ראשון לציון על שולחן ערוך רה

לזה קתני כי בערך שהוא הביאו לעה"ב ג"כ הוא גדול וא"כ זה יש לו גדולה כפי האמת אביו שילדו משא"כ ברבו שלא עשה אלא בארשת שפתיו אלא דגם ברבו יש מעלה דבארשת שפתיו הביאו והמציאו בעה"ב והוא דבר גדול וכיון שכן יערכו המעלות זה כנגד זה ושקולין הם רבו ואביו וכיון דשקולים הם בערך הבן כיון דגם אביו חייב בכבוד רבו יקדים רבו כדקתני במתניתין דכריתות ובזה תבין סיפא דקתני במתני' דמציעא ואם היה אביו חכם כו' כפתור ופרח. ואחר שיונח דרישא לפי פירושי' דחוקה עכ"ז גמעי' ליה חי למען יהיו הדברים מאירו' כספירי' ומה שהקשינו אמאי ברישא וסיפא קתני חילוק דאם היה אביו חכם כו' משא"כ במציעתא דפריקת משא לא חילק נר' לומ' כפי דרכינו והוא דאשמועי' בריש' וסיפא ולא אצטריך במציע' וקודם צריך לדעת אמאי הוצרך לאשמועי' רישא וסיפא דאי אשמועי' רישא ה"א דטעמא שהספיק לו אביו חכם להקדימו דוקא גבי אבידה דהא קתני רישא אבידתו קודמת לאבידת רבו ולדאביו דחייו קודמין ולזה גבי אבידת אביו כיון שיש לו קצת שייכות לדידיה דסתם בן ראוי לירש לאביו בזה הוא דסמכינן להכריע כשאביו חכם דשל אביו קודם אבל גבי שביה אימא דעכ"פ יקדים לרבו שהביאו לעה"ב הגם שיהיה אביו חכם ולפחו' נימא דאם רצה לפדות אביו פודה רצה לפדות רבו פודה קמ"ל דאם אביו חכם יקדימנו אפילו לפדות מהשביה דליכא ההוא טעמא דאבידה ואי אשמועי' סיפא ה"א דוקא גבי פדיון מהשביה דאיכא סכנת נפשות נתנו עדיפות כח לאביו כשהוא חכם דהא עכ"פ אביו יש לו יותר כח בו כנז"ל שהמוציאו כו' אבל לגבי אבד' אימא דאפילו יהיה אביו חכם יש לו להקדים רבו שהביאו לעה"ב ואין כאן רעה לאביו כ"כ אי נמי רצה זה כו' רצה זה כו' ושקולים הם קמ"ל ואחר דאשמועי' ב' החלוקות תו לא אצטריך לאשמועי' במציעתא דלמאי דמדמית לה הרי קתני בה חילוק בין במקום שיש היזקא דגופא בין במקום שיש היזקא דממונא בכולהו קתני אם היה אביו חכם יקדים

אסיקנא דאביו ורבו בערך הבן שקולין וכההיא דמציע' שזה הביאו וזה הביאו ובערך האב יותר הרב עדיף שהוא ואביו חייבין בכבודו מההיא דכריתות ובין להשיב אבידה ובין לפרוק משא בין לפדות מהשבי אין חילוק אם היה אביו שקול לרבו שאינו חייב אביו בכבודו יותר יקדים לאביו אלא דקשה בעיני משמעו' דברי הרמב"ם פ' ה' דת"ת דמשמעו' דבריו יורה דמצד שזה הביאו לעה"ב תגדל מעלתו להקדים אבידתו ופשיטא דרחוק בעיני לדחוק בדברי הרמב"ם ז"ל כמו שדתקתי במתני' ועוד למה שהעליתי דאבידחו ופריקת משא ופדיון שביו דדינם שוה לא כתבו כן הפוסקים הרמב"ם והרי"ף והרא"ש ז"ל והחונים עליהם וכייפנא רישאי במודי' דרבנן אשר דעתם דעת עליון נטה וצריך אני לישב הקושיות לדעתם בס"ד ואציעה לפניך דבריהם ז"ל כתב הרמב"ם בהלכות גזילה ואבידה פרק י"ג וז"ל פגע באבידת רבו ואביד' אביו אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת ואם לאו של רבו כו' ובה' ת"ת פ"ה כתב וז"ל אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת לשל אביו אביו ורבו נושאין משאוי מניח של רבו ואח"כ של אביו אביו ורבו שבויים בשבי פודה את רבו ואח"כ כו' ואם היה אביו ת"ח פודה את אביו תחילה וכן אם היה אביו ת"ח אעפ"י שאינו שקול לרבו משיב אבידתו ואח"כ משיב אבידת רבו ע"כ הרי דכתב לחלק בין אבידה לפדיון שבי והוא הפך דברינו ומה שכתב רמב"ם ז"ל גבי אבידה אעפ"י שאינו שקול טעות הוא וצריך להגיה ולמחוק אף על פי שאינו כי היכי דלא תיקשי אמאי דכתיב בהלכות גזילה ואבידה וכן כתבו הגהות מיימוניות והכ"מ

וראיתי להלחם משנה שכת' שדעת רבינו היא לחלק דבהיכ' דאם מחזיר אבידת אביו לא יחזיר אבידת רבו לא יקדים של אביו אא"כ יהיה שקול ובהיכא דיש מקום להחזיר תרווייהו יקדים אביו אפי' אינו שקול וכן בשבי ובמשא הדין שוה בכל זה והאב בערך חכם שאינו רבו של בן יקדים האב אם הוא ת"ח אפי' אינו שקול ואפי' אין להספיק די שניהם זהו היוצא מדבריו ודייק לה מדקתני גבי אבידה אבידת רבו קודמת וגבי פדיון פדיון ופריקת משא קתני פודה ואח"כ כו' פורק ואח"כ כו' ודוק עש"ד. ולעד"ן רחוק וקשה לדבריו דהא הרמב"ם כתב בהל' ת"ת וז"ל אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת ולפירו' הרב איירי בהאי לישנא דאין שהות לשניהם וממילא איירי אפילו האב ת"ח אלא שאינו שקול וממה דמסיים הרמב"ם ז"ל ואם היה אביו חכם אפי' אינו שקול ש"מ דברישא לא איירי בהכי וזה תוכל לדחות דה"ק דבריש' בין אם הוא האב ת"ח בין אינו ת"ח הרב קודם משום דאין שהות ובסיפא מקדים האב צריך להיות בהכרח ת"ח ואז יקדימנו כשיהיה שהות לתרוייהו אלא דא"כ לפי דרך זה היכי היל"ל ואם יכול להחזיר תרוייהו כו' דהא הא דאביו ת"ח ואינו שקול בזה נמי איירי ברישא ומדקאמר ואם אביו חכם משמע דברישא לאו בהכי איירי כלל וגם זה דחקינן ליה אלא דקשה לי לדבריו חדא למסקנת הרב דלפרוק הוי סכנ' נפש וגם פדיון שביו ואצטריך תנא לאשמועינן לה דאלת"ה ה"א דיקדים אביו עכ"פ ולא הוה ידעינן לא מדין דאבידה א"כ ועד השתא אימור דאמרי' יקדים רבו אלא דוקא כשיש מקום לפרוק משאת אביו ולפדותו אבל אם אין מקום וזמן מהיכ' ידעי' שיקדימו כיון דאיכא סכנת נפשות ואפי' אינו שקול לרבו אימא דיקדים לאביו לפרוק ולפדות וגם הרמב"ם ז"ל לא משמע מניה כלום בדין זה בהיכא דאין שהות לפרוק ולפדות ועוד אחר האמת מ"ט יהיה הדבר הזה דלא חיישי' לכבוד הרב כנגד אביו אלא בהיכא דאית ליה פסידא לרב אבל אם אין פסידא לרב יכבד האב יותר ממ"נ אם יש לכבדו יותר מאביו בכל גוונא ומאי שנא וקשיא הא מלתא הגם אם אמר לה תנא להדיא כיון דלא ידעינן טעמא דמלתא ואדרבה יותר היה נראה בהיפך והיו מתקבלין הדברים כאשר אבאר בס"ד מלבד כמה דחוקי ומה שדקדק הרב דמאי שנא גבי אבידה נקט במתני' אבידת רבו קודמת ולא קתני מחזיר כו' ואח"כ מחזיר כו' כדקתני בסיפא גבי משא ושביה דקתני ואח"כ כו' דמשמע דאיירי ביש שהות משא"כ ברישא באמת כי הוא דקדוק נאה ויאה ונרא' לישב בתירו' נכון והוא דהנה גבי אבידה דליכא הפרש בין אם יקדים ללא יקדים אלא אם לא יחזיר כלל דפשיטא דלא נפקא מינה אלא אם כשיחזיר אבידת רבו לא יחזיר אבידת אביו דאם היה באופן דבודאי שיחזיר אבידה האחרת תו ליכא נפקותא רצה יקדים זה רצה יקדים זה אלא דמיירי דלא ידע בודאי דיחזיר האחרת ומשום פסידא דאידך אבידה קתני לה דיקדים דרבו והגם דתאבד של אביו לית לן בה ואנה"נ אם טרח ואייתי אידך נמי חייב להחזיר משא"כ גבי פירוק משא דאפילו ידע בודאי דמפרק הא והדר מפרק הא אפ"ה איכא דינא משום צערא דביני ביני דעד דמפרק לחד אידך הוי בצערא ולזה אשמועינן דינא דלמי יקדים ולא יחוש לצערא וכן בשביה חיישי' דאדפודה לחד אידך יצטער ואיכא למיחש לשמא ימות בשבי שכן כתב מהר"י קולון בשורש ז' גבי האומר הרי סלע זו לצדקה וז"ל וכל רגע ורגע דמאחרין לפדותו היכא דאיפשר להקדים הוי כאלו שופך דמים עכ"ל. הרי דבאיסור הוי דשפיכת דמים ובזה סלקא לה באגב תמיהת הרב הנז' שרצה להוכיח היפך דברי מהר"י קארו שפיר' דלגבי פריקת משא קילא מגבי החזרת אבידה ושבי והוכיח מדברי הרמב"ם שכתב בסוף הלכות רוצח יע"ש דההיא דכתב הרמב"ם איירי שלא יפרוק עליו משאו כלל דאיכא סכנת נפשות בודאי כמו שכתב הרמב"ם שם והכא איירי דמפרק לשניהם ואיכא בינייהו צערא דביני ביני וכפ"ז דברי הרב קארו ז"ל אין עליהם סתירה מהכא מיהא

והשתא כפי זה הטיבו אשר דברו הן תנא דמתני' הן הרמב"ם דנקט כלישנא דמתני' ודוק ותמצא ולא ירע בעיניך מה שכתב הרמב"ם בה' ת"ת שכתב גבי אבידה ג"כ בהאי לישנא מחזיר אבידת אביו ואח"כ וכו' דהא עכ"פ אחר שהחזיר הראשונה אם נשאר הספק להחזיר האחרת מי פוטרו ואחר האמת דברי הרב שכתב דיש שהות גבי אבידה רחוק מהדעת דכיון דאבדה היא היכי משכחת לה דאדמשיב אידך