ראשון לציון על שולחן ערוך רלה

ולברך יברך אשר נתן ויביא ס"ת אחרת עכ"ל ודחה הט"ז ז"ל דבריו בס"ק ב' דשאני התם דאר"ל דצריך לברך משום דכשיברך תחלה היו ב' מצות דבהכרח להוציא הס"ת הב' מה שא"כ הכא בנ"ד שנמצא פסול אין כאן אלא קריאה אחת שמשלים קריאתו בס"ת הכשר וברכתו שבירך מסתמא היא שישלים בס"ת אחר אם ימצא פיסול בזה ועולה לו ברכתו גם על זה שקורא בס"ת הב' ולע"ד לא נראין דבריו דקא חשיב להאי דכ"ג ב' מצות ומדמה להו לכהן ולוי שאם אין כאן לוי מברך כהן ב' פעמים דפשיטא דלא דמו כלל דשאני כהן ולוי לפי שחוב' היום שתקנו לקרות העולים כך וכך מתקנת ראשונים והוו להו מצוה כל א' וא' ותמצא דכשיש פרשה קטנה שאין בה תשלום לעולים ג"פ פעמים לכל א' כהא דח"ה דסוכות מצריכין לחזור ולכפול הפסוקים שישלימו ג"פ לכל א' א"כ ש"מ דמצוה עלולים פי' שיהיו קוראי' בתורה כך וכך ב"א ולזה כשאין לוי אדם שהוא כהן יעלה ב"פ ויקיים מצות אחר וכן פסק הש"ע א"ח סי' קמ"ג ס"ה ב"ה שאין שם שיודע לקרות אלא אחד יברך ויקרא כו' ויחזור ויברך ויקרא עד שישלים למנין העולים ואין לך ב' מצות כאלו. והדבר פשוט משא"כ הכא בנדון דכ"ג מצוה אחת היא לקרות בתורה בכל אותם המקומות וליכא למימר דכשהוא מדלג ממקום למקום כל קריאה וקריאה הויא מצוה א"כ אמאי אינו מברך על אך בעשור שקורא בס"ת אם היא מצוה בפ"ע אלא ודאי דהדבר פשוט דכל מה שקורא כ"ג בג' ובד' מקומות למצוה א' יחשב וא"כ למה יתחייב לברך על ס"ת הב' ולא יספיק בברכה א' על הכל ונראה דטעם דהוה צריך ברכה הוא דכאשר תקון חז"ל לברך על קריאת התורה בצבור הגם דכבר בירך בשחרית ברכת התורה משום צבור הכי תקון דכאשר יתחיל לקרות הקורא יברך והכא כשנמצא ספר מוטעה ומוציאין אחר א"נ בכה"ג דכ"ג שמתחיל לקרות בס' הב' איכא כבוד צבור ויצטרך לברך עוד כשיתחילו לקרות בב' אי נמי נראה דלגבי קריאת התורה קא הפסק שיעור שבין ספר לס' דהיינו שמוציאין ספר הב' איכא שהות בשתיקה ומפסיק לברכה הראשונה וכל זה סברות בעלמא. ונראה לומר עוד והוא נכון ומיוסד במשמעות הש"ס דטעמו דר"ל דקאמר משום ברכה שא"צ הוא דר"י ור"ל כל אחד מבין הבנה במקשה ומשני עלה דהא פשיטא דר"ל לא יכחיש בטעמא דפגמו דא' וא"כ אמאי בחר לו טעמא אחרינא אלא דהוא לא ס"ד דפריך וניתי אחר באופן דאיכא למיחש לפגמו וסובר דהכי פריך וניתי אחרינא וכו' פירו' שיברך אחר קריאת התורה דס"ת קמא וניתי אחר דאז ליכא למיחש לפגמו דראשון כיון דמברך עליה ומשני משום ברכה שאינה צריכה והשתא ממילא כשיברך ברכה אחרונה על ספר ראשון בהכרח לחזור ולברך על ספר שני ברכה ראשונה ואחרונה והיא ברכה שאינה צריכה דהנה כאשר מברך אחרונה על הספר הא' תו ליכא למיחש לפגמו דא' דמחזי כמאן דסיים וברך ברכה אחרונה ודוקא כאשר מניח ספר זה ומפסיק מלקרות בו ומוציא ספר אחר קודם שיברך ברכה אחרונה על ספר הא' מיחזי פגם משא"כ לאחר שסיים ובירך הדעת תכיר כי ליכא פגם באופן כי זה הוי ברכה שאינה צריכה ממש כי הוא עדין לא סיים חובתו שצריך לקרות ומברך ברכה אחרונה הוה ליה שאינה צריכה וגם ברכה ראשונה דעל ספר שני אינה צריכה אבל בלי ברכה אחרונה על ספר הראשון פשיטא שלא יתחייב לברך שום ברכה על ספר השני ובברכה ראשונה שבירך על ספר הא' תספיק גם על השני ולזה הכא נמי שנמצא בו טעות פשיטא דתועיל ברכתו שבירך על כל קריאתו בין מה שקורא בספר זה בין מה שקורא בג' ספרים כי על התורה הוא מברך בכל מקום שקורא וא"כ כפ"ז כאשר ימצא טעות בא' ליכא חששת ברכה שאינה צריכה ושפיר מצי להוציא אחר ומה שהקשה עוד הט"ז מהש"ס והיא קושיא ניכרת לעין כל קורא דקאמר בש"ס גבי כ"ג דקורא פרשת ובעשור כו' ואמאי ויגלול כו' משום כבוד צבור ופי' שלא יהיו צבור מצפים ודומים כו' וא"כ אמאי אמרינן בהיכא דנמצא טעות דמוציאין אחר וגוללין אותו בשלמא אם היה שם ס"ת מתוקן ועומד דתכף ומיד יקראו בו בפתחו ליכא למיחש למצפים ודומים דהא כד פריך הש"ס התם ונייתי ס"ת אחרינא כו' ופרש"י נגלול לפ' ובעשור לא משני משום כבוד צבור אלא משום פגמו דא' משמע דבהאי זמן מועט דמפיק לס"ת ב' ליכא זמן כ"כ למיחש לטירחא דצבור וא"כ בנדון דנמצא מוטעה וליכא אחרינא מוגלל בהאי פרשה אין לך כבוד צבור גדול מהאי דמוציאין אחר וגוללין אותו ולפעמי' ימצאו ב' ס"ת בב"ה וא' גלול לסופו וזאת הברכה וא' בראשית ואיכא טרחא יתירה יותר משיעור דאחרי מות לבעשור וא"כ כפי זה למה לא יקרא ש"צ מה שחסר בעל פה וישלים למנין העולים בס"ת עצמו ולא יצטרך להוציא אחר כלל ובאמת כי לכתחלה לא יברך תחלה על ספר המוטעה והתם גבי כ"ג מברך תחלה וסוף על מה שקרא בס"ת הכשר והכא כיון שצריך לעולם לקרות ולברך כל א' וא' ואין לברך אלא על הס"ת הכשר לזה בהכרח להוציא אחר עכ"פ ולא ימנע מטורח צבור ועדין קשה כיון דאשכחן קריאת התורה בצבור בע"פ לא יגרע ס"ת המוטעה מבעל פה ועכ"פ יברך משום כבוד צבור כאשר תקנו לברך משום כבוד צבור ונראה לע"ד לומר דלעולם כל קריאה שהיא חובת הצבור לקרות מתקנת קדמוננו צריך שתהיה בס"ת מוגה דוקא ואסור לקרות שלא מן הכתב וההיא דאך בעשור אומר אני שלא היתה חובת צבור פי' שצריכין הצבור לשמוע כהא דפרשת המועדות וכל תקנות עזרא שתקן לצבור האידנא שמחוייבין באותה קריאה אלא חובת כ"ג שיקרא ומי שרוצה לשמוע ישמע ומי שלא ירצה אין חיוב עליו. וראיתי להביא ראיה על זה ממה דתנן התם הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו שומע כ"ג כשהוא קורא ותו לא מפני שאינו רשאי כו' יע"ש וכתב התם התי"ט בפי' המשנה דהאי דרואה פר ושעיר הנשרפין אין בה שום מצוה כלל דאמרינן העוסק במצוה פטור ממצוה יעש"ד הרי דלא כל הצבור היו שומעין מפי כ"ג קריאת התורה ואם איתא דחובת צבור היא הגע עצמך שאינם יכולים לשמוע מטעם דקתני עם כל זה מי פטרם להנהו צבור הרואים פר ושעיר הנשרפין מלקיים חובת קריאתם אלא ודאי כמו שכתבתי וכיון שכן היינו טעמא שקורא אותה בע"פ דחובת עצמו היא ויכול לקרותה בע"פ כנז' ולדרך זה הגם דקרא העולה הג"פ בס"ת ונמצא מוטעה לא אמרינן שיסיים קריאתו בו דכל מה שצריך לקרות בצבור צריך שיהיה בס"ת הכשר ואפילו דיעבד היה ראוי לומר שיחזור לקרות בס"ת הכשר וכמ"ש הרא"ש ורשב"א שצריכין לחזור לקרות לראש הסדר בספר הכשר אלא משום ספיקא דפסקא דכתב הרמב"ם דמברכין על ספר הפסול פסק מהר"י בי רב דבדיעבד יצא ולדרך שכתבתי אתי שפיר נמי פסק הש"ע בא"ח סי' קמ"ד ס"ג וז"ל ואם אין להם ספר כי אם אחד והם צריכים לקרות בשני ענינים גוללין וידחה כבוד צבור ע"כ. הרי דגם דהשלימו למנין העולים והוי דומיא דכ"ג ממש אפ"ה לא חיישינן לכבוד צבור ומ"ט אם לא שתאמר כמ"ש

סימן רפ"א ס"ד ס"ת שכתבו ממזר יש פוסלין ע"כ. במרדכי כתוב הטעם כשמגיע לפ' לא יבא ממזר כו' נחפז ואינו כותב ההזכרה לשם קדושה וכו' ותמה עליו הרבש"ך ס"ק ח' על זה הטעם דא"כ למה יפסל כל הס"ת ותפסל היריעה לחוד ועוד א"כ ס"ת שכתבו ממזר חוץ מפסוק זה כשר ופירש הוא ז"ל דהוי כקטן דאינו במצות ה"נ וממזר כמה וכמה מצות שאינו חייב בהם ע"כ ולע"ד אינם נראה דבריו דדוקא בקטן ואשה כו' משום דתלה הכתוב כל שישנו בקשירה כו' וקשרתם וכתבתם וממזר ישנו בקשירה וכיון דדרשינן כל שישנו בקשירה והרי ממזר ישנו בקשירה בודאי דמה"ט אמרינן דכשר ועוד לא ידענו מאי מצוה דישראל חייב בה וממזר פטור דאין הפרש בו אלא דגרע מלא יבא כו' ומה שהקשה לטעם דקדושת ה' דלא יבא כו' נראה כי ה"ה דהכא מיירי בספר תורה שעדיין יש בו אותה היריעה חוברת והיא פסולה ופוסלת לזה קאמר דיש פוסלין אבל אה"נ אם הסירו היריעה ממנו שפיר דמי והשתא לא קשיא למה לא מנו בבריתא ממזר דתנן פרק