ראשון לציון על נ"ך רפד

והגדולה או לפחיתות ולמיעוט הנאהב ואתה יודע כי כאשר יתנהג ה' במדרגת אב ובנו יותר מעלה וחיבה מאשר יתנהג במדת מלך ועבד לז"א טעם למה שהתחיל לדבר שמעו בנים כו' ותאמר ומי יא' כי במדרגה זו אנו נידונים עמו לז"א כי בן הייתי כו' פי' שלא היה מתנהג דוד עם שלמה כמשפט המלך עם בנו אלא כמשפט אב לבן ואין ביניהם מלכות. עוד ירצה לו' להיות כי דוד נשבע כי שלמה ימלוך אחריו הנה הראה כי הוא הבן לו שהורישו מלכותו יותר מכל הבנים וזה יורה על אהבתו אותו ואמר רך ויחיד ר"ל קטן ואין לאמו זולתו ובזה יתוסף בו אהב' על אהבתו כל עוד שלא מתה אמו אלא בחייה כי הנה ידוע כי כאשר תמות אם האדם תתמעט רחמנות האב ואשת אביו תתאכזר עליו משא"כ בעוד אמו בחיים לז"א רך ויחיד כו' הנה הוא מועטר בכל כלי הרחמים ואמר ויורני כו' הראת לדעת כי אין זה אלא מאהב' וחיבה ואו' יתמך דברי לבך ר"ל שתמיד יהיה לבך תומך דברי והמכוון בזה הוא כי אם יעלים עין ולא יהיה תמיד לבו ועיניו שם כל הימים הדברים יאבדו ממנו לז"א יתמוך ל' יחיד כאילו אמר יתמך לבך דברי דאל"כ היל"ל יתמכו דברי וטעם אומרו יתמוך דברי ולא אמר יתמוך לבך דברי לרמוז ג"כ כי כאשר יתמוך לבך דברי גם דברי יתמכו לבך ואומ' שמור מצותי וחיה ר"ל מלבד שישמור המצות אלא נוסף שיעשה אותם לשם מצוה לחיות בהם ולזה לא אמר ותחיה

קנה חכמה כו' ירצה כי הוא או' הטוביות הנמשכו' כאשר יתמוך דברי לבך בתחי' קנין החכמה וקנין הבינה אל תשכח כו' דכאשר תתמיד בדביקות האל תשכיל ותבין נפלאות וז"א קנה חכמה ועוד כאשר לא תעזוב אותה תמשך לך טובה א' כאשר תהיה עמך תשמור אותך וכאשר תתמיד שלא תעזוב אותה אלא שתהיה בתוספ' אהבה אז ותרצך שהיא יותר מהשמיר'

טוב שכן קרוב כו' יתבאר ע"ד מ"ש בזה"ק פרש' אחרי מות וז"ל תנא ההיא מלה דלא אתעדי לעלמין אקרי רע כד"א רעך ורע אביך כו' והוא רזא דאר"ש אי' עלאה רעיה איקרי ואי' תתאה אקרי אחות ע"כ והנה ידוע כי או"א אקרו אחים דלא מתפרשי לעלמין משא"כ זו"ן אין כל השעות שוות לפעמים קרוב לפעמים רחוק ולז"א טוב הוא זווגה עלא' להיותם תמיד בקורבה דלא מתפרשין מאותם שהם אחים ולפעמים הם מתרחקים וזהו ג"כ או' שבת אחים גם יחד והמכוון דשהע"ה אמר שיר זה על היום שיהיה ה' אחד כו' שיהיו זו"ן כמשפט או"א ולז"א מה טוב דהנה ידוע דזווג זו"ן בהיותו מציאות הזווג הטוב להיות שהם כמין שב"א משא"כ או"א כמין ציר"י ותדע דבתחי' המחשב' עלה בדעתו ית' שיהיו כל הספי' במציאות הזה אימא למטה מאבא אלא שלא יכלו הכלים לסבול ונשתברו וז"א מה טוב אבל מצד אחר בעת שלפעמים מתרחיק ז"א מנוקביה אינו בהחלט שהרי אמ' טוב שכן כו' לז"א ומה נעים מעלה אחרת כאשר יהיו בכה"ג שבת אחים שהם זו"ן כאמור בזוהר זו מעלה א' כי נקראים אחים והמעל' הב' היא גם יחד דלא מתפרשין לעלמין שהוא יום ביאת הגואל עוד יא' כי תמצא כי יש ב' בחינות בקורבת הנבראים הא' הם הקרובים מצד המשפחה כגון האחים וכדומה דלהיות שמי שילד זה ילד זה ויש קורבה אחרת מצד הנשמו' שהם משורש א' לז"א אותו השכן הקרוב בשורש הנשמות מאח שהוא אחיו מאביו והם רחוקים ממקור נשמותיהם

דברי אגור בן יקה כו' ירצה דידוע הוא כי שהע"ה קנה כל הקניינים המעולי' שבעולם כמ"ש בס' קהלת ועכשיו בא לומר שראה כל מה שנמשך ממנו ואליו וקרא עצמו על שם המאורע אגור שאגר כל דבר יקר בן הוא ל' בינה שהיה מקור הבינה נפתח בלבו יקא הוא ל' קיא שיחזור ויקיא הכל שארז"ל שגם החכמה לא נשארה לו ואמר (הוא) המשא לתרץ מהיכן ידע שיקיא הכל לז"א המשא ל' נבואה ע"ד משא דבר ה' וברה"ק קרא לעצמו יקא וע"ז אמ' לאיתיאל ר"ל איתי אל ששרתה עליו רה"ק וידוע כי כל השורה עליו רה"ק הוא כמעט מתיש כל גופו ומעש' שאול יוכיח לז"א ואוכל פי' שיכולתי לסבול ואו' כי בער כו' לומר כי אני בער מצד היותי איש מום קבוע בערך העליונים ושמ"ת הרי כבר קדמוך נביאים אחרים לז"א ולא בינת אדם לי שאני קטן מהקדומי' ותמה עוד אחר שלא למדתי חכמה מהיכא תיתי שדעת קדושים אדע. או יא' דה"ק אדם שיש בו ב' דברי' החכמה והנבואה ואיני יודע במה יבחור וז"א אגור בן יקה המשא ת"י*) פי' העיקר היה הנבואה וש"ת והכי ארז"ל חכם עדיף מנביא לז"א לאיתיאל כו' ר"ל מצד שה' מדבר עמי משא"כ בחכם ואמר פעם ב' לאיתיאל לומר שגם החכם ה' עמו ע"ד בכל המקום אשר אזכיר כו' לז"א ב"פ לאיתיאל לומ' שיש לו מעלת החכם שה' עמו ועוד נוסף שמדבר עמו א"נ אף שהנבואה לפעמים תבא אל הנביא ולפעמים לא מה שאין כן החכמה אמ' כי לא שייך דבר זה אלא לאיתיאל ואוכל ר"ל שאני יכול להשרות השכינה עלי בכל עת ואוכל ואו' כי בער כו' לו' כי מצד החכמ' עדין נשאר אני בגריעו' כי איש אני ועוד שאיני יכול להשיג מה שיש בלב אדם וז"א ולא בינת אדם לי אבל בנבואה היא מעולה דאפי' לא אתחכם וז"א ולא למדתי חכמ' אפ"ה דעת קדושי' אדע חדא שהם לפני כיוצא בי ועוד הרי הם אומרים דבר דאפשר להבין אלא שלא השגתי אלא אפי' דעת קדושים פי' דעת דבר שהוא בנעלם ובעליו נעלמים ע"י הנבואה אני יודע כאשר יתגלה עליו רוח אלקים קדישין והפליא לומר שיכול להשיג לדעת דבר שלא שזפתו עין וז"א מי עלה שמים וירד להודיע מה יש שם כאשר מגידים מנביאים וכן מי אסף רוחו כו' דהיינו כל מעשה הנביאים שלא היו יכולין להשיג ע"י חכמה אלא ע"י נבואה

כל אמרת אלוה צרופה כו' הנה ארז"ל שמצוה לשמוע דברי חכמים אפילו שיאמרו דבר שאינו מיושב לדעת השומע ולהיפך מאדם שאינו הגון הגם שהפי' מיושב אסור לשומעו כמ"ש בפ"ק דע"ז כשנתפס ר"א למינות כו' א"ל ר' שמא דבר מינות בא לידך והנאך כו' א"ל עקיבא הזכרתני כו' לא תבא אתנן זונה וכו' יע"ש ולפי שתאמר איך נאמין לחכם כאשר יאמ' לו דבר שהוא מיושב ושמא הוא שקר ראייה לזה שנענש ר"א על ששמע דבר שהיה מיושב בפ' לז"א כל אמרת כו' ר"ל אין לך דבר שיצא מפי ה' שאינו מצורף בלא סיגים שמא תא' במה נדע כי לא נכשל בפי' שהוא שקר ויבא גם הוא מצורף לז"א מגן הוא לחוסי' בו פי' שלא יטעום פי' זר ויבא מיושב אלא שיא' דברים אמיתיים ולזה תמצא שארז"ל על פ' כי מלאך ה' צבאות הוא וכו' אם הרב דומה למלאך ה' צבאות אז ותורה יבקשו מפיהו פירוש בודאי שתהיה תורתו אמיתית וזה כאשר יהיה המפרש חוסה בו כי ה' יתן חכמה. ואו' אל תוסף על דבריו וכו' דע כי האדם יש בו רמ"ח איברים ושס"ה גידים כנגד רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות לא תעשה לזה אם יבא האדם ויוסיף מצוה אחת יוכיח בעצמו ויראה כי חשבון האיברים והגידין חסרין וימצא שקרן לזה אל תוסף אין לך אלא מה שמנו חז"ל תרי"ג מצות או יא' או' כל אמרת אלוה כו' פי' כל מה שאמר ה' כאשר יהיה הכל בכללות אז היא צרופה שהיא תורה שאין בה סיגים אבל אם תחסר אחת מהנה אין כאן תורה ולזה תמצא שמי שרוצה להתגייר זולת מצוה אחת אין מקבלין אותו והטעם כי תורתו סיגים ואינה צרופה ואם תאמר א"כ מה יעשה מי שאינו יכול לקיים כל התורה לז"א מגן הוא כו' פי' מי שאינו מקיים מצד כי לא מצאה ידו אז ה' מגן לו כאלו קיים כל אמרת ה' ותמצא שארז"ל כי כל מצוה כלולה מכל התורה כלה וכאשר זה אינו מקיים קצת מהמצות כאלו לא קיים שום מצוה ומי שלא מצאה ידו לקיים אז מגן ה' הוא לו ויעזרהו לקייים: *) דקבל נביותא ת ו ש ל ב " ע