ראשון לציון על שולחן ערוך רא

בתר מ' שנין שלמד לפני ר"ה והגיע לדעתו אי נמי קודם מ' שנין אחר שהושוה בחכמה לר"ה דמיקרי ת"ח אז הוא דהורה בכפרי אלא דדעת אינה מסכמת לומר דסברי לה ורחוקה היא וכן תמצא דכתב הב"י עלה דכיון דלמד מרבו רוב חכמתו אפי' הכי כי נתגדל כמוהו מאי הוי דהא חובת כבוד רבו נתחייב בו ומי יפקיע ממנו כבוד רבו מובהק ומה שכתב מהרי"ק והוכיח מר"ל דתלמיד גמור הוה לר' יוחנן ואחר שהיה שוה לר"י מצינו שהיה חולק על ר"י ומורה הפך דעת ר"י הכי איתא בכתובות שלהי פ' נערה וז"ל קריביה דר' יוחנן הוה להו אתת אבא דמפסדא מזוני אתו לקמיה דר"י א"ל זילו ואמרו לאבוכון דניחד לה ארעא למזונהא אתו לקמיה דר"ל א"ל כ"ש שריבה לה מזונות א"ל והא ר"י לא אמר הכי א"ל זילו הבו לה ואי לא מפיקנא ליכו ר"י מאונייכו אתו לקמיה דר"י א"ל מה אעשה שכנגדי חלוק עלי עכ"ל וכן ההיא עובדא דקריביה דר"י שקלו פרה מיתמי ואתו לקמיה דר"י א"ל שפיר אתו לקמיה דר"ל א"ל החזירו פרה ליתמי דמשמע דמורה הוראות בפניו דר"י הוה וא"כ והרי לפי פשטא דת"ג הוה ר"ל לר"י ואמאי הוה מורה אם לא שתאמר כאידך פירושא דת"ח היינו הגם שתלמיד גמור היה אם אח"כ הושוה ליה מיקרי חבר. והנה בהכרח לדברי התוס' ז"ל שכתבו דר"ל חכם היה מקודם כדדייק התם בדברי ר"ל דקאמר מאי אהנית לי התם ר' קרו לי כו' דמשמע דמקודם היה חכם וגם מדקאמר ליה ר"י אי הדרת בך משמע שיחזור ללמוד כשהיה א"כ לדעת התוס' מצינן למימר דר"ל תלמיד חבר הוה ליה לר"י מעיקרא ואין כאן הוכחה לפי' מהרי"ק והן אמת דלדברי התוס' דאמרי דאפי' תלמיד חבר אסור להורות אלא דוקא חוץ לשלש פרסאות קשה דמהא דמשמע דבפניו הוה מדקאמר הש"ס אתו לקמיה ואתו לקמיה כו' וגם מסתמא ר"י ור"ל תמיד הוו במקום א' חדא מההוא עובדא דאתת לקמיה אחתיה שימחול לר"ל כו' וגם ממה דאשכחן דכד חלש ר"ל ואייתו ליה רבנן ר"א בן פדת והוה צווח ר"י בר לקישא בר לקישא כו' משמע דתמיד הוה לפניו ר"ל וכשנפטר לא היה לו עם מי ללמוד והביאו לו רבנן ר"א בן פדת א"כ משמע דבפניו הוה וקשה לדידהו אלא דעכ"פ אין להוכיח לדעת התוס' דפי' דת"ח הוא שהושוה לו דיש לדחות כנז' ואם תעמוד בשלך לומר דלדברי התוס' נמי נוכל להוכיח דמודים התוס' דר"ל ת"ג הוה לר"י מדקאמר התם אקרייה אתנייה ושוייה גברא רבה משמע דר"י למדו עד דשוייה גברא רבא וגם דפי' התוס' דמעיקרא הוה חכם עכ"ז אפשר דלאו כ"כ אי נמי דשכח ור"י למדו הגם דזה דחוק ויש להקשות עליו עכ"ז אחר שיונח כן אין להוכיח דההיא דהורה ר"ל היינו טעמא דלא הוה אפשר בלאו הכי והוא דקשה אמאי בתר דאתו לקמיה דר"י הדר אתו לקמיה דר"ל אלא הטעם הוא משום דר"י קרוב להם הוה ומעיקרא אתו לקמיה וכד נתחייב שכנגדו הקרוב לא קבל דינו המתחייב מטעם הקורבה ואזול לקמיה דר"ל דהא אין ר"י יכול לדון זה ודנו ר"ל דכיון שרבו קרוב לדין זה הו"ל כנפטר לגבי דין זה דה' הרחיקו והיכא אמרינן דאסור להורות דוקא בדין שיכול הרב לדונו ולהורות ואז אין מציאות לתלמיד שיורה מבלעדי רבו אבל כה"ג שרי ולזה הורה ר"ל הגם דתלמיד גמור הוה. וא"ת מ"ט אחר האמת הורה ר"י דין זה לקרוב ונראה מתרי טעמי חדא כההיא דאמרי' דקאמר ליה ר' ינאי כשאמרו לו תלמידיו מ"ט הוא דן יחידי וא"ל כשהם באים לפני לדין אני דנם ואין אני כופה אותם לדון לפני הכא נמי כיון דנפשייהו אתו אמר להם הדין והגם דהתם כתבו הפוסקים דדוקא לגבי דן יחידי הוא אבל לגבי קרוב לא היינו כדי לכוף הזכאי לחייב דיאמר לו כיון שבאת לפניו קבלת אותו בזה דוקא לגבי יחיד אם הוא מומחה אבל לגבי קרוב אמרינן דבעינן שיקבל בפי' באופן דהכא גבי ר"י שהורה להם הורה אם יקבלו וכן היה שאח"כ לא רצו לקבל והלכו לקמיה דר"ל. אי נמי הטעם דר"י הוא דה"מ דאמרינן דקרוב פסול לדין דוקא במלתא דתלייא בשקול הדעת ואיכא למימר דלאו הכי דינא אבל במלתא דפשיט' כהא דקי"ל הלכה כרבים וכדומה דכל דיין כן ידין מצי למידן ולזה תמצא גבי הני תרי עובדי דכל א' בראיה ברורה מדברי רבותינו והוה סובר דליכא מאן דפליג עליה ולזה תמצא דאחר שהורה להם ר"ל והלכו לר"י אמר להם מה אעשה שכנגדי חלוק עלי וצריך להבין מאי קאמר בזה אלא הכונה דכיון דאית סברא הפך דעתי שוב אין אני יכול שאני קרוב ובשלמא מעיקרא וכו' באופן דעכ"פ ר"י שדן שפיר עבד ואחר האמת ר"ל גם הוא שפיר עבד מטעם דר"י קרוב כנז' א"כ אין להוכיח מהכא למה שפי' מוהרי"ק בפירושא דת"ח ואם כן לא אמרינן דסברי התוס' להא מלתא והדרן לקושיין דלא מצינן למימר דר"ח תלמיד דרב הונא הוה

ועוד קשה בין לרבינא בין לרב אשי לרבינא אמאי לא הוכיח ממה דהורה ר"ח בכפרי מליכנס בקושיא דאתמר לא אורי ולשנויי בשני דר"ה ובשני דר"ח ולייתי מהא דר"ח וליכא לשנויי דלהיות דלדעת רבינא לא היה יודע דאתמר לא אורי ולא היה בדעתו אלא אורי אתמר וכיון שכן הכל א' מה לי להוכיח מר"ח אז מר"ה. זה אינו דמדשני ליה לקושיתו בלשון הזה אתמר ואתמר כו' משמע דהיה יודע נמי ההיא דאתמר לא אורי והוה מוקי לה בשני ר"ה ואם כן למה הכניס עצמו בזה דאפשר דרב אשי לא יודה ליה בזה ויאמר דלא אתמר אלא לא אורי ואפי' בשני דר"ח אבל אורי לא אתמר ושיבוש הוא משא"כ אי הוה מייתי מר"ח דלית ליה לדחויי כלום ולרב אשי נמי תקשה מאי קאמר ליה לרבינא מ"ט כו' והרי ר"ח דאורי בכפרי בשני דר"ה בשלמא ההיא דר"ה אמרינן דסובר דלא אורי אתמר אלא הא דר"ח מסתמא לא היתה גירס' אחרת דלא אורי וא"כ שפיר עביד רבינא וליכא למימר דלא ידעי להא דר"ח אורי בכפרי דהא רבינא ורב אשי הם המסדרים הש"ס ומסתמא פשיטא דהוו ידעי לכל מה שהובא בש"ס. ע"כ נראה דדבריהם ז"ל הכא דחוקים מלבד דפשיטא דאין כח בידינו להמציא מציאות כזה לומר דר"ח תלמיד חבר דר"ה כל שלא נאמר בהדיא בש"ס דמסתמא סתם תלמיד תלמיד גמור ופשוט וגם מה שכתבו בההיא דרבינא ודרב המנונא חוץ לג"פ היו מר"ח ומרב אשי בעיני יפלא חדא דלדידהו עיר שיש בה תלמידים של רב א' בסוף העולם לא אכלי בשרא דהא לדידהו אין התר לבדוק סכין תלמיד גמור אפי' בסוף העולם והכא דוקא דשרי חוץ לג"פ הוא בת"ח א"כ היכי אכלי בשרא כל עוד דהרב קיים וליכא למימר דאם יצטרכו יש תיקון שיתן להם הרב רשות וכל זה לא מיירי אלא בלא נתינת רשות זה אינו דלדידהו לא מהני תת רשות והראיה דאי אמרינן דסברי לחלק דע"י נתינת רשות שרי אפי' ת"ג א"כ מאי מקשה מההיא דתנחום דקאמר הש"ס התם תלמיד אל יורה אלא אם כן רחוק מרבו ג' פרסאות דמשמע דחוץ מג"פ שרי ת"ג ומוקמו לההיא דתנחום ת"ח נמי הוה מלבד מה שאני מקשה ע"ז בסמוך. עוד קשה דאמאי הכניסו עצמם בשינוייא דחיקא דא לימא ההיא דדייק התם דחוץ מג"פ שרי היינו בנתינ' רשות ולוקמו ההיא דתנחום. בתלמיד גמור ומי הכניסם בדוחק זה אלא ודאי דסוברי' דכל מקום דאסור משום ת"ג אין חילוק אפילו בנתינת רשות א"כ היכי אכלי בשרא באתרא דאיכא תלמידי דרב בסוף העולם וזה יכולין לדחוק אלא דקשה עוד לדידהו אחר האמת צ"ע אמאי רב אשי לא דחה ההיא דרב המנונא דהורה בחרתא דארגז הוא משום דנטל רשות ובזה היה לו כח להורות משא"כ רבינא דבודאי שלא נתן לו רשות רב אשי דאם היה נותן לו רשות פשיטא דעכ"פ לא היה נותן לו רשות אלא אי מהני להורות ע"י נתינת רשות ושוב אין לו מקום לומר לרבינא מ"ט עביד מר וכו' אלא ודאי שלא נתן וא"כ ידחה לו דלמא רב המנונא נתן לו רבו רשות ואין לומר דיסבור רב אשי דנתינת רשות לא מהני בזה במציאות דידן ח"ו לא תהיה כזאת דהא פשיטא דהיה יודע רב אשי דר' המנונא ת"ח דר"ח וגם רבינא ת"ח היה לו מדקאמר ליה רבינא שיטות ואנא ת"ח אנא וקבל רב אשי פשיטא דיודע האמת רב אשי דרבינא ת"ח היה לו וכיון שכן דת"ח היה לו ומה דסר סכינא לדברי התוספות הוה רחוק ג"פ ומה דהורה רה"מ בחרתא