ראשון לציון על נ"ך רפא

זה הוא דבר המסור ללב לז"א כתבם על לוח לבך. עוד ירצה לו' כי במ"ש קשרם כו' יכלול הכל ומה שחזר לו' כתבם כו' לומר שהלב מעיקרו לא יחשוב זולתם כלל לא שתחשוב לעשו' היפך ותצטרך לסתור מחשבותיך אלא (הלב) כתוב על לבך שלא תעשה זולתם ובזה אתה מקיים חסד ואמת אל יעזבוך שיולד בך כאלו כך הוא טבעך דאם לא יהיה טבע האדם ומזגו עד"ז הרי עזבוהו והוא מצוה אותו אל יעזבוך

ומצא חן ושכל טוב וכו' בטח אל ה' וכו' בכל דרכיך דעהו כו', הנה תמצא יש בני אדם בעולם שהם בעלי חכמה וכל חכמתם היא למצוא חן בעיני בני אדם וכאשר יצטרך למצוא חן בעיני אדם לא יעמוד בעיניו אם לא ידקדק בעבירה ויצדד לה צדדין להתיר ויש כת אחרת אשר תתלהב לשמור שכל טוב בעיני ה' והגם שימשך לו שלא ימצא חן בעיני ב"א לזה בא שהע"ה וצוה לב' כתות הנז' שיבקשו לעשות שתיהן בעיני ה' ואדם שאין לזלזל בא' מהן כלו' אם יבא לפניו ענין א' וא"א להשיג שתיהן מצד איזה ב"א שאינן שלמי' בדעתן באותו הענין ותא' הכת הא' יותר טוב להיות מוצא חן ושכל טוב בעיני אדם מעשות הפך זה וזה אין לו תיקון אח"כ אם לא אמצאנו עתה ויהיה בעיני ב"א כאין מש"כ בדבר הנוגע לה' יכול לתקן עבירות שבין אדם למקום גם יחשוב שאפשר ימשך לו רע אם לא ימצא חן ושכל טוב בעיני זה האדם ויחשוב עוד שכאשר ימצא חן בעיני אדם משם ימשך לו לעשו' הרבה ענינים שיתרצה בהם השי"ת או ג"כ תבא כת הב' ותא' הן אמת שצויתני למצוא חן בעיני ב"א והרי אני איני יכול לקיים שניהם ונמשך לי מזה שנאה מב"א מצד רצונו ית' באיזה מהן אבחר לז"א כנגד כת א' שתדחה שכל טוב בעיני ה' מלפני ב"א, ולז"א בטח אל ה' אל תבטח באנוש ותזלזל בפרט א' מפרטי מצות ה' ח"ו והגם שתא' בדעתך והריני ג"כ איני עוקר כונתי מה' והעיקר הוא ה' לז"א בטח אל ה' בכל לבך שלא תבטח באדם אפי' בחלק מלבך אלא כל הלב ואל בינתך וגו' והגם שאתה או' כי גם היוצא מהאדם כולו לה' אל תשען על אותה בינה לעבור את פי ה', וכנגד כת הב' החוששת לשנאת הבריות ומניעת החן לז"א עשה והצלח בכל דרכיך דעהו כו' לא תחוש על ב"א נגד רצונו ית' אבל תהי' כונתך כולה לשמים דוקא והוא יישר כו' פי' הוא יתן לך חן בעיני אדם עד שידעו אורחותיך ישרים, או' יא' בכל דרכיך פי' אם תהיה מתנהג בטוב בענין א' ובענין אחר לא כן אז לא תמצא חן בעיני אדם כאשר תהיה פנייתך כולה לה' והטעם הוא כי ה' אינו מיישר אורחותיך אלא כאשר בכל דרכיך דעהו ע"ד דע את אלקי אביך ועבדהו אז יישר אורחותיך בעיני כלם

אל תהי חכם כו' רפאות תהי כו' כבד את ה' כו' וימלאו כו' ק' מה קשר יש לחכם בעיניו עם ירא את ה' אכן הכונה היא דכאשר יבא לידו ספק איסור לא יורה להתיר מדעתו ואצ"ל אם תהיה איזו סברא הפך דעתו שלא יסמוך על דעתו להתיר והטעם שמא לא כן האמת אותך ואם היה הענין בינך לבין כיוצא בך טוב תסמוך על דעתך אבל לפי הנמשך לך מן הענין תרחיק עצמך מכמה ספקות שלא תבא לזה וז"א ירא את ה' וסור מרע פי' סור מהענין מצד חששת שלא לבא אל הרע באופן שאם דעתך תורה לך כי אין רע אל תאמן דשמא לא כן או יא' שר"ל שכאשר ירגיש בדעתו כי הוא חכם לא יסמוך על דעתו בזה אלא יחשוב עצמו תמיד בשפלות והיוצא. מזה שיהי' בלבו מורא החכמים וז"א את ה' ע"ד מה שדרשו ז"ל גבי את ה' אלקיך תירא ולהיות שיש לחוש שיצא מזה ענין אחר רע והוא שיתנהג במדת ההמון אחר שאינו מחשיב עצמו לת"ח לז"א וסור מרע פי' כל ענין רע תתנהג כחכם לסור מהרע באופן נותנים עליו חומרי ת"ח וחומרי ע"ה לענין ההכנעה לפני ת"ח וכבר אמרתי לך דכל ענין זה. מדבר במי שאינו לומד תמיד אלא קובע עתים לתורה כמו שהתחיל לו' תורתי אל תשכח וכמש"ל, והגם שנניח שידבר דרך כלל לכל חכמי לב וקבע דבר זה בזה האדם אשר לא יעשה כל ימיו קדש משום דלזה יש לחוש יותר היותו מרוחק קצת מחכמת התורה וקרוב להיות מודח מיצרו אחר האמת הוא צווי כללי לכל יתבאר הכתוב ע"ז האופן דהנה קי"ל דיש דברים שאמרה תורה שיעבור ואל יהרג וחי בהם אמר רחמנא ואם לא יעבור ה"ז מתחייב בנפשי עכ"ז כל זה דוקא באדם דעלמא אבל באדם גדול בתורה יהרג ואל יעבו' וכאותו מעשה דר' אבא דא"ל אכול נבלה ואי לא קטילנא לך וא"ל אי בעית למקטל קטול. לז"א אל תהי חכם בעיניך דהגם שיהיה חכם גדול יבקש ענוה ויפחות עצמו מערכו ומשום שיבין השומע דלכל דבר הוא או' אל תהי חכם ואפי' יבא לידו כאותו מעשה דר' אבא שצריך ליהרג ואל יעבור שלא יחשיב עצמו חכם לדבר זה לז"א ירא את ה' כו' פי' רק לדבר הזה צריך לחשוב עצמך מה שאתה כי בהיותך ת"ח תסור מרע פי' אפי' אותו רע שאין אדם מצווה ליהרג עליו אתה תסור ממנו באופן כי לא יפטר מחומרי החכם לתת המשרה על שכמו ואו' רפאות תהי כו' פי' כי תורתך אשר תלמוד אם תתנהג בה על צד האמור בענין תהיה לך רפאות בעה"ז ולעת"ל תהיה לך שיקוי לעצמותיך כי ארז"ל כי עצם הנשאר מהאדם בלי ריקוב מוריד ה' עליו טל מלמעלה ועושהו כעיסה וממנו הוא נוצר וז"א ושיקוי לעצמותיך כי התו' היא המחיה כאו' ז"ל כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו. ואו' כבד את ה' ירצה דהגם שישמור כל האמור עדין יתחייב לעשות כי כמו שכל גופו משועבד לאדון גם נכסיו יד עבד כיד רבו ולז"א כבד את ה' מהונך פירו' מממוניך ולא משיריים אלא מראשית כו' ואו' וימלאו כו' להיות שאמ' מתחלה כי עסק התורה רפאות כו' פי' כי ימציא לך ה' לקיום המין דהיינו לחם לאכול כרפואה שהוא דבר המוכרח ואם תרצה להתעשר בסגול' אחרת והוא במה שכבד ה' מהונו ומראשית כו' ובזה וימלאו כו' או יכוין לדבר כנגד החכם וכנגד ההדיוט דכאשר ירצה להתעשר ואין לו תורה יעשה מהונו ללומדים ואז ימלאו כו'

מוסר ה' בני כו' כי את אשר כו'. צריך לדעת מה קשר יש לענין שמקודם שמדבר בטוב לומר עליו מוסר ה' כו' אכן הנה להיות דמקודם אמר כי בעשותך כל האמור יהיה בהשקט ויעדיף הטוב עליו חשש שהע"ה כי כאשר יראה כי כן עשה ולא הגיעתו טובה מכל האמור או אחר שיהיה בטוב יהפך עליו הגלגל כאשר אירע לאיוב מצד זה יכחיש ויבעט מלהאמין בכל דבריו לז"א בחכמה כי אם יראה האדם כי ה' לא הטיב לו או נהפך עליו הגלגל וירד מנכסיו לא מצד זה תחזור לאחוריך לז"א מוסר כו' דהגם שלא יהיה לו כלום וכונת הכתובים דהנה תמצא דהגם שיהיה האדם שלם בכל מדות טובות ואין רע ממנו אעפ"כ לב' סיבות יעבדוהו בלהות. הא' אם ירצה ה' להרבות שכרו ולהוסיף לו רב טוב לעה"ב וכמעשה ראב"ש והב' שירצה ה' לדעת את אשר עם לבבו האם אהבתו עם קונו תלויה בדבר או אינה בטיל' עולמית ולזה יצר לו לבחון מה שברעיונו האמיתי והנה ב' אלו יהיו לאדם אפי' יהיה צדיק גמור ואדרבה צדיק גמור הוא שיבחן כאו' ה' צדיק יבחן, וכנגד ב' אלו אמר שהע"ה מוסר ה' כו' איזהו מוסר שאני אומר לך דע כי יש מוסר הרחמי' שעושהו שם ההויה שהוא רחמים ועונש מוסר זה אינו רע כי אם טוב אל תמאס בו ותרצה לפרוץ גדר לפקור ח"ו במה שיראה בעיניך שאינו כהוגן זה כנגד להרבות שכרו. וכנגד לבחון ולהוכיח מהו אם תלויה בדבר אמר ואל תקוץ כו' וטעם לזה אף זו טובה מכלל הטובות שאמרתי לך והרצון שתשיג מה' הוא דבר זה כי דבר זה דההוכחה היא עיקר האמונה והנה קודם ההוכחה מי יאמר שאתה אוהב אהבה תלויה בדבר בטל דבר כו' ובהכרח להוכיח את האהב' שיש לך עמ הוא להיותו ה' ב"ה בוראך ויוצרך מבטן או מצד טובו עליך וזה פירו' את אשר יאהב ה' יוכיח אם הוא יאהב כפי האמת ה' א. טובתו שעליו לזה אל תקוץ בתוכחתו שהו כפי האמת וכמעשה דאיוב והנה ההוכחה הזו אינה אלא באדם שכמות זה שהוא ברב טוב וחסדו וכנגד המוסר שהוא לתוספת טובה אמר וכאב את בן ירצה ולא בן שלא ירצה ע"ד ואוהבו שחרו מוסר ולזה אל תמאס כי הוא לטובתך

אשרי אדם מצא כו' כי טוב סחרה כו'. הנה סמך ענין זה לקודם לומר ע"ד מה שארז"ל ג' מתנות נתן ה' לישראל וכלם ע"י יסורין התורה וא"י ועוה"ב. לזה אחר שאמר כי את אשר יאהב כו' פי' דבזה תשיג חכמת התור' וכן ארז"ל על פ' אדם כי ימות באהל אין תורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה באופן כי ע"י יסורין ישיג אדם התורה ולכן לא ימאס ביסורין כי הבן אשר ירצה בו האדון לגלות לו חכמת התור' לזה הוא מיסר ומוכיח להשיגנו האושר הזה ולז"א אשרי אדם וכו' דהנה החכמה היא מתת ה' כאו' וה' נתן חכמה לשלמה כי אינה אלא בתורת מציאה ואומרו ואדם יפיק תבונה פי' אחר שימצא החכמה הדבר בידו אם יטרח ימצא תבונה