ראשון לציון על נ"ך רפ

מארץ יכרתו וגו' כאשר אבאר. עוד ירצה באומרו ואורחות צדיקים תשמור פי' שיהיו אורחותיו צדיקי' לא של צדיקים אלא האורחות עצמם הם צדיקים והמכוון שלא יקח לו דרך שיביאהו לרעות אלא דרך שלא ימשך לו ממנו אלא צדק ולזה שינה לומר לשון רבים שתחזור מלת צדיקי' על האורחות ושיעור הכתוב כך הוא דהגם שאמרתי שתלך בדרך טובי' ותמיד יהיו מעשך שתמחול בחלקך אפילו הכי אנכי מצוך שלא תלך בדרכים שיביאוך לידי דבר שתצטרך למחול ולוותר לא כן אלא מעיקרא תלך בדרך צדק שלא תצטרך כו' ואם תצטרך אז תלך בדרך טובים באופן צריך לעשות ב' דברים ותהי זאת נחמתך כי ישרים ישכנו ארץ הנה תמצא שאל"ף קמ"ץ לרמוז לארץ העליונה למעלה. דע כי יש ב' ג"ע שלמעלה צרור החיים ועל זה אמרו בזוהר ויקרא דוהיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו אבל ותמימים שהם העושים לפנים משורת הדין יהיו שם תמיד לעולם ועד וזה יותר לזה אנכי מצוך למען תלך וגו' וכנגד הרשעים אמר כי גם בהם יש ב' סוגים הא' הם רשעי' מצד תוקף יצרם והב' הם רשעים מצד גבהות הלב שבהם בה' בגדו ואלו הם המינים ומורדים ופושעי ישראל והמבזים לומדי תורה. והנה יש רשעים כמה וכמה ואפ"ה לעת"ל יש תקוה להם כדאיתא במדרש כי לעת"ל כאשר יעמוד זרובבל ויאמר קדיש ויענו כולם אמן ואפי' רשעי גהינם יענו בקול גדול ואז הקב"ה שואל בהם ומתמלא עליהם רחמים ואומ' מה אעשה להם אחר שיצרם גרם להם כו' ע"כ הרי שיש מין רשעים שמתעכבי' בגהינם עד אותו זמן אפ"ה אז מתמלא ה' עליהם רחמי' ומוציאם מגהינם ומרפא אותם ומכניםם לג"ע כמו שמסיים שם המדרש ויש רשעים אחרים שאין להם תקומה ולא יראו לעולם עדן. וההפרש שבין רשעים לרשעים הוא שיש רשעים שמחמת תוקף יצרם עוברים דברי ה' ב"ה ויש רשעים דבשאט בנפש' בוגדים בה' והענף הזה הוא רמוז במילת אפיקורוסים שמנו חז"ל. כת הראשונ' יש להם תקוה שישיגו ג"ע אלקים בתכלית הענין כאמור במדרש שהבאתי וכת האחרת אין להם תקוה ותוחלת כל עיקר ולז"א הכתוב כנגד ב' סוגים הללו ורשעים מארץ יכרתו זה כנגד כת הראשונה פי' שיהיו נכרתים מארץ העליונה אבל זה אינו אלא בעולם אחר דהיינו עד אותו עולם שיתחדש כאמור בדברי המדרש הנז' אבל הבוגדים שהם כנגד הכת הב' שהם כנגד האפיקורוסים אין להם תקוה לחלוטין. ותוכיות הענין הוא לומר דאל ירע בעיניך הצדיק כשיהיו עולבים אותך ותהיה טוב לרעים ולטובים לך ותהי זאת נחמתך כי ישרים וגו' כנגד מה שירע לך מאשר אליך הרי בזה אתה מרויח טוב ביותר לעולם הקיים כמ"ש לעיל. וכנגד מה שירע לך מצד ראותך תוקף הרשע וזדונו ואשר שולל שללך ומבזה אותך בשאט בנפש וידאג לבך ממנו אל תדאג על זה כאשר תדע שהרשעים מארץ יכרתו ובוגדים ימחו ממנה אין צער ועונש גדול מזה להם אוי ואבוי להם ואתה אשריך בזה תהיה מרוצה תמיד ולא תקוץ מהם

סי' ג' בני תורתי אל תשכח וגו' כי אורך ימים וגו'. פי' הלא אמרתי לך בתחילת הענין כי ד' בחינות בבני אדם אשר אמר שלמה כי כנגד כלם החכמ' מדברת והא' הוא המובחר שבכלם הוא האמור בפ' הקודמת אשר ישיג לבינה ולתבונה וילך בדרך טובים וזה מבחר האנושי בבעלי התלמוד והתנאים הראשונים ע"ה. והבחי' הב' היא אשר יתעסק האדם ג"כ במלאכ' צרכי הגוף וכנגדו או' עתה דברי מוסר וחכמ' שלא יטה מרצונו יתב' וז"ש בני תורתי אל תשכח פי' לא תתגרה ברוב עסקיך ומה גם בהטיבך ותצליח אל תשכח תורתי וקבע עתים לתורה. או יאמר דמלבד דתקבע עתים לתורה יומם ולילה אלא אפילו בעת משאך ומתנך בענייני העוה"ז תהיה תורתי זכורה בין עיניך שהרי אם באותו זמן שהוא עסוק ישכח הגם שיקבע עתים לתורה עכ"ז יאמר עליו ששכח אלא בודאי שצריך שלא ישכח אפי' בעת משא ומתן דעתו ולבו שם כל הימי' ואמר ומצותי יצור לבך ר"ל דתמצא הרבה בני אדם עושים המצות אבל יש שיעשו אותם מחמדת הלב ויש שיעשו אותם מצד עול המצות אשר נתחייבו מהבורא יעשו ויכריחו את לבם לעשות ולז"א שעיקר אשר יצוה הוא שהלב יתאוה מרצון במצות ה' ב"ה לא שאתה תכריח לבך אלא לבך יכריחך ויאמר לך קום עשה ב' דברים הללו הם עיקרי העבודה לזה כללם ואמרם לזה האיש אשר הוא מתעסק בעסקי העה"ז שיהיו לכללי העבוד' ובחוסרו א' מהנה ידע כי אינו כן עבודת הקדש ואו' כי אורך ימים כו' הנה יא' האדם להיות כי יודע הלב שלא יאהב דבר בלי הרגשת טוביותיו ומה בידו לעשות ללבו לערוב לו מצות ה' הוא דבר שאין ביד האדם לז"א נ"ט שבזה לבך יתאוה כי אם תעשה כן אורך ימים כו' פי' שיאריך ימיך ויהיו הימים שלך שנים של חיים כי יש שנים שאינם של חיים אלה חיי צער לז"א שנות חיים ואפש' עוד לומר כי מלת שנות הוא מלשון משנה פי' יוכפלו חיים כירו' אם יהיה בטוב בשנה הזאת שנה אחרת עוד יהיה בטוב בכפלים וכן ע"ז הדרך שנה אחר שנה ולא תחוש בראותך כן כי כן יקרא לך רע מצד הפלגת החסד לא כן הוא שלא יארע לך שום תקלה וז"א ושלם לפי תוספת הטוב' תהיה הוספת השלם כדי שתתקיים הטובה ובאמרך דברים אלו אל לבך פשי' שיצור מצותי, עוד ירצה לומר כי אורך ימים ע"ד עולם שכולו ארוך ואו' ושנות חיים פי' כפל החיים שתהיה חי אפילו אחר מיתה דהיינו שלא יהיה זמן שתקרא בו מת כלל אלא תמיד תקרא חי ולאיש אשר אלה לו הגם שיהיה ברע לא יקפיד ולז"א ושלום יוסיפו לך יוסיפו להטיב לך בעוה"ז כי העיקר הוא עה"ב אלא שיוסיפו לך שתהיה בטוב בעה"ז

חסד ואמת אל יעזבוך וגו'. הנה, אחר אשר צוהו בענין התורה והמצות שהם דברים שבין אדם למקום חזר לצוותו עוד על הנהגת האדם עם חבירו ואמר ב' דברים הללו אל יעזבוך שהם חסד ואמת וקשה שהיל"ל אל תעזבם הנה ארז"ל על פ' שם האיש אשר עשיתי עמו כו' עשה עמי לא נאמר אלא עשיתי עמו מכאן שיותר עושה העני עם בעה"ב וכו' לז"א אל יעזבוך שלא תגרום שיעזבוך בעזבך אותם עוד ארז"ל כי טעם בריאת העולם הוא לסיבה שה' ב"ה ירחם ויחון על עמו לז"א שלא תגרום שחסד ואמת שהוא מקור הרחמים יעזבוך להיותם מוכנים לכל אדם מאת ב"ה לזה מצוה לו שלא יעזבו אותו. עוד ירצה כי תמצא דלפעמים יחשוב בדעתו כי הוא עושה חסד ואמת עם שכנגדו ובערך שכנגדו לא כן הוא לזה אם יהיה או' חסד ואמת אל תעזבם הרי ממשילך אתה ודעתך כי לפי ידיעתך אל תעזבם וכאשר תאמר לא עזבתים נבין הדבר לז"א לא כן אנכי מצוך אלא חסד ואמת שהם הנק' על קו היושר חסד ואמת הם לא יעזבוך אתה צריך לבקש לדעת' מה הם ואופניהם ועליהם אנכי מצוך אל יעזבוך. עוד ירצה לו' כי מרוב שתהיה רגיל בעשייתם עד אשר תעשה אותם מבלי חושבך בהם לעשותם ונראים כי הם אשר אינם עוזבים אותך ורודפים אחריך עד דכאשר תבא לך מחשבה להיפך ולא תוכל עשוהו אחר שהוטבע בך אין לעשו' זולתם דאם תצטרך בכל פעם לחשוב לעשו' לפעמי' תטעה מהם לז"א אל יעזבוך כו' וא"ת ובמה יהיה הדבר הזה שהם לא יעזבוך לז"א קשרם על גרגרותיך כאשר אבאר בס"ד ומזה יולד בך שלא לעשות זולתם ואומרו חסד ואמת הכונה כי לפעמים יעשה חסד וימשך לו ממנו עון גדול כמ"ש בגמ' דאסור ליתן פת לעני שאין אתה יודע אם יטול ידיו אם לאו וזה אסור לתת לו והרי בא לעשות חסד ואינו אלא עון לז"א ואמת שצריך לדעת איזהו מקום החסד שיסכים עליו הקב"ה אז יאמ' שכיון לו' שלא לגנוב ולגזול ולהתחסד בו והוא שאמר ובוצע ברך כו' אלא חסד ואמת שיעש' חסד מממון שהוא אמת בלי גזל שיהיה משאו ומתנו באמונה ואז יעלה לו לרצון חסדו לפני ה' וכן אמר בזוהר כי מי שעושה צדקה מגזל אדרבה מזכיר חובו לפני ה' וטוב הוא לו שלא לעשותו או יא' שר"ל דכאשר יתחסד עם אדם לא תהיה כונתו לשום תכלית האנושי או להגיע לו טוב ממנה אלא תהיה כונתו לאמת שאינו מצפה לתשלום גמול לקיים מצות ה'. או יא' שר"ל שישתדל באותם מצות הנקראים חסד של אמת והם חסד שעושין עם המתים כאו' ז"ל כי כל החסדים אשר יעשה איש את ריעהו הלב לא יעכב כי יאמר לא תדע מה ילד יום ונהפוך הוא משא"כ חסד שעושין עם המתים שאינו מחכה לתשלומיו והלב יתעצל לכן מצאוהו אל יעזבהו ואמר קשרם על גרגרותיך וכו' ירצה דתמצא דיש ב' ענינים אשר יכריחו את האדם על מניעת האמור או לסיבת תאות הגופניות וזה נחלק לב' ענינים הא' הוא ההכרח דיחוס על עצמו וירע בעיניו לתת או לוותר משלו וכדומה כי יאמר אפס כי לא יהיה בך אביון וזה ימנעהו גם מהתחסד מממונו ומבוא אל האמת עם רעיהו כאשר יראה כי יצטרך להוציא מכיסו והב' כי ייחם לבבו להתענג בתאוות הגופניות ירע בעיניו להוציא ממנו על צד החסד ואמת כאשר יעמוד בעיניו מניעת תענוגיו ויש ענין אחר בענין דבר הנוגע לכבוד האדם ורצונו חוץ מדבר הנאכל והנרגש שהוא הממון אשר יש הרבה מצות תלויות בזה וסדר הנהגת האדם עם חבירו באונאת דברים ובזיונות וכדומה לז"א כנגד ענין הא' אמ' קשרם על גרגרותיך כו' פי' ב' גרגרות האמורים כאשר תבא לך המניע' מהם קשור קשר של קיימא על חסד ואמת להקדימם קודם עריבות אשר יערב לחכך. ואפשר שיכוין לו' שיקשור גרגרותיו בלי תת להם עד אשר יקדים חסד ואמת, וכנגד מה שנוגע לדבר שאינו ממון אמר כתבם על לוח לבך כי כללות ענין