ראשון לציון על שולחן ערוך רלו

השולח תני ד"ה ס"ת תפלין ומזוזה שכתבן מסור כו' גוי ע"א ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל שהמיר דתו פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו כו' ע"כ והביאה הב"י בסי' זה ופסקוהו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכתב רש"י והרמב"ם ז"ל דכל הני פסולייהו מדאורייתא ואחרים פירשו דמסור וישראל שהמיר ישנם בקשי' אלא דמדרבנן עשאוהו כאינו בקשירה ע"כ בשלמא למאי דפי' אתי שפיר איכא טעמא למה לא מנו ממזר דלא דמי פסוליה לפסולייהו דהנהו משא"כ לס' הש"ך תקשי אמאי לא מנו ממזר ומדמנו לכולהו ולא הזכיר לממזר ש"מ דלא אלא ודאי כדכתי' והגם דבמס' סופרים נזכר הא דממזר כו' לא פרכינן כיון דשאני פיסול דהני מפיסולא דידהו שפיר איכא טעמא דלא קתני להו בהדי הנהו

סימן רפ"ב בהגה השומע כו' כתב הש"ך ס"ק ד' ונראה דצ"ל יש מחמירין ואומרים השומע כו' ולע"ד לא נהירא להגיה כיון דאשכחן הרשב"א דקאמר להאי סברא דמסקא רמ"א בהגה ואם הב"י נראה לו רחוק לאו היינו כ"ע: הלכות מזוזה

סימן רפ"א ס"א וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו הטעם הוא משום דכתיב למען ירבו ימיכם כו'. והנה כפי הצריך הו"ל לכתוב וכתבתם אחר למען ירבו שהיה מוכח דגם קרא דלמען ירבו בכלל ההזהרה שיהיה בכתיבה על מזוזות ומדכתיב למען ירבו אחר וכתבתם לומר דבזכות וכתבתם על מזוזות ירבו ימיכם וימי בניכם דאי הוה כתיב למען ירבו מעיקרא יהיה הנשמע שבשכר שמוע תשמעו כו' וק"ל

סימן רפ"ו ס"ה וכגון שתינוקות מצויין שם טוב שיכסנה כתב הט"ז דע"י חציצת זכוכית ש"ד מידי דהוה צואה בעששית דמותר לקרות כנגדה כו' ולדבריו ג"כ יהיה מותר להניח ידו על פיו דעדיף טובא מזכוכית ולקרות כנגד הצואה וזה אינו דפשיטא דאסור דרחמנא תלה הדבר בכסוי הצואה דכתיב וכסית את צאתך וכל עוד דלא מכסייא מטנופא ואסור לקרות כנגדה אפי' יניח ידו על פיו או יפרוס בגד על פיו דהא אפסיקא הלכתא כרב חסדא דאסר ועיין בהרמב"ם ז"ל והכא כיון דאיכא זילותא שיהיה שמו של הקב"ה כנגד כו' הגם דמיכסי עכ"ז איכא למיחש אלא דיוקא ע"י כסוי דהוי כמחיצה הוא דשרי אלא דאיכא למיחש לריחא כמה דאמרינן ריח אפילו למעלה מי' טפחים דהוי רשות אחרת דוקא דליכא ריחא אבל אי איכא ריחא לא מהני ולכן טובים השנים מן הא' שיעשה חתיכות זכוכית שמפסיק הריח מלעבור על האותיות ומשום שלא יראו האותיות כנגד הצואה ח"ו לזה יפרוס בגד קטן כנגדה ובזה ליכא למיחש מידי ושומע לי ישכון בטח

סעיף י"ד והוא שיהיה כמקורה ד' על ד' ונראה דאם היה הקרוי מרוחק מן הפתח שיעור דהוי כלבוד שיצרף עם המקורה עם שאינו מקורה לתשלום ד' אמות והיינו ג"ט נכי רביע והוא הדין אם יהיה הפחות מג' טפחים חלל באמצע הד' אמות הקירוי דמצטרפין לד' אמות וחייב במזוזה ועיין בא"ח הלכות סוכה סי' תרל"ב ס"ב וטעמא דאמור רבנן התם דאין ישינים תחתיו

סימן רפ"ח ס"א ועושה לה ריוח מלמעלה ומלמטה כחצי צפורן פירוש מלמטה לעל הארץ דעל הארץ כתוב' בשורה שלה ואין לכתוב בו יותר בשורה כדלקמן בס"י. ומלבד זה צריך להניח ריוח עוד כחצי צפורן ובאמת בעיני יפלא על מה שראיתי כל המזוזות שבדקתי בם ואין בהם שעור זה לא למעלה ולא למטה ואפי' כרביע צפורן ובפרט למטה מעל הארץ הלואי שיגיע להקפת גויל למלת על הארץ והא מימרא בש"ס היא דבעי להניח בה כחצי צפורן ע"כ. וצריך למחות בידם ולגעור במי שמזלזל בדברי רבותינו ובפרט במצוה יקרת הערך כזו ואין חסרון כיס כמעט

ס"ג כתבה שלא על הסדר כו' פי' הגם שעכשיו היא כתובה לפנינו כסדר כיון דבשעת כתיבה לא כתב' כסדר פסולה וזה כייל הכל בין אם כתב שלא על הסדר פסוקים או פרשה ואצ"ל אם הקדים כו' פי' אם הקדים וכתב והיה בתחלה ואחריה שמע וכך הם כתובים הפוכים כזה פשיטא דפסולה כך היא כונת מרן והגם דלשון דאצ"ל משמע דקאי במציאות עצמו עכ"ז כיון דהוי במציאות דשלא כסדר יוצדק לומר ואצ"ל ונ"ל לדקדק עוד אומרו ואצ"ל אם הקדים פרשה כו' דהלשון יורה דבמציאות משונה מהראשון משתעי דאם במציאות עצמו הוה מספיק לומר ואצ"ל בפרשיות וקאי אמאי דקאמר בריש דבריו כתבה שלא על הסדר ומדקאמר מלת הקדים משמע דהקדים ממש שכתב פר' שמע למטה מפרשיות והיה אם שמוע אלא דלע"ד קשה מנא ליה להטור מרה דשמעתא דאסור אם הקדים בכתיבה הגם דכתובין כסדרן ובקשתי סמך לסבר' זו בש"ס ובפוסקים הראשונים ולא מצאתי זולת מה שכתב הב"י בשם המכילתא וז"ל כתבן שלא כסדרן יגנזו ואינו מבואר משם לאיסור הקדימה בכתיבה דוקא אלא להקדים ממש והיה ולמטה ממנה שמע בכה"ג הוא דאסור ולא ידעתי מאין מוצא דבר ומה גם מלתא כהאי דהויא רחוקה ומה גם דמצינו שהתו' התירו דבר זה בהדיא שכתבו בהקומץ בדין הגליונות שאין כותבין מזוזה בהן כגון שהיה כתוב פרשת והיה בתחלת העמוד והוסיף שמע בגליון של מעלה כו' ע"כ. טעמא משום דאין מורידין מקדושה חמורה וכו' אבל בלאו הכי שרי וגם התו' לא הוצרכו לומר אלא דממילא נתגלית לנו סברתם ובאמת לא מצאתי להכריח סברא זו לא מדברי רמב"ם ולא מדברי הטור דמה שכתב רמב"ם הקדים פ' היינו שכתב שמע למטה מוהיה דסד"א כדין הקריאה כמו שכתב מרן א"ח סי' ס"ד דאם הקדים וקרא והיה ואח"כ שמע יצא ה"נ גבי כתיבה שאם עבד הכי כשירה קמ"ל ולעולם אם היו כתובים לפנינו כסדרן הגם דהקדים כשירה ולדרך זה ידוייק גם דברי הטור ואם דעת מרן ממה שכתב רמב"ם והביאו הטור דאין לתלות המזוזה וכתבו הטעם הסמ"ג וסה"ת משום דאמרי' במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו הן אמת דלדבריהם דסמ"ג וסה"ת הכי משמע ממילא כיון דכונת התוס' אפי' הן כתובים עתה לפנינו כסדרן אסור דהא אתליה והתוס' משמע סתם בין בתיבות בין בפרשיות א"כ הדבר מובן דאפילו הם כתובים לפנינו כסדרן פסולה והיינו סברת מרן אלא דאחר האמת קשיא לסמ"ג וסה"ת דמנא להו זהו רחוק דהא הגם דאשכחן משנה פשוטה בעי הש"ס מנ"ל ומה גם דבש"ס לא נרמז מזה הוכרחו לפרש הכי לטעמא דתליה דאי לא תימא הכי מ"ט לאו משום הכי נאמר דבר דלא מסתבר ואפשר דסובר רמב"ם ז"ל דלא הוו כתיבה תמה אי נמי דמדמה לה לקריא' דשמע דהקורא למפרע דוקא פסוקים ולא בפרשיות או אפשר טעמא אחרינא ולא ידעינן ליה ומהיכן נמציא דין חדש כזה

סי' רפ"ט ס"ג מי שחולק ביתו לב' ובכל חלק פתח פתוח לרה"ר ובמחיצה החולקת יש פתח עוד לזה במקום שעושה החור שבסף שהצד כו' הוא הבית נ"ל לומר דדוקא בהאי גוונא שחלק הבית לב' דאין מקום טפל לחבירו בזה הוא דמהני ציר להיכרא אבל בגונא אחרינא כגון שיש חדר בתוך הבית שמשתמשים בו כדי שישאר הבית נקי אי נמי לשום תשמיש כמו רוב החדרים המצויין בבתים תמיד ועשה לחדר הזה פתח לר"ה או לחצר ונמצא שנכנסים לחדר מהבית ומהחצר וכל פתחים של החדר חייבין במזוזה בזה הגם דהדר ביה הוא בבית אין עושין המזוזה אלא בימין הנכנס לחדר דבטל הוא החדר לגבי הבית ולא חשיב הפתח אלא להחדר ולא אמרי' דהפתח הוא של הבית דאז יהיה הבית חדר והחדר בית דלא כן הוא דאנן קא חזינן דהבית הוא העיקר והחדר טפל והגם דלפעמים נכנסים מהחדר לבית לא מפני זה ישתנה האמת דבטל ליה לגבי עיקר תשמישו דבשבילו נעשה הפתח דהיינו לחדר ואלא דאיכא לספוקי במציאות שכתב מרן דמהני היכר ציר בהיכא דליכא דלתות מהו ונראה לומר לענין דינא דסמכינן על ס' הרמב"ם בכה"ג דפסק בבית שאין בו דלתות פטור מהמזוזה כפשטא דקרא דכתיב על