמקשה תלמודא הכי אבל הכא דאמורא קא מקשה לאידך דהא רבינא הוא דמקשה בין לרבא בין לרב אשי ל"ל דליכא מיניה דרביה סתם אליביה דלא כהלכתא דא"ב ה"ל לפרש הילכך נראה מדבעי' סתם אליבא דמ"ד משום בת אחותו דהקי"ל כנ"ל אהני דלכתחלה לא תנשא פי' וכיון דהך לא. שכיח דעבדי' להו דאין עדים רוצים לחתום בגט שאין בו זמן וכדפרש"י גזייה לזמן ויהביה ליה ניהליה מאי פי' דבגט דליכא זמן סהדי לא חתמי עליה אבל אכתי אפשר למעבדיה בזמן והעדים חתמי' לה ואח"כ גייז ליה ואתי לחפות עליה אם זינתה ומשום פי' נמי איכא ופרקינן לרמאי לא חיישינן פי' בדבר הניכר בזה שהכל מכירין שבגט זה היה בו זמן אלא שגזרו והילכך לא חיישינן דגזיז ליה ואיהי נמי לא גייז ליה כדי לחפות על עצמה אם זנתה מהאי טעמא דאמאי כא גייז ליה כדי שתוכל לו' כשפנוי' היתה כשזנתה ולא תצא עליה קול דא"א היתה מ"מ כיון דאי גייז ליה הוא ניכר לא עבדא דאמר מאי אהני ליה הא ידעי אינשי דזמן היה כתוב בגט והדבר ניכר הוא ואכתי יאמרו דא"א הייתי ואני גזזתיו וא"כ התינח היכא דזנתה בלא עדים אבל אם זנתה בעדים והתראה ודאי גזיז ליה כדי שלא תהרג י"ל דכי תקון רבנן זמן בגיטין משום בת אחותו לאו עיקר תקנה היא כדי להציל ממיתה דזנות זה אפי' ר"י מודה דלא שכיח שתהא מזנה בעדים והתראה והתיר עצמה למיתה ומשום הא לא הוי מתקני רבנן זמן אלא עיקר תקנה כדי לחפות עליה שלא יאמרו שא"א זנתה וכיון דכן לא גייז ליה ומטעמא דפי' והכא דוקא אמרינן דלא חיישינן לגזיזה מפני שיהיה הדבר ניכר לכל שהרי היא צריכה להוציא גיטא ולהראותו כדי לינשא בו אבל בקדושין לא תקינו זמן משום דחששו לגזיזה דההיא גזייה לא ידיעה דאיהי למה לה להראות שטר קדושיה אדרבה קליל לה כי היכי דלא תחזק עצמה כא"א והינו טעמא דלא תקינו זמן בקידושין כנ"ל כתוב בו שבוע חדש שבת מאי א"ל כשר פי' להנשא בו לכתחלה תוך השבוע או החודש או השנה דף יח ע"א א"ל רבינא לרבא כתבי' ואותבי' בכיסתי' דאי מפייס מתפייס מאי האי קושיא אתיא כמ"ד משום בת אחותו דמשום פי' ליכא דדינא הוא דאית ליה פי' משעת חתימה וכדאיתא לעיל וא"ת דהיינו דוקא כשדעתו לגרש מיד אבל זו שאין דעתו לגרש מעתה שהרי מצפה היא אם תתפייס לא מפסיד לפי' משעת חתימה וזה אונו דא"כ לעולם לא ימצא הבעל מפסיד לפי' דמשעת חתימה שהוא יאמר שלא היה בדעתו לגרש מיד ומנא ידעי א"ו האי קושיא אתיא כמ"ד משום בת אחותו וכיון דמקשה ליה הכי סתמא ש"מ דפשיטא ליה דטעמא דמתני' משום בת אחותו ומכאן יש ראיה לפסוק כלישנא כמא וכדתיבנא לעיל ופרקי' לא מקדים אינש פורענות' לנפשיה אי' כיון דאיהו אינו רוצה לגרשה שהרי מצפה היא אם תתפייס הגירושין פורענות היא ולא מקדים איניש וא"ת אמאי לא חיישינן דיעשה כן כדי לחפות עליה אם זנתה שלא תהרג או שלא יאמרו שבעודה א"א זנתה וי"ל דזה אינו מצוי שיעשו כן בכוונה כדי שיחפה עליה אם תזנה וא"ת אמאי לא חיישינן דילמא רמי תנאה בגיטא שלא תתגרש ליד זמן פ' דתנאי בגט דבר מצוי הוא י"ל דאי כדעתיה הוה הכי מעיקרא מיד לעדים היה אומר הכי אינהו לא כתבי מסתמא אלא מיומא דא"ל שדעתו לגרשה דאי לא עבדי הכי פסול והיינו דאמרי' לקמן כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט ואע"ג דאמרי' ביבמות בהרי זה גט הכא מיירי בדא"ל דאי דעתו לגרשה אלא משוכנסנה ואינהו כתבי מהשת' הוי מוקדם ופסול והיינו טעמ' דאמ' דאינו גט והתם מיירי בדא"ל ג"כ הכי ואינהו נמי כתבי מההוא יומא וא"ת שלא היה בדעתו בשעת נתינת הגט למרעיה ביה תנאה אלא לגרשה ביה מיד ואח"כ נמלך למרמיה ביה תנאה ונתנו לה ע"מ שלא תתגרש עד יום פ' להא ודיו ליכא למיחש והרי זה בכלל לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה דודאי לא כתיב איניש גיטא אא"כ דעתו לגרשה מיד ולא חיישינן להמלכה דכי כתיב איניש גיטא גמר בדעתיה ומגרש וכיון שכן לא חיישינן גיטין הבאים ממ"ה כלומר דשכיחי מה הועילו חכמים בתקנתם וקושיא זו אתיא כמ"ד משום בת אחותו וכדכתי' לעיל ופרקי' דאינהו קלא אות להו וידוע הוא זמן נתינתן ומידכר דכירי אינהו ודוקא בגטין הבאים ממ"ה הוא דאמ' דאית להו קלא אבל גט מוקדם אעפ"י שזמנו קודם לנתינתו א"ל אפילו זו זמן גיטא מוכיח עליה וכתב רבינו נר"ו בראש יום כתיבתו אבל אם כתוב בהן שבוע או חדש אין מונין לו אלא משעת נתינה דהא ליתא להאי טעמא כדאידך הלכתא משעת כתיבה כשמואל ולענין זה של גט מאוחר כתבו בתוס' דכשר והביאו ראיה לדבריהם מדתנן בשבועות פרוזבול מוקדם כשר והמאוחר פסול ש"ח המוקדמים פסולים והמאוחרים כשרי' ואם איתא דגט מאוחר פסול הל"ל גט בין מוקדם בין מאוחר פסול ובתוס' דחולין נמי תניא דכשר שבגט פסול בפרוזבול מאוחר וטעמא משו' דכתיב היה מוסרני לכם פ' ופ' הדינים כל חובות יש לי ואין במשמע אלא החובות שיש לו באותו יום ואם הוא מאוחר הזמן ימצא שהחובות שעשה בין כתיבת הפרוזבול וזמנו אין משמיעין כשר בפרוזבול היינו מוקדם שהמוקדם כשר שהרי מגריע הוא מזכותו פסול בגט שגט מוקדם פסול כדאיתא הכא בהדיא ומכל הני ש"מ דגט מאוחר כשר ואי ק"ל אמאי כשר והאיכא בין משום פי' בין משום אחותו שאם זנתה תחתיו יאמר זמנו אחר כתיבתו שנה או יותר והיא תוציא את גיטא ותאמר כבר נתגרשתי שהרי גיטי בידי ואע"פ שהיא קודם זמן הגט וכיון שכן יכלה לומר שנתגרשה זה כמה ואפי' קודם שזנתה דה"ל כגט שאין בו זמן ומשום פי' נמי איכא שהוא תפסיד פי' דמשעת חתימה עד שעת נתינה שהרי