ריטב”א על גיטין יט

כגון דאמר שלח לי ביד פ' הולך כזכי ואם בא לחזור אינו חוזר פקדון לימא ליה אין רצוני כו' פי' כיון דמפקיד יכול לומר כן אף הוא נמי מצי למיהדר ביה דאנן סהדי דלא ניחא ליה לאידך בהני וחוב הוא לו ואין חבין לאדם שלא בפניו ואהדר ליה ר' זירא כשהוחזק כפרן וכיון שכן ניחא ליה וזכות הוא לו ומש"ה אינו יכול לחזור בו ואפילו בפקדון וכלהו רבוותא ז"ל פסקו כרב דהא תניא כוותי' וכן במלוה ואפילו דלא הוחזק כפרן ובפקדון כשהוחזק כפרן הולך ותן כזכי וחייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ומיהו רבינו נר"ו אמר דמהכא ליכא ראיה למיפסק כוותיה דרב דהאי ברייתא לאו תיובתא דשמואל היא אחר דאוקימנא לה כשהוחזק כפרן דשמואל נמי מוקי לה כולה בין במלוה בין בפקדון כשהוחזק כפרן והוחזק כפרן אפי' שמואל מודה דאם בא לחזור אינו חוזר וכי אקשי' פקדון לתרוצי לשמואל הוא דאקשי' הכי לומר דודאי ברייתא לאו כפשוטה וכיון דאוקימ' לה בהכי הוא הדין דשמואל מוקי לה בהכי וכדפרי' וכיון שכן קי"ל כשמואל דהלכתא כותיה כדיניה ואם בא לחזור חוזר רב ששת ה"ל אשרתא דסרבלא במחוזא לסוף אשמיט להו פי' מפני שלא רצה להחזירם להם או משום ס"ל כרב או משום דהוחזקו כפרני' וכדשמואל וכדפי' והיינו טעמא דר' דוסתאי בר' ינאי ור' יוסי בר כפר באידך עובדא משום דהוחזקו כפרנים ואפילו לרב אצטרכינן בהכי דהא פקדון הוא ותו לא מידי:

פרק שני דף טו ע"א המביא תניין אי מההיא ה"א צריך ואי לא אמר כשר דהא מדינא לא צריך למ"ד משום קיום משום דבדין הוא דקיום שטרות לא לבעי ולמ"ד משום לשמה הא אמר דסתם ספרי דדייני מגמר גמיר' וכיון שכן ה"א דאי לא אמר כשר קמ''ל דאי לא אמר פסול:

אילימא חצי א' והא אר"א אפי' לא כתב אלא שטה אחד הצריכה לשמה שוב א"צ פי' אותה שיטה הצריכה לשמה מהתורה דהיינו תורפו של גט שמו ושמה שם עירו ושם עירה והרי את מותרת כו' והשתא בפשטא לרבא קמקשה דהא פי' לעיל דר"א כרבא ס"ל דטעמא משום קיום ואצ"ל ב"נ וב"נ אלא משום דלא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא וא"כ לרבא בחציו א' סגי לה דבחציו א' הוא תורפו של גט וא"כ היאך אמרינן דנכתב חציו פסול ופריק אמר רב אשי בחציו אחרון דכיון דבחציו אחרון אין בו מעיקר הגט כלל אפי' לרבא לא סגי בהכי דעדותו לא כלום הוא ואכתי אתי לאחלופי בקיום שטרות וכדכתיבנא לעיל א"נ אפשר לפ' דהכא אפי' לרבה מקשה דכיון דבחציו א' הוא תורפו של גט ומקצת מהטופס נכתב לשמה תו ליכא למיחש למידי דמאי אמרת דחציו אחרון לא עביד ליה לשמה הא לא אפשר דכיון שהתחיל הגט לשמה ועשה כל עיקר הגט לשמה ודאי ע"כ כולי גיטא לשמה משלים ליה דהא פירש לעיל דטעמא דחיישינן ושמה היינו משום מיעוטא דמעוטא ספרי לא גמירי דעבדי תופסו גיטין דילמא אשכחי' בר מאתי' דשמי' כשמי' וכאן כיון שהתחיל בגט ועשה כל תורפו בפניו לשמה לטופסו גיטין ליכא למיחש מא"ל דילמא אשכחי בר מאתי' דשמי' כשמי' והשלימו על דעתו ואח"כ נמלך וחזר אותו למי שצוהו א' ונמצא שלא נכתב כל הגט לשמה בהא ודאי ליכא למיחש דהא פירשנו לעיל דליכא למיחש אלא כל היכא דאיכא כל הני חששי אבל לחדא מינייהו לא חיישינן וכיון דהכא משום טופסי גיטין ליכא לאידך לא חיישינן ומסתמא לשם האי השלימו וכיון שכן שפיר קמקשה מיניה אפילו לרבה ואע"ג דר"א כרבא ודאי ס"ל הכא כי פריך כיון דר"א אמר דבאותה שטה הצריכה לשמו סגי והכא בחציו א' איתא לאותה שטה והתחיל ג"כ בגט לפניו דתו ליכא למיחש לטופסי גטין אמאי אמרי' דפסול ופריק בחציו אחרון וכדפירישית ומיהו לפום מאי דפי' דאפילו לרבה קמקשה ומטעמא דפי' לעיל בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו דפסול ל"ק מידי דאפי' דנאמר דכיון דכל הגט נעשה לשמה שהרי נכתב לפניו ועד נחתם בפניו דשני ג"כ אעפ"י שלא חתם בפניו מסתמא לשמה חתום וכדאמ' גבי כתיבת הגט אכתי פסול משום קיום דמ"מ קיום ליכא אלא בחתימת ידי הא' כיון שכן פסול אפי' לרבה דהא רבה אי"ל דרבא דאע"ג דמשו' לשמה ליכא משו' קיום איבה איכא אמר רב חסדא אפי' ב' מעידים על חתימת ידי השני פסול מ"ט או כולו בקיום. הגט או כולו בתקנת חכמי' אפשר לפרשה כפשטה דרב חסדא ס' דשליח לא המנוהו חכמים לחצאין א"נ אפשר לפ' דטעמא דר"ח משום דקסבר דכיון דלא כולו בתקנת חכמים הוא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא דבשלמא כשהשליח מעיד על הכל שב"נ וב"נ תו לא אתי לאחלופי שהרי מעיד הוא על הכתיבה משא"כ בעלמא אבל השתא דמתורת קיום אתי' לה שהרי ב' עדים מעידים על חתימת יד ב' אתי לומר דאף שליח כשאמר ב"נ מדין קיום אתי לה דבקיום בהכי סגי ואתי לאחלופי בקיום שטרא דעלמא ולהכשיר בא שאמר ב"נ ואע"ג דהכא הוא אמר ב"נ כיון דחזי דמתורת קיום אתי לאחלופי לה אכתי אתי לאחלופי זו היא סברת ר"ח וא"ל רבא דהא לא אפשר דכיון דמדינא ב' עדים בעי' אלא דמדוחק התירו משום עגונא דהשליח והא נאמן כב' כל היכא דאין אנו צריכין לנאמנותו טפי עדיף ומשום אחלופי נמי ליכא כיון דחזו דמעיד הוא על הכתיבה אלא אמר רבא אפילו הוא ואי מעידין על חתימת יד שני פסול דהשת' ודאי אתי לאחלופי בק"ש דעשה לאו קי נכי רבעה דממונ' אפומא דחד סהדא דהא הכא שלית זה חתם על ג' חלקי הגט על מחציתו דהיינו חתימת העד הא' ועל חתימת הב' שמעיד עליה בצירוף האחר ואתו לאכשורי בעלמא זה זה כתב ידו של חברו דהכא בששליח אומר ב"נ חציו נאמן כאומר בעלמ' זה כתב ידי ואם הוא מצרף עם אחר להעי' בחתימ' הב' אף בעלמא אתו, לאכשורי זה כתב ידו של חברי בצירוף אחר ואהדר ליה רב אשי דלהא ליכא למיחש כיון שהוא מעיד על הכתיבה והא דאמ' מי איכא מידי דאלו מסיק איהו לכוליה דבורא כשר לאו מסיק איהו לכוליה דבוריה דאמר ידענא קאמר וכפרש"י דאם השליח לבדו אמר יודע אני ומכיר אני בחתימתי כשר דזה אינו וכדכתי' לעיל אלא דמסיק לכוליה דבוריה שאומר ב"נ ו"נ כדפרשי':

ע"ב אלא אמר רב אשי אפילו אמר אני עד ב' פסול מ"ט או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים פי' כדרך תקנת חכמים שיאמר ב"ג וב"נ ואי ק"ל ומי איכא מידי דאלו אמר ב"נ וב"נ כשר ואלו אמר אני כתבתיו פסול איכא למימר דשאני הכא דהוי כנוג' בעדות דא"ל דמשום דהוא עד ב' כדי לקיים עדותו אמר ב"נ וב"נ ואע"ג דבעלמא לנגיעת דבר כי האי לא חיישינן כיון דאין לו תועלת בדבר וכדאמ' בכתובות גבי ב' החתומים על השטר ומת א' מהן דכתיב חד חתימת ידיה אחספא והוא ואחר מעידין על חתימת ידי חברו י"ל דשאני התם דאיכא אחר בהדיה אבל הכא דליכא אחר בהדיה לא האמינוהו משום דה"ל כנוגע בעדות וכן אמ' בירושלמי דטעמא משום נגיעת הוא וכיון דכן אפילו לא אמר איהו שהוא עד ב' אלא שב"נ וב"נ ובאו ב' והעידו שהוא ע"א אינו נאמן שהרי נאמן נוגע בעדות כזה פסלי רבנן אבל קרוב לא דקרוב ודאי האמינהו במקום זה בדוחק אבל נוגע בעדות לא כי היכי דלא אכשור שאר פסולי עדות דקי"ל דגזלן דדבריהם כשר לעדות אשה אבל דאורייתא לא וקיי"ל בהא כרב אשי דאפי' הוא עד ב' פסול ודלא פר"ח והיכא דב' מעידין על חתימת ידי עד ב' כשר ומי' מדנקט ר"ת ורב אשי האי לישנא דאי כולו בקיום הגט או כולו בחותמיו ש"מ דכרבא ס"ל דטעמא משום קיום דאלו כרבה ס"ל אפי' הוי כולו בקיום הגט אכתי לא סגי משום לשמה אא"כ אינו מעיד שבפניו נחתם. ה"ג רש"י וכן היא גרס' כל הספרים אלא לאו או כדרבה או כדרב אשי ולאפוקי מדר"ח פי' ר"ח ורבה ורב אשי לאו אמתני' קיימי ולאו מדיוקא דמתני' קאמר הכי אלא מסברא דנפשייהו ותדע לך מדאמר אפי' ב' מעידים על חתימה יד ב' פוסל דאלא אמתני' קיימי לא הל"ל אלא אפי' ב' מעידים על חתימה ידי ב' דהא בההיא קת' מתני' פסול ומדקאמר מסיימי' אינהו במלתייהו פסול שמעי' דלאו מדיוקא דמתני' אלא סברא דנפשייהו קאמרי ומוסיפי' אמאי דקתני מתני' והשתא שקל' וטרי' לאותובי' לר"ת דמתני' לא דייקא כוותי' דהא קתני נחתם חציו פסול וליכא למימר דאאידך חציו ליכא דמסהיד כלל דהא לא הוה צ"ל דפסול אלא ע"כ באידך חציו איכא עדות ועדות שלם ל"ל דא"כ הל"ל בהדיא ואפילו בשיש עדות שלם על חתימה הב' פסול דהיכי אפשר דמתני' פסול אפי' כשיש עדות שלם כאידך חציו ולא ליתני הכי בהדיא אלא ע"כ דמתני' איירי כשיש עדות באידך חציו ולא עדות שלם אלא מקצת עדות והיינו כרבא ורב אשי ולאפוקי מדר"ח דמתני' לא נחית לדיוקא אלא דקאמר דבנחתם חציו פסול דכיון דליכא עדות באידך חציו ולא מפקא היכא דאיכא עדים באידך חציו דאה"נ דפסול והרב בעל המאור גריס או כרבא או כר"ח ולאפוקי מדרב אשי וה"פ דמתני' דקתני ב"נ חציו כרבה או כר"ח אתיא דלר"ח אע"ג דאיכא עדים באידך חציו שפיר קאמר שליח דב"נ חציו דמ"מ בפניו לא נחתם אלא חציו וב"נ לרבא דהא שליח לא ראה בחתימת יד ב' כלל אבל מעיד שמכירה אבל לרב אשי דאמר דאפי' אמר אני עד ב' פסול היכי קתני מתני' דאם אמר ב"נ חציו פסול דאפילו אם נחתם כולו בפניו פסול דלרב אשי כיון שהוא עד ב' הרי נחתם כולו בפניו והיכי נקיט לה מתני' בלשון חציו ופריק דאפי' לרב אשי ל"ק דלא זו אף זו קתני וכדפרי':

והתנן מי רביעית נוטלין לידים לא' ואפילו לב' אוקומ' לה בחולין פ' כל הבשר כגון דאתי ושיירי טהרה ושם פירשתיה בס"ד והתנן הנוטל ידו בנטילה וידו א' בשטיפה ידיו טהורות ואי ק"ל דמאי קושיא דדילמא התם בבת א' אבל בזה א"ז ואיכא למימר דהא ל"ס דחדא מ"ט לא משום דאין נטילה לחצאין הא אשכחן נטילה לידו א' וכיון שכן אפי ליטול ידו א' בזה אחר זה ידיו טהורות דהא איכא נטילה לחצאין ור"ת מדוחק קושיא זו הגיה גרסת הספרים וגריס הכי הנוטל ידו א' ידו טהורה וא"צ להגיה גרסת הספרים כמו שפירשנו:

ד' טז ע"א והתנן הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה משנה היא במסכת טהרות בש' ח' וגבי השקת משקין טמאין הוא שנויה והכי איתא התם מקל שהיא מלאה משקין טמאין כיון שהשיקה למקוה טהרה דברי ר' יהושע וחכ"א עד שיטביל את כל הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה האי שחבורו חיבור לטומאה ולטהרה פי' אינו חבור לטומאה לומר שאם יש כאן משקין בב' מקומות שבעליונה טהורין שבתחתונ' טמאין וניצוק וקטפרס ומשקה טופח מחברן אינו חבור דלא חשיבי כמעורבי' והמשקין הטהורים אינם טמאים ולא לטהרה פי' שאם יש כאן מים טמאין במקום א' ומקוה במקום א' ומשקה טופח או קטפרס או ניצוק מחברן אינו חבור לומר שהמים הטמאים יטהרו מדין משקה ר' יהודה אומר אם היו רגליו של א' נוגעת במים אף הב' טהור משום דסופן של מים לירד וטעמ' מש"ה הא אין סופן לירד כגון ב' מקואות שיש ביניהם מחיצה ואין בא' מהם מ' סאה אינו חבור אא"כ נקוב זה לזה כשפופרת הנוד ואם אין בהם נקב והמים צף למטה ע"ג המחיצה חזה לזה הוי חבור כקליפת השום כדאית' התם אבל הכא מפני שסופו לירד לא בעי' כולי האי ואפי' במקוה חסר כי האי א"ר יהודה דאמר עד אתת מיא ודוק' גוד אחות אבל גוד אסיק לא ואפי' במקוה שלם ורבנן במקוה חסרי