ראשון לציון על שולחן ערוך רלג

נר' לפרש דכונת ר"י באו' לדבריך גוי אתה כו' דקא יהיב טעמא אבל מאי דקא' ליה בין הא דפסול אתה בין דאין אתה נאמן כו' דה"ק כנגד נאמן אתה לפסול עצמך דלדבריך גוי אתה ואיך תאמר לישא בת ישראל ואתי מדוייק לדברי הרא"ש ז"ל דלהא מלתא דוקא שלא ישא ד וכנגד מה שא"ל ואין אתה נאמן על הבנים אמר דאין עדות לגוי אלא דק' לי לדברי הרא"ש דקא יהיב טעמא דאין אדם משים ע"ר דהא הכא מעיקרא סב' דדי לו בגירות בינו לבין עצמו וקושטא דמלתא קאמר ומהימן ולדעתיה לאו רשע הוא ועיין בפ"ב דיבמות מהו הנקרא משים ע"ר דשאני נדון דידן ואי קאי בתר זה שהלך ונשא בת ישראל הא לאו הוא משים ע"ר אנו משימים אותו רשע מחמת המעשה שנשא בת ישראל והוא גוי וטעמא אחרינא דכתב דאיך יהיה הוא פסול וזרעו כשר לא ירדתי לעומק דבריו דטעמא דהבנים שהיו לו עד השתא לאו נאמן לפוסלה ועוד כל אותו זמן שנולדו בחזקת שהיה כשר ילדם ומהשתא דאיתרע ואפסיל כל אשר יוליד פסולים דכל היוצא מהפסול פסול ודמי לאשה שנתחללה שכל בנים שמקודם כשרים ואחר החילול בניה חללים וגם הכא דמי קצת דמעיקרא בחזקת כשר הוא ובניו כשרים וכד איתרע ליה מהני למה שעבר על הבנים מטעם הנז' ומעת דאיתרע ונעשה חתיכה דאיסורא המורם ממנו כיוצא בו ויש לישב ולעולם בעיקר הדין מכוון דברי ר"י לפסק הרא"ש כדכתיבנא

ס' י"ב כתב הט"ז ס"ק י"ו וז"ל חזר לסורו בטור כתוב בשם ב"ה דאם חזר לסורו יינו יין נסך כו' וכתו' בפרישה שיש מקשים פשיטא וכי עדיף מישראל מומר שכתב ב"י סי' קכ"ד דיינו יי"נ ומתרצים דכאן אסרינן יינו אפילו למפרע דקודם שחזר לסורו ע"כ וזה דבר שאינו אמת כיון שבא לכלל ישראל הוחזק לכל דבר כישראל ואין לך לפסול עד שיודע שהוא פסול משם והלאה וכונת ב"ה נר' דקמ"ל דיוקא דוקא להני מילי וכו' והיינו לחומרא אבל לקולא לא וכדמסיק הטור לענין קדושין שלא הוו קדושין עכ"ל הט"ז. ובאמת תמהתי באיזה כח קאמר דזה אינו אמת ואני אומר דאמת הוא דכיון דעיקרו הוה גוי וכשנהגייר אזלא לה חזקה דגיות והוחזק בכשרות וכשחזר לסורו איתרעא לה חזקה דכשרות דביני בינו ואוקמינן לה תמיד בחזקה ראשונה דגיות והשתא כשחזר לסורו גרע טפי מגוי מדקאמר הש"ס פרק השולח דף מ"ה דגר שחזר לסורו הרי זה מין ע"כ. וקשה דלימא הרי זה גוי אלא ודאי דהכונה היא לומר ה"ז מין פירו' דגרע טפי מגוי דהגם דקי"ל בגוים לא מעלין ולא מורידין אבל המינין מורידין ולא מעלין. ולזה דייק הש"ס התם בפ' השולח גבי ההוא נכרי דציידן וז"ל כ"ש דהוה ליה מין דמשמע דגרע טפי מגוי ופשיטא דאיכא סברא נכונה לומר כדברי הדרישה דאפי' למפרע יינו יי"נ ומה שישב הרב קשה לי דהא הטור ודאי שלל דעת זו מדקאמר אחר שסיים דברי הב"ה וז"ל ונראה דלאו לכל מילי קאמר דהוי כגוי שהרי אם קדש בת ישראל קדושיו קדושין ע"כ. וקשה והרי כל עצמו דב"ה לא אתא אלא להא מלתא ומאי מחדש הטור ושבוש לומר דדברי ב"ה קאמר הטור דלהכי מיכוין דא"כ הכי הול"ל ונראה דלדייוקי אתא לענין קדושין אתא ופשוט ועוד קשה לדבריו דלא אתא אלא לדייוקי למה עשה העיקר טפל ונוסף שהוצרך לאריכות לשון והוה ליה למיכת' להדיא הא מלתא בקיצור ומה גם דסיים בדבריו ובשאר כל דבריו כעע"א ומהכא איכא פנים לומר אדרבה דאפי' לענין קדושין קא' וא"כ נמצאת כל טרחתו דלא אתא אלא להא דקדושין והא ליתא במשמעות דבריו דהכניס הכל בו דהוי כגוי ומצד זה הוצרך הטור לומר דמסתבר ליה דלהא מלתא מיהא לא והדברים פשוטים דלא כס' הט"ז. ולע"ד נראה לתרץ לדעת ב"ה והוא דאיכא חילוק בין המומר מגר שחזר לסורו דמומר נאמן לומר ששב בתשובה בינו לבין עצמו וכמ"ש מרן סי' רנ"ד יע"ש והכא קאמר ב"ה יי"נ וסיים ושאר כל דבריו כעע"ז לומר דלא מהימן אי אמר נתגיירתי ביני לב"ע וזה לא הוה כמומר דאם אמר נתגיירתי ביני לב"ע אינו עושה יי"נ והשתא שפיר דנקט כל הני פתו וספריו כו' לו' כנז' אבל לדברי הט"ז קשה חדא דהרי מדקאמר דלא אתא אלא לענין קדושין כו' משמע דכל מה שכתב ב"ה איתיה במומר ולא היא דלא אשכחן איסור פת של מומר בעולם וגם או' ספריו ספרי קוסמים פשיטא דכמומר לא הוי מדאמרינן דממעטי' ליה בכתיבת ס"ת מדרשת וקשרתם וכתבתם ואי תימא ספריו כו' בלא טעמא דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה אלא ודאי דמומר לא אמרינן ביה ספריו כו' ונראה לומר דהאי דקאמר ספריו היינו שישרפו כהא דאמרינן ס"ת שכתבו מין ישרף והא דחזר לסורו קאמר בש"ס להדיא דמין הוא וכן פי' רש"י וכן כתב הב"י להדיא וא"כ איך קאמר הט"ז דלא אתא אלא לדיוקא דקדושין והא אצטריך לאשמעי' כל האמור דסלקא דעתך דהוי כמומר קמ"ל (כאן חסר חבל על דאבדין)

סימן רס"ט ס' י"א והוא שתהיה אמו מישראל אבל אם אין אמו מישראל פסול לדין גרסי' במס' יבמות דף ק"ב ע"ב אמר רבא גר דן את חבירו דבר תורה שנאמר שום תשים כו' ואם היתה אמו מישראל דן אפילו ישראל ופי' רש"י ד"ת דן את חברו דיני נפשות דאלו דיני ממונות אפי' ישראל דתנן הכל כשרים לדין דיני ממונות ומוקי בש"ס לאתויי גר ע"כ לכאורה דברי רש"י מוכרחים הם דאפילו דיני נפשות ומה שפי' התו' בסנהדרין דההיא דלאתויי גר מיירי לדון גר חבירו אין דעתי הולמו חדא דסתם קתני ומסתמא בישראל הוא דמשתעי ומה גם דקא עביד הש"ס צריכות התם בסנהדרין דף ל"ו ע"ב לאתויי ממזר ולאתויי גר וצריכי ומאי צריכות שייך כיון דמחולקין בדינם דממזר דן את ישראל וגר אינו דן אלא חבירו הגר ומה שדחקו הם בזה אין הדעת הולמו וא"כ בהכרח דאפילו לישראל קאמר דכשר הגר לדון דיני ממונות ומה שקשה על דברי רש"י דמ"ש כיון דאמעיטו גרים מכל המשימות מ"ש דיני ממונות דלא אמרינן דלא פסילי מקרב אחיך דאפשר דסובר רש"י דלא חשיב רבנות כיון דהוי מלתא דג' הדיוטות עבדי לה וכשלמא בעלמא הוי משא"כ דיני נפשות דחשיב גדולה ומה דקשה עוד לדברי רש"י מההיא דרבא אכשריה לרב מרי בר רחל כו' וההיא דמרי בר רחל דפ' החולץ דף פ"ה לאו לנפשו' הוה העמדתו ואפ"ה דוקא מטעמא דאמו מישראל ואמאי והרי מתניתין קתני הכל כשרין לדון דיני ממונות ואפילו גרים נראה לי דלא קשיא דההיא דרב מרי בר רחל העמידו לשר ולמושל ממש הרודה בעם לישר כל מוקש וכן פי' בערוך מלת פורסי שהוא לשר ולקצין ואין לך שררה גדולה מזו ואין למנותו אי לאו אמו מישראל ולעולם לדון דיני ממונות כשר אפי' אין אמו מישראל לדון אפי' ישראל ואי קשיא לס' רש"י הא קשיא כיון דלא הוכרח לאוקומי דברי רבא דהכא בדיני נפשות אלא מצד קושית מתני' דקתני כשרין לדון אפי' ישראל א"כ לעולם רבא לא קאמר אלא דיני ממונות ודוקא לגר ומתני' דקתני כשר אפילו לישראל לאו היינו דקא' רבא דרבא קא' למנות את הגר לדון בע"כ לכוף אותם לדונם בע"כ דהיינו שררה ורבנות ולזה דייק להתיר לגבי גר חבירו מעליך אבל לגבי ישראל אסור בכה"ג ומתני' דקתני שרי לדון היינו שיהיה דינו דין ולא שיהיה דן בכפייה אלא בהיכא שבאו לפניו ודן וחייב החייב וזיכה הזכאי שדינו דין דבזה ליכא משימו' דאסור ואפילו לישראל דינו דין דלא קפדינן אלא אמלתא דיש בה שררה ורבנות משום דקרא הרחיק הגרים מתת להם שררה על ישראל משא"כ לדון ולגלות דעתו למבקשים ממנו ליכא איסורא ולזה ההוא עובדא דמרי בר רחל להיות דמינה אותו לשררה וקבע אותו אפילו יהיה לדון דיני ממונות הו"ל שררה ואסיר אי לא הוה אמו מישראל ע"כ הנלע"ד בזה הוא דדלדון דיני ממנות בכפייה אסור אי לא הויא אמו מישראל אבל דיני נפשות אפילו אמו מישראל ולדון דיני ממונות לבאים לפניו לדין אפילו לא תהיה אמו מישראל שרי ופשוט ודברים אלו יכולין להתישב בדברי מרן ז"ל דמה שאמר גר כשר לדון דיני ממונות מיירי שיהיה דיין קבוע לדון ולכוף לדון לפניו אבל אם נתרצו לדון לפניו כל בא לפניו ידינהו. וכפי זה ידוייקו מתניתין ודברי רבא דגר דבר תורה דן