ריטב”א על גיטין יא

לרבה קשיא ועוד דר"א ורב אשי ודאי כרבא ס"ל וכ"פ רי"ף ז"ל וכיון שכן במדינה א' בח"ל א"צ אבל ממדינה למדינה צריך ובא"י אפי' ממדינה למדינה א"צ דכיון דאיכא ב"ד דקביעי משכח שכיחי וכדאמר לעיל ומא"י לח"ל ומח"ל לא"י ממקום קרוב א"צ אעפ"י שהוא ח"ל דהא משכח שכיחי וכת"ק דמשנתי' דהמביא גט אינו מצריך אלא מח"ל לא"י וממקום רחוק וכדפרישנא במתני' כן הוא ודאי עיקר הדין לפי הגמ' אלא שהרמב"ן כתב שבעונותינו א"י היום כח"ל היא דהא ליכא ב"ד דקביעי ובין בא"י בין בח"ל הכל לפי מה שאדם רואה שהם מצויי' זה אצל זה דהא קי"ל דבבל הרי היא כא"י לגיטין וכדאמר לקמן ואפ"ה רב חסדא מצריך מדן לבי אכשיר ורבא בר אבוה מעריסה לעריסה ור"ש משכונה לשכונה ורבא עצמו אפי' באותה שכונה בבני מחוזא כיון דניידי וכדאי' לקמן וכיון שכן בין בא"י בין בח"ל כיון דאיכא מצווים אצ"ל וכל היכא דליכא עדים מצויים צ''ל כדי שלא תזקק לעדים דף ו' ע"א אפילו הוא בבית וסופר בעליה כו' ואפי' נכנס ויוצא בין שהוא בבית וסופר בעליה דלא חזי לי' בין שהוא בעליה וסופר בבית דחזי ליה קאי וקס"ד דנכנס ויוצא ממקום שהסופר שם והיינו דאמרינן בסמוך ואפי' נכנס ויוצא כל היום כשר מאן אילימא שליח השתא שהוא בבית וסופר בעליה דלא קחזי ליה אמרת כשר נכנס ויוצא מבעיא כלומר נכנס ויוצא למקום שהסופר שם דלפעמים חזי ליה מבעיא ופר"י ל"צ כגון דנפק לשוקא ואתא מ"ד איניש אחרינא אשכחי' וא"ל כתוב לי גיטא ולאג' דוקא גיטא דה"ה לשטר א' או לאגרת של רשות ואף ע"ג דאיהו חזי ליה אם הוא עומד בעליה וס' בבית אכתי לימא רבותא דדילמא אינו כותב את הגט שהוא ציוהו לכתוב אלא שטר אחר שצוהו אחר שמצאו בחוץ ואצ"ל היכא שהוא בבית וסופר בעליה דלא חזי ליה כלל דהוי רבותא וקמ"ל א"ה לא חיישי' דחזקה הוא אעפ"י שיצא לחוץ הגט הוא שכותב ושפיר יכול להעיד שב"נ לרבא כיון דעקר עדותו אינו על הכתיבה אלא משום אחלופי איתמר בבל רב אמר כא"י פי' דממדינה למדינה אצ"ל ב"נ ו"נ דכיון דאיכא מתיבתא משכח שכיחי אב ל מבבל לא"י בהא לא איירי רב כלל אלא ר' אביתר היא שחדש דין זה לקמן ומאן לימא לן דר' אביתר גברא דסמכ' הוא והרי רב אמר דסמכא הוא ועוד דרב יוסף הוא דא"ל לקמן ורב יוסף היא דקפריש הכא עד היכן הוא בבל אלא ש"מ כדפירישי' דקי"ל כרב דהלכתא כרב באיסורי ועוד דהא לקמן בעי' ועד היכן הוא בבל וההיא כרב אתיא דאלו לשמואל לא אכפת לן שהרי היא כח"ל והא דאמר עשי' בבל כא"י פי' מכי אתא רב לבבל והורה כך דכיון דאיכא ישיבות דינא כא"י שלא כדברי מי שפי' מכי אתא רב לבבל וקבע הם ישיבות דהא ליתא דהיכי מקשה ליה ממתני' דמתני' היה קודם שנקבעו אלא ודאי כדפי' והא דאמר שמואל מתיבת' בגרסייהו טרידי ולעיל אמרי' דכיון דאיכא ב"ד דקביעי משכח שכיחי היינו טעמא משום דבבתי דינין דא"י שיירות מצויות מיד משא"כ במתיבתא דבבל אעפ"י שהיו שם ב"ד ג"כ והא דאמר לבד מבבל אע"ג דמתני' קתני סתמא מעכו לצפון היינו טעמא משום דבמתניתין איירי בדינא דא"י ההוא חלוק דח"ל וטעמא משום דגמירי או משום דאיכא ב"ד דקביעי ובבבל ג"כ איכא מתיבת' ושכיחי משום מתיבת' ודאי בבל בכלל א"י היתה לדין זה והתנא כשאמר מעכו לצפון לא איירי בבל כלל א"ל לא צריכת ואי עבדת מהניית מהא שמעי' דאפילו במקומות שאצ"ל ב"נ ו"נ אי אמ' מהני ואי אתי בעל ומערער לא משגחי' ביה דלא תימא דלא, תקינו רבנן שיהא נאמן בשנים אלא במקומות שהצטריכו לומר ב"נ ו"נ אבל במקו' שאצ"ל כו' לא דאי אתי בעל ומערער קודם תת לה גיטא דהא משכח שכיחי דמשום האי טעמא הוא דאצ"ל קמ"ל דאפי' הכי אי עבד מהני ונאמן ב"ב וא"צ לקיום אחר. ע"ב א"ר ב' כותבי' ג' אין כותבי' במתני' תנא כו' כתב ר' יעקב דשירטוט א"צ בין שיטה לשיטה אלא בשיטה הא' לבד לא כס"ת ולא כשאר ספרים דמזוזה לבד היא שצריכה שרטוט בין שיטה לשיטה דהא הלכה למשה מסיני אבל שאר ספרים לא והביא ראיה ממ"ש במס' מגילה צריכה שירטוט כאמתה של תורה דהיינו במזוזה ומש"ה קרי ליה אמתה משום דאית בה יחוד ה' שעיקר האמונה תלוי בה ואם איתא דס"ת צריך שרטוט לימא מגילה צריכה שרטוט כס"ת ועוד דהא נקרא ספר ונקר' אגרת ואמרינן התם דלדברים שבגופי' הוי הוא כס' שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה כס' ותיפוק ליה שצריכה שרטוט משום ספר שהרי שרטוט מדברים שבגופה היא ועוד הביא ראיה ג"כ ממזוזה עצמה דהלכה למשה מסיני שצריכה שרטוט בין השיטות כדאית' במנחות ואם אית' דכל הספרי' צריכין שרטוט למאי אצטריך הל"מ למזוזה הרי היא בכלל שאר ספ' ועוד דהא קי"ל דתפילין א"צ שרטוט ולא משום הל"מ אלא מדעתה דנפשיה ואם איתא דכל הספרים צריכין שרטוט תפילין אמאי אין צריך אלא ודאי מכל הני משמע דס' א"צ שרטוט אלא בראש הדף בלבד ותפילין נמי בתחלת הדף צריכין שרטוט כשאר ספרים ולאפוקי ממזוזה הוא דקאמר דא"צ דלא תימא כיון דמזוזה צריכה שרטוט תפילין שיש בהם קדושה טפי ממזוזה כ"ש שצריכין שרטוט קמ"ל דא"צ זו דעת ר"ת ואינו מחוור דודאי כל הספרים צריכין שרטוט בכל השיטות והא דאמ' התם מגילה צריכה שרטוט באמתה של תורה היינו כס"ת והרי הוא כאלו אמ' מגילה צריכה שרטוט כגוף של ס"ת ועוד דמש"ה נקט אמתה של תורה משום דמג"ש דאמת הוא דנפקא לן בירוש' דצריכה שרטוט דאמר התם נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר להלן אמת קנה ואל תמכור מה זו צריכה שרטוט אף זו צריכה שרטוט ומגיה ג"כ ילפינן דלאו ממזוזה קאמר דקרא דאמת קנה כו' לאו במזוזה קאמר אלא מכל התורה כולה וא"ת למה אצטריך קרא למגילה ת"ל משום דנקר' ספר איכא למי' דאי לאו ג"ש אמינא דא"צ שרטוט שהרי נקרא אגרת ושלא יהא בכלל דברים שבגופה קמ"ל ג"ש שצריכה שרטוט וי"א ג"כ אמאי אצטריך הל"מ למזוזה ת"ל דהרי היא בכלל הספ' וספ' צריכי' שרטוט הא ל"ס דכי אצטריך הל"מ לאו למזוזה אצטריך אלא לאשמעי' דתפילין א"צ וכ"ת ליתי הלכה בהדיא לתפילין איכא למימר דאי הוה כן ה"א כ"ש שאינה חמורה אבל השתא דאשמעי' דמזוזה צריכה ע"כ למדנו דתפילין א"צ הלכה אצטריך לתפילין ולמזוזה ואפשר דטעמא דמזוזה ותפילין היינו דהתפילין אין קורין בהם לעולם אבל מזוזה שקורים בהם א' מז' שנים צריכה שרטוט כדי שיהא הכתב מיושב וראיה יש שהס' צריכי' שרטוט בין שיטה לשיטה דאמ' בב"ר זה תולדו' אדם אף סרגול הספ' אדם הראשון למדו ובספר ויקרא אמר קווצותיו תלתלים זה הסרגול והסרגול בכל מקום הוא השרטוט ומדקאמר תלתלים ש"מ שצריכה כן כל שיטה ושיטה דאי לא לא הוי ותלתלי' הרמב"ן ושרטוט שאמ' צריך אפי' לכתיבת פסוק כהלכתו כדאמ' ואיקרונוהי מ"ד בספר אורייתא דמשה מאן יבמי כו' ואמר מר זוטרא שרטוט וכתב להו וכן נמי למי שכותבו למליצה או לצחות בהדי שכותבין פסוקים באגרות של רשות לצחות ומליצה שלא כדעת קצת המפרשי' וכן הוא מסי' בירושלמי בפרק בני העיר שלח ר"א וכתב לון הרי פייסנו ב' דלטו' ונתפייסו אכל אמר תמרות בתמרוריה היא עומדת בקשנו למתקה ולשוא צרוף צרף מנא משלח כתב לר' הושעיא ראשיתך מזער היה מאד ישגה אחריתך הרי למדנו שאפי' דרך צחות היו מסריסון הכתיבה כדי שלא יהיו צריכים שוטט ומי כתב הרמב"ן דה"מ כשכותבין הפסוק בכתיבת אשורית כעין ספר. תורה שנכתבי' אשורית אבל בשאר הכתביות א"צ שרטוט וע"ז סמכו עכשיו שאין משרטטין באגרותיהם וע"ז היה סומך הרב וע"ז אפשר לסמוך. דף ז ע"א זימרא מנ"ל דאסור כתבו בשם הגאונים דאינו אסור אלא שיר של שחק וכיוצא בזה אבל דברי שירות מותר כלילא מ"ל דאסור ואסיק' דאינו אסור אלא דומיא דכ"ג בגברן ע"י תרתי קאמר דומיא דגברי ובשעת שמחה דומיא דכ"ג אבל שלא בשעת שמחה מותר שלא אסרו אלא בחתנים ודרך שמחה משום דכתיב אם לא אעלה את ירוש' כו' והתם בסוטה מפ' דבגברי אפילו של קנים ושל חולות אסור אבל בנשי אינו אסור אלא דאינסיבא ובשעת שמחה בלבד וכדאמ' התם גזרו על עטרות כלות ואמ' התם מאי עטרות כלות עיר של זהב ושלא בשעת שמחה ודאי מותר דהא עביד ר"ע לדביתהו עיר של זהב ואי קשיא הא אמרי' התם בשבת ג' דברים נאמרו אין בה משום מראות בנגעים פי' מפני שהיתה צבועה ובנגעים דוקא לבן ואין לה משום כלאים פי' מפני שהוא קשה ואין בה משום עטרות כלות ואמרי' טעמא משום דלא חשיבא משמ' דאי חשיבא אעפ"י שאינה של שמחה הוי בה משו' עטרו' כלות א"נ איכא למי' דכל לאו דאניס לא חשיב' וה"ק משום דלא חשיבא שהרי אינה של כסף וזה נ"ל עקר. ע"ב למימרא דעכו בצפונא של א"י כלומר על הגבול ומעכו לצפון הכל ח"ל כדאי' במתני' הא לא אפשר דודאי עכו ע"כ לאו על גבול צפון ממש קיימא אלא או לצד דרום על הגבול ממש או באמציעתא בין צפון לדרום אבל בצד צפון על הגבול הא לא אפשר דתנן היה מהלך מעכו לכזיב ימינו למזרח הדרך טמאה משום ארץ העמים כלומר כשהולך מעכו לכזיב הוא ימינו למזרח והדרך לצד מזרח היא טמאה משום ארץ העמים דקס"ד השתא דעכו צד הא' לצד מזרח ממש לגבול וכשהולכי מנה לכזיב שהוא בנגבה בממילה ההולכות מעכו. לכזיב ומינו למזרח הדרך טמאה משום ארץ העמים שהרי היא חוצה לארץ ולאו המסילה שהוא הולך בה ממש קאמר שהיא טמאה שהמסילה שהוא הולך בה ממש ודאי טהורה היא שלא ילך בדרך טמאה ועוד לא קשה מידי אמר דשמאלו למערב שהדרך טהורה והדרך א' איך אפשר טהורה וטמאה אלא הוא הולך במסילה קטנה והדרך מתרחב לצד מזרח ולצד מערב ואותו הדרך של מזרח טמאה שהיא דרך העמים וכל שחוצה לה לצד מזרח ואותו הדרך של צד מערב וכל שחוצה לה טהורה שהיא ארץ ישראל ומסילה עצמה שהוא הולך בה נראה דטהורה וכדפירי':

קתני מיהא שהולך מעכו לכזיב ימינו למזרח ואם עכו עומדת ממש לצד צפון על הגבול כדאמרת ע"כ כזיב לצד דרום שהרי מא"י וא"כ ימינו לצד מערב יהיה ולא צד מזרח אלא ודאי מדקתני שהולך מעכו לכזיב ימינו למזרח ע"כ עכו לאו לצפונא ממש קיימא על הגבול אלא הרי היא נכנסת ומתקרבת לצד דרום וההולך מעכו לכזיב הולך מדרום לצפון ימינו לצד מזר אלמא עכו לאו לצ' צפון על הגבו ממש קיימא וזו היא למאי דקס"ד דמקשה השתא וזו צורתה ופריק אמר אביי מזרח ימינו למזרח ארץ העמים רצועה נפקת פרש"י לאו כדק' ס"ד מעקר דא"י מרובעת היתה שרצועה אחת יוצאת ונמשכת לצד צפון ואותה רצועה אינה יוצאת לצד מזרח אלא לצד מערב ונמשכת לצפון ובאותה הרצועה סמוך לעיקר א"י על הגבול לצד צפון היא עכו חציה בא"י וחציה בח"ל וכזיב בראשה של רצועה ממש כנגד עכו ועל חציה של עכו שבח"ל שעומדת הדרך שמעכו לא"י כזיב שמאלו למערב א"י עכו מתקרבת לצד דרום וצדה היא סביב גבול מזרח ממש