ראשון לציון על נ"ך רפג

וידיעתו הכל א' דבשלמא האדם המורכב יש אשר ימצא בו חכמה ולא תבונה אבל ה' הוא וחכמתו ותבונתו כא' הם לז"א בחכמה יסד ארץ כונן שמים כי שניהם בחכמה יסד ארץ וכונן שמים בתבונה הרי שבשניהם היו בלא פירוד אלא שלארץ הסמיך החכמה ונ"מ למי שיהיה לו חכמה יועיל לו לבראת הארץ ומי שיש לו תבונה יועיל לשמים וכל זה לערך האדם אבל מצד העליון לא תהיה זו בלא זו ולא יצטרך להכינה ולהמציאה אלא הנה היא תמצא ואם היה אומ' בחכמה יסד ארץ בתבונה כונן שמים הגם שתוכל לפרש בחכמה יסד ארץ יסד ארץ בתבונה עכ"ז בערך השמים לא יש אלא צד התבונה ולערך ה' ב"ה ישנם בנמצא והמציאות האחר שיא' יסד ארץ בחכמה בתבונה כונן שמים שאז יתפ' על נכון הכונה שאמרתי כבר פי' לך שנתכון הכתו' לומ' שעם שיהיה החכמה יכול לבראת וזה לא היה נשמע אם היה או' יסד ארץ בחכמה כמו שפי' ולא תקשה ואחר שבארץ היתה התבונה א"כ מה בין זה לזה כי המכוון הוא שהתבונ' הית' אבל לא הוצרך לה אלא מטעם שלא לו' במלך ב"ה חכמה ותבונה אופן הנעשה במין האינושי לזה דיבר הכתוב ע"ז האופן

בדעתו תהומות כו' חזר לו' דגם שאמרתי לך יסד ארץ שיורה על דבר המיוסד עכ"ז כאשר עלה בדעתו יהרס היסוד וזה הוא אומר בדעתו פי' ברצונו תהומות שעליהם הארץ מיוסדת נבקעו וזה היה במי המבול והשמים הגם שהיא מסבבת תמיד לא תמצא שיהיה זמן שלא יהיה הטל כאומר ז"ל טל לא מיעצר ולא יהיה זמן שע"י הסיבוב ישתנה הזמן של בוקר אחד ולא ירד הטל וז"א ירעפו טל תמיד

אל תמנע טוב כו' צל"ד אם הבעלים של הטוב הוא אומר והמכוון הוא שלא יגזול מהם טובם ק' לא היל"ל לשון מנועה אלא לשון גזל ועוד סיפיה דקרא אין לו משמעו' והפשט הוא אל תמנע טוב ממי שהוא ראוי להטיב לו ממנו ולפי מ"ש בפ' אם כסף תלוה כו' בא הפי' ע"נ שהטוב שיש בידך העני הוא הבעלים שלו ולפ"ז יבא הפ' ע"נ בהיות כו' פי' ומי יאמר לי שהוא בעליו לז"א בהיות כו' פי' כשתראה שיש לך ביותר ממה שאתה צריך ויש לאל ידך להטיב א"כ למה נתן לך ה' המותר וזה ראיה שאינו שלך הטוב ההוא אלא השואל הצריך הוא הבעלים שלו עוד נ"ל לו' כי ירמוז הכתוב ענין גדול דע כי חלק הנשמה הטהור הנתונה באדם יקרא טוב וכאשר תבא אל האדם ויחטא והיה הטוב ההוא נרמס ונשתת מזה להיות כי הטוב ההוא הוא חלק אלוק ממעל כאו' ז"ל בהרבה מקומות לזה כאשר נפגם האם יכול לדעת שיחזור למקומו מן הנמנע כי לא יגורך רע כתי' לז"א אל תמנע כו' אותו חלק הטוב אל תגרום שיהיה נמנע מצרור בצרור החיים שהוא בעליו ב"ה באופן לפחות שיחזור למקומו וא"ת ואם כבר מנעתי אותו מה בידי לעשות לז"א דע לך כי בהיות לאל ידך לעשות פי' לתקן אם כבר מנעת חזור ותקן או יא' דכן הוא שיעור הכתוב אל תמנע כו' פי' לפחות תנה לו כמו שנתנה לך ואם תמצא לאל ידך לא מלבד שלא תרחיקה אלא תוסיף לה תיקון ע"ד מ"ש בזה"ק בפ' ועשיתם אותם יע"ש וז"א בהיות לאל כו' ותמצא הכנה וכח לא יספיק לך ליתנה לו כמו שנתנה לך אלא אז לעשות להאירה

אל תאמר לרעך כו' פי' ריעך הוא הקב"ה שלא יא' אדם אם לא למדתי היום אלמוד למחר אלא שכל יום ילמוד ביומו ואו' לך ושוב להיות כי ה' כל מקום שד"ת נזכרים שם הוא וכאשר אינם נזכרים הולך הוא אל עולם העליון לז"א אל תאמר וכו' כי ד"ת הבעלים שלהם הוא ה' ואו' ויש אחד כי ד"ת לא ימנע העדרם ואפילו האדם עסוק הרי נא' בפיך ובלבבך לעשותו

אל תחרוש על ריעך כו' הכונה כי כאשר יבא אל האדם עת הלימוד והנה איש עומד לנגדו לומר לו כי הזדמן לפניו ריוח גדול יעמוד וילך להרויח כי הריוח הלזה לא ימצא בכל עת ויעמוד מהספ' ויבטל קביעותו וכבר אמרתי כי כל ריעך שבכאן הוא ה' ב"ה לז"א אל תחרוש כו' ותא' כי אם תשב עמו בבה"מ לא ימצי' לך טרף חוקך ח"ו והוא יושב לבטח אתך פי' כבר הבטיחך כל העוסק בתו' נכסיו מוצלחים כו' ובאותה הבטחה אתם יושבי' ללמוד וכשאתה מבטל לימודך אתה חורש רעה כי לא כדבריו ח"ו הוא ולז"א אח"ך אל תריב עם אדם כו' פי' אל תקדים לעשות עמו מריבה עד שתראה אם לא גמלך רעה אז תריב כן הדבר הזה ולמה תחרוש רעה בטח בה' שיזמין לך פרנסתך

אל תריב עם אדם כו' ק' איך יעלה על הדעת שיריב אדם עם חבירו חנם ועוד למה הוצרך לומר אם לא גמלך רעה הדבר מובן מאליו שחנם הוא שלא יריב אבל אם גמלו רעה יריב. וע"ק איך נותן יד לפשוע שהרי ארז"ל לעולם יהא אדם מן הנעלבים כו' וכאן מתיר לבני אדם לריב ריבם. ועוד אומ' חנם תי' חנם יתירה ונר' בדקדק עוד או' תיבת גמלך שהיל"ל אם לא עשה לך רעה. אכן תמצא שביאר דבריו שהע"ה במקום אחר ואמר משיב רעה כו' כי אדם העושה לחבירו טובה ומהראוי הוא להשיב לו טובה ביותר ממה שעשה לו והוא אדרבה גמלו רעה לז"א לא תמוש כו' וזה הוא מכוון דבריו בכאן שאו' אל תריב עם אדם חנם פי' כשיש חנם א' המשל אם עשית לו טוב והוא לא שילם לך הטוב שצריך לשלם או אם לא עשית לו טוב מימיך והוא עושה לך רע שיש חנם לצד א' שאינו חייב לך כלום אם לא שגמלך במקום הטובה שחייב להשיב שישלם לך רעה שהוא ב' ענייני' לא מלבד שלא שילם לך טובה תחת טובתך אלא אדרבה השיב רעה אז לך יאות לנקום נקם

סי' ד' שמעו בנים מוסר כו' צל"ד כונת הכתובים מה היא וע"ק או' לקח טוב ואו' נתתי נר' שהם תיבות סותרות ורז"ל דרשו מ"ש וע"ק איך חוזר בו במתנתו תוך כדי דיבור שאו' תורתי אל תעזובו א"כ לא נתנה לנו אך המכוון כי דברי ה' שהוא האב כפשטיות הדברים הם למוסר שהוא מיסר אומה ישראלית איך אינכם יודעים בטוב שנתתי לכם כי הוא טוב ואיך אתם עוזבי' אותו וכשתדייק הדברי' תמצא בהם ידיעה ובינה וז"א והקשיבו לדעת בינה וירצה כי כאשר יהיה האדם אוהב התורה ויקנה אותה ותטיב בעיניו או' נתתי לכם אבל כאשר עוזבה אז נק' תורתי וז"א תורתי אל תעזובו. עוד נראה באו' כי לקח טוב כי הגם אם היתה נלקחת בשווייה בכל מה שיתן בה אעפ"י כן טובה היא ואני נתתי אותה בחנם וזה שיעור הכתוב כי לקח טוב פי' הגם שהיה בא לידכם בתורת לקח הוא טוב ואני נתתיו לכם ואו' תורתי להוסיף ענין אחר בגדולת התורה הנה ארז"ל כי ה' ב"ה קיים התורה קודם שנתנה וז"א תורתי פי' תורה שאני מקיים כמו שתאמר תורת האדם. או יא' שאפי' היה בא לכם בתורת מקח כל אשר יותן בו יקר' שם מתנה עליו כי אין ערוך אליו ומכ"ש אחר האמת שלא לקחת אותה וז"א תורתי פי' עדיין היא תורתי עוד ירצה כי ה' נתן ענין שיש בו מתנה ולקח כי הענין שבו הוא קונה אותה היא בעצמ' הלקיחה כאשר האדם עוסק בתור' הוא קונה אותה ואחר האמת לא נתן כלום כי כאשר יהיה דומה לענין זה בענייני העולם הלקיחה שיקח הדבר אינו פירעון ואינו נקרא אלא מתנה וכאן יקרא מכר וזה שאמר הכתוב לבסוף תורתי אל תעזובו זה הוא הקנין שבו תקרא לקח וכאשר יהיה זה לא תורתי נקראת אלא תורתכם כי נתתי אותה לכם

כי כן הייתי לאבי כו' ויורני ויאמר לי כו'. י"ל מה היא הכונה בפ' זה אם ר"ל שהיה לו אב ולא היה יתום כאשר יאמר שדיבר אליו האב הדבר מובן שאביו חי ואם נאמר שהיה קטן פי' בעודו בבה"מ אשר יקרא בן קטן שזו היא הכונה באומר רך ויחיד לפני אמי לאיזה ענין מועילים הדברים ונראה כי אחר שאמר דברי האב נתחכם ואמר כי זה מאהבה כמשפט האב לבן החביב וז"א כי בן הייתי לאבי פי' הנה מדרגת שהע"ה עם אביו הוא ממש דומה למציאות שלנו עם ה' ב"ה כי דוד היה מלך ואב לשלמה כאשר ה' הוא מלכנו אבינו והנה ראינו דברי ה' שהוא מיסר ומוכיח ואין אנו יודעים אם הוא לצד האהבה