ראשון לציון על שולחן ערוך רח

חיוב על הצבור לשלם עליהם ה"נ בנדון זה כל א' וא' הוי כאלו המלך הטיל עליו קצבתו לבדו ונראה כי בנדון זה נמי פטורין הקהל מלפרוע בעדם והראיה ממאי דאי' בש"ס מההיא עובדא דכלילא דערוק ופקע וא"ל ר' ראיתם שאין פורענות באה אלא בשביל ע"ה דוק מינה דכל מין דין הת"ח הם תפוסים דליכא האי טעמא הא כל אפייא שויין וגם כל הנהו הוכחות דמייתי הש"ס התם מדאוריתא ודנביאי ודכתובי כולהו משמע דפטורא דחכמים הוא מצד כי לאו בר הכי נינהו מהמלך כי ה' נותנם לחן ולחסד בעיני המלך והשרים קרא דאף חובב עמים כל קדושיו בידיך כו' משמע דה' ב"ה אינו נותן לעמים לשלוט בהם וקרא דגם כי יתנו בגוים וכו' וקרא דבלו והלך ג"כ דריוש ציוה עליהם הרי דזכותם מהמלך והשרים הוא ולזה כל מה דרמי הגוים על הכללות תלינן דלא קאי אדידהו דת"ח ופטורים כנז' אבל אם הוא המלך והם השרים שלטי למרמא עלייהו באנפי נפשייהו והם בעלי בחירה או מאיזה טעם שיהיה פשיטא דאין חיוב על הקהל לפרוע בעדם ולא מיבעיא להרמב"ן ור' חננאל והר"ן דקיימי בשיטה אחת לחייב ת"ח לפרוע מס הקצוב אגולגולתא כאשר אעתיק לפניך דבריהם בסמוך בס"ד אלא אפי' להרמב"ם והרא"ש שהקילו על הת"ח מלפרוע אפילו כסף גולגולתם יודו בנדון זה דחייבין לפרוע הת"ח. הרמב"ם כתב בפ"ו מה' ת"ת וז"ל אין מחייבין אותם ליתן המס בין מה שהוא קצוב על בני העיר בין מה שהוא קצוב על איש ואיש עכ"ל. משמע דוקא שהצבור הם הלוקחים ביניהם מכל איש ואיש הוא דקאמר דפטורים אבל אם המלך וזהרוריה הם הלוקחים מכל איש כסף גולגלתו לא קאמר הרמב"ם לחייב הצבור לפרוע עליו למי שתופסו דא"כ הכי היל"ל וחייבין הצבור לפרוע עליהם כו' ולא שיאמר פטורים כו' משמע דהפטור יספיק לדין זה וזה לא הוי אלא אם בעלי דינם הם הקהל ודוק וגם ממה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל וכבר הורה רב יוסף הלוי לאיש שהיו לו גנות ופרדסים שהיה חייב בעבורם אלפיים זהובים ואמר שיפטר מתת בעבורם דבר מפני שהיה ת"ח עכ"ל. נראה ג"כ לדייק כמו שדייקנו במה שכתב בי"ד מדקאמר שיפטר כו' ואל ישיאך לבך להוכיח הפך דברים ממה שכתב הרמ"ס ז"ל שם בפי' המשנה וזה לשונו וזהו דין תורה כמו שפטרה התורה מחצית השקל מהכהנים וכו' ע"כ דמשמע דהוי דומיא ממש דמחצית השקל דהגזברים נפרעים מכל א' מחצית השקל שלו ובדדמי ליה גבי מס הגם דכל א' פורע כסף גולגולתו אפ"ה פטור הת"ח וממילא בהכרח שהצבור מחוייבין לפרוע בעדם אין ראיה כלל מזה דהתם מיירי בשב ואל תעשה שאין הגזברים לוקחים מהכהנים ואה"נ בנדון זה אין שום אופן שיקבלו הישראל מהת"ח אפילו יפרעו הסך ההוא מכיסם אבל בהיכא שהגוי הוא הלוקח הת"ח להוציא ממנו היכא כתיבא שיתחייבו לעמוד להצילו ולפרוע בעדו מכיסם והדברים פשוטים. והרא"ש ז"ל כתב וז"ל ואפי' המס הקצוב על כל איש ואיש בפ"ע הצבור חייבין לפרוע משלהם כדי המס הקצוב על הת"ח כדי לפוטרן דהא דרגא דמלכא אקרקפתא דגברי מנחא ואמרינן דרבנן פטירי ואי לא משלמי צבור היכי יכולין למפטרינהו מבי גנזא דמלכא ע"כ. הרי דראייתו דהרא"ש היא מדפטרו להו מהקצוב ואי לא משלמי כו' וקשה מאי ראיה דלמא התם מיירי בכה"ג שהלוקחים הם הצבור מוציאין מכל א' ומקבצים ונותנים ליד המלך ובזה הוא דפטורין כיון שהמלך אינו מכיר אלא הכללות אבל בנדון שהמלך משדר זהרורי דמלכא לקחת מכל א' מנא ליה שיתחייבו הצבור לפרוע בעדם אי תימא דכונת הרא"ש היא לחייב הצבור אפי' כי האי גוונא מנ"ל דראיתו אינה ראיה כנז' אם לא שתאמר בהכרח דגם הרא"ש לאו בהא מיירי אלא דוקא שהמלך לוקח מהכללות כנז'. וזה מדוקדק בדבריו מדקאמר יפרעו משלהם כדי המס הקצוב כו' דהכי היל"ל יפרעו כדי המס הקצוב כו' מהו מלת משלהם מסתמא כשיפרעו עליהם משלהם הם פורעין אלא ודאי דה"ק דלהיות שהם על כל פנים הם הפורעים על ידם למלך הם מוציאין מכל אחד ומקבצים ונותנים והיינו טעמא דדייק הרא"ש ואמר יפרעו משלהם שהפרעון יהיה מכיסם ולא יעשו כמו השאר שפורעים ממה שלוקחים מהזולת רק מה שנוגע לאלו יהיה הפרעון משלהם ולא יקחו מהת"ח כלום ויש עוד דקדוקים אלא דזה יספיק למעיין דבודאי דלא מיירי הרא"ש אלא בלוקח מהכללות אלא דנשאר לדעת לסברת הרא"ש והרמב"ם בהיכא דהצבור פורעים לערך הקרקפי דגברי דאפשר דדוקא בהיכא שהמלך לוקח מהכללות קצבה בעד הכרגא אבל אם לוקח מהצבור לפי ערך הקרקפי ומעלים בחשבון גם הת"ח יש פנים לומר דכיון שנפל הטעם דהמלך לא רמי את"ח דהא קמן דנפרע לערך הקרקפי וג"כ הת"ח בכלל ונראה כי הסברא נותנת כי אפי' בכה"ג פטורים דעכ"פ מחזקינן דכל ריעותא מהעמי ארץ והגם דגם על הת"ח בהדיא בא המס הקצוב עכ"ז אמרי' דבהדי הוצא לקי כרבא ע"ד עד אנא מאנתם וכו' וכיון שכן כל המס שמטיל המלך אפי' הוא קצוב והוא לערך הגולגולת עכ"ז פטורים ועוד דמסתמא מס הקצוב על כל א' נלקח לערך הנפשות ואפילו הכי קאמרי הרמב"ם והרא"ש דפטורים בההוא דהיו לו גנות כו' שעלו לו בעבורם אלפיים זהובים פשיטא דלערך הגנות נותנין ואפ"ה פטרו וכן מההיא דהרא"ש דקאמר יפרעו משלהם כדי המס הקצוב על הת"ח משמע דקצוב הוא מאת המלך על כל אחד כך וכך יתן וזה בממילא הוא שפורעים לערך הנפשות ואפי' הכי חייבין הקהל לפרוע בעדם ועכ"פ הוא באופן שכתבתי לעיל שהצבור הם הלוקחים כו' בזה הוא דפטורי' כאשר המלך מכיר הכללות לדעת הרמב"ם והרא"ש אבל הרמב"ן ור"ח והר"ן פסקו דבכה"ג נמי דהמלך נוטל לערך הנפשות אי נמי שאומר שגם הת"ח יתנו שחייבין ליתן שכתב הרמב"ן וז"ל שאין הת"ח פטורים כו' אלא כשהצבור נותנים ביחד כו"ך לפטור את כלם והם פוסקים ביניהם אבל אם אמר המלך שכל א' יתן כסף גולגולתו אין ע"ה פורעים בשביל הת"ח ולא עוד אלא דמלכא לא טרח אלא דאומר כו"ך אנשים יש כאן וחייב כל א' אם תפס ע"י כלם כו' גובין בין מע"ה בין מת"ח ע"כ הרי דכאשר יש חובת גבר' מסויים על כל איש הגם דהצבור הם הלוקתין גובין מהת"ח וכ"כ ג"כ ר"ח וז"ל כל המאמרים האלו כגון שיש עליהם דבר קצוב כלומר דוקא כשהמלך שואל כך מעות בעד כסף גולגולת כל הקהל בין אם הם רבים או מועטים והקהל צריכין לחלק ביניהם אז פטורים הת"ח אבל אם שואל כסף גולגולת כל אחד אם הותירו הותירו לו ואם פחתו כו' אז חייבים הת"ח לשלם עכ"ל הרי דבמציאות דמסיים הכרגא על ראש הת"ח עליהם לשלם וכן כתב הר"ן בפ"ק דבתרא וז"ל דוקא כגון שהמלך הטיל על בני העיר ליתן כו"ך מניין הגולגולתא דאז יכולין הת"ח לומר לא הטיל עלינו כלום אלא בשבילכם אבל אם אמר המלך שיתן כל א' כסף גולגלתו אין ע"ה פורעין כו' וכנ"ר לר' חננאל וכ"כ הרמב"ן עכ"ל, הרי דדעת א' להם אפי' הצבור הם הלוקחים דחייבין הת"ח אם לוקח המלך לערך הגולגולת והעתקתי כל דבריהם להיות שראיתי להרב בב"י שכתב בח"מ סי' קס"ג אמאי דכתב הטור התם דברי הרמב"ן ור"ח וכתב עליהם ואין נראה לא"א הרא"ש כתב הב"י וז"ל נראה לכאורה דאין הוכחה בדברי הרא"ש והרמב"ם דסברי היפך דברי הרמב"ן ואפשר דמסים קבועים דקאמר הרא"ש ומס קצוב דקאמ' רמב"ם היינו דוקא כשהמלך נוטל מהקהל כו"כ בעד כסף גולגולתם והם מחלקים ביניהם אבל כשהמלך גובה מכל אחד אפשר שת"ח חייבים אבל טעם רבינו ממה שלא חילק בהדיא משמע דבכל גוונא דפטורי' עכ"ל והראיה ממשמעות דבריו דסובר כדברי הטור דלהרמב"ם והרא"ש אפילו המלך גובה מכל א' כסף גולגלתו כו' חייבין הקהל לפרוע עליו ולהרחיק מעליו זהרורי דמלכא והורו היפך מה שכתבתי ודבריו אינם נר' לע"ד בין מה שכתב בלכאורה בין מה שכתב טעם הטור דמשמע דהטור סובר הכי דלא עלה בדעת לא הרמב"ם כו' ולא הטור לחייב הציבור בהיכא דהמלך תובע כסף גולגולת מאיש מכרו ואפשר דרבינו באה לו סברא זו מדברי ר' חננאל שעתקתי בסמוך שכתב אבל אם שואל כסף גולגולת כל א' כו' משמע כי הוא המלך הוא הלוקח מאת כל איש