ראשון לציון על שולחן ערוך רב

היה רחוק ג"פ איך תבא לו הסבר' לומר דבכה"ג לא מהני נתינת רשות ת"ח וחוץ מג"פ ונתן לו רשות ואפ"ה יסבור רב אשי דאין להורות זה אינו דהא עיקר דין זה איתא בברית' דקתני תלמיד אל יורה במקום רבו אלא א"כ הוא מג"פ ע"כ הרי דחוץ מג"פ בהכרח דשרי עכ"פ א"כ לרב אשי במאי מוקי לה בשלמא להתוס' מוקמו לה בת"ח ולא קשה מיהא דאיכא במאי מוקמינן לה אלא לרב אשי דאפי' ת"ח הוא סובר דאסור במאי מוקי לה אפילו תימא דמוקמינן לה בקצה האחרון ת"ח חוץ מג"פ בנתינת רשות הרי בכולהו סובר רב אשי דלא וצ"ע לדברי התוס' ואין לומר דטעמ' דלא דחא ר"א הרי דרה"מ דאורי בחרתא דארגז דהוה ע"י נתינת רשות הוא דידע ודאי שלא נתן רשות זה אינו דעדי לא ראינו אינה ראיה מי יאמר שלא הרשהו ר"ח ומה גם לרב אשי דהוה סובר לא אורי אתמר אפי' בשני דר"ח פשיטא דלא ידע ולא אסיק בדעתיה הא דרשות ואם כן הו"ל לדחות דלמא התם נתן לו רשות ואין לומ' דסובר ר"ח דמדמייתי מיניה רבינא ש"מ דקים ליה לרבינא דבלי רשות אורי וכגון דשמע רבינא להא מלתא בהדיא דאורי בלי רשות כדי שלא להקשות דלא אמרינן עדי לא ראינו א"כ אדמייתי ליה רבינא אתמר ואתמ' ומוקי לחד בשני וחד בשני הו"ל לאתויי השמועה דאורי בלי רשות ותו לא הוה צריך לאתמר ואתמר דיכול שלא להאמין לו בזה ויאמר דחדא מנייהו דהיינו לא אורי היא דאתמר ואפי' בשני דר"ח וההיא דאורי משובשת משא"כ אם הוה מייתי לה מהשמועה דבלי רשות אורי היא הוכחה ברורה וחשובה ואין לומר דמאי דשמע רבינא דרה"מ הורה בלי רשות הוא בהדי הך מימרא דאתמר אורי כך היתה לו המימרא אתמר דרה"מ אורי בלי רשות ר"ח והיינו הך דמייתי רבינא דקאמר אתמר אורי דא"כ לא הי"ל לרבינא לחסר המימרא מלאומרה בצורתה כמות שהיא והדברים פשוטים ולא הוצרכתי לכתוב כל זה אלא משום דעת המתעקשים והאמת יורה דרכו ומה גם דפשיטא דאחר האמת לא היה מעלים רב אשי עין להקשו' דלמא ברשות עד שיוכיח רבינא בראיה ברורה ששמע ממאריה דעובדא וכיון שלא הקשה פשיטא דרשות אינה מעלה ומורדת א"כ לס' התוס' דמוקמו לה בחוץ מג"פ אמאי לא יהיה אסור אפילו ברשות ואפילו הוא ת"ח ועוד קשה מה דגרסי' בכתובות דף ס' וז"ל אריסיה דאביי אתא לקמיה דאביי א"ל מהו ליארס בט"ו חודש א"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י ועוד כו' אתא לקמיה דרב יוסף א"ל רב ושמואל דאמרי' תרוייהו צריכה להמתין כ"ד חודש רהט בתריה ג"פ ולא אדרכיה אמר אביי האי מלתא דאמור רבנן לא לשרי איניש במקום רביה כו' לאו משום דמחזי כאפקרותא אלא משום דלא אסתייעא מלתא דהא הא דרב ושמואל גמירנא לה ולא אסתייעא מלתא למימרא הרי דאביי מדקאמר הא דאפילו ביעתא בכותחא אל יורה איניש כו' משמע דהוה ידע לההיא דר"ח דאפי' ביעתא בכותח' אסור וא"כ איך הוה מורה הוא לאריסי' במקום רביה דהגם שהיא כביעתא בכותחא אפי' הכי אסיר והגם דאמרינן דגם אביי ת"ח לרב יוסף הוה עכ"ז הרי הם מוקמו דר"ח נמי ת"ח דר"ה הוה ולא הוה מורה אפי' ביעתא בכותחא וליכא למימר דאביי חוץ מג"פ הוה חדא דמשמעות יורה לכל דבאתריה דרב יוסף הוה ועוד לאו מכללא אתמר אלא בפי' אתמר בדברי אביי דקאמר להדיא הא דאמור רבנן לא לורי איניש במקום רביה וכו' הרי להדיא קאמר דאיהו אורי במקום רביה וא"כ אביי דהורה בפני רב יוסף הורה ופשוט. וא"כ איך הוה מורה הוראה בפני רבו וזה נוכל לדחות דנטל רשות אביי מרב יוסף והגם שכתבתי דהתוס' מחלקי' בנתינת רשות ה"מ גבי ת"ג אבל בת"ח יכולין לומר דסו' דע"י נתינ' רשות מהני והכא אביי ממשמעות דבריו נראה דנטל רשות מדקאמר הא דאמור רבנן כו' לאו משום אפקרותא וכו' משמע דמקודם נשמר מאפקרותא והיינו שנטל רשות ופשוט אלא דרחוק לומר דאביי ג"כ ת"ח ולדידן מסקינן דת"ח אפילו ברשות אסיר בתוך ג"פ וזה רחוק דהלמד מסברא שמועא אחת דמקרי ת"ח דלא יורה בפניו אפילו נתן לו רשות ועוד קשה דהא לדידהו מסקינן דת"ח בפניו אפילו ברשות אסיר מההיא דאביי ושלא בפניו בהכרח דלא בעי רשות כדמשמע מהא דרבינא דסר סכינא דמוקמו לה התוס' חוץ מג"פ וקאמר ליה ר"א מ"ט כו' משמע פשוט שלא נתן לו רשות ואפי' הכי מסיק רבינא דשפיר עבד דאורי כרה"מ דאורי בחרתא כו' ולא בעי רשות א"כ קשה ממה דגרסי' בסנהדרין דף ה' וז"ל דתניא פעם א' הלך רב למקום א' וראה מני אדם שמגבלין עיסותיהם בטומאה א"ל מפני מה כו' א"ל תלמיד א' בא לכאן והורה לנו מי בצעים אינם מכשירים והוא מי בצים דרש להו ואינהו סבור מי בצעים. תנא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות מרבו עכ"ל הרי מ"מ קשה אי אמרי' דההיא מיירי בת"ג דעליו היתה הגזירה אל יורה כדמשמע מפשיטות הענין דמסתמא בגמור קתני קשה הרי דבת"ג מהני רשות חוץ מג"פ ולדידה כבר העליתי דלא מהני בת"ג רשות אפילו חוץ מג"פ דא"כ לוקמו ההיא דקתני חוץ מג"פ שרי בנתינת רשות ולמה מוקמו לה בחבר ואי אמרינן דהם ז"ל דוחקים ג"כ ההיא דגזר ר' תלמיד אל יורה וכו' ג"כ בת"ח דלא כפשטא קשה הרי עכ"פ ת"ח חוץ מג"פ בעי רשות כדגזר ר"א א"כ רבינא דאורי הגם דהוי חוץ מג"פ עכ"ז בעי רשות מר' ופשיטא שלא נתן לו רשות והיכי הורה רבינא לדבריהם וצ"ע ועוד קשה מדקאמר תו התם בסנהדרין דף ה' וז"ל גבי רב ורבה בב"ח כי הוו נחתי לבבל וא"ל ר"ח לרב יורה יורה ידין ידין וקאמר הש"ס התם וז"ל יורה יורה אי גמיר רשותא למה לי למשקל משום מעשה שהיה דתניא פעם א' הלך ר' כו' עכ"ל הרי פשיטא דרב ורבב"ח ת"ג דר' הוו ואפ"ה שריא להו לאורויי ברשות ועוד דמהכא משמע דגזירת ר' היתה בת"ג ולא בת"ח וא"כ בהכרח מסקינן דת"ג ע"י רשות מהני ועוד קשה לדידהו דמוקמו הברייתא דקתני אלא א"כ חוץ מג"פ בת"ח הראיה דמייתי ג"פ היא ממשה ומשה רב מובהק הוה על כן נרא' לע"ד כי דבריהם הכא הם רחוקים אחר המשתחווה מול הדרם. והנלע"ד לומר דר"ח ת"ג דר"ה הוה וכדמוכח ממסכ' מציעא שכתבתי ולא היה מורה בפני ר"ה אפילו ביעתה בכותחא ור"ה לא נתן רשות לר"ח לאורויי בפניו דאם נתן לו רשות לאורויי ולא אורי איך קאמר אביי הא מלתא דאמור רבנן דאפילו בכותחא כו' לאו משום אפקרותא כו' משמע דמקודם דאירע ליה ההוא עובד' הוה סבר משום אפקרותא כו' וע"ז סמך ואורי והיינו ההפרש דאיכא אי אמרי' משום אפקרותא שרי ע"י נתינת רשות ואי משום לא איסתייעא כו' אפי' ברשות וא"כ אי אמרינן דר"ח אפי' בנתינת רשות לא אורי איך סבר אביי משום אפקרותא ואיך אורי אפי' ברשות וגם רב יוסף איך נתן רשות לאביי לאורויי כיון דלא מהני אלא ודאי דלא נתן לו רשות ר"ה והוו סברי רב יוסף ואביי דבנתינת רשות יועיל ומההוא עובדא דאביי נתחדשה הלכה דטעמא הוא משום דלא אסתייעא מלתא וממילא אפילו ברשות אסור וכל זה בפני רבו אבל רחוק מרבו ג"פ שרי אפי' בלא נתינת רשות כדאיתא בברייתא תלמיד אל יורה א"כ רחוק מרבו ג"פ ש"מ דחוץ ש"ד ולזה הורה ר"ח בכפרי לזה דייק הש"ס המקום שהורה בו בכופרי כי ידוע היה לש"ס ריחוק המקומות כפרי ואתריה דר"ה שהיא פומבדיתא כמו שפי' רש"י וזה מעיקר הדין אלא דמשום ההוא עובדא דמי בצעים לחשש עלגות שגזר ר' תלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות מרבו דידע ביה רביה דאין לו עלגות בלשונו שיבא לה להתיר האיסור בלאו אדעתיה צריך לומר דגם ר"ח מההיא גזירה פשיטא דגם הוא נטל רשות מרבו דיורה חוץ מג"פ וההיא דתנחום ת"ג הוה ולזה פריך להם ממתני' דאסרה גבי ת"ג תוך ג"פ ורה"מ דאורי בחרתא דארגז תוך ג"פ הוה לאתריה דר"ח וידוע הוה לש"ס ולא חש לפרש במלתא הידועה במציאות וגם רבינא דסר סכינא בבבל תוך ג"פ לאתריה דרב אשי הוה וכבפניו הוה ואפשר דמהאי טעמא לא חש הש"ס לומר המקום שהורה בו רבינא אלא בבבל דתוכל לומר דגם במתא מחסיא סר ר"א דלגבי הא מלתא דתלמיד אל יורה בפני רבו אפי' ת"ח והכי קאמר ליה ר"א מ"ט עביד מר הכי על מי סמכת להורות בפני הגם דת"ח אנת מנא לך לחלק ולומר דוקא ת"ג