ריטב”א על גיטין כ

יות להו לא גוד נחית ולא גוד אסיק ובמקוה שלם אית להו בין גוד אחות בין גוד אסיק והכי אמר התם ג' גממיות בנחל בראשונה ובתחתונה אין בהם מ' סאה ובאמצעיים מ' סאה ר"י אומר היה ר"מ אומר טובלין בין בעליונה ובין בתחתונה וטעם משום דאמר גור אחית וגוד אסיק כיון דאיכא מקוה שלם ואני אומר טובלין בתחתונה אבל לא בעליונה וטעמא משום דאמר גוד אחית ולא אמרינן גוד אסיק ואפי' במקוה שלם וכדפרישית:

הרי אמר הכא רובו וראשו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין טמא הא אמר הכא ראשו ורובו במים שאובין טמא בשעה שעלה מטבילה טמא אבל טהור שבא במים שאובין לא דאלת"ה אין לך אדם בעולם טובל בכלי אבל נפילת ג' לוגין אפילו בטהור שנפלו עליו טמא ואק"ל א"כ היכי אמרינן דבעל קרי חולה שנפלו עליו ט' קבין מים שאובין טהור וי"ל גבי גזור לא גזור אלא מג' לוגין עד ט' אבל בט' לא כיון שראויין לטהר א"נ דהתם אינו טהור דאכתי בטומא' עומד לטהור דאמר אונו אלא לדברי תורה ולתפלה א"נ י"ל דשאני התם כיון דחולה הוא לא גזרו ביה רבנן:

א שאין גט יוצא מתחת ידי שניהם כלומר ששניהם אילם ל"ש אלא שאין אבל יוצא מתחת ידי שניהם אדוקים בגט כמו שפי' מקצת המפרשים ז"ל אלמא קסבר ב' שהביאו גט ממ"ה א"צ לומר ב"נ וב"נ משום דסבר דטעמא משום קיום ותרי דמייתו גיטא אצ''ל ב"נ וב"נ כדאיתא לעיל בפ' קמא ומש"ה כשר ואק"ל ומ"ל הא דלעולם אימא לך צריכים ומשום לשמה דה"נ הם העידו כן ב' שב"נ וב"נ וי"ל דאם איתא דצריכים משום לשמה וכדרבא הכא לא סגי בב' שהעידו כן אא"כ בא' לבדו שאמר ב"נ וב"נ וטעמא משום דאי חזו אנהו דשליח הצריך לומר ב"נ וב"נ שאינו אומר אלא בפני נחתם לבדו ותו לא אתי למטעי ולומר בעלמא בשליח המביא גט דאצ"ל אלא ב"נ לחודי' ואתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא דהא רבה אית ליה דרבא כהלכתיה וכטעמא וכדכתיבנא לעיל בפ"ק והא לא גזרה לגזרה היא דאי לא קיימא הא לא קיימא הא אבל השתא דא"צ אע"פ שאמר השליח בפ"נ לחודיה לא אתי למטעי שהרי מן הדין בלא"ה סגי וכיון שכן אמירה דהני לית ביה מששא ולא אתי למטעי אבל אם היו צ"ל כיון דאמירה דידהו צריכה אי חזו דשליח לא יאמר אלא ב"נ לחודי' אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא וכדפרישית א"ל אביי אלא מעתה כו' עד הא גט יוצא מתחת ידי שניהם מכשרי רבנן הא דאייתי סיפא דמתני' ומתמיה עלה אי מכשרי רבנן אע"ג דאמלתי' איכא למתמה דאמר הכי בהדיא דהיכא דגט יוצא מתחת ידי שניהם כשר טעמא משום דבעינן למבעי לילה כי אין גט יוצא מתחת ידי שניהם כלומר אלא מא' מהן דהיינו מיד עד חתימה במאי פליגי כלומר מ"ט דר"י דמכשיר והא דמתמיהים השתא כי אמרינן דצריכים דב' שהביאו א"צ במאי פליגי דמשמע דאי אמר בדיינים ליכא לאתמוהי במאי פליגי ובאידך לישנא דאמר צריכין מתמה נמי במאי פליגי היינו משום דכי קאי בלישנא קמא ניחא ליה לאוקמיה פלוגתייהו כלישנא קמא ולמימר דתרווייהו ס"ל משום קיום ובגזירה פליגי ואיהו שני ליה דכ"ע ברבה ורבא פליגי וכיוצא בזה בתלמוד כ"פ בתוס'. ע"כ מ"ס גזרינן פי' ורבנן דפסלי כשהגט יוצא מתחת ידי עדי חתימה סברי דגזרינן דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות אף על גב דאיכא תרי סהדי דמסהדי אכתיבה וכדפי' לעיל ולפ"ז אפשר לומר דמודה היה ר"י אף בראשונה דהיינו א' אומר ב"נ וא' אומר ב"נ דהיכא דאין הגט יוצא אלא מתחת ידו עידי חתימה דפסול כיון דליכא בכתיבה אלא ע"א דע"א לאו כלום הוא והרי הוא כאלו אין עד בכתיבה כלל וגזר דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממ"ה צ"ל בפני נכתב וב"נ ומ"ה פסולי דאע"ג דליכא משום קיום דהא תרי נינהו ומשום לשמה צ"ל ב"נ וב"נ מדינא ליכא שהרי הא' מעיד על הכתיבה והא' על החתימה אפ"ה פסול משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דכיון דאמירה זאת דזה שאומר ב"נ צריכה והוא ג"כ אינו מעיד על הכתיבה אתי למטעי ולומר דשליח המביא גט דאצ"ל אלא ב"נ ואתי לאחלופי וכדפי':

במאי קמפלגי כלומר מ"ט דר"י דמכשיר כיון דב' שהביאו גט צ"ל ב"נ וב"נ משום לשמה וכיון דאמירה זו צריכה והשליח הא' אינו אומר אלא ב"נ לחודיה אתי לאחלופי וכדפי' ואהדר ליה דר"י דמכשיר לית ליה דטעמא משום לשמה אלא משום קיום וכיון דאמירה דידהו א"צ ליכא למגזר וכדפי' לעיל ואק"ל מאי דוחקי' לאוקמי מילתא בתנאי לימא הכי דלכ"ע ב' שהביאו גט א"ל משום דכולהו אית להו טעמא דלשמה ור"י ורבנן בהא קמפלגי דרבנן גזרי דילמא אתי לאחלופי בק"ש כיון דאמירה דשליח זה צריכה וכדפ' ור"י סבר לא גזרינן משום דתרי דמייתי גיטא דלא שכיח היא וכדאי לעול בפ"ה ועוד דהכא כיון דאיכא עדות שלם על הכתיבה בכי הא לא גזר ר"י וי"ל דמש"ה לא שאני ליה הכי משום דא"כ צריכין אנו ג"כ לומר דחלוק היה ר"י אף בראשונה דבראשונה נמי תרי דמייתי גיט' נינהו ואי משום דהכא איכא תרי ולעיל ליכא אלא חד ליתא דהא כיון דאף עד כתובה הוא שליח ונאמן בב' דכב' הוא חשיב וכדאמר לקמן והלכך כיון דר"י מכשיר תיקשי לן ברייתא ור"י מכשיר בזו ולא באחרת מאי אתא למעוטי אי למעוטי בפני נחתם אבל לא ב"נ הא פשי' כיון דטעמא משום לשמה אבל עכשיו דר"י אית ליה דטעמא משום קיום א"ש מ"ש דר"י מכשיר בזו דאתי למעוטי ב"נ אבל לא ב"נ דסד"א כיון דטעמא משום קיום דלא יהא צ"ל אלא ב"נ לחודי' דלא גזרינן דילמא אתו לאחלופי קמ"ל דגזרינן. ורבה א"ל דכ"ע בעי' לשמ' והב"ע לאחר שלמדו והגזרה שמא יחזרו הדבר לקלקולו קמפלגי דרבנן סברי גזרינן ומצריכי' אמירה אחר שלמדו ואע"ג דקודם שלמדו אינו מדינא אלא משום גזרה דילמא אתי לאחלופי לא הוי גזרה לגזרה דאי לא קיימא הא לא קיימא הא וכדאמ' בעלמא ואק"ל מאי דוחקיה לאוקמיה פלוגתייהו בגזרה דשמא יחזור הדבר לקלקולו כיון דמוקי לה לאחר שלמדו והא רבא אחר שלמדו כרבה קודם שלמדו וכיון דלרבא מוקי בלישנא קמא ה"ה לרבה ור"י ורבנן פליגי אי גזרינן דילמא אתי לאחלופי דרבנן גזרי ור"י לא גזר מטעמ' דפר' לעול איכא למימר דאה"נ אלא דבעיא לשנויי ליה אפילו ללישנא בתרא והכל בכלל דבריו דחוקים לה בלאחר שלמדו איתרצא כלישנא קמא והאריך דבריו דבגזרה שמא יחזור הדבר לקלקולו קמפלגי לתרוצי אפילו ללישנא בתרא והיינו דלא אמרינן דרבה מתרץ למלתיה וכדפי' ועוד דניחא ליה לאוקמיה חד מיניה ובלישני' מלמימר דתרוייהו כלישנא קמא ס"ל סד"א הואיל ולא גזר ר"י שמא יחזו' הדב' לקלקולו דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות לא גזר דר"י לא נחית לגזרה וה"נ כיון שלמדו משום לשמה ומשום קיו' נמי ליכא שהרי הוא אומר בב"נ מאי איכא דילמא אתי לאחלופי לא גזר ר"י הואיל ולא נחית לגזרה קמ"ל:

אז הא דאמר קמ"ל לאו למימר דר"י גזר דילמא אתי לאחלופי ואפ"ה פסול משום גזרה שמא יחזור הדבר לקלקולו דכי אמרי' דר"י לא גזר שמא יחזו' הדבר לקלקולו היינו דוקא לב' המביאים גט משום דתרי דמייתי גיט' מילתא דלא שכיח הוא ולא גזרי' אבל בא' אפשר דגזר אלא הכא ה"ק קמ"ל כלומר דפסול אי משום דגזרי' דילמא אתי לאחלופי או משום דגזר שמא יחזור הדבר לקלקולו בא' וכדפי' א"נ אפשר לפרש כפשטו קמ"ל דגזר דילמ' אתי לאחלופי דל''ל דגזר ר"י שמא יחזור הדבר לקלקולו בחד ולא וגזור דילמא אתי לאחלופי דטפי שייך למגזר שמא אתי לאחלופי שהיא בזמן א' מלגזור למדו אטו לא למדו שהם ב' זמנים ואם איתא דגזר בהא כ"ש בהא אבל אפשר דגזר בהא ולא גזר בההיא:

די"ז ע"א ל"ש אלא שהגט יוצא מתחת ידי עד כתיבה כלו' שהוא שליח לבדו דנעשו ב' ע"ז וב' ע"ז אבל יוצא מתחת ידי עד חתימה פסול דהא ליכא על הכתי' אלא ע"א דהא אינו שליח שיהא נאמן כב' והא דאמר אבל יצא מתחת ידי עדי חתימ' לאו דוקא אלא לאפוקי דאינו יוצא מעד כתיבה דכיון דב' מעידין על החתימה ליכא חילוק בין שיהו שלוחין בין שלא יהו שלוחין:

אלמא קסבר ב' שהביאו גט ממ"ה צ"ל פי' דאי א"צ אפילו יוצא מתחת ידי עידי חתימה כשר דתרי דמייתי גיטא למ"ד משום קיום אצ"ל ב"נ וב"נ אפילו גט יוצא מתחת ידי ב' פסלי רבנן כלומר כיון דאמרת דטעמא משום לשמה דהא אמירה דע"א חתימה צריכה היא ואתי טעי וכדפי' לעיל:

זימנין א' אשכחיה דקאמר דאפילו גט יוצא מתחת ידו חתימה כשר פי' כשר דוקא העיד אחר החתימה לחוד קאמר דכיון דאיכא ב' עידי קיום סגי להאי לישנא דאית לן טעמא משום קיום דאי אמירת דר"י דוקא יצא מתחת ידי שניהם בעידי חתימה קאמר ומשום דהוו תרי דמייתו גיטא לדבריו כולה מתני' דיוצא מתחת ידי ב' וא"כ בריש' דב' אומ' ב"נ וא' אומר ב"נ אם יוצא מתחת שני עידי כתיבה אמאי פסלי רבנן כיון דהוו תרי דמייתו גיטא אלא ש"מ דר"י דוקא כשיוצא מתחת ידו ע"א קאמר ודתני ברישא ביוצא מתחת ידי עדי חתימה לאו דוקא אלא ה"ה אע"ג דלא נפיק מתותי ידייהו דעידי חתימה כיון דאיכא ב' עדי חתימה והא דנקט ביוצא מתחת ידו עדי חתימה לא קאמר אלא דאינו יוצא מתחת ידי ב' כלומר אלא מתחת יד עידי חתימה והיינו טעמא דמכשר ר"י דאי מעידי כתיבה קאמר אפילו ר"י פוסל דהא ליכא אלא ע"א על החתימה אלא ש"מ כדפי' ומי' אפילו ביוצא מתחת עידי חתימה פסלי רבנן כיון דאיהו לא אמ' אלא ב"נ לחודיה ומטעמא נכתב ביום בלילה ונחתם בלילה דכתיב' לעיל מתני' ונחתם ביום בלילה ונחתם ביום כשר פי' ואשמעי' מתניתין דאע"ג דנכתב ביום בבקר או בלילה ולא נחתם עד למחר בערב כשר ואע"ג דאיכא משום פי' לר"ש דאמר דאין לבעל פי' משעת כתיבה דפירי דמשעת כתיבה בבקר עד שעת חתימה בערב אינו מפסדא להו דזמן גיטא אינו מוכח אלא מסוף היום וכ"נ איכא משום בת אחותו שאם נתגרשה בערב והיא זינתה בבקר שעדיין היתה א"א תוציא את גיטא ותאמר בבוקר גרושה הייתי דמי ידעי אי מצפרא אי מפניא כדאיתא בגמרא ולא קטלינן לה דספק נפשות להקל ולצאת מידי כל חששות האלו היה להם לתקן לכתוב שמות קמ"ל מתני' דלא חשו רבנן להכי נכתב ביום ונחתם בלילה פסול דה"ל מוקדם ואיכא משום פי' או משום בת אחותו כדאיתא בגמרא ור"ש מכשיר מוקדם בזה ודוקא בזה אבל מוקדם אחר שנכתב היום ויקדימו זמנו לשעבר בכי הא ודאי לא מכשיר דאיכא משום פי' לר"ש דקסבר דאין לבעל פי' משעת כתיבה וכדמוכח בג':

גמ' אתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין ומנ"ל זמן עדי שישאלו כן להדיא וי"ל דמתני' שמעינן לה מדפסלי' מוקדם ש"מ דאי לית ביה זמן פסול דאם גט שאין בו זמן כשר מוקדם כהא דמתני' דאין שקר בדבר שהרי לא הקדימו זמנו לשעבר קודם שנכתב אלא יום שנכתב הוא שחתמו אמאי פסולים א"נ. צ"ל מהא דתנן ג' גיטין פסולין ואם נשאת הוולד כשר וחד מינייהו אין בו זמן ר"י א' משום בת אחותו פי' שאם לא תקנו זמן בגט פעמים תזנה בת אחותו בעודה א"א והוא כדי לחפות על כתב לה גיטא דלית ביה זמן ויהיב לה ואתיא למימר דבאותה שעה שזנתה היתה ומצלת לה מקטלא דספק נפשות להקל ואפי' ליכא קטלא דליכא עדים והתראה מ"מ עביד הכי כדי לחפות עליה שלא היתה א א כשזנתה דמוטב דתידון