ראשון לציון על שולחן ערוך רמג

העמד טמא על חזקתו ומיירי דליכא חזקת טהרה פי' חזקת מקוה כדקאמר בהדיא בש"ס משא"כ ספק עירוב הגם דאיכא חזקת עירוב עכ"ז איכא חזקת אדם בתחום ביתו כמו שכת' רש"י שם בד"ה העמד

הנה לתרי אוקמתי לא שנא להו לדעת ר"י בין חזקה שאין כנגדה חזקת התר בין חזקה שיש כנגדה חזקת התר דבכל מחמיר ר' יוסי וסוברים כן ממה דקתני ס' יש בו במקוה מ' סאה כו' וסתם מקוה בחזקת מ' סאה ואעפ"י כן קתני ר"י דטמא ומכח זה לא משנו מתני' דספק ערוב דטעמא הוא משום דאיכא חזקת התר כנגד חזקת איסור ולדעת רבא לא מחמיר ר"י אלא בחזקה שאין כנגדה חזקת התר ונראה כי דעת רבא היא מסקנת הש"ס דמייתי לה באחרונה ועוד דרבא מאריה דכוליה תלמודא ודבריו מתישבים שפיר ועין כל רואה יגיד כי חילוק זה נכון וגם בזה לא פליגי ר"מ ור"י בקצוות אלא בחזקת טומאה גרידא שאין כנגדה חזקת טהרה ולב' האוקמתו' לר"י מטמא אפי' חזקת טומאה שכנגדה חזקת טהרה ולר"מ מטהר אפי' חזקת טומאה שאין כנגדה חזקת טהר' כהא דטמא ס' טבל ס' לא טבל ומה דקאמר הש"ס ש"מ בההיא שינויא דהא דידיה הא דרביה דתנן אמר ר"י אבטולמוס העיד ש"מ אם כן מוכחא מלתא דכן מסתבר ליה לא יתחייב מההוכחה זו שום הכחשה מהא דקאמר רבה אלא בערך מה דמשני בשינויא קמא דכיון דעיקרא דאוריתא שהמציא דין מחודש אמר ש"מ בהא מלתא דקתני בס' עירוב לאו דידיה אלא דרביה ולעולם בערך מה דקאמר בתר הכי דלא מטעמא ר"י אלא בחזקת שאין כנגדה חזקת היתר לא קאמר ש"מ, נמצא כי לדעת ר"י איכא פלוגתא דאמוראי איכא מאן דסבר דהחמיר ר"י בחזקת טומאה שיש כנגדה חזקת טהרה ואיכא מאן דסבר והוא מסקנת הש"ס דדוקא בחזקת טומא' שאין כנגדה חזקת טהרה אבל בב' חזקו' מטהר וממה שכתבו התו' בד"ה אמר ר' ירמיה. תשכיל לדעת כי המסקנה היא אי איכא חזקה מול חזק' בדרבנן יתחייב הדין לקולא והגם דדבריהם כסברת ר"מ עכ"ז אם תהיה הסברא כן בדברי ר"י מי יכריחנו לומר דפליג ר"מ אהך סברא ויאמר לקולא כיון שלא מצינו דפליגי בהכי אלא ודאי דמלתא דסברא היא. וא"ת לפי האוקמתא דסברי כמאי דקתני ספק של מ' דמיירי במקוה שנמדד נתחייב למימר הכי בדר' יוסי הגם על צד ההכרח קאמרינן לאות שסוברים סתם מקוה נמדד' ולפי מה שהעליתי דטעמיה דר"מ בההיא דמקואות מחמת שטיהרום חכמים ופליג עלויה ר"י דלא טהרו בכה"ג ובענין חזקת איסור לא שמעינן להו דפליגי גם מה דפליגי בההיא דס' עירוב הוא אי אמרינן אוקי תרי כו' כאוקמתא דשתי כיתי עדים דלר"מ לא אמרינן אוקי תרי כו' ולר"י אמרינן אוקי תרי כו' והכונה היא דאי לא אמרינן אוקי כו' ממילא לית לן למיזל בתר חזקה דהא איכא תרי דמעידים דנפקא ליה מחזקתו ואי אמרינן אוקי תרי נחזור לדין החזקה וכיון דאיכא חזקה מול חזקה בדרבנן לקולא ובהאי מלתא מודה ר"מ דהא לא פליג אלא בדין אי אמרינן אוקי תרי וכו' באופן לא פליגי ר"מ ור"י אלא בקולת טהרות ובדין אוקי תרי וחוץ מזה כל מה שנוכיח מדברי ר"י מן הסתם ודאי דלא פליג עליה דר"מ וכיון שהעלינו בדרבנן כל דאיכ' חזקת איסור ואין כנגדה חזקת התר לחומרא וכל דאיכא חזקת היתר וחזקת איסור לקולא ה"ה לר"מ ומעתה נעמוד על דברי השואל אם דבריו בחכמה או אין אתו עד מה. וזה יצא ראשונה מ"ש אם נאמר כן אפילו במקום דאיתחזק איסורא מה נעשה לההיא דפ' בכל מערבין ע"כ לא ידענא מאי קא מפרש בההיא סוגי' אם כפשטה או כמו שהעלתי בעומק ההלכה אם נאמר דסובר כפשטה. צריך לתהות בקנקניה אמאי קאי אי אדר"מ או אדר' יוסי אם אדר' מאיר לא מצינן לאוקומי דבריו כלל כי לרבי מאיר אפי' אתחזק איסורא לבד קא מקיל בדרבנן ומאי קאמר השואל דמההיא דבכל מערבין מוכח דאפי' בספיקא דרבנן אזלינן לחומרא ולא כן הוא ובהכרח לומר דקאי אמלתיה דר' יוסי דסובר דה"נ הלכה כותיה כדקי"ל בכל דוכתא וכמ"ד במסכת עירובין הלכה כר"י מחביריו והגם דסתם לן ר' בטהרות כר"מ הרי חזר והביא הדבר במחלוקת אח"כ במס' מקואות

ואם נאמר שדעת השואל כמו שהעליתי בעומק ההלכה דלא פליגי ר"מ ור"י בהכי אלא אם טיהרו חכמים דבר זה ולעולם בעיקר הדין שוים הם אין אנו צריכין לומ' בדע' השואל דסבר סברא למפסק הלכתא הכא כר"י הפך סתמיות רבינו הקדוש דכתב סברת ר"מ בסתם אלא להיות שהדברים עמוקים קצת לא הי"ל להעלים עין לרמוז דבר ואולי שהיה הדבר פשוט אצלו דמחזקינן ליה כי איש חכם הוה ופש גבן לפקח בדעת השואל כמאן מסיק בדעת ר"י אם כאוקמ' קמייתא אי כאוקמתא דרבא אם נאמר כאוקמתא דרבא וכפי זה שאלתו היא בחזקת איסור שאין כנגדה חזקת התר דהא לאוקמתא דרבא לא החמיר ר' יוסי אלא בחזקת טמא ומקוה שלא נמדד שלא היתה לו חזקה מעולם או כאוקמתא קמייתא דאפילו איכא חזקת התר מול חזקת איסור מחמיר ר"י, ונראה שדבריו שקולים הם ויתיישבו לכל מה שתרצה לומ' כאשר אבאר בס"ד ופי' דבריו כך הם ס"ס דקימא לן דמותר אם נאמר כן אפי' במקום דאתחזק איסורא או לאו אם נאמר מותר מה נעשה לאותה דפרק בכל מערבין כו' דאזלינן לחומרא הראה לדעת כי פוסק כרבי יוסי או אפשר דסובר דלא פליג ר"מ עלויה אלא בקולי טהרות כמו שהעלתי בעומק ההלכה ואמר עוד ואם תאמר אסור פי' מכח ההיא דפרק בכל מערבין תכריח לומר דלא מהני ספק אחד בדרבנן ולא ס"ס בדאורייתא כנגד חזקת איסור תריץ לי הא דאמרינן בכתובות כו' הכונה בזה כי מההיא דכתובות תתחייב לומר דאיכא קולא בס"ס יותר מרוב שבזה תצדק ותגדל הקושי' שמקשה משחיט' שמתירין אותה מכח רוב המצויין כי זולת ההיא דכתובות נוכל לומר כי רוב עדיף מס"ס וליכא קושיא ומכח ההיא דכתובות מוכחא מלתא דס"ס קיל מרוב ולפי מה שנאמר דלא מהני ספק אחד בדרבנן בהיכא דאתחזק איסורא יחוייב לומר כן בספק ספקא דאוריתא דלא מהני כנגד החזקה ומכ"ש רוב ואיך אנו מתירין בשחיטה ברוב המצויים וקושיא זו צודקת לכל אוקמתי הש"ס בדברי רבי יוסי לא מיבעי לאוקמתא קמייתא דמחמיר ר"י בחזקת איסור הגם שכנגדה חזקת התר דבשחיטה אין לנו להתיר חזקת איסור הגם דאיכא ס"ס אלא אפי' לאוקמתא דרבא דלא החמיר ר"י אלא בחזקת איסור גרידא יתחייב הדבר לאסור ס"ס בדאורייתא בהיכא דאתחזק איסור' כהא דבהמה בחייה בחזקת איסור דהא ליכא חזקת התר כנגדה אלא רוב המצויים ויש עוד לדייק דברי השואל דמקשה גם מההיא דכתובות מה שדייק בלשונו ואמר תריץ לי הא דפ"ק דכתובות כו' דכיון דאין לו שום קושי מההיא דכתובות אלא לשמירת הקושיא דמקשה משחיטה לבל ידחה דרוב עדיף מס"ס א"כ היה צריך לומר תריץ לי ההיא דמתירין בשחיטה רוב ולחששת הדחיה הי"ל לכתוב אחר זה ובפ"ק דכתובות אמרי' דקיל ס"ס מרוב וממה שאמר תריץ לי הא דאמרינן בכתובות משמע דהיא עצמה קא קשיא ליה ומכח זה בהכרח לומר דסובר בהא דאלמנת עיסה דמקל ר' יאושע בה מכח ס"ס דחשיב אתחזק איסורא דהיינו חלל שנתערב ואחד מהתערובת נשא אשה ומת ונשאת האשה לכשר תוך ג' לראשון וילדה ס' בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון דבזה איכא חזקת איסור ואתה מתירה מכח ס"ס. והן אמת כי יותר צודק בדברי השואל פי' ראשון ומה גם שנאמר שפוסק כר' יהושע דלא כהלכתא עכ"ז שיעור לשונו מכניס ספק זה בדבריו

ואחר שעמדנו על דעת השואל אעמידך ע"ד המשיב הוא הרב ז"ל בתשובה, דע כי הרב ז"ל העמיק והבין דברי השואל כל מה שנשמע ממנו ואפי' המובן משיעור לשונו הגם דיש עליו סתיר' עכ"ז חש להשיב לכל מה דמשתמע מיניה לבל ישאר בשום שעמום ויטעה בדבר הלכה. וזה יצא ראשונה מה שכת' אותה שבפ' בכל מערבין כו' נתחייב הרב לו'