ראשון לציון על נ"ך רפב

וזה נ"ל מוכרח שאם נא' שהתבונה אינה ביד האדם אלא צריכה לינתן למה לא נתנה ה' לשלמה אלא ודאי שמהחכמה יפיק תבונה ויכוין עוד לומ' כי לא ידאג האדם בחסרונו טובה מהעה"ז כי אין בו ממש כי עיקר האושר הוא זה ובזה לא יחשיב דאגות עוה"ז ויש כאן מקום לדקדק למה לא אמר אשרי אדם שמצא חכמה, אכן הכונה שאם היה או' כך היתה הכונה שיש לאדם אושר אם מצא חכמה וגם יש מקום לומר שיש לו אושר באיזה דבר טוב אחר אלא שזה שמצא חכמ' יש לו אושר כא' האושרים ולהיות שיש כמה אושרי' ובאיזה אושר הוא אומר לזה מורה באצבע שמצא חכמה וכפ"ז זה אושר א' מכלל האושרים שיש בעולם לז"א מצא חכמה פי' אין אושר בעולם אלא מצא חכמה האושר של האדם הוא מצא חכמה ולא זולתה שלא תמצא לומר אשרי זולת אם מצא חכמה ולזה תמצא שיסדר כל האושרים אשר יתאוו להם בני אדם ואמר כי הוא טובה מהם וז"א כי טוב. סחרה כו' וכל הכתובים אין להם משמעות, והכונה הנה תמצא שהאדם יתאוה למשא ומתן מצד אשר יוליד ממנו הריוח ולז"א כי יותר טוב סחר התורה מסחר כסף והמשל בזה כבר אמרוהו רז"ל דתמצא ב' תלמידים זה יודע סדר זרעים וזה סדר מועד הם מחליפי' כל א' בידו שלו ושל חבירו הרי סחרה טוב מסחר כסף שמרויח בכפלים ולא תאמ' מה אני מדמה ריוח של הכסף לריוח זה לז"א אדרבה לזה שהיא התורה יותר טובה מחרוץ. או יאמ' דמלבד אשר תרויח בה בעשותך סחורה כנז' אלא אפי' בפני עצמך כאשר תשתדל בה תמצא פרי תבוא' ואמ' מחרוץ הנה ההפרש שבין הכסף לזהב הוא כי הכסף מסתמא לא ימצא בו ריוח זולת בהלבישו בסחורה משא"כ הזהב אם תמתין עליו יעשה פירות כי הוא יתעלה בזמנים ידועים בשומא. ולזה תמצא שארז"ל כי הזהב יחשב פירי ולז"א בין מה שיכול להתהוות מהכסף שהוא הסחור' בין מה שיתהוה מהזהב טובה היא משניהם זה כנגד צד המוסיף פי' לגבי בהיות שירצה האדם דבר אשר יש בו ברכת המוסיף וכנגד העילוי אמר יותר מעולית היא מפנינים וארז"ל יש לך אדם גדול ככה"ג והחכם גדול ממנו וכל חפציך לא ישוו כלום בה פי' ר"ל כל דבר אשר תחפוץ אותו מאיזה אופן שיהיה או מצד גדולה או רצון או עריבות הענין הכל לגבי התורה לא ישוה כלום. עוד נר' לפרש דהנה תמצא ד' סוגים בבני אדם אשר יתאוו תאוה הא' הוא אשר יבחר שיהיה לו משא ומתן בכסף כמו שתא' מלאכת השולחני ולא בשאר הפרקמטיאות ויש בני אדם שיש להם טירחא קצת בזה ויבחר לקנות זהב ולמוכרו בשעת היוקר לזה ירוץ לבו לעשות תמיד ויש מין ג' אשר יתאוו לקנות אבנים טובות וזהו הגם היותם מבלי עריבות נרגש אלא להתאוות חשק הסגולות ומה שהם. ויש בני אדם אשר יערב להם דברים אחרים לז"א דע כי כל החלוקות האמורים כלם יש בתורה הבחינות עצמם ביתר שאת כנגד הבוחר סחר כסף משאר פרקמטיאות אמר כי טוב סחרה מסחר כסף וכנגד המשתכר בזהב אמר ומחרוץ וכנגד הבוחר באבן יקרה אמר יקרה היא מפנינים וכנגד כללות החפצי' אמר וכל חפציך כו' והנה תמצא כי בתורה יש בה ד' בחינות והם בעלי משנה בעלי תלמוד בעלי הלכות בעלי קבלה וכנגדם אמר ד' דברים הללו

אורך ימים בימינה כו' דרכיה דרכי נועם כו' עץ חיים כו' הכונה היא כאשר יהיה האדם עוסק בתורה רוב היום ואיזה שעות ביום עוסק במחית הנפש לצרכיו יכול לזכות בעוה"ב ובעה"ז והנה ארז"ל דבר זה כתוב בתורה כו' כי העוסק בתורה נכסיו מצליחים כו' וז"א אורך ימים כו' וק' מהו ימין התו' ומהו שמאלה ורז"ל אמרו מ"ש אכן ידועה הוא כי הימין הוא תוקף האדם באשר יעשה כל כחו ורוב ימיו בתורה היא שומרתו ומגדלתו לעולם שכולו ארוך ובשמאלה פי' גם אותו המעט שהוא זמן האדם שהוא ממציא בו טרפו ומזונו ימצא בו עושר וכבוד כי יצלחו נכסיו ואו' בשמאלה להיות כי הימין צריך לשמאל דאם לא יהיה לו מזון הרי אין לו הכנה לתורה באופן יקראו שלה בשניהם בין הימין בין השמאל והנה התורה תמיד תקרא בבחי' ימין ולזה פירשתי כי צד התוקף שיעשה האדם הוא לתורה וחלק קטן לעבודת הגוף ואו' דרכיה וכו' פי' תמצא כי בלמוד האדם בתורה לפעמים יכוין אל האמת ולפעמים יכשל בהלכה ומה גם לארז"ל אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהן תחי' ותבא הס' לו' כי כאשר יטול שכר על האמת כן להפכו יענש אם למד הפך האמת לז"א דרכיה כו' פי' דרכיה שהם הדרכים האמיתיים דרכי נועם ע"ד לחזות בנועם ה' וכל נתיבותיה אפי' הנתיב שאינו דרך וכמו כן תמצא שאמר הכתוב נתיב לא ידעו עיט שאי' דרך ולא נודע זה יורה על שאינו אמת אעפ"כ לא תירא לא יהיה לך כי אם לשלום וזהו וכל נתיבותיה שלום שאדרבה תטול שכר וכאותו מעשה שאדם א' היה בכל יום מברך אלו ואלו נשרפי' כו' ומנעו ת"ח וצערוהו בחלום על שמנעו כי כל אשר יכוין לבו לרצונו ית' ה' יסיר המעקשים למישור וכל זה ללומדים אבל למחזיקים. עץ חיים והנה ארז"ל על פ' כי בצל החכמה כו' שכל המחזיק ידי ת"ח יזכה לשבת בצלם אומר אני כי מה שזוכים המחזיקים אינו אלא בשני דברים הא' היא שיזכה לקום בתחיית המתים והב' היא לשבת בג"ע התחתון בצל אותו הת"ח אבל לחזות בנועם ה' לא יזכה ע"ה אלא בעל תורה ועוד אמרו המקובלים כי ג"ע העליון הוא לבחינת הנשמה ומי שאינו לומד תורה אין לו נשמה אלא נפש ורוח ולזה לא יזכה אלא בג"ע התחתון שיש שם צל אילנות שבגן וזהוא שרמז בכאן עץ חיים היא כו' פירו' שארז"ל תנא עץ חיים מהלך ת"ק שנה ותחתיו ידורו נפשות הצדיקים גם המחזיקים תהיה להם עץ חיים ובכלל זה ג"כ בתחיה היא תחייהו אבל לחזות בנעם ה' קאמר דרכיה דרכי נועם אין מבלעדי העוסק ואומרו ותומכיה כו' ק' דמן הראוי היל"ל מאושרים שתיבת תומכיה הוא ל' רבים והכונה דהנה יש ב' בחי' בבני אדם יש שלוקח לו ת"ח א' בחור וכל מחסורו עליו עד ישיג שלימותו כמו שעושים בערי המערב וכן שמענו שעושים כן בערי אשכנז ואלו הם הנקראים מחזיקים באמת ויש שאינו עושה אלא מסייע מעט לזה ומעט לזה באלו הב' כיתות א' מהם הוא הנקרא מאושר הגם שאינו אלא תומך מכלל התומכים ישיג לזה המחזיק כיון שהוא השלים פרנסתו שהיה האחרון שבתומכים ולפשט הכתוב נ"ל לומר והוא שמדבר על החכם עצמו ותמצא שיש ב' כיתות בלומדים יש שאינם טורחים אלא לקיים מ"ש בתורה ויש שמוסיפין על שמירות וגדרים לרצות הבורא במצות נאות וקדושו' וזהו הזהירות ולז"א עץ חיים היא כו' פי' לקיים הנמצא כתוב ואותם שתומכים אותה לתורה עצמה מוסיף לה תמוכות וגדרים כאמור מאושר זה יש לו אושר יותר מאותם שמחזיקים בה שאינם מחזיקים אלא במה שבה אבל אינו מוסיף גדרים לאיסורים ויפוי למעשים טובים

ח' בחכמה יסד ארץ כו' י"ל למה בארץ אמר יסד ובשמים אמר כונן גם למה בארץ אמר לשון עבר יסד כבר ובשמים אמר ל' הווה היל"ל ל' הווה בשניהם או ל' עבר בשניהם ונראה כי להיות כי הרקיע מסבב בגלגליו וכמעשה שהובא בש"ס ברבה בב"ח משא"כ הארץ אשר היא מיוסדת ואינת מתנועעת לז"א יסד ארץ ובשמים אינה כן ולזה לא אמר בה יסד ואמר כונן להיות שאינה מיוסדת ובכל יום מתהפך מציאות קביעות' הנה הוא כמו שבאותה שעה הוא כונן אותה ואמר בתבונה להיות שהשמים הקבועים בה כמה גלגלים וכלם מסבבים וכל כפי תנועתו ולזה צריך סיבוב הרקיע בתבונה שיהיה מכוון לכל הגלגלים הגם שהם משונים שיהיה כל דבור על אופניו בזמנו ובמקומו והיא התבונה אשר עשה ה' שתהיה הליכתו לרגל הגלגלי' כל א' כפי הערכתו מערכת השמים. או יא' בשנדקדק למה אמ' בחכמה יסד ארץ ולא אמר יסד ארץ בחכמה כי כן הוא לשון המתוקן ונראה כי יכוין לו' כי מי שידע החכמה והתבונה ידע גם הוא לעשות כמעשה ה' כמו שאז"ל יודע היה בצלאל לצרף האותיות שבהם נבראו שמים וארץ ולז"א כי בחכמה יסדה לארץ ולזה היודע החכמה ההיא גם הוא יסד ארץ ונשאר לדעת למה בסיום הכתוב שינה ולא אמר בתבונה כונן שמים. ונראה כי טעם שידבר הכתוב ע"ז האופן להיות כי האדון ב"ה הוא אחד ודעתו