ראשון לציון על שולחן ערוך רלט

דבר ידוע הוא כו' הבין הראב"ד שמטעם שכל הספקו' מדבריה' כתב בדין הקודם שספיקו טהור לזה השיגו דהגם דהספיקות מדבריהם הא קי"ל ספקא דאוריתא לחומרא מדבריה' מיהא ע"כ. ואני אומר לא כדברי הכ"מ ודעמיה שהרי הראב"ד ז"ל גילה דעתו בפירוש בהלכות כלאים כהרמב"ם בזה ולא כדברי הפר"ח כי איך יתכן שישיגנו הראב"ד ז"ל על מה שלא אמר כי הלא הרמב"ם גילה דעתו דמה דשרי התם דוקא מצד ס"ס שכן דייק דבריו שכתב הואיל וחיה וברדלס כו' ולא הספיק לו ספק אחד שכתב בתחלת דבריו ספק דבר טומאה ילדה כו' וא"כ איך ישיגנו הראב"ד. ונראה לומר כי הראב"ד סובר כס' הרשב"א דדבר דעיקרו דאוריתא הגם דאיסורו מדרבנן כיון דעיקר דבריהם באו על דבר תורה הוי כדאוריתא. וזה לשון הרשב"א דף קט"ו כבר כתבתי דכל שעיקר מה שאנו חוששין הוא איסור דבר תורה אע"פ שזה עכשו מדרבנן כספ' דאוריתא עבדינן ליה כו' יעש"ד. והנה הכא דקדק הרמב"ם בדבריו ואמר דטעם דמתיר ההוא נפל דהפילה לבור הואיל דחיה וברדלס כו' הרי זה ספקו טהור דמשמע דלאו מטעם דהוה ס"ס אלא כיון דספק הראשון איסורו מדרבנן יבא ספק ויתירנו ככללא דקי"ל ספק דרבנן לקולא ולראיה שכך כונת הרמב"ם ממה דמייתי בסמוך לזה דבר ידוע הוא שכל כו' וענין זה אין זה מקומו כי כבר אמרו כמה פעמים כמו שסיים הרב עצמו שם כי דבר זה כבר כתבו כמה פעמים וכיון שכן לאיזה ענין כתב זה כאן אלא לאמת דברינו שכונת דבריו הוא לו' שמטעם היות הדבר ספק דרבנן הוא דמיקל לא מטעם ס"ס. ועל זה השיגו הראב"ד ואמר זה שיבוש פי' הא דקאמר דבחד ספקא שרי אינו כי הרי אמרו בכמה מקומות ספקא דאוריי' לחומרא דכל דאיכא חד ספק בדאורייתא לחומרא ואמר עוד וז"ל וזו ספקא דאוריתא פי' מציאות זה דאשה שהפילה נפל לבור והוא ספק דבר טומאה או לאו זה מיקרי דאוריתא כמו שסובר הרשב"א דהגם דהוי דרבנן כיון דעיקרו בדאורייתא הוי כדאו' וזהו שכתב וזו הוי דאוריתא פירו' כיון דרבנן הוא דאסרו לה דאוריתא חשיבא וסיים לומר דבעיקר דין זה לא פליגי לענין הלכה מטעם דהוי ס"ס. וא"ת סוף סוף שרי בין מטעם ספק דרבנן בין מטעם דהוי ס"ס א"כ אמאי קא משיג. יש לך לדעת כי נפקותא רבתי נפקא מינה דלהרמב"ם ביצה שנולדה בי"ט דעלמא ספקא מותר הגם דעיקרה מדאורייתא משום הכנה כדרבה. ולהראב"ד אסורה כי דרבנן דהכא כדאורייתא הוי ואסור עד דהוי ס"ס

תו הצצתי וראיתי מה שהשיג הראב"ד בסוף הלכות כלאים אמאי דכתב הרמב"ם ז"ל בדין בגד שנאבד בו חוט וכו' דבודקין אותו ע"י צביעה והואיל והוי ספקא ואיסורו הוא מדרבנן הקלו כתב הראב"ד אמת הוא שספק אינו אסור אלא מדרבנן והבן הדברים. הרי לך הרמב"ם והראב"ד דסוברים דספקא דאורייתא אינה אסורה אלא מד"ס. והרשב"א בת"ה הארוך דף ק"ב להדיא צווח ככרוכיא דהוי דאורייתא ודחה דעת רמב"ם וגם הר"ן בספ"ק דקידושין סבר כהרשב"א והנה איכא סוגיות דמסייעי להך סברא וכן לאידך ואיכא סוגיות דדחקי להתישב לחד סברא וכן לאידך והדברים שקולים. ואולי דגם אימוראי לא מיסיימא להו מלתא ומה שהוכיח הפר"ח ז"ל מההיא דר"פ בתר' דיומא דפליגי ר"ל ור"י בחצי שיעור ואותביה ר"י לר"ל מדתניא אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל כל חלב ומשני מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ה"נ מסתברא דאי ס"ד כוי ספקא הוי ואצטריך קרא לאתויי ספקא ודחו בש"ס אי משום הא לא איריא קסבר כוי בריה הוי עכ"ל הנה דע בין למאי דמסיק הש"ס כוי בריה בין לר"י בין לר"ל ליכא לאוכוחי מידי דלית הכא ספקא אלא דלס' הש"ס דקאמר ה"נ מסתברא דס"ד דספקא הוי כוי ואעפ"כ קאמר י"ל דמדרבנן הוא דאסיר וגם לר"י אי ס' דאורייתא אסור למה אצטריך קרא לריבויא. דע כי ראיה זו ליתא מתרי טעמי חדא דילמא אה"נ אי לאו דדחי הש"ס קסבר בריה אה"נ דהוה הש"ס הדר פריך והא הויא ספ' דאורייתא כי מאן דקאמר ה"נ מסתברא הגם דיסבור ספקא דאורייתא אמר דבר המתחייב ממשמעותא דמתניתין דבהכרח דלא הוי אלא מדרבנן לפי מה דס"ד דספקא הוא ולכשנאמר דיסבור הש"ס דספקא דאורייתא אסור ד"ת ודאי דליהדר ליפרוק כנ'. אלא למאי דמשני דסבר כוי בריה ליכא לאוקומי מידי דהגם דנאמר דספקא דאורייתא אסור ד"ת הכא שאני דכוי בריה או אפשר לומר דהגם דנאמר דספק דאורייתא אסור ד"ת כנז' ה"מ אי איכא צד איסור מוחלט כמו שמא טרפה או כשרה וכדומה דצד האיסור אין בו ספק ותוכל לומר איסור גמור הוא אבל במציאות שלפנינו שאין אתה יכול להחליט בו האיסור כלל כי למאי דנסבור דכוי הוא הבא מתיש וצביה בזה איך יתכן להחליט ולומר מין בהמה והלא אמה צביה שהוא חיה וזה וזה דומה לחצי שיעור ואדרבא יותר היא הוכחה ברורה מה שהוכיח רשב"א מההיא דספק אכל דאיכ' מ"ד דמייתי קרבן על חתיכה ספק חלב ספק שומן ומאי דפליג עליה לא פליג אלא על הבאת האשם לא על האיסור כי מסתמא לא פליגי בקצוות דלר"א חייב אשם ולרבנן מותר. ומה שכתב הפר"ח ז"ל דהא בהא תליא אינו מוכרח וכי לא מצי סבור דאסור מדאורייתא ולא ליתי קרבן אלא על ספק כהאי דאיקבע איסורא והלא אשכחן חצי שיעור לר' יוחנן דאסיר מן התורה ולא מייתי קרבן עילויה באופן מה שהפליג הפר"ח בזה לומר שמצא ראיה ראויה ונכונה יתד התקועה לא ראיתי יתד דחזי לכתופי עליה ואין ברירתו ברירה בזה. וס' הרשב"א ודעימיה בזה דס' א' אסור מדאורייתא סברא נכונה ואין עליה פירכא ואין הכרעה בזה אלא הא מיהא פשיטא לי דספק לא הוי כודאי דאם לא כן זורק אבן יהיה חייב ואמאי קא פטר ליה קרא כדאיתא בסנהדרין ובכתובות. וא"ת ומינה מדאצטריך קרא למיפטר ליה ש"מ דהייתי מחייב לא היא דאיכא למימר ומינה דון דכוותה למפטר וליכא להוכיח מההיא דגרסי' פרק כל הצלמים דף מ"ד דקא מוכח ר"י דשרי לשחוק ע"ז ולזרו' לים ממ"ש בעגל ואשליך את עפרו כו' ע"כ. ואי ספק דאורייתא לקולא מדאורייתא מאי מוכח דילמא הן אמת דמדאורייתא שרי אבל מדרבנן אסור דהתם ליכא ודאות דמתהני דילמא אזיל ליה הים לכוליה שחק למקום רחוק וליכא אלא ספקא דילמא יכשל בו למאי דאסיקנ' דלא מסיימא להו מלתא לרבנן ליכא לאוכוחי ולא מידי. שוב ראיתי להוכיח מהש"ס דקאמר בריש פ"ק דחולין דף י"ב גבי ההיא דקלוט התם ר"מ היכי אכיל בשרא וכי תימא הכי נמי דלא אכיל פסח וקדשים מאי איכא למימ' אלא ודאי היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ע"כ וקשה אי תימא דספק דאורייתא שרי מדאורייתא א"כ מאי מוכח מפסח דילמא רבנן לא אוקמו למילתייהו בכה"ג לבטל עשה דפסח וקדשים אלא ודאי כדכתיב' דלא מיכרעא להו מלתא לתלמודא וההיא דס' ערלה בח"ל דבאה עליה ההלכה להתיר אינה הוכח' לומר דספק אסור דאפשר דלא אצטריך להתיר הספק אלא לצד ספ' מוכרע דהתם מתירין אפי' ספק מוכרע לאיסור טפי מהתם כדמוכח משלהי ערלה

ב' כתב עוד הפר"ח ז"ל ס"ב דכל ס"ס אין צריך בדיקה הגם דאפשר לעמוד על הדבר והוכיח מההיא דרואה דם מחמת תשמיש דמותרת בלא בדיקה. ואני אומר כי כל דליכא חזקת היתר וכל שכן אי איכא חזקת איסור הגם דאיכא ס"ס אי מצינן לעמוד על הדבר צריך בדיקה ודוקא ברואה דם מחמת תשמיש התירו כיון דאוקמה בחזקת טהרה בכל אשה שאינה רואה כו'. והא דאיתרעא וראתה איכא בה ס"ס ושרי כיון דאיכא חזקה דטהרה וגם ההיא דזאב שנכנס לעדר דהא אוקמינן להו בחזקה דהות בה קודם שנכנס זאב וההוא ריעותא דאיתילדא בהו מחמת כניסת הזאב אית בה ס"ס ושרי והדבר פשוט אצלי דאם נתערב איסור כמה תערובות כגון נפל לשיעור שאינו מתבטל ואפי' לשיעור המתבטל ומשם נפל ממנו למקום אחר וכן על זה הדרך כמה ספקו' כל דאפשר