ריטב”א על גיטין יד

משאר שטרות דטעמא מאי דמכשירי' להו בגיטין משום דעידי הגט אין חותמי' זה בלא זה גזרה משום כלכם כדאי' לקמן בקדושין ליכא למיחש להכי דכגט הוא ע"כ ויש לה אביה כדי לקלקלה מזמן את הכל לעדים אבל בקדושי' דמדעתא ליכא משום כוכלם הלכך עידי קדושי' חותמי' זה בלא זה וכיון שכן אין יהודי פסול דאיכא למימר דרווחא שבק למאן דקשיש מניה המוליך ומביא דהיינו ב"נ ו"נ בגיטין איתי' דבגיטין סגי בהכי אבל לא בקדושין וכת' רבי' נר"ו דטעמ' משו' דמדינא לא היה צריך דסתם ספרי דייני מגמר גמירי אלא שחששו רבנן לערעורי הבעל ותקנו דלימא הכי ובגיטין הוא דאיכ' למיחש להכי אבל בקדושין ליכא למיחש כלל כיון דמדינא ל"צ כיון דטעמא דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי דמה יאמר ששטר קדושי' מזוייף הוא ואשתכח דהיא פנויה ומותרת וכ"ת ותו ליכא והא איכא למ"ד דקדושי' בעינן דעת' דהכא גבי גטי' וש"ע לא בעי' דעתה ותור' בתוס' דחדא מילתא היא דבין בגיטין בין בקדושין איתא והכא והתם דעת מקנה בעי' דהתם האשה היא המקנה הלכך בעינן דעתה והכא האיש המגרש הוא דמקנה ובעינן דעתו כך תירץ בתוס' אי רשב"ג אי דאחזוק כו' והא דנק' אי דאחזיק אי דלא כו' משום דרשב"ג אזיל בתר חזקה ואפי' בכתובה דאפשר דבכתיבה אע"ג דלא אחזיקו אפי' רשב"ג מודה דלא פליגי אלא בלא כתיבה ואחזיקו וכ"נ שם במ' חולין והאי דנקט הכא אי דאחזוק אי דלא אחזוק דרך התלמוד דשלא במקומה לא נחית לעיקר דינא ונקט לה לרווחא דמילתא ומהא דהכא ליכא ראיה כלל דרשב"ג פליג בכתיב' ולא אחזי' מפי רבינו ושלא כדברי קצת המפ' שכתבו שם במ' חולין משום הא דהכא דרשב"ג לא אזיל אלא בתר חזקה ואפי' בכתיבה פליג כל היכא דלא אחזוק וזה אינו כדפי' ושם בחולין כתב בענין אחר וזה עיקר ע"ב זאת אומרת עדי הגט אין חותמי' זה בלא זה גזרה משום כלכם הפ' הנכון דגזרה משום כלכם עדים קאמר משום דכלם עדים צריכים הם כלם לחתום ביום א' דאי לא חתמי כלהו בחד יומא ה"ל מוקדם ופסול כן פי' הרמב"ן שלא כפרש"י שפי' גזרה משום כלכם כדלקמן דאמר שהאומ' לי' בני אדם כתבו כלכם גט לאשתי א' כותב וכלם חותמין ואי לא חתמו כלהו פסול הלכך תקנו שלא וחתמו זה שלא בפני זה כדי שלא יסמוך שליח על ב' מהם ואינו מחוור דהא קי"ל כר"י דאמר ב' משום עדים וכולן משום תנאי ואפי' מכאן ועד י' ימים כשר וכיון שכן כיון שחתמו שנים מהם ביום א' כשר והשאר חותמי' ואפי' אחר כמה ימי' ואפי' אחר שנשאת כשר הילכך משום זה אין ראוי לתקן שיחתמו כולם כאחד אלא העיקר כמ"ש והא דאמר אר"פ ולא אמ' רפ''א משמ' דאכתי אית לן מאי דאמ' לעיל דישראל חתים לבסוף דדוקא בישר' חתים בסוף הוא דמכשיר ואי לא לא דאע"ג דאין חותמין זה בלא זה כיון דלא אחתמי' קמיה אכתי איכא למיחש דלאו אין יהודי חבר הוא ומי' בירושלמי לא משמע הכי דאמר התם מעתה אפילו ב' אין יהודי' שאני ההיא שאין בקיאין בדקדוקי גיטין מעתה אפילו אין יהודי אחד הוא פסול א"ר בין ב"ח תפתר שחתם ישראל בסוף א"ר יוסי אתי כמ"ד עדים חותמי' זה בלא זה ברם כמ"ד אין עדים חותמין זה בלא זה אפילו חתם אין יהודי בסוף כשר ואפשר דטעמא דאי זה לאו אין יהודי חבר לא מחתים ליה בהדיה ומיהו אנן אגמ' דילן סמכי' וכ"כ רבי' נר"ו:

ע"כ מתני' כל השטרות העולים בעש"ג אע"פי שחותמים אין יהודי כשרים פי' ערכאות הוא מלשון עורכי הדיינים שדרכם היה שבמקום שהיו קבועים שם שופטים ודייניהם היו סופרים קבועים שם ואותן שטרות אעפ"י שחותמים אין יהודים כשרים כלומר כשרים לגמרי ואפילו לגבות ממשעבדי דקלא אית להו ולשיקרא ליכא למיחש דלא מרמי נפשייהו וכדאיתא בגמרא לאו דווקא חתמי' אין יהודים אלא ה"ה אם היה דרכם שלא לחתום עדים כלל אלא הערכי לבדו הוא שחותם בהם ומשום הכי משום שם סמכי' וכמו שדרכם היום שכל נאמנותם אינו משום העדים אלא משום הערכי דלא מרע נפשיה והא דנקט אע"פ שחותמים אין יהודים מפני שדרכם היה שהיו מחתמין עדים בשטרות ולאו משום דבני אין יהודים דהא אמרי' בגמ' דרבינא סבר. לאכשורי בכנופיא דארמאי וא"ל רפרם דערכאות תנן כלומר שעיקר הנאמנות אינו אלא הערכאי' וערכאות אלו ל"ש אם קבען המלך או קבעום בני המדינה אם ספק בידם לעשות שבכל ענין כשרים דלא מערי נפשייהו ואפילו בלא עידי מסורה חוץ מגיטי נשים וש"ע שאינה כשרים בערכאות משום אין יהודים לא בני ברית נינהו ואינן בתורת גיטין כלל ומש"ה פסולי' ואפי' בעידי מסורה וכדאמ' בגמרא ר"ש אומ' אף אלו כשרים ובגמ' מפ' להאי דכ"ש בעידי מסירה ובשמות מובהקי' ולא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט בגמ' מפ' לה:

גמ' קפסיק ותני ל"ש מכר ול"ש מתנה דכל השטר קאמר וכלל בכלל ובשלמא מכר כי יהיב זוזי קמייהו קנה קרקע וקנה נכסים והשט' ראיה בעלמא הוא ואם לא דיהבי זוזי קמייהו לא מערי נפשייהו וכתבי שטרא ומש"ה שטרי מכר כשרים שאינם אלא לראיה בעלמא שאעפ"י שכתו' בהן שדי מכורה לך באלף דינרין אינו קונ' בשטר אלא במעות והשטר אינו אלא לראיה שהמכר נעשה ובכל דבר שאין אנו צריכי' אלא לנאמנו' הם נאמני' דלא מערי נפשיהו וקושטא קאמר ואע"ג דקי"ל דבמקום שכותבי' שטר לא קנה עד שיכתוב השטר לאו למימ' דבשטר קני אלא דלא סמכי דעתייהו עד דכתבי שטרא וכי כתב שטרא קנה למפרע במעות שנתן והא דאמר אי לאו דיהבי זוזי קמייהו כתב רבינו נר"ו דלאו דוקא דיהבי זוזי קמייהו אלא ה"ה אם בפניהם שמכר לו שדהו בכך וכך מעות שקבל ממנו דהא אמר דהוו נאמנים בכל מאי דקאמר בעדים כשרים וכיון דכן אם הם מעידים שהודה בפניהם שמכר לו שדהו בכך מעות שקבל ממנו ודאי קנה הקרקע ולאו מדין השטר אלא מדין המעות שהודה ש י א שקבל ממנו ואינהו ודאי קושטא קאמר שזה הודה כן בפניהם דלא מרעי נפשייהו והאי דנקט דיהיב זוזי קמייהו אורחא דמילת' נקט וה"ה לאודי ולאו דוקא שטרי מכר אלא ה"ה לשטרי הודאות והלואות שכשרים דאי לאו שלוה קמייהו או שהוד' קמייהו שלוה לא הוו מרעי נפשייהו וכתבי שט' והודאתו בפני ערכאו' הודאה גמורה היא ושוב אינו יכול לומר משטה הייתי בך ולא שייך נמי בהא אדם עשוי שלא להשביע את עצמו דמשום הא לא עביד איניש כל האי דאזיל לערכאות ועביד שטרא ולכך הודאה גמורה היא ואדם נאמן ע"ע יותר מק' וכיון שכן אפי' שטרי הודאות והלואות כשרים וכדפי' ובמתני' כל השערות קאמר דכשרים ל"ש שטרו מכר ל"ש שטרי הלואה וכשרים לגמרי קאמר ואפילו לגבות ממשעבדי דכל שטר העשוי בערכאות קלא אית ליה והכי מוכח לקמן באידך פרקין דאמר התם דר"פ כי הוה אתי לקמיה שטרא פרוסאה דעבי' בעש"ג מקרי לשני אין יהודי זה שלא בפני זה וגבי ביה ממשעבדי והן עיקר הנסחא ור"ח ה"ג וכן נמצאת בספרים מדוייקי' וליכא למדחי דההיא בדאיכא עידי מסירה ישראל חדא דסתמא קאמר ועוד דאם איתא דמשום עידי חתימה לא גבי ממשעבדי משום עידי מסורה נמי דלא מהני עידי מסורה טפי מעידי חתימה משום דהו"ל מזוייף מתוכו דילמא אתי למסמך עלייהו בעדי חתימה בלחוד וכלל זה יהא מסור בידך בכולה שמעתין דעידי מסורה לא אהני ליה טפי מעידי חתימה אלא מתנה ותו דמאי קניה לוה בהאי, שטרא האי שטרא חספא בעלמא כו' כלומר אין תורת שטר עליה שהרי לא נעשה בעדים כשרים לקנות בגוף השטר דעצמו והאי דנקט שטרי מכר ומתנה לאו דוקא אלא וציורא נקטיה דעיקר קושיא אינו אלא דשטרי ראיה כשרים ושטרי הקנאה כלומר שקנה בגוף השטר ודאי אינן כשרים והרי הוא כאלו אמר בשלמא שטרי ראיה ניחא אלא שטרי הקנאה היכי קני בהו חספא כו' והאי דנקט שטרי מכר משום שטרי ראיה משום דמסתמא במכר איכא מעות וקני בהו ומסתמא השטרות לראיה נינהו לא לקנייה בגוף השטר ומיהו ה"ה דלפעמים במכר השטר לקנייה במתנה לראיה כגון שקנה קרקע ממנו ומעות הלואה גביה דהשתא במעות לח קניא ושטרא לאו לראיה אלא לקנות בו ובמתנה תמצא לפעמים שטרא לראיה כגון שהודה שנתן לו שדהו וקנה בחזק' שעכשיו אינו עושה השטר אלא לראיה בעלמא אלא האי דנקט הכי ומציורא בעלמא נקטא הכי אמר שמואל דינא דמלכותא דינא ואי קשה אמאי לא שנו במתני' בעדי מסורה ומש"ה קני להו דהא אוקימנא לעיל בעידי מסורה כר"א ורש"י תירץ דבדין הוא דיכול לתרוצי הכי אלא משום דלא קי"ל האי אוקמתא לעיל דהא תריצנא דלא קתני אלא מילתא דליתיה בקדושין וזה אינו מחוור דהא פריש' לעיל דאכתי אצטריך לן למימר דבעידי מסירה ור"א היא והנכון כמו שפי' רבינו נר"ו דמ"ה לא שאני לוה הכי משום דעידי מסירה לא מהני טפי מעידי חתימה וכדפי' וכיון דבעידי חתימה לא סני ה"ה בעידי מסירה דה"ל מזוייף מתוכו דזימנין דאתי למסמך אעידי חתימה לחוד וכשם שהוא פסול בגיטי נשים בין שמות מובהקים בין בשמות כו' אפי' בעידי מסורה באין מובהקים פוסל מדינא משום דאתי נמסמ' עלייהו וה"ל מזוייף מתוכו ובמובהקים משום דגזרינן מובהקים אטו אין מובהקים ה"ה גם כן שפוסל בכל שטרי הקנאה שעירי אין יהודי ואפילו בשמות מובהקים ובעידי מסורה וכ"ש דהא ל"ק לפי מאי דפירש' לעיל דכי אמרינן דמתני' בעידי מסירה ור"א היא לא בעידי מסירה בלחוד קאמר אלא אפילו בעידי מסורה פסלי רבנן בגיטי נשים דמתני' סתמא קתני בין בעידי מסירה בין בלא עידי מסירה וכשפוסל פוסל אפילו בעידי מסורה וכשהכשר הכשיר אפילו בלא עידי מסורה ואם כן בלא עמד היאך הכשיר האי שטרא חספא כו' ופריק שמואל דר"ד ומלכא אמר דליקנו בשטר העשוי בערכאות שלהם:

ואב"א תני חוץ מגיטי נשים פי' השתא לא מהדרינן מתירוצא דלעיל ולומר ד"ד לאו דינא דודאי דד"ד והכי קי"ל אלא לומר דלא תימא מתני' לא איירי אלא בערכאות שהן מחמת המלך דה"ה דאיתא למתני' אפילו בערכאות דלא קיימי בהורמנא דמלכא ותני חוץ מכגיטי נשים לומר דלא אכשיר ת"ק אלא שטרי ראיה אבל שטרי הקנאה כגיטי נשים לא דחספא בעלמא נינהו ושטרי הקנאה הרי הן כגיטי נשים לגמרי שצריך לכתוב בהן ודין כי היכי דכתבי ליה בגיטי נשים וכן נמי שידבר המקנה ולא העדים כ' היכי דבגיטי נשים מדבר המגרש ואי לא עביד להו הכי לאו כלום הוא מפי' רבי' ולפי זה שכת' אפילו להאי תירוצא דאמר תני חוץ מכגיטי נשים ל"ק לן ההוא תירוצא דאמ' לעיל כי קתני מילתא דליתיה בשטרות דהא אמ' דהני תרי לישני לא פליגו דמתני' סתמא קתני בכל ערכאות בין בערכאות דקיימי בהורמנא דמלכא בין דלא קיימי בהורמנא דמלכא ובערכאות דלא קיימי בהורמנא ודאי לא קני בהו ואפילו בהנהו גיטי נשים וש"ע פסולים ומשום ערכאות דקיימי בהורמנא דמלכא אמ' לעיל דמילת' דלית' בשטרות קת' דגטי נשים פסולין ושאר שט' כשרים:

רש"א אף אלו כשרים והא לאו בני כרית' נינהו כלומ' והלא אונן בתורת הבדלה דאינן בני גירושין ואי ק' ומ"ש הא דק"ל ולא ק"ל דאינם בתורת עדות וכמה פסולי' שיש בגט אם נכתב שלא לשמה ומחובר ומוקדם ותי' הרמב"ן דה"נ דהכל ק"ל ובכלל לשון הכריתה הכל והרי הוא כאלו אמר הא ליתנהו בתורת גיטין כלל ואינן בקיאין בלשמה ובשאר הלכות הגט ופסולין לעדות דאין בגיטי נשים כגיטי ממון שנסמוך עלייהו משום דלא מרעי אנפשייהו ולפ"ז כי אהדר ליה כתי' לשיטת של ר"א דאמר עמ"כ אהדר ליה דלא כדקס"ד מעיקרא דר"ש מכשיר בגט שנכתב ונחתם בעש"ג דאחתימה דוקא הוא שהכשיר ומשום דס"ל כר"א אבל