ראשון לציון על שולחן ערוך רט

וא"כ לא חייב ר"ח אלא בכה"ג אבל במציאות שהצבור הם הלוקחים מודה ר"ח דפטורים ובזה עולים דברי רמב"ם ז"ל עם דברי רמב"ן כא' וזה אינו כאשר אכריח בס"ד ופירוש דברי ר"ח הוא דהנה תמצא כי לפעמים המלך לוקח מהכללות בעד כסף גולגולת סך קצוב כגון בימים הללו כאשר עינינו רואות שהמלך לוקח סך כו"ך בכל שנה אפילו יתרבו בני אדם שיעלה לו למנין הגולגולת בכפלים וכן להפך לא יטול אלא הקצבה ויש מציאות אחר כאשר ספרו לנו מקודם שהיו מעלים מספר הגולגולות לפני המלך ולפי החשבון המלך נוטל מהכללו' ובב' חלוקות הללו חלק הר"ח דכאשר נוטל בקצבה פטורים הת"ח וכאשר נוטל לערך הנפשות הגם שהמלך אינו מכיר אלא הכללות חייבין הת"ח והכרח לפירושינו הוא חדא מדקא מדייק ר"ח ואמר דוקא כשהמלך שואל כו"כ בעד כסף גולגולת כו' בין אם רבים בין אם מועטים. דוק מינה אם המלך נוטל לערך הגולגולת באותו מציאות עצמו מהכללות חייבין הת"ח דהרי במציאות הראשון דפטר מיירי שהמלך אינו מכיר אלא הכללות והוצרך לתנאי שהוא לוקח קצבה בין שם ק' או אלף קצבה אחת להם. דוק מינה אם המלך לוקח מהכללות לערך הגולגולת חייבין הת"ח ובהכרח דכונת ר"ח דכתב אם שואל כסף כל א' היינו מהכללות שואל מהם כסף כל א' לא שהוא המלך לוקח מאת כל איש דבזה פשיטא דלא ס"ד משום פוסק שיוצרך לחייב וכפ"ז ידוייקו דברי ר"ח שכתב או התירו כו' דלא היה צריך לאו' אם היתה הכונה כי המלך וזהרוריה הם הלוקחים קצבת כל אחד ממנו הדבר מובן מעצמו כי פשיטא דאם הותירו כו' ומאי קאמר משא"כ כו' לפי מה שפירשנו דהכל מיירי בלוקח מהכללות בין ברישא בין בסי' יש מקום לומר אם הותירו הותיר לו הי זה הוא העיקר של החילוק לאפוקי רישא שלוקח מהצבור קצבה עתה אינו לוקח מהם אלא לערך הנמצאים אם הותירו כו' ואם פחתו וכו' לזכות המלך ואם היה כותב ר"ח אם שואל כסף כל א' ולא היה כותב מלת אם הותירו כו' היה מקום להבין כדברי הב"י לזה סיים וביאר דבריו כנז' וגם מדברי הר"ן משמע דמה שחייבין הת"ח הוא אפי' הצבור הם הלוקחין מכל יחיד ממה שכתב אם אמר המלך שכל א' יתן כסף כו' משמע שאין המלך וזהרוריה הם הלוקחים אלא המלך או' דאל"כ לא כך היה אומר אלא ואם המלך שואל מכל א' כסף גולגולתו אין ע"ה חייבין לפרוע בעדם ולעילא מכל זה הרי כתב הר"ן דהוא ורמב"ן ור"ח בשטה אחת קיימי שכן כתב הוא ז"ל דכלם בשטה אח' קיימי ותמצא דרמב"ן קרא בחיל וכן אמר דמלכא לא טרח וכו' הרי דמיירי בכה"ג דהצבור הם הלוקחים וחייבין הת"ח ואם כן בהא מלתא הוא דפליגי אדידיה רמב"ם והרא"ש והיאך כתב הב"י דפלוגתייהו בהיכא שהמלך הוא לוקח מכל אחד ומשמע ליה לטור מדלא מחלק הרא"ש אפי' בכה"ג כיון שלא הוזכר זה לא בדברי הרמב"ן ולא הרמב"ם ז"ל וגם מה שכתב הב"י בלכאורה דלא פליג ודברי רמב"ן דמחייב דוקא בהיכא דהמלך וזהרוריה הלוקחים וכו' כבר מוסתר ממה שכתבתי דרמב"ן ור"ח והר"ן מיירי אפילו הצבור הם הלוקחים חייבין הת"ח כמו שהוכחתי. ונראה לומר דכונת הב"י דרמב"ן ודעמיה דמחייבי הת"ח מיירי שהצבור פורעים לערך הגולגולת ורמב"ם והרא"ש דמפטרי מיירי שפורעים בקצבה כו"ך לכל הצבור כמו שפי' הרב הכא בי"ד שכ' וז"ל ומדסתם הרא"ש ולא חילק נראה דאפילו אמר המלך שיתן כל א' כסף גולגלתו פטורים הת"ח עכ"ל. הרי דדעת הטור בדברי הרא"ש מדלא חילק הוא לפטור אפילו אמר המלך כו' ולעולם צבור הם הנושאים ונותנים ומה דקאמר הרב כשהמלך גובה מכל א' פי' לאו דוקא מכל א' אלא לשיעור הגולגולות דהוי כגובה מכל א' כיון שהוא גובה מהכללות לערך הגולגולת וראיתי להכריח פי' זה ממה דכת' הרב בתחלת דבריו ואמר המס קצוב דהרמב"ם היינו דוקא כשהמלך נוטל מהקהל כו"ך בעד כסף גולגולתם והם מחלקים ביניהם דוק מנה דבמציאו' עצמו שמלך נוטל מהקהל אלא שנוטל לערך הגולגולת מחייבי הת"ח לדעת הרמב"ם והרא"ש הגם שאין המלך הוא הלוקח א"כ מאי דקאמ' בסייום דבריו כשהמלך גובה מכל א' לאו דוקא כמו שפירשתי ותו לא מידי בפי' הב"י. אלא דמ"ש הרב ההכרח לדברי הטור דקאמ' דפליגי הרא"ש והרמב"ן הוא ממה שלא חילק הרא"ש ז"ל כבר כתבתי הכרח לזה לעיל

אסיקנא דלגבי מס הקצוב שלוקח המלך על פי הגולגול' מהצבור פלוגתא דרמב"ם ודעמיה ורמב"ן וסיעתיה ופסק הרמב" והרא"ש דפטורין הת"ח כמו שפס' מרן ובהיכא שהמלך גובה מאת כל איש כסף גולגולתו אין חייוב על עמי הארץ לפרוע על הת"ח והוא יציל את עצמו ומצאתי און לי בשו"ת מוהרימ"ט ח"ג סי' נ"ט שכתב וז"ל ופשיטא דאם הממונה הוא שגובה כסף של גולגולת' מכל א' ליכא למ"ד שיבואו בני העיר לפרוע בעד הת"ח לפוטרן ולא נחלקו אלא בכסף הקצוב לפי הגברים וגבאי המלך גובה מהרבים כא' כו' ע"כ הרי מסקנת דברינו עצמה ובאמת. כי דבר תימה על מהרשד"ם שכתב וז"ל דע"כ לא פליגי הני רבוותא אלא כשהמלך גובה מכל א' ותופסין הת"ח שיפרעו וכו' אבל בזמנינו שאין עבד המלך גובה אלא הצבור גובין ופורעין לכ"ע אין ת"ח חייבין ואפילו לדברי רמב"ן שכתב ולא עוד אלא דמלכא לא טרח וכו' דמשמע שאפי' שהצבור גובין כו' הת"ח חייבין מ"מ בנדון דידן פטור ע"כ ודבריו נראה לי דחוקים מלבד מה שיש להקשות עליהם כאשר יראה המעיין כי דבריו סתורים אחר ההשתחויה מול עפרותיו דהא הוא הכריח בדברי רמב"ן דאפי' צבור גובה מחייבי ת"ח וכבר העליתי על ספר דברי הר"ן דדבריו ודברי ר"ח והרמב"ן דעת אחת וא"כ איך מלאו לבו לרב לו' דלא פליגי הני רבוותא כשהצבור הם גובים כו' וצ"ע ופשיטא לי דהרב לא יצא י"ח עיונו בזה ונשאר לי ליישב התשובה שהביא ב"י סי' זה וז"ל בתשובה אחת מצאתי שאפי' פי' המלך ואמר שהתלמידים יפרעו חלקם במס יש בדין שהקהל שהתלמיד שוכן בתוכם לפרוע חלק כו' ואי הדור כפני הכלב ויעיזו פניהם ולא ירצו להבריח זהרורי דמלכא מניה יכול התלמיד לנדות ולשמת על זה כו' ע"כ. לכאורה משמע כי המלך הוא הלוקח מאת כל איש וחייבין הקהל להבריח מעל הת"ח משרתי המלך התופסים אותו וזה היפך דברינו ואחר העיון לא היא דגם בתשובה זו מיירי שהצבור הם התופסי', מאת כל איש אלא דלהיו' שהמלך תופס הכללו' אז הכללו' הם מחלקי' ביניהם ותופסי' מכל א' וא' ע"י המשרתי' ההם לתת כאשר יעריכו אותו הקהל ולזה קא' כ"א הקהל שיסו בו המשרתי' ההם ולא רצו להבריחם מעליו אז ינדה ויחרים אותם אבל לא ינדה אותם על המעשה ששיסו בו המשרתים אם יבריחו אותם מעליו ולעולם מיירי שהתופסים הם ע"פ הצבור דוקא והראיה שכן הוא מדקאמר בתשובה שפי' המלך ואמר שהתלמידי' יפרעו חלקם ע"כ ואם איתא דהכא במאי עסקינן שהמלך הוא הלוקח הכי היל"ל שהמלך וזהרוריה הם הלוקחים ומדלא תלה במלך אלא אמירה משמע כי הלוקחים לחוד והמלך אינו אלא גוזר בעלמא על ההנהגה מי ומי הנותנים ודוק ותראה כי הדבר מובן הוא כמו שפירשתי ומה שחששו קצת מהאחרוני' על הענין להיותו בפלוגתא דרבוותא וקימא לן שהצבור מוחזקים בענין המסים כמ"ש המרדכי אנן כבר נפיקנא מההיא חששא דקימא לן כפסק מרן והרי פסק הרמב"ם והרא"ש דפטורים הת"ח על האופן שכתבתי

שם מיהו אם יש לו מיעוט אומנות כו' להתפרנס וכו' ובכל עת שהוא פנוי מעסקיו הוא חוזר ללמודו כו' הם דברי הרא"ש ובאמת לא ידעתי לשער זה דהא מדקאמר הרב מעט משמע דבעי רוב היום בלימוד ומה יעשה הבן אם לא הספיק לו המעט מהיום לכלכל בני ביתו ומה גם לדברי הפוסקים דכתבו מהריב"ל ח"ג סי' מ"ז והובא דבריו בס' בני יעקב וז"ל האידנא הכל מיקרי כדי חייו שכל מה שהוא משתדל להרויח כדי להשיא בנותיו לפי כבודו דהאידנא נתרבו הנדוניית ע"כ ומהר"ש הלוי הוסיף עוד לומר דאפילו מי שאין לו בנות מיקרי כדי חייו פן יהיה לבוז בעיני נשיהן שתולים עיניהם בבנות הארץ שהולכות מקושטות כו' ע"כ. הרי דבקבוע האדם עת לת"ת מיקרי ת"ח ופטור מכל המסים וכפי דבריהם או' הרא"ש ז"ל מלת מעט הרי