ריטב”א על גיטין יג

קרקע אלא ה"ה מטלטלי' כדאמ' בב"ב עשו מטלט' שיור אצל העבד ופי' ר"ש דהיינו כששייר קרקע סתם דכיון דשייר קרקע או מטלט' סתם שמא בגוף העבד שייר דעבדא מספק' לן אי כמקרקעי או כמטלט' ובשייר קרקע אני אומר שמא העבד הוא ששייר דעבדא כמקרקעי וכששיור מטלט' אני אומ' ג"כ דשמא העבר שייר שאף הוא בכלל מטלט' אבל אם פי' חוץ מקרקעי פ' או חוץ ממטלט' פ' יצא בן חורין וזה אינו מחויור דהא אמ' התם בפ' מי שמת כו' עד שיכתבו כל נכסיהם עבדו דתנן כו' ש"מ דאפי' פי' בהדיא חו' מקרק' פ' לא יצא לחירות ורש"י פי' דטעמא משום דכיון דנחית לשיורא שמא העבד שייר ועוד דא"כ מנ"ל דרבנן סברי דלא פלגי' דבוריה דהא איהו לא איירי בהכי אלא דטעמ' דידי' משום דקסבר דילמא העבד שייר אבל בעלמא ל"א הכי דאף ת"ק סבר דפלגי' דבוריה ומאי האי דאמר כמאן כר"ש ומה שפי' הרב ג"כ כר"ש דאמר לעולם הוא ב"ח אינו נכון שהוא ס"ל צ"ל פי' דמדקאמר מר"ש לעולם הוא ב"ח ולא אמ' יצא לחירות משמע אפי' א"ל חוץ מבית כור סתם שלא מצר לו מצרים שאינו קונה שאר נכסים דכיון דלאו דבר מסויים הוא זיל הכא קמדחי לה וזיל הכא קמדחי לה אפי' הכי יוצא לחירות דהעבד לאו קרקע ולא שיורה ופלגינן דבוריה זהו תורף פירש"י ואינו נכון שדין זה שכתב אינו אמת שהנותן מתנה או המוכר אעפ"י שלא פי' לו דבר מסויים ודאי הודה ולא מצי למידחי דיכול לומר לו שיטול כחוש אבל שלא יתן לון כלום הא ודאי לא וראיה לזה מדתנן חצי שדה אני מוכר לך משמנים ביניהם ולוקח נוטל כחוש ובשלהי פרק בתרא דמנחות גרסי' התם א"ר הונא בית בביתי אני מוכר לך מראהו נפול עבד כנעני אני מוכר לך ומת מראהו מת אלמא דקנה אלא שנותן לו הגרוע ומיהא נמי שמעי' דמאן דמקני אגב ד' אמות קרקע א"צ לסיים הד' אמות ועקר הפי' כמו שפי' הר"י הלוי ן' מיגש דטעמ' דר"מ דאמר דלא יצא לחירות היינו משום דכיון שכלל העבד והנכסים והוציאן בלשון א' הרי עשה מהם גוף א' וכששייר במתנתו שייר בין קרקע או מטלט' ואפילו פי' קרקע פי' מטלט' לא כתב כל נכסיו לעבדו ועומד חוזר והיינו דנקט ועמד ואע"ג דאמר שכל בעמד חוזר ה"מ כשמקנה בקנין ש"מ דהיינו באמירה בעלמא אבל הכא לא בהכי עסקי' אלא כשכתב כל נכסיו במתנ' בהא בקנין ומעכשיו ואפ"ה אם עמד חוזר דאומדן דעת הוא דהאי לא יהיב כל נכסיו ע"ד שאם יקום שימות ברעב והלכך הרי הוא כאלו התנה כן בפי' אבל כל שלא עמד ודאי אינו חוזר' והיינו דנקט עמד אבל לא עמד לא וזה שלא כדעת מקצת המפ' ואפ"ה אינו חוזר בעבד כיון דמתנה גמורה היא שחלה מחיים אע"פי שאם עמד חוזר משום אומדן דעת הוא בעבד אינו כן שהרי יצא עליו שם ב"ח אלא משום דמיד שנתן לו את נכסיו זכה העבד בעצמו וקדשוהו שמים א"נ טעמא משום דבע"כ אמדן דעת הוא שע"כ מתנה גמורה נתן בלא שיור בעולם שזה האדם יודע שאסור להוציא קול שהעבד בן חורין וגמר ויהיב בלא שום שיור והלכך אפי' עמד אינו חוזר:

דף ט ע"א מתני' יצא ערעור יתקיי' בחותמיו ואסיקנ' ערעור בעל כלומר שבא וטען שהגט מזוייף הוא ודוקא כשבא הבעל וערער הוא דחיישי' להכי אבל אנן לא חיישי' להכי ואי באה לינשא ע"פ גט זה שביד אין מונעין אותה אעפ"י שאינו מקווי' ודקדקו מכאן התוס' דמהא שמ' דמי שבא ליפרע מנכסי חברו שלא בפניו א"נ מן היתומים או מלקוחות בשטר שבידו גובה בלא קיום דא"צ לקיימו דלא חיישי למזוייף אלא כשהלוה טוען בבריא ושמא שהוא מזוייף אבל ביתומים ובלקוחות דטעני שמא לא חיישי' ואע"ג דטעני' להו ליתמי כל מאי דמצי אבוהן למטען בכי הא שאינו דבר מצוי לא חיישי' והביאו ראיה לדבריה' מהא דאמר בפ"ק דמציעא אמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזרו לבעלים אי משום כתב ללות ולא לוה הא שעבד נפשיה אי משום פרעון לפרעון לא חיישי' וההיא ודאי בשטר שאינו מקויים דאי במקויי' לא אצטריכי' לטעמא דהא שעבד נפשיה דכיון דמקויים ע"כ לוה ושטר זה בא לידי מלוה דמלוה הוא דמקויים ליה ולא לוה וכדאי' התם ואי איתא דחיישי' למזוייף אמאי יחזירנה דאעפ"י דלפרעון לא חיישי' ניחוש שמא מזוייף הוא ולא יחזור וא"ת דהיא הנותנת דכיון דכי אתי לגבות ביה א"ל קיים שטרך משום דחיישי' למזוייף אף עכשיו נחזיריהו ליה דליכ' למיחש דתיפוק מניה חורבא הא ליתא דכיון דמדינא האי שטרא כל זמן שאינו מקויים לאו כלום הוא אף אנו אינו בדין שנחזירהו למלוה וראיה לזה מהא דאמ' התם מצא ש"ח אם יש בהן אחריות נכסיו לא יחזיר אין בהן אח"כ יחזיר והוינן בה במאי עסקי' אילימא כשחייב מודה אם יש בהן אחריות נכסי' אמאי לא יחזיר ואי כשאין חייב מודה כשאין בהן אחריות אמאי יחזיר ופי' אם אין חייב מודה שטוען מזוייף ואפ"ה אמ' דלא יחזיר ואע"ג דאם נחזיר אותו ליכא למיחש למידי אלא ש"מ דלא חיישינן למזוייף כלל אא"כ טוען שבריא בעל שטר שהשטר מזוייף וכדמוכח מההיא דשמואל דהמוצא שטר הקנאה יחזור ולא חיישי' למזוייף זהו דעת התוס' וכת' הרב מורי נר"ו בשם הרמב"ן דזה אינו דמההיא דש"מ ליכא ראיה כלל מן הטעם שהם אמ' שהיא הנותנת דליכא למיחש למידי דכי אתי למגבי ביה א"ל קיים שטרך וכיון שכן אמאי לא יחזור ותדע לך דאלת"ה בודאי בההיא כיון דנפל איתר' ואיכ' למיחש לזויף ואע"ג דבעלמא לא ניחוש אלא ודאי דהתם טעמא כדאמ' והראיה שהביאו ממצא ש"ח כדייקי' עליה אי כשאו=ין חייב מודה אפילו כשאין בו אחריות אמאי יחזיר אינה ראיה כלל דמ"ש או כשאין חייב מודה אינו שטוען מזוייף כמו שהם סוברים אלא שאומ' פרעתו או כת' ללוות ולא לוה היה ועכשיו ודאי אם נחזיר את השטר יגבה בו שהרי לא היה מזוייף והיינו דאקשי' אמאי יחזיר וא''ת אמאי מוקי מתני'. כשאין חייב מודה דטוען מזוייף ולא תיקשה ליה אמאי יחזור וי"ל משום דאכתי תיקשה רישא א"כ כי יש בהם אחריות כ' אמאי לא יחזיר דלמאי איכא למיחש סוף סוף הא צריך לקיים שטריה אם בא לגבות בו משום חשש זויף, וכדפי' אלא ודאי מההיא ליכא ראיה לדבריהם כלל ואדרבא בפ' גט פשוט מוכח דחיישי' למזויף דאמר התם ש"מ שאמר מנה לפ' בידי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין ואוקי' דנקט שטריא בידיה אמר תנו קיימי לשטריה לא אמר תנו לא קיימי לשטריה אלמא דאו לא אמר תנו אין נותנין משום דחיישי' לזיוף ואע"ג דטענתייהו דיתמי אינו אלא שמא מהכא שמע' דאין מגבין שום שטר אא"כ הוא מקויים והא דלא חיישי' הכא גבי אשה לזייף הכא טעמא אחרינא הוא דאשה לא ממונו של בעל הוא ועוד דאנן לא עבדי' בהכי מעשה היא היא שהולכת ונשאת ואנן לא נערער עליה אבל להוציא ממון בב"ד בשט' שאינו מקויים הא ודאי לא עבדי' דכותא הכא אם באת לגבות כתובתה בגט זה אמ' לה ודאי תקיים גיטא וכן הוא בירוש' דאמר התם מי ערער רב חסדא אמר בעל ערער ר"י ור"ח אמר אף לקוחות עוררין פי' אם בא לבבות כתוב' והא דלא אוקמי' בגמ' דילן בהכי אלא בערער בעל משום דהא עדיפ' להו שהבעל בא לפסול את הגט לגמרי שלא תיקשא בו ולהוציאה אם ניסת אבל אם ערערו לקוחות אינו אלא לגבות מהן והא דאמר בירוש' דאף לקוחות עוררי' דוקא כשניסת בגט זה שאינו מקויים ולא אמר ב"נ אבל אם ניסת בגט כשר שאמר שליח ב"נ וב"נ ודאי נפרע' כתובתה מלקוחות אעפ"י שאין כאן אלא עד אחד דכיון דהאמינוהו בב' לענין שהיא מגורשת וניסת כראוי אף הוא נפרעת כתובת' דמספר כתובה נלמוד דכתו' ביה לכשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי וה"ה לניסת בע"א שהעידו שמת בעלה אבל כשנשאת בגט שאינו מקוים לא קרי' ביה לכשתנשאי כו' דהא אינה נשאת בדין בגט זה כיון שאינו מקויים או שלא אמר שליח ב"נ ו"נ אעפ"י שאון ב"ד מכריחין אותה לצאת אא"כ בעל וערער רבי' כו' הב"ע כגון שנתנו לה כשהוא פקח כו' והא דלא אוקמוה באלם ומשום דאלם יכול להגיד מתוך הכתב וכשר בהכי לעדות אשה והכי מוכח לקמן באידך פרקין ובפ' מי שאחזו מתני וזו א' מן הדרכים ששוו גיטי נשים כו' הקשו בתוס' והאיך תלו תניא בלא תניא גיטי נשים תניא ושחרורי עבדים לא תניא ותרצו משום דעקר מכילתין בגיטי נשים נקט הכא גיטי נשים ברישא ורבי' תי' שהתקנה בגיטי נשים ובשחרורי עבדים נתקנה בא' וכמו ששנינו א' גיטי נשים וא' ש"ע וכיון דקולא הוא דסגי לן הוא כאלו אמר וזו א' מן הדרכים ששוו גיטי נשים החמורו' וש"ע שהן קלים וזה נכון הא דאמר וכדברי ר"מ ב"ד לאו אליבא דר"א קאמר אלא אי ס"ל כר"מ קאמר תדע דלקמן מוקמי' הא דערכאות כר"א דאמר עידי מסירה כרתי וא"כ לר"מ דלא ס"ל הכי לא הוין אלא ג' אלא ש"מ כדפי' ודייק נמי דקתני וכדברי ר"מ ולא קתני ולר"מ:

ע"ב עדים שאין יודעין לחתום מקרעי' להם נייר חלק פירש"י שמחרטין להם שריטות כעין אותיות והם משימין על השרטוט דיו וזה אינו דהו"ל כתב ע"ג כתב אלא מקרעי' להם הנייר ממש ועושין בקרעי' צורת אותיות והם משימים דיו על הקרעים והאות נעשית וכתבו בתוס' דדוקא דרך כתיבה אבל לא לשפוך דיו על הנייר שאין זה כתיבה בד"א בגיטי נשים אבל בש"ע ושטרות כו' וכ"ת ומ"ש הכא שחלקו בין גיטי נשים לש"ע ובמוליך ומביא ושאר הדברים שוו י"ל דבמוליך ומביא כי היכי דהיקלו בגיטי נשים משום עיגונא ה"נ בש"ע מההוא טעמא דכיון דיש לו גט שחרור לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול אא"כ יקיים את גיטו לכך היקלו בו ואמר דבשליח שיאמר ב"נ וב"נ סגי בגיטי נשים אבל הכא שעכשיו בא לשחררו מה תאמר שמא לא ימצא עדים ולא ישא בת חורין לא ימצא שהרי הוא מותר בשפחה אבל גבי גיטי נשים שישים איבה בין בעלה ובינה ובעלה רוצה ללכת או שמא הוא חולה והיא תהא ראויה אליהם בביאה משום עגונא היקלו כי קת' פסולה דרבנן פי' בין שהיה הפסול בו כגון ערכאות בין שיהיה הפסול בשטרות וכשר בו עד כותי שכשר לגבי גיטין ופסול בשטר דרבנן והא איכא ערכאות בעידי מסורה ורבי אלעזר היא והא דאסר בעידי מסורה לאו דוקא דכולה מתני' בעידי מסורה דהא שטרות העולים בערכאות של אין יהודי אפילו בלא עידי מסורה אעפ"י שחותמיהם אין יהודי כשרים אלא כולה מתני' בין בעידי מסורה בין בלא כו' כשרה וסיפ' בעידי מסירה נמי פסולין מדרבנן מיהא משום מזויף מתוכו איכא בנייהו שמות מובהקים פי' דת"ק פוסל אפילו בשמות מובהקים אטו שאין מובהקים ור"ש לא גרס מובהקים אטו שאין מובהקים שעמה דף יוד ע"א אלא כי קתני מילתא דאיתא בקדושין מלתא דליתא בקידושין לא קתני השתא לא הדרי אלא ממ"ש דלא קתני פסולה דאורייתא דודאי פסולה דאורייתא קמא אבל אכתי ס"ל דההיא דערכאות בעידי מסורה ור"א היא דאי לת"ק ערכאות ודאי בקידושין ג"כ איכא דמקדש את האשה בשטר העולה בערכאות של אין יהודי וחותמיהם אין יהודי ודאי אינה מקודשת דבקדושין בעי' עדים וליכא אלא ודאי כדפירי' דאכתי אית לן טעמא דעידי מסורה והשתא א"ש דלית' בקידושין דהמקדש בשטר ועולה בעש"ג בעידי מסורה אע"פי שחותמיהם אין יהודי מקודשת דאע"ג דמזויף הוא מתוכו ל"א דילמא אתי למסמך עלייהו משום דקדושין העשוי בערכאות לא שכיח דאשה אינה מקודשת אלא מדעתה אף היא לא תתקדש לו אלא בקדושין הראויין ועוד דכלהו קדושין לאו בשטר נינהו דהוא אפשר בקידושי כסף וקדושי ביאה ורובא דעלמא מקדשי בקדושי כסף וכיון שכן מילתא דל"ש היא ולא גזרי' אבל בגיטין דלא אפשר אלא בגט ועוד דהיא מתגרשת שלא מדעתא וע"י איבה בכי הא כדי לקלקלה חיישי' לערכאות ומילתא דשכיח היא וגזרי' משום דילמא אתו למסמך עלייהו ועוד אין יהודי נמי בגיטין איתא בקדושין ליתא דבקדושין ודאי עד אין יהודי פסול כשאר