ריטב”א על גיטין טו

אבל כתיבתו ודאי ע"י ישראל נעשית כראוי ולא נהירי' דא"כ ה''ל לפ' אלא הנכון כמו שפי' רבי' דמעיקרא לא הוה ק"ל אלא חתימתן לבד דפשיטא ליה למקש' שהגט נכתב כראוי, ע"י ישראל והיינו דמתני' לא אדכר אלא בחותמי' אין יהודי ולא אעפ"י שנכתב ביד אין יהודי וחותמיו אין יהודי דדבר פשוט הוא דליכא, מאן דמכשיר כתיבה על ידי אין יהודי ואפילו ישראל מומר ע"ג דהא בעי' לשמה ואין יהודי אדעת' דנפשיה קעביד כדלקמן ופריק ליה דר"ש כר"א דאמ' עמ''כ ולא הוי מזוייף מתוכו משום דהב"ע בשמות מובהקי' פי' דר"ש לא הכשיר אפי' בערכאות שיש לו קול אלא בשמות מובהקים דתו ליכא למיחש דדילמא אתי למסמך עלייהו ודוקא בערכאות דאיכא תרתי שיש לו קול ושמות מובהקי' אבל בהדיוט שאין להם קול פי' בשמות מובהקים פסול דדילמא אכתי על ישראל נעשה והעדים ג"כ ישר' ואע"ג דשמות מובהקי' ואפי' עידי מסירה עלייהו אבל בערכאו' דאית להו קלא איכא למיחש דילמא אתי למסמך עליהו וטע' דכיון דלאו אורחא דגט שיעשה בערכאות והעדים גם כן שמות שאינן מובהקי'. אתי למטעי ולומר בידי אין יהודי נעשה והחתומים לאו אין יהודי נינהו ואתי למסמך עלי' ואפי' בלא עדי מסירה הרמב"ן א"נ אפשר' דטעמא דרבי שמעון בהדיוט השמות מובהקים משום דגזרי' שמות מובהקי' אטו שאין מובהקי' והכי מוכחא שמעתי' לקמן דטעמא דר' שמעון משום גזרה דלר"ש כל שמות מובהקים כשרים מדינא ולא אתו למסמך עלייהו כיון דמובהקי' נינהו דהא ידעי דאין יהודי נינהו ובירוש' נמי אמ' דטעמא דערכאות בשקול יוצא להן ואין קול יוצא להדיוט אבל בשמות שאין מובהקים ואפילו בערכאות דאית להו קלא איכא למיחש דלמא אתי למסמך עליה וטעמא משום דכיון דלאו אורחא דמילתא בגט שיעשה בעש"ג והעדים גם כן שמות שאין מובהקי' אתי למטעי ולומר בידי אין יהודי נעשה והחתומים לאו אין יהודי נינהו ואתי למסמך עליהו ואפילו בלא עידי מסורה הרמב"ן א"נ אפשר לומר דטעמא דר"ש בהדיוט דשמות מובהקי' משום דגזרי' שמות מובהקים אטו שאין מובהקים והכי מוכח מילתא בשמעתין דלקמ' וטעמא דר"ש משום גזרה דלר"ש כל שמות מובהקים מדינא כשרים דלא אתי למסמך עליה כיון דמובהקי' נינהו דהא ידעינן דאין יהודי נינהו אלא דגזרינן מובהקים דהדיוט אבל בערכאות שמות מובהקים כשרים ולא גזרינן משום דמדינא כל שבערכאות כשרים ואפילו אין מובהקים דקלא אית להו וכל גט שנעשה בערכאות קלא אית ליה וכיון שכן בעידי מסי' כשר ואפילו דאין מובהקים דלא אתו למסמך עלייהו דהא ידעי דבערכאות נעשה וכל שבערכאות הרי היא כשמות מובהקים וכשם ששמות מובהקים הדבר ידוע שאין יהודי נינהו ולא אתו למסמך עליהו ה"ה בערכאות בשמות שאין מובהקי' דהא ידעי דאין יהודי נינהו דאין דרך שטר העשוי בערכאות שחותמים ישר' וכ"ש דלא אתו למסמך עליהו וגזרו מובהקים דהדיוט אטו שאין מובהקי'. דהדיוט ואין מובהקים דערכאות אטו אין מובהקים אבל במובהקים דערכאות לא גזרו משום דהוי גזירה לגזירה והא דאמ' בירושלמי דטעמא דערכאות מפני שקול יוצא לערכאות כתבו להתיר בשמות מובהקי' אבל בהדיוט שאין קול יוצא אפי' במובהקי' לא התירו משום גזרה דאין מובהקי' ורבנן דפסקו בערכאות אפילו בשמות מובהקים אפשר דסברי דבהדיוט אפילו בשמות מובהקי' מדינא פסול כיון דלית להו קלא וגזרי' מובהקי' דערכאות אטו מובהקים דהדיוט א"נ אפשר לומר והוא הנכון דרבנן ס' דערכאות נמי לית להו קלא לענין גיטין כיון דאין דרך לעשות גיטין בערכ' ול"ש להו לענין גיטין בין הדיוט לערכאות כלל וכל שמות מובהקי' בין בערכאות בין בהדיוט מן הדין כשרים וכ"ש אין מובהקי' בשניהם פסולי'. וגזרי' דשניהם מובהקי' אטו והכי מסתבר כדמוכח מדר"י שהכשיר לקמן בלוקוס ולוס וטעמא משום דאפילו תומא דבהדיוט נעשה כיון דשמות מובהקי' ומדינא כשרים אפילו בהדיוט ואפילו לרבנן כדאמ' מספק' הכשרן הוא וכדבעי' למימר לקמן אבל אם נאמר דרבנן פסלי בהדיוט אפי' במובהקוי' אמאי הכשיר ר"י לקמן בלוקוס ולוס אעפ"י שהיו מובהקי' דהא איכא לספוקי בהדיוט וזה נכון מפי רבי' וכ"ת לפי מאי דכתיב' ערכאות לר"ש מדינא כשרי' ואפילו באין מובהקים משום דערכאות קלא אית להו וכדפי' כי אקשי' ליה מדר' אבא דמוד' ר"א במזוייף מתוכו אמאי לא שני ליה דשאני שטר הבא בערכאות דקלא אית ליה וליכא למסמך עליה ואיכא למימר דאה"נ דהשתא בהכי הוה סגי ליה אלא דקושטא דמילתא הוא דשאני ליה דהכא בשמות מובהקים דאי משום דינא או משום גזרה ר"ש לא הכשיר בערכאות אלא בשמות מובהקין ומי' בלאו הכי הוה סגי. ליה השתא וכדפי' דף י"א ע"א ה"נ קאמר כר"א בשמות מובהקין אבל בשמות שאין מובהקין נעשה כמי שנעשה בהדיוט ופסו' כת' רבי' דמהאי לישנא שמעי' תרתי חדא מדתלי פסו' בערכאות בפסול הדיוט דשמעינן דהדיוט גרע מערכ' ויש פסול בה יותר מערכאות והיינו דהדיוט פסול אפילו בשמות מובהקין ומשום גזרה דאין מובהקין וכדפי' לעיל וערכאות במובהקין כשר ועוד דאפילו פסול ערכאו' דאין מובהקין אינו מחמת ערכאות עצמן אלא מחמת הדיוט דגזרי' אין מובהק דערכאות אטו און מובהק דהדיוט דאי לא תימא הכי דהפסול דערכאות אינו משום הדיוט שלא מחמת עצמן מה ענין דתלי בהדיוט וזה סיוע ללשון אחרון שכת' לעיל דפסול דערכאות באין מובהקי' לר"ש אינו אלא משום גזרה דאין מובהקין דהדיוט דאי איתא דמובה:

דהדיוט מדינא פסולים ה"ל למגזר במובהקין דערכאות כי היכי דגזרי' השתא אין מובהקין דערכאות אטו אין מובהקין דהדיוט אבל השתא דמובהקין דהדיוט אינו אלא משום גזירה וכדפי' ליכא למגזר דה"ל גזרה לגזרה ואב"א סופא אתאן לגיטי נשים וה"ק לא הוזכרו גיטי ממון דפסו' פי' האי לא הוזכרו לא קאי אגיטי נשים וש"ע דתיקשי לן דלפלוג וליתני בדידה אלא ארישא גיטי ממון וה"ק כל שטרי ממון העולין בערכאות שלהן כשרים דערכאות בגיטי ממון ליכא משם פסול שלא הוזכר פסול בגיטי ממון אלא בהדיוט ופסולים דקאמר אי בלא עידי מסירה פסולים לגמרי ואפילו לגבות מב"ח ואי בעידי מסורה פסולי' לגבות ממשעבדי אבל מב"ח גבי כיון דאיכא עידי מסורה דהא עידי מסורה מסהדי דהאי שטרא לאו שקרא ומי' מדין העדים החתומים בשטר גבי וב"ח ולאו משום עדותם של עדים דים אלו דאי לאו הוה ליה מזוייף מתוכו ופסול אפי' לענין ב"ח דהא אמר לעיל דלא אהני לן עידי מסורה. מעידי חתימה. ה"ג וכן הוא בתוס' תניא אראב"י כך א"ל ר"ש לחכמי' בצידן לא נחלקו ר"ע וחכמים על כל שטרות העולים בעש"ג שאעפ''י שחותמים אין יהודי כשרים ואפי' גיטי נשים וש"ע ע"מ נחלקו בזמן שנעשו בהדיוט שר"ע מכשיר וחכמי' פוסלים בגיטי נשים וש"ע ורישא דהא מתני' הכי כל השטרות העולין בעש"ג ר"ע מכשיר ואפי' גיטי נשים וש"ע ודוקא בעידי מסרה ושמות מובהקים ולפי זה קים ליה רבי שמעון כר"ע ורבנן כרבנן משום דלא תיתי ר"ש כיחידאה אתי ראב"י למימר דלא כך היה מעשה דמעולם לא נחלקו ר"ע וחכמים על כל השטרות העולים בערכאות אעפ"י שתות' אין יהודי כשרים ואפילו גיטי נשים וש"ע בעידי מסי' ובשמות מובהקין דודאי כולהו מכפרי בהא דס"ל כר"ש ולא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שר"ש מכשיר אפילו בגטי נשים כו' כלומר בשמות מובהקין ועידי מסירה דר"ע לא פליג בין הדיוטות לערכאות דבשמות מובהקין מכשיר בכולן דלא חייש דאתי למסמך עליהו וחכמים פוסלי' בגטי נשים כו' כלומר אפילו בעידי מסירה ושמות מובהקין ואפשר דלאו מדינא אלא גזרה וכדפי' לעיל:

ורשב"ג מכשיר באלו במקום שאין ישר' חותם פי' בין במובהקין בין שאין מובהקין דכיון דישר'. לא חתים ולא אתי למסמך עליה בלא עידי מסורה דכ"ע ידעי דאין יהודי נינהו אבל במקום שחותם ישראל מאי לא פי' אפילו בשמות מובהקין ועידי מסורה כיון דהדיוטות נינהו מקום שאין ישראל חותם נמי לגזו' והא קשיא היכי, משמ' דבהדיוטו' בשמות מובהקין אין פסולי' ומן הדין אלא משום גזרה דאין מובהקין ומ"ה מק' הבי כיוון דגזרי' מובהקי' אטו אין מובהקין לגזור נמי מקום שאין ישראל חותם אטו מקו' שישראל חותם