ריטב”א על גיטין יב

בצפון עיקר א"י שנינו מעכו לצפון ועכו כצפון שהוא ח"ל ועל מחיצת האחרת שהיא ברצועה א"י היוצאת לצד מזרח שנינו ההולך מעכו לכזיב ימינו למזרחה הדרך טמא כו' ולפי פ"ז עכו למזרח של רצועה היא עומדת וק"ל דהתם אמר קול צעקה משער הדגים זו עכו שניתנה בפיהם של דגים ואיכא למימר דהא ל"ק שמחיצות עכו היתה משוכה ממזרח למערב ורצועה כנגד כל רוחב הרצועה ועומדת על שפת הים ומחוצה האחרת לצד מזרח בח"ל ועומדת בצפון עיקר א"י ממש וזו היא צורתה ח"ל הנהר פרת שהוא מזרח א"י נהר פרת ע"ז שני' מעכו צפון שהוא ח"ל ימינו למזרח טמאה משום ארץ העמים הדרך ההולך ממנו לכזיב ע"ז שנינו שמאלה למערב טהורה שהוא ארץ ישראל רצועה היוצאה מצפון א"י לצד מערב אבל ר' משה בר חסדאי הצרפתי הק' מהא דתנן במסכת חלה רשבג"א ג' ארנות לחלה מא"י ועד כזיב חלה א' פי' לפי שהיא מא"י והם זהירין לשמרה בטהרה מכזיב ועד הנהר ועד אמנוס ב' חלות א' לאור וא' לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור מנהר ולפנים ומאמנוס ולפנים ב' חלות א' לאור וא' לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן יש לה פי' הנהר הוא פרת שהוא במזרח א"י ופי' בירוש' דהנהר ואמנוס בשתי רוחות הוו שאם היו ברוח א' אלא שזה רחוק מזה אמאי קתני מכזיב ועד הנהר ועד אמנוס ליתני תרחוק אלא ודאי דבב' רוחות היו עומדים ו הנהר הוא לצד מזרח ואמנוס לצפונא של א"י ופי' גם כן בירושלמי בהא דקתני דב' חלות היו ושל אור יש לה שיעור מפני שמכזיב ועד הנהר ועד אמנוס היא א''י אלא שאין זהירין לשמרה בטהרה ולפי' עושין חלה א' ושורפין אותה כדי שלא תטמא ויש לה שיעור שהוא העיקר והוא מן התורה ושל כהן אין לה שיעור שהיא מדרבנן ואינה נעשית אלא שלא תשתכח תורת חלה אבל מאמנוס ולפנים הנהר ולפנים היא ח"ל ואותן ב' חלות הן מדבריהם שאצטריכוה חלה מפני שהם סמוכות לא"י גזרה משם א"י ולפי' של כהן יש לה שיעור שמוטב לרבות בנאכלות מלרבות בנשרפת מ"מ קתני דמכזיב ועד הנהר הוא א"י ומש"ה של אור יש לה שיור ולפי' הצורה שכתבנו מכזיב ועד הנהר ת"ל לפי פי' הרמב"ן שאין הענין כמ"ש שכזיב אינו בסוף הרצועה לצד צפון למזרח כנגד עכו אלא באמצע הרצועה לצד מערב סמוך על שפת הים ומה ששנינו מעכו ההולך לכזיב הדרך טמאה פי' עד נהר כזיב שההולך מעכו לכזיב הדרך הוא ישר כנגד עכו לצד מזרח ואינו מתעקם עד שהוא כנגד כזיב וע"ז שנינו שהוא ימינו למזרח והדרך טמאה משום ארץ העמים ואחר כך מתעקם הדרך ממזרח למערב עד כזיב ברצועה א"י והנהר הגדול שהוא למזרח א"י אינו הולך לצד מזרח בלא עיקום אלא הנהר הולך לצד מזרח לדרום א"י לצפון ועוד נמשך לחוץ כנגד הרצוע' בלא עיקום עד שהוא כנגד כזיב וכשהוא כנגד כזיב מתעקם והולך ממזרח למערב עד שפת הרצועה ואח"כ הולך ומתעקם לאורך הרצועה בשפתה והולך מדרום לצפון עד טורי אמנון שהוא לצפון ומשם יורד לבבל כדאמר בשבת מטרא במערבא סהדא רב פרת ומה ששנינו מא"י עד כזיב חלה א' פי' מעיקרא א"י כל הרצועה עד כזיב חלה א' שהיא נאמנה היא וזריזין לשמרה בטהרה ומה ששנינו מכזיב ועד הנהר שהוא כנגדו לצד מזרח וזהו כל רוחב הרצי' ושל אור יש לה שיעור לפי שהי' א"י והיא מן התורה אלא שאין נזהרין לשמרה בטהרה וכן מכזיב ועד אמנוס ב' חלות שכזיב אינו לצד צפון של רצועה ממש אלא באמצעי של רצועה לצד מערב וכל מה שיש מכזיב לצפון עד טורי אמנוס שהם בצפון היא ג"כ א"י ומה ששנינו מן הנהר ולפנים שהם ב' חלות של כהן יש לה שיעור מאותו עיקום מהנהר כנגד כזיב והולך מזרח למערב עד שפת הרצועה מאותו ולפנים עד עיקר א"ו ב' חלות וזהו ח"ל גמורה ולפי' אמר דשל כהן יש לה שיעור דשתיהם מדבריהם מוטב לרבות בנאכלת ומאמנוס ולפנים היינו מטורי אמנוס שהם לצד צפון עד אותו עיקום שכתב' והוא ג"כ ח"ל וזו היא צורתה ויהיב תנא סימן כה"ג פי' שיתן את הדרך פי' ודלא דרך אינו סי' מובהק שפעמים מתעקם שלא כדברי רש"י שפי' ויהיב תנא סי' לרצועה הקטנה וכי משום שהיא קטנה לא יתן בה פי' כ"ש שהוא צריך ליתן בה סי' כדי שלא נטעה בה ועוד שמי יאמר שהרצועה קטנה שמא רצועה גדולה היתה מהכא אלא ודאי כדפי' ופריך דקרא נמי יהיב סימן כה"ג שנותן סו' לשילה מג' רוחותיה ואומ' ששילה לצפונה של בית אל היה ולדרומה של לבונה ולמזרח של מסילה וזו היא צורתה תני חדא המביא גט בספינה בא"י פי' המביא גט שנכתב בספינ' בנהרות של א"י במביא בא"י ותניא אידך כמביא בח"ל שהמים חלקו רשות לעצמם ודינם כח"ל אר"י ל"ק הא ר' והא רבנן ואי ר' היאך אמר הא ר' והא רבנן דהא אר"י דכל מקום ששנה ר"ו אימתי אינו אלא לפ' דברי חכמים וכ"ת דזה אינו אלא במשנתינו זה דהא כל מקום קאמר י"ל דהא ל"ק דהיא עקר ואי שמעתת' אמר בפי' במשנתי' אע"ג דבקצת מקומות בתלמו' מייתי לה ולא אמר במשנתי' כן דרך התלמוד דשלא במקומת אינו מדקדק כ"כ והיינו דלא מייתי' מתני' אע"ג דהיא משנה במס' חלה ומייתי' בהדיא משום דברייתא אינו מפ' דברי חכמים אלא חולק וכי תימא כשלא נשנה ענין בזה במשנה דאז אמר דר"י חולק אפי' אימתי אבל הכא שענין זה נשנה במשנה והתם במשנה ר"ו אמר בלשון אימתי שאינו חולק מס' איך אמר דבבריית' דע"ז ממש חולק וי"ל דהא ל"ק דתרי תנאי ואליבא דר"י תנא דממתני' סובר דאינו חולק ותנא דבריית' סובר דחולק וע"כ אית לן לומר הכי כי היכי דלא תיקשי הני מתני' אהדדי א"כ י"ל דההיא מימרא דר"י הוא דסבר ר' יהודה בלשון אימתי אינו חולק אבל ירמיה לא ס"ל הכי והשתא דאתית להכי הכא דתנן גרסי דמשנה היא במס' כלה וכדכתי' ולר' ל"ק דמוקי להו כר"נ פי' רבי' הגדול פליגי א"ר זירא עציץ נקוב המונח ע"פ יתדות פי' ויש בו עפר ח"ל באנו למחלוקת ר''י ורבנן דרבנן יונק ואפי' למעלה מי' ל"א דוקא למטה מי' אבל לא למעלה והא דמיירי הכא בנקוב וגבי ספינה לא איירי בנקוב טעמא משום דגבי ספינה דשל עץ עסקינן סתם ספינה הוי הכי והעק' מלחלח ומפסיק יניקת הקרקע ולהכי אצטרי' נקיב וחרס דמפסיק מפי' היא בתוס' דאמרי' התם הטוען את הלוף בשביעי' כיצד יעשה שהוא אסור בזריעה יניחנו בעציץ של חרס כדי שלא יצמח פי' שאם היה טוען בעציץ של עץ היה צומח שהעץ אינו מפסיק יניקת הקרקע ואמר התם ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר ונחתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים והיינו נמי דגרסי' במס' מנחות בפ' כל הקרבנות תני חדא המביא זרעים בעציץ ובספינה מביא וקורא ותניא אידך מביא ואינו קורא ופרקי' עציץ אעצי' ל"ק כאן בנקו' כאן בשאינו נקוב ספינה אספינה ל"ק כאן בשל עץ כו' כלומר ברייתא ראשונה דקת' מביא וקורא בשל עץ דאינו מפסיק וברייתא אחרונה דקתני מביא ואינו קורא בשל חרס דמפסי' והכי א"ש דמהדר ליה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון והא דלא שאני ג"כ בספינה כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה משום דסתם בספינה אינה נקובה והא דלא שני גבי עציץ כאן בשל עץ כאן בשל חרס משום דסתם עציץ של חרס הוא ורש"י לא פי' כן והעיקר כמו שפי':

דף ח ע"א והניסין שבים רואין אותן כאלו חוט מתוח מטורי אמנוס ועד נחל מצרי' פי' טורי אמנוס הם מצד א' מא"י לגבול צפון ומשוכים ממזרח א"י למערב עד הים ושוקעים בים ונחל מצרים היא מצד דרום ושוקע בים עד כנגד ששוקעים טורי אמנוס וכל הניסין שהן באותו חלל דיש בין אמנוס לנחל מצרים הם לרבנן מא"י ולר"י כל ים הגדול עד אוקיינוס כל שהוא חוץ הים כנגד א"י לגיטין אין לעבדים לא וכ"ש סוריא דמרחקא טובא מהא ש"מ מ"ש במתני' של עכו דבח"ל הרי הוא כסוריא וכיבוש יחוד הוא דאי לא מאי קאמר וכ"ש סוריא דדוקא עכו היא לעבדים כח"ל מפני שהיא ח"ל גמורה אבל סוריא שהיא כבוש יחיד וקדישי לא אלא ש"מ כדפי' דחציו של עכו הרי היא בסוריא והשתא א"ש וכ"ש סוריא. עפרה טמא כח"ל שגזרו טומאה על עפר ח"ל ואמר התם דציפורא בחותם ומדצופי' ושם במשניות מפו' דאינה מטמא באהל אלא במגעו ואע"ג דאמ' לעובדי כוכבים שבות משום ישוב א"י לא גזרו רבנן האי ענין דשבו' אינו שוה דהכא התירו משום ישוב א"י שבות דאית ביה מעשה ואלו גבי מילה שהיא חמורה שדוחה את השבת לא התירו שבות דשבות שאם לא הביא איזמן לא התירו לומר לעובדו כוכבים להביא דרך ר"ה שהוא שבו' דאית ביה מעשה אלא שבות דלית ביה מעשה התירו דהיינו שבות דשבות כדאי' בעירובין גבי ההוא ינוקא דאשתפוך חמימי שלא התירו לעובדי כוכבים להחם אלא להביא מתוך ביתו דרך גגות וחצרות שאפילו ישראל שהביאן לא היה בו איסור מדבריהם וכה"ג הוא דהתירו לומר לעובדי כוכבים להביא וכתב רבי' נרו דה"ה לכל דבר מצוה שיהא מותר שבות דשבות אבל בתוס' אמ' דדוקא גבי מילה התירו משום דזמנה קבוע ועובר:

ע"ב עבד שהביא גיטו וכתב בו עצמך ונכסי קנויין לך עצמו קנה כיון דלא מקיים שטריה אבל לענין עצמו ב"נ וב"נ סגי בגט אשה והא דאמ' דעצמו קנה כלו' משוחרר הוא לגמרי דיש בלשון הזה לשון שחרור שהרי א"ל עצמך ונכסי קנויים לך בשטר זה ובשטר כל שזוכה לעצמו לענין מעשה ידיו משוחר' הוא לגמרי ואפי' לישא בת חורין שהרי בשטר אדם קונה אא"כ אומר לו בפי' בשטר זה ובכו הא סגי לענין שחרור אבל לפעמים הוא זוכה בנפשו לענין מעשה ידיו שלא בשטר ומדין צריך גט שחרור להתירו בבת חורין כעין הפקר וטעמא משום דגבי שחרור שטר בעיא דילפינן לה לה מאשה מה אשה אינה מתגרשת אלא בשטר אף עבד כן איבעיא להו כל נכסי קנוין לך מהו פי' דוסא נקט האי לישנא דכל נכסי דגבי עבד אי ח"ל נכסי עצמו אינו בכלל דגבי נותן או מקנה לאחד אמר התם דאי א"ל נכסי קנוים לך עבדים בכלל משום דעבדא איקרו נכסי אבל כשנותן נכסיו לעבד אין במשמע הלשון הוא גופו אלא מרבוייא דכל ומש"ה נקט רבא כל נכסי ואמר אביי מתוך שקנה עצמו קנו נכסיו שהרי לענין עצמו כל שאמר בפי' ובפי' סגי ולא בענין סיום וכיון שכן אינו בדין ששטר זה יהיה מקוים למקצת ולמקצת אינו מקויים ומתוך שהוא מקויים לענין עצמו אמר דהוי מקויים לענין נכסים כמאן כרבי שמעון דאמר פלגי' דבוריה דתנן הכותב נכסיו כו' פי' כשנתקיים השטר עסקי' וקנ' עצמו ונכסי' שיר קרקע כ"ש לא יצא ב"ח ולאו דוסא קרקע