ריטב”א על גיטין יח

אשי דאמ' בההיא הנאה כו' גמר ומשעבד נפשיה אלמא דמשום שעבוד דלוה הוא וכיון דכן לא סגי אלא ברצונו וההיא דאמימ' ל"ק דה"נ קאמ' נעשה כמי שאמ' בשפת מתן מעות משתעבדנא מדעתי וההיא דרבה אינה ראיה דרבא עדיפא מניה קאמר דהיאך יאמר שאם ילך ויאמר לו שיתן נכסיו לרב מרי שלא יעשה ומש"ה אמר דאי שלח ליה לא אזיל ומה שהק' ר"ת מההי' דברשות הלה המופקדי' אצלו ל"ק חדא דמ"ג אפי' במתנה היא ובמתנה. קי"ל דחן לאו כזכי ואפי"ה במ"ג זכי ועוד דההיא דהתם בחצר המשתמרת או אפי' ברשות שאינו שלו קני מדין מ"ג וזה הפי' הוא נכון מפי רבי' ולפי"ז שכתבנו י"ל דבמ"ג ליתא לדשמואל דאמר המוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול דהכא כיון דלוה הוא ששעבד נפשיה עכשיו שוב אין המלוה יכול למחול דמכדי טעמ' דיכול למחול הוא דכיון דמכירת שטרות דאוריית' וכדמוכח בההיא דב"מ באלו דברים שאון להם אונאה וחדא מנייהו מכירת שטרות וכמו שדקדק משם ר"ת ואינו אלא משום דאמר דתרי שעבודי אית ליה למלוה על הלוה שעבו' הגוף ושעבוד נכסי' שעבוד הגוף עיקר דשעבוד נכסי' אינו אלא מדין ערב וכדאמ' נכסוהי דבר כו' וכי מזבין אניש לא מזבין אלא שעבוד נכסים דשיעבוד לאו בר מכירה הוא דבשלמ' שעבוד שיש למלוה בנכסים יכול למכור שהרי יש לו זכיה בהם שיכול לתופש' משא"כ בשעבו' הגוף ומטעם זה כי חזר המלוה ומחל ללוה נפק' שעבוד הגוף וכיון שנפקע שעבוד הגוף נפקע שעבוד הנכסים כיון שאינו אלא מדין ערב אבל עכשיו שאמר שהלוה משתעבד עצמו לזה שהמחוהו אצלו שוב אין המלוה יכול למחול דהרי זה נשתעבד לזה שהמחוהו אטו אם זקפן עליו במלוה ישתעבד עצמו בשטר לזה שהמחוהו אצלו מי איכא למי' דמחמתו של מלוה מהניא ליה והא נמי להא דמיא שהרי נשתעבד לו וכדפרישי' וזה מבואר ויש ראיה ג"כ לזה דבמ"ג אינו יכול למחול מההיא דקדושי' דפ' האיש מקדש דגרסי' התם התקדשי לי בש"ח או במלוה שיש לי אצל אחרים דר"מ אמר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת ואמר עלה בש"ח במאי פליגי כדשמואל דאמר שמואל המוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול מ"ד מקודש לית ליה דשמואל ומ"ד מקודשת סבר סמכא דעתא ומ"ד אינה מקודשת סבר אי לא סמכה דעתא ואמר במלוה ע"פ במאי פליגי בדר"ה א"ר מנה לי בידך תנהו לפ' אם היה כמ"ג קנה מ"ד מקוד' סבר כי אמר רב בפקדון אבל במלוה לא ואי איתא דבמ"ג יכול למחול אמאי משני פלוגתא בהאי דרב כיון דקי"ל כותיה לימא דכ"ע אית להו דר"ה וכדשמואל פליגי וכדאמר ברישא וכ"ת דהא לאו ראיה היא דתרי לאשמועי' פלוגת' כדשמואל למה לי הא לאו קושי' היא דמבבא דסיפ' שמעי' טפי דכ"ע אית להו דר"ה דבמ"ג קנה אפי' במלו' וכדכתי' ויש לדחות דמההיא ליכא ראיה דהא דאוקמי בהכי משום דבעא למעבד פרוק' דשויא לכולהו פירוקי ושם נאריך בזה בס"ד ואי ק"ל הא דאמר בב"ק העבד והאשה פגיעתן רעה הם שחבלו באחרים פטורים ואחרים שחבלו בהם חייבים ואפי' חבלה בבעלה פטורה ופרכי' תזבין כתובתה בטובת הנאה ופרקי' כל לגבי בעלה ודאי מחלה כו' ואם אית' דבמ"ג אינו יכול למחול תזבין כתובת' במ"ג והא ל"ק דכיון דמ"ג אינו אלא מרצונו הא לא אפשר דבבעל לא עביד וא"ת התינח בשחבל באחרים חבלה בבעלה מא"ל דודאי בעל כדי ליפרע ממנה ישתעבד ללוקח ברצונו וי"ל דהא ל"ק דאה"נ דאפש' בהכי מיהו גמ' לא איירי אלא בדבר שב"ד יכולין לעשות וזה אינו בידם אלא ביד הבעל ותדע דאלת"ה לישתע' בעל ללוקח ולכתוב ליה שט' דתו ליכא למיחש למחילה אלא ש"מ כדפרישית ואי ק' הא דאמר בפ"ק דב"מ מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזור לבעל והוינן ואמאי וליחוש שמא זבנא לכתובת' בטובת הנאה ואזיל בעל ומפיק לשובר ואתי למטרף לקוחות שלא כדין ש"מ אית' לשמו' כו' כלומר ומתוך שיכולה למחול מהמני' ליה דשובר זה מיד הבעל נפל ולאו משום מגו אלא כלומר בכלל דבריה שהיא אומר' החזירו לי השוב' בכלל לשון זה שהוא אומר עכשיו יש מחילה דאי משום מגו ודאי לא דהא מנו ריע דטפי עדיף ליה למימר שכבר נפרעה ומה שמכרה מט' היא ואין להחזיר אלא מה שקבלה מהלקוחות למחול לבעלה ושתהא חייבת שלקוחות כל כתובת' או מה שהוא שוה היום אלא ודאי כדפרישית דבכלל דבריה יש מחילה ואם איתא דבמ"ג:

אינו יכול למחול ליחוש דילמא זבנא כתובתה במ"ג וי"ל דהא ל"ק חדא דאם איתא דזבנא במ"ג מדעתו של בעל היה דלא אפשר בלא"ה וכדפרי' וכיון דכן אפי' מפיק לשובר לא מהני ליה שהרי שובר הוא את השובר כשנשתעבד ללוקח זה והודה שלא נפרעה הכתובה וכיון דכן שוב אינו יכול לו' פרעתי דבשום מגו אין אדם יכול לסתור הודאתו וא"ת אכתי לא חיישינן שמא היה כתוב בכתובתה משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך דשוב אינה יכולה למחול וכדאמר גבי מ"ג שהרי הבעל ישתעבד עצמו וגופו הבא מכחה וי"ל דאע"ג דנפל ואיתרע לא חיישינן להא שלא היה דרכם לכתוב כן בשטרותיהם א"ו דהעיקר כמ"ש דבמ"ג אינו יכול למחול והה"נ כל שטר שכתוב בו משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך דלא מהני מחילה וכ"כ הראב"ד וכתב רבי' דהאי דינא דמ"ג אינו אלא בדבר שגופו ממון אבל בדבר שאין גופו ממון לא לפי' האומר לחבירו שטר שיש לי בידך תנהו לפ' במ"ג לא קנה דהא אין גופו ממון ואותיות אין נקנית אלא בכתיבה ומסירה וכבר ברור הוא ג"כ דמ"ג אינו ע"י שליח דתדוק הוא ואין לך בו אלא חדושו וראי' מההיא דרבא דאמר דאי שלח לי לא אתינא ואי איתא דע"ז שליח הוא אי לא אתי שלח ליה ע"י שליח ומאי האי דאמר אי שלח לי לא אתי' אכתי הל"ל ואי שלח לי לא מקבלנא אלא ש"מ כדפרישית. ומיהו. אע"ג דאמר דבמ"ג קנה זה דממחה אינו פטור מן המלוה אא"כ פטרו בהדיא ורצה רזה גובה רצה. מזה גובה כן נוטה דעת ר"ת וכן נוטה דעת רבי' האיי גאון ואין כן דעת הרי"ף והא דאמר אמימר נעשה כמו שאומר לו בשעת מתן מעות משתעבד לך וכו' פי' ובכסף זה נשתעבד ואפשר דלא חל שיעבוד עליה אלא מאותה שעה שהמחותו אצלו ואילך ואע"ג דנאכלו המעות הא אשכחן נמי בקידושין כה"ג דאמר התם האומר לאשה התקדשי לי בכסף זה לאחר ל' יום אעפ"י שנתאכלו המעות מקודשת וטעמא דכיון דאית ליה שעבוד עליה דאתת הרי אנו רואין כאלו המעות בעין ודוקא בכסף הוא דאמר הכי אבל לא בקנין אחר ומי' דוסא כשהאשה הזאת ראוי' בשעת נתינת המעות להתקדש נו כגון שהיא גדולה אבל אם היא קטנה בשעת נתינת המעות ואח"כ גדלה ושאכלו המעות בכי הא ודאי אינה מקודשת והיינו דמקשה הכא לאמימר מר קנה ומי' לפי טעם זה אם רצה לחזור אינו יכול לחזור בו דהכי אמר התם גבי אשה וא"נ אפשר לומר והוא הנכון דמשעת המחאה חל שעבוד עליה דאגלאי מילתא בשעת המחאה שלזה נשתעבד ומי' לא שייך הכא דין ברירה אלא בדבר שא"א לחול אלא במקום א' או באיש א' אבל אינו ידוע איזהו דהתם אמר דהוברר הדבר למפרע שזה היה ובאותה דכתב גט למי שתבא בפתח תחלה אבל הכא אינו ששעבודו של זה אינו לאדם א' אלא לכל מי שירצה זה ואפשר שיהא משועבד לכל העולם בזה אחר זה ובכי זה לא שייך ברורה דף י"ד ע"א ואידך דאר"י א"ש הכותב כל נכסיו כו' ודוקא כל נכסיו ודוקא בכתובה אבל לא בקנין אחר ודוקא שלא יאריך לשונו לומר הריני נותן לך כל מה שיש לי מתנה גמורה או כיוצא בזה דבכי הא ודאי קנה מפי רבי' באפי' קאמינא דלא הדרנא בו מהא שמעינן דתן במתנה לאו כזכי דמי:

הנהו גינאי דעביד חושבנא עד וכל קנין בטעות חוזר כתב הרי"ף דה"מ דאיכא עדים דקמייהו עביד חושבנא א"נ דאודי חד לחבריה דטעותא איכא בחושבנא הא לאו הכי לא מהימן ואיכא דמקשי ל"ל עדים אפילו בלא עדים נמי יהא נאמן במגו דיכל לומר להד"ם ויש מי שתי' דלא מהימן משום מגו דה"ל מגו במקום עדים או במגו במקום חזקה דאי לא דדייק טפי מעיקרא לא הוה משתעבד נפשיה למאריה ארעא וכאותה דאמר גבי האומר לבניו תנו מנה לפלוני שאני חייב לו ואמ' היתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי אין נאמנים דש"מ מידק דייק טפי ואע"ג דהתם נמי איכא ול"נ דשאני התם דש"מ דייק טפי אבל הכא זימנין דטעו אנשי בחושבנייהו ואפשר דכל היכא דאיכא מיגו דאמר לסתור הודאתו ומי' אפשר דהאי דכתב רבי' דאיכא סהדי לאו דווקא אלא ה"ה היכא דאיכא מגו דלא למי' אלא דטעותו מחמת עצמו לאו כלום הוא אע"ג שדבר מצוי הוא שאדם טועה בחשבון והא דכתב נמי א"נ דאודי ליה חבריה י"ל דוקא כשהודה כן מרי ארעא דכיון שהוא יודע שלא הוה חייב לו כלום אף הוא אינו רשאי ליטלם ממנו דאיהו לא נשתעבד לו אלא משום דהוה סבור דפס אינהו זוזי גביה אבל כיון שנודע שלא היו גביה ומאריה ארעא מודה בזה נמצא שקנין בטעות היה וחוזר ומרי ארעא חוזר וגובה מגינאה היכא שלא פטרו וכדכתיב אבל היכא דאודי ליה גינאה חבריה בכי הא אינו נפטר ממרי ארעא ומ"א נוטל ממנו ואע"ג דאיכא ע"א שמעיד שאינו חייב לו כלום אם יכול לישבע היה נשבע אבל כיון שאינו יכול לישבע אינו נפטר בשבועה ע"א מעיד שהיא פרוע' תקנה היא והיכא דאפשר עבדי' לה והיכא דלא אפשר לא מפסיד בהכי ומ"ש דהיכא דאודי ליה מרי ארעא שנפטר ממרי ארעא מ"מ מגינאה חבריה אינו נפטר היכא דליכא מיגו שהרי כבר הודה שהוא חייב לו ואע"ג דמרי ארעא מעיד שאינו חייב לו כלום ה"ל נ"ט ויטול הלה בשבועה דהא יכול לישבע דלא תימא דגינאה נמי מיפטר מחבריה כיון שנשתעבד במצות חברן למרי ארעא משום דאינו במשמ' שיפטר ממנו אלא כל היכא דמרי ארעא אינו חוזר וגובה ממנו אבל היכא דחוזר וגובה ממנו אף הוא חוזר וגובה מגינאה חבריה שלא יאכל וחדו מפי רבי' נר"ו:

הולך ק' לפ' שאני חייב לו אר"ח חייב באחריותו שהרי לא עשאו אידך שליח דלעולם לא מיפטר מיניה עד שנעשה המלוה שליח בעדים כדאיתא בב"ק פרק הגוזל או שיאמר שלח לי מי שתרצה ושמואל אמר מתוך שהוא חיוב באחריתו כו' ואי קשיא והיאך חוזר. והרי תוס' לב"ח הוא במקום שחב לאחרים וקי"ל דקני י"ל דשאני הכא דאידך לא עשאו שליח ואנן שליח בעי' וכדכתיב לעיל ועוד דלא אמר דתופס לב"ח קנה אלא כשמכוין לתפוס אבל הכא חבירו הוא שמתפיסו וכיון דהולך לאו כזכי הרי הוא כאלו א"ל והיו בידך מעות אלו בשבילי ואע"ג דגבי עבד בעי' למי' לעיל מעיקרא קודם דהוה קס"ד דתנו כזכו דהוי תופס לב"ח ולא יהא יכול לחזור בו התם שאני דכיון דיש הפסד לעבד בחזרתו אף זה היה מתכוין לתפוס בשבילו:

לא דכ"ע הולך כזכי ופירש"י דכ"ע היכא דליכא אחריות כגון במתנה הולך כזכי בהא אזיל ליה מגו דשמואל ואינו מחוור דהא לקמן בשמעתין אמר דבמתנה לכ"ע הולך לאו כזכו דמי וה"נ אמרינן לקמן בפ' התקבל שליח מתנה בשליח הגט לומר דהולך לאו כזכי והכי איתא בהדיא בירושלמי האומר לחבירו תן ק' זה לפ' שאני חייב לו הולך מנה זה פקדון שיש בידי אם רצה לחזור לא יחזור וחייב באחריותו עד שיקבל אותו האיש את שלו א"ר אלעאי המעשה בחובתו תן ק' זה לפ' תן שטר מתנה זו לפ' הילך שטר מתנה זו לפ' אם רצה לחזור יחזור אלמא דהולך במתנה לאו כזכי כו' ש"מ דתן המתנה לאו כזכי דמי וכן מוכח לעיל דמההיא דקאי גבך וכדכתיבנא לעיל אלא הכא ה"פ דכ"ע גבי חוב היכא דאינו חייב באחריותו כגון