ראשון לציון על שולחן ערוך רכט

שם ס"ז ואפי' אם הוא אביו נראה כי יש לחוש להא דאביו ומה גם אם הוא א' ושני דמשום רחימותא כרחם אב רחמן יחוס ולא יאמן ידיו ונמצא מקלקל ובעיני ראיתי מוהל אומן ובקי שהיה מל את בנו והיה מתחזק ומתאמץ לקחת את הערלה ונתעכב בזה יותר ממנהגו וגם בפריעה א"כ איכא למיחש ומדברי מרן נראה כי אפי' הוא שני לו למול אפי' הכי שרי ונראה לתת טוב טעם ודעת והוא דהא תנן במסכת קידושין מצות הבן על האב למולו כו' ופסקה מרן סי' ר"ס וז"ל מצות עשה לאב למול את בנו וכיון שכן הוא ואמרה תורה וביום הח' ואפי' בשבת דדחי שבת א"כ אדידיה דאב קאי שימול אותו בשבת ומסתמא לאו בהכרח במוהלים קבועים שמלו כבר דוקא קא עסיק ואפ"ה אמרה תורה שימול בנו ביום השבת והיינו פסק מרן אלא דלפי זה אפי' יהיה לו זה בן ראשון ימול אותו ונראה דכיון דאנן דאיכא מוהל א' לפעמים מקלקל איכא למיחש ואין חילוק בין באב בין בשאר עלמא כלל ומעתה תו ליכא למיחש למה שכתב הטור בשם הר"א הלוי שהוא מכוין לתקן את בנו כו' מטעם שכתבתי

ס' י"ב ישראל שהמיר ונולד בן מישראלית מלין אותו אפי' בשבת כתב ב"ה דנקט ישראלית לאפוקי גויה ולא לאפוקי מומרת דה"ה מומרת מלין בנה ותמה עליו הש"ך דלא משמע ליה הכי ודייק לשון בעל העיטור מהא דשמעתא שהביא הטור לשונו דקא יהיב טעמא וז"ל דלא מחזיקין אותו שיצא לת"ר כיון דאמו ישראלית ע"כ דהוה סד"א כיון דאביו מומר קמ"ל דבתר אמו דאינה מומרת ע"כ ולענ"ד לא נהירא דברי הש"ך דהא פשיטא דגריעי הקראים ממומרים ומאיסי טובא ועליהם ארז"ל מורידין ולא מעלין וכמה גינו אותם חז"ל ואפ"ה כתב ב"ה בשם הרמב"ם והביאו הש"ך בסמוך דבזמן שאין מראין לנו שנאה מלין בניהם אפי' בשבת וכו' והכי אמר ר' האיי גאון ז"ל ע"כ וא"כ ישראל מומר שהוליד בן עם מומרת לא גרע ומה גם כי פשיטא מדקא חזינן ליה דבעו למימהליה האב והאם וא"כ חפצין במצוה ופשיטא דמלין אפי' בשבת ואומרו בעל העיטור כיון דאמו ישראלית המכוון הגם שהיא מומרת ישראלית מיקרית ולאפוקי גויה ואם באנו לדייק בדברי הש"ך שהכונה הוא ישראלית ממש ולא מומרת אם כן דייקינן בהכרח דאפי' הנולד מישראל ומומרת אסרינן לחלל עליו השבת מדקא תלי טעמא באם כיון דאמו כו' וא"כ מאי אירייא דקא' ישראל שנולד לו בן מעכו"ם אפי' נולד לו ממומרת אין מלין אותו בשבת דדוקא כיון דאמו ישראלית אבל אמו מומרת אפי' אביו ישראל לא אבל לפי פירושינו דהכונה היא כיון דאינו עיקרו מעכו"ם לא מחזקינן ליה שיצא לת"ר דאפשר שיחזור לשורשו ואפשר לדייק נמי מ"ט נקט האי לישנא לא מחזיקין אותו שיצא לת"ר דהול"ל דמחזיקין אותו שיהיה בכשרות כיון דאמו ישראלית אלא כיון דאחר האמת אפי' מומרת קאמר לזה נקט לא מחזיקינן שיצא לת"ר ולא ודאי שיהיה כשר אלא יש בו שייכות שיהיה ישראל והיינו נמי שכתב הרמב"ם גבי דינא דהקראי' דדלמא נפיק זרעא מעליא והדרי בתשובה ומהאי טעמא נמי פסקינן למול אפי' בן מומר ומומרת ואפילו בשבת כדעת בדק הבית כנ"ל ואע"ג דנראה לכאורה דמומרים גריעי מקראים מצד שהמומרים עובדים ע"ז נראה דאחר האמת נראה הקראים משכחת לה שעובדים ע"ז כהא דפוער לפעור דלא הוי עבודה גמורה אי נמי זיבוח וקיטור ונישוק לע"ז שאין דרכה בכך דלא ידעי להא כיון דלא קא מאמיני בדברי רבותינו וא"כ כל מדה רעה בקראים ואפי' הכי חיישינן לשמא נפק מינייהו ברא מעלייא ה"נ הכא בנדון דידן

ס' י"ד יש ליזהר שלא ימולו ב' מוהלים וכו' וכתב הט"ז וז"ל בב"י יליף לה מדגרסינן פ' ר"א דמילה מהלקטין את המילה פי' כו' עד סוף הלשון דאיסורא איכא ואני אומר כי דברי הרב ב"י מוכרחים בדברי רש"י מדקאמר רש"י ז"ל הואיל וכשהתחיל ברשות התחיל כו' ואי תימא דשרי להדיא למול תינוק א' ב' מוהלים בשבת הכי הול"ל כיון דעביד מצוה וחבורה דבר שעשה מצוה עשה בה וחברו ישלים וכו' דהא לפי דאמרינן דב' ימולו א' בשבת בלאו טעמא דברשות עשה תיפוק ליה דלכתחילה יכול לעשות הכי אלא ודאי דמה שדייק הב"י מדברי רש"י ז"ל כראי מוצק והגם דזה שאמר אמאי חייב יכול לדחות הרב עכ"ז מה שכתבתי מוכרח וא"כ אסור למול תינוק א' ב' מוהלים ומה שהקשה הרב אי תימא דאסור כיון דאיכא סברא דאסור מאן לימא לן דלא תיהוי הסברא גם לחיוב אין קושי בזה דהא אודי לי מיהת בהיכא דמל ולא פרע בשבת דלא נעשית מצות המילה דפשיטא דאי שגג מיהא אסורא איכא וליכא מאן דפליג וכיון שכן הרי דשפיר איכא למיסבר דלכתחילה אסור למול חצי מילה כיון דמצי למיתי לידי איסור אבל להיות חייב לא פשיטא כיון דברשות אתחיל למול ואיכא מציאות שאחר ישלים הסברא מחייבת דפטור דמימר אמר אנא עבדית פלגא כו' והיינו דדייק רש"י כלומר הואיל והתחיל ברשות אין מי שחייב בזה והדברים נשמעים לכל שומעם אלא דנראה לי דמכל סוגיין ליכא להוכיח מידי דסוגיין איירי שלא סיימוה למצות מילה אלא דחד עשה מילה ולא פרע ונשארת מילה בלא פריעה ובזה כ"ע מודים דאיסורא מיהא איכא דדחי ליה שבת בלי קייום מצוה ובכה"ג קאמר רש"י הואיל וכשהתחיל ברשות דהא כיון דלא אתעבידא מצוה אליבא דכ"ע חילול שבת איכא אי לאו מטעם דברשות עבד אבל לעולם דהיכא דאיכא אידך דמזומן למיעבד פריעה תכף ומיד שפיר דמי לעבודה דכל א' עביד חלק א' מהמצוה כמו שכ' רמ"א ושרי אלא דנראה הוא כיון דהויא מצוה שיכול א' לעשות תכף ומיד למה יצטרכו להביא עצמן לידי ספק איסור ומי יכריחו לזה ולא דמי לעבודה דכהנים זריזים הם משא"כ גבי מילה לאו כ"ע גמירי אי נמי גבי עבודה שאני כדי שתעשה העבודה בזריזות משא"כ גבי מילה דא"א שתעשה הפריעה אלא אחר המילה וכיון שכן המתחיל הוא יסיים ודוק

כתב הש"ך וז"ל כתוב בס' ב"ה וז"ל כתב הרשב"ץ בתשובה על הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים כו' דטעמא שא"א שלא יבא לידי חילול שבת דג' ימים קודם שבת מיקרי שבת דמכאן יש ללמוד שאסור למול הגר ביום ה' שלא יבא יום שלישי בשבת ויצטרך לחלל שבת וכן תינוק שחלה כו' עכ"ל ואין דבריו נראין דהא אמרינן במס' שבת דהא דאין מפליגין בספינה דוקא לדבר רשות אבל לדבר של מצוה ש"ד והוא מוסכ' בכל הפוסקים כמ"ש בא"ח סימ' ר"מ וה"נ אין לך דבר מצוה גדול מזה עכ"ל הש"ך ולעד"ן דלא קשה מידי לדברי הרשב"ץ מההיא לדבר מצוה דאפשר דסבר דדוקא דבר מצוה דאפשר שתתבטל אם לא ילך עכשיו אבל אם יקיים המצוה אח"כ הו"ל כדבר הרשות וגם לס' ר"ת דפירש להשתכר בסחורה הוי דבר של מצוה ולא הוי דבר רשות אלא לטייל הגם דיסבור כותיה בהא דסחורה עכ"ז דוקא אם לא תתקיים אח"כ אבל אם תמצא אחר כך כהא דמילה חשיב לה הרב כדבר הרשות ועוד פשיטא דלא קשיא מידי מההיא דא"ח סי' רמ"א דההיא נמי קאמר ופוסק עמו שישבות ואם אח"כ לא ישבות אין בכך כלום ע"כ והגם דפליג רשב"ג התם ואומר דלא בעינן שיפסוק עמו עכ"ז פסק הרמב"ם בהא כרבנן וכן פסק מרן והגם דקי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו כו' דוקא במשנה אבל בבריתא לפעמים לא פסקינן כותיה וא"כ דוקא פסק אבל בלא פסק אסור הגם דהוי לדבר מצוה כיון דמהשתא ידע ודאי דמחלל כשהוא בלא פסק אסור והויא כהא דהכא ממש דכתב הרב ודייק לו' והוי כמתנה לחלל שבת דעדיפא לאיסור ופשוט דלא קשה מידי ואדרבה ראיה לאסור

כתב עוד הש"ך וזה תורף דבריו ועוד לס' ה"ה והרמב"ן והרשב"א דיום ב' מסוכן יותר לדידהו בהכרח לומר דלא ס"ל הא דרשב"ץ דא"כ אדתני פר"א דמילה קטן נימול לח' ולט' ולי"ב לא פחות ולא יותר ליתני נולד יום ב' בין השמשו' וחל ר"ה ביום ג' וד' נימול לי"ד ולמה פסק לא פחות ולא יותר מי"ב עכת"ד וצריך להגיה בדבריו לי"ד במקום ט"ו כי לא משכח' ליה שיהיה נימול לט"ו בשום אופן. ונראה ליישב קושית הרב הגם דקושיא זו ליתא אלא לסברת רמב"ן והרשב"א וכיוצא דקיימי