ראשון לציון על נ"ך רעט

שתתרחק מהם מכל אופנים שתהיה דתם לא תבחר בה אשר אורחותיהם עקשים פירוש כנגד דבר איסור והלכות עריות אמר השמחים וגו' וכנגד מה שנוגע בדתיהם בענין דיני ממונו' וטוען ונטען וכל הדינים אמר אשר אורחותיהם וגו'

להצילך מאשה זרה וגו' העזבת אלוף נעוריה וגומ' כי שחה אל מות ביתה וגו' כל באיה לא וגו'. הכתובים מוסבים למעלה כנגד מה שאמר מזמה תשמור אמר שהשמי' היא מאשה זרה מנכריה וגו' הכונה היא כפשיטו' הנשמע והנה תמצא שיש ב' מיני זונות הא' היא המופקרת לכל וזוהי רעתה היותה זונה הב' שאינה זונה אבל היא עתה נתנה עיניה בזה האיש ואפשר שתמאוס באחרים זולתו אבל בו חשקה והיא לא נכריה שה' ב"ה גזר שתהיה לו נכריה מצד היותה בעול' בעל אמר כי מב' סוגים הללו תצילך התורה שלא תפול באחת מהנה וטעם או' בנכריה אמריה החליקה ולא אמר כן בזרה דתמצא דאשה זרה היא תופשת ביד וידועה לכל לז"א סתם להצילך ממנה אבל הנכריה אינה זרה כאחרת ולזה לבד נשאה עיניה ודקדק לומר אמריה החליקה דאפי' לזה אינה תובעת בפי' אלא התחלת הרשע היא עושה והוא שמדברת לו בחלק לשונה דברי אהבה וריצוי לבא אל מכוון העבירה. או יאמר דהכונה היא שכל המחלקת לשונה תקרא נכריה ושיעור הכתוב כן הוא מנכריה ומי היא אשר תקרא נכריה אותה שאמריה החליקה ואו' העוזבת מתחיל ממה שסיים שהיא הנכריה לו ואמר שהיא עושה ב' דברים רעים הא' העוזבת אלוף נעוריה שמזנה תחת בעלה ודבר זה הוא זר מאד דאפי' אם לא היתה מצווית עליו אעפ"כ מצד אלוף נעוריה שלא תבגוד בו יחוייב הדבר להיות גנאי מאד ואומ' תיבת עוזבת לרמוז כי זאת הנכריה בעשותה המעשה המכוער היא נאסרת על בעלה שכן הוא הדין אסורה לבעל לז"א העוזבת שהיא עזבתו לחלוטין וגם לא עמד בפניה איסור שאסר עליה ב"ה וז"א ואת ברית אלהיה שכחה. או יאמר דכאשר היא עוזבת אלוף נעוריה אשר היא מיוחדת לו פשיטא דמכ"ש שמה שיחדה ה' לו לעם סגולה בליקוחין מכ"ש שתשכח כי ה' ב"ה עם ישראל כמציאות הזה הוא שישראל יש לו בהם ליקוחין כדין כי יקח אשה שאמ' רשב"י ע"ה דרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש כן יחוייב הדין כי אדונינו הוא יחזר על אבידתו עמו ונחלתו באופן כי האשה אשר בגדה באיש נעוריה גם ברית אלהיה הפרה בריתו אחר שכתבתי זה מצאתי מדרש בפ' נשא וז"ל איש איש כי תשטה אשתו שמועלת וכופרת בשנים באשה של מעלה ובאשה של מטה ע"כ וכפ"ז הם עצמן דברי שלמה שפי' כאן העוזבת אלוף נעוריה גם ברית אלהיה וגו' ופירש לנו ד"ת וכל זה כנגד האשה הלזו אשר התחילה לזנות במה שמחלקת אמריה ואפשר לומר כי כל הכתוב מדבר באופן אחר ורצונו לומר להצילך מאשה זרה ולא זו אף זו שהתחילה להחליק לשונה להיות זרה וכנגד אותה שהתחילה להחליק לשונה אמר העוזבת לא אמר שעזבה כבר אלא עוזבת פי' עתה היא רוצה לעזוב גם או' שכחה פירוש היא רוצה לשכוח ואו' כי שחה וגו' פי' כי זאת אשר אמריה החליקה היא שוחה אל מות פירוש מטה את עצמה אל מות ואל רפאים מעגלותיה פירוש המעגל שהיא הולכת בו הוא הילוך ודרך אל רפאים הגם שעדיין לא עשתה מעשה אלא אמריה החליק' חלק לשונה סימן לכל זה. או יאמר דמ"ש כי שחה יכוין על אשה זרה שאמר בתחילה ודקדק לומ' כי שחה כבר אל מות ביתה כבר זרה היא ואו' מלת כי שחה המכוון הוא כי המות יתיחס אליו עומק הן בבחי' הגוף שיורד אל תחתית הארץ הן בבחי' הנשמה אל תחתית שאול לז"א כי ההולך אל בית הזרה הלזו ידוע ידע כי יותר עמוקה ממות וזהו כי שחה אל מות אפי' אל שיעור המות שחה היא ביתה ואל רפאים מעגלותיה על אופן הנז' וזהו בדרך משל והמכוון בזה כי הנה ההולך לגהינם בכל יום הוא מתכפר מפשעיו ועולה ברוב הזמן משא"כ זאת בכל יום יוסיף להשתקע ובזה יותר שחה ביתה כו' ואל רפאים מעגלותיה פי' לא מלבד ביתה אלא אפילו ההולכים בדרך להתקרב אל ביתה אותם המעגלות דומות אל הרפאים פי' הורגיו וחוזר לתת טעם מדוע יקרא למעגלות רפאים להיות כי בודאי הבאים אצלה לא ישובון כי כאשר דרכו מעגלותיה דע כי בודאי שלא ישובון כאשר יפגע ההורג לאיש שלא ינצל ממנו כן דרך הזה ידמה אל רפאים כי כאשר האדם ישים לדרך פעמיו ויתחיל לשים מגמת פניו אל העביר' אין נמלט ובודאי שלא ישוב בתשובה מדרך הזה ולא ישיג בדעתו לדעת אור החיים לימלט ממנה להיות שנכנסת בו רוח רעה ומפנה מלבו אורחות חיים ולא ישיג לדעתה ואמר תיבת ישיגו כונתו היא לומר דהגם כי זה האדם יחשוב בדעתו לשוב לא ישיג כאדם שמקוה לדבר וטורח עליו ולא ישיגנו והטע' כל עוד שהיא בדעתו וזהו שאמר באיה פי' שעדיין בדעתו לא פינה ממנו מחשבת זאת האשה הזרה מהנמנע שיוצדק בדעתו להשיג אורחות חיים ואמר אורחות לשון רבים הכונה שלא ישיג מכולם אפי' אחד שכולם רחוקות ממנו משום דהוי כטובל ושרץ בידו אין לו טהרה עולמית עד יפנה טומאת החטא ואז ונחה עליו רוח ה' והיא תורינו אורח חיים

למען תלך בדרך טובים וגו' כי ישרים ישכנו ארץ וגומר ורשעים מארץ יכרתו וגומ' הכתובים הללו זולת מה שפירשתי אין להם משמעות כי מה קשר ושייכות יש לפסוק דלמען תלך עם פסוק לא ישיגו אורחות חיים זה אין לו הבנה אכן הכתוב הזה נמשך עם מה שכתוב למעל' כי תשא חכמה בלבך מזמה תשמור עליך וגו' להצילך וגומ' מרעות השכליות בדעות ובדבור כאמור לעיל, עוד להצילך מרעות הנמשכות מטבע הגוף כאמו' עוד מלבד שלא תעשה רעו' אלא שבאמצעות ידיעתך בתורה הוא התורה תדריכך למען תלך בדרך חסידות וזהו למען תלך בדרך טובים וכן תמצא בש"ס דמפרש קרא בלפנים משורת הדין וצריך לדעת מה היא כונת הכתוב שכפל הענין במלות שונות טובים וישרי' דרך ואורחות והליכה ושמירה ולמה אמר בתחלה לשון יחיד דרך ובסוף אמר לשון רבים אורחות. ונראה כי שלמה המע"ה יכוין לומר להאדם כי ירגיל עצמו להיות טוב החלטי לכל ולא יפלס להטיב לפעמים ולפעמים לא אלא טוב לכל ואפילו להמשיך רע ממנו לזולת כפי הדין והאמת אתו אפ"ה ירחיק שלא ימשך ממנו אלא טוב וזהו לפנים משורת הדין ולז"א לשון יחיד דרך טובים שאין נמשך רע מהם וענין זה נכלל בקרא דוהלכת בדרכיו טוב ה' לכל כאשר עינינו רואות טובו ית' לכל ואמר מלת דרך להיות מלת דרך יורה על דבר שדרכו בו רבים והוא דרך ידוע לכל וכן הוא דרך הטוב שכל הנבראים ימשך להם ממנו טוב ולא רע הוא דרך כללי וידוע מחול לרודפך ולא תרדוף אדם ואומרו ואורחות צדיקים תשמור הכונה היא דמה שאמרתי לך שתלך בדרך טובים הוא אחר שאורחות צדיקים תשמור פירוש אחר שתעשה אורח צדיקים שהוא דבר שכפי הדין דרך משל כי יהיה ריב בין אנשים וכל א' תובע עלבונו כפי דעתו ויאמר אחד מהם כאשר ירצה לותר בחלקו לומ' הרי הוא מקיים למען תלך בדרך טובים שמחל בעלבונו כפי דעתו שנעלב הוא ויוצא מזה שלפי דעת שכנגדו שהוא הנעלב ואינו רוצה למחול ולא יאמר זה האדם הרי יצאתי ידי חובת למען תלך בדרך טובים דאפשר דאפילו אורחות צדיקים עדין לא שמר דאם יהיה כפי האמת שהא' הוא הנעלב הרי זה שחושב בדעתו שקיים למען תלך בדרך טובים הרי הוא הולך בדרך רשעים אלא אימתי הוא מקיים דרך טובים אחר שישמור אורחות צדיקים וידע כי בודאי הוא הנעלב אז יקיים דרך טובים וימחול לו או יותר לו תביעתו ותמצא שמלת צדיקים יורה על ההולכים על שור' הדין ולא לפנים משורת הדין וכן אמרו במס' חולין יע"ש, והנה תמצא בבני אדם שיש בהם ערמה דכאשר יולד בינם ובין הזולת הפרש ממון או דברי עלבון ויצעקו הנעלבים משכנגדם וכאשר יראו שרוצים לבא לפני אמצעי לגלות הנעלב מעלבונו יתחכמו להצדיק עצמם וישארו בחזק' נעלבי' ע"ד הזה שיאמרו בדרך שברון לבב ובתמהון עינים כמי שלא מצא מי יציל עלבונו הריני מוותר מחלקי ומוותר ומוחל ובכלל עלבוני אני מוסיף לומר כי אני הוא שהעלבתי שכנגדי כדבריו כן הוא ומידי דהוה שהוא נעלב בגוף הענין וסובל גם סובל להודות כי הוא עולב וזה מצד צדקו ואדם כזה הוא רע ובליעל צריך כל אדם להתפלל לה' שיצילהו מגשת אליו ולפעמים יולד באדם מחסרון ידיעתו כי הוא נעלב ויעשה כאמור אשר לזה חשש שלמה המע"ה ואמר שעיקר צואתו שאומר למען תלך בדרך טובים לא שיעשה בדרך ערמה ותחבולה כאמור אלא אחר שיודע מי אומר ויצדיקו הצדיק אז אם יוותר ויהיה טוב הוא המקיים דברי שלמה ע"ה ואמר אורחות להיות. כי לענין בירור הדבר בין אנשים אין הענין ברור כ"כ ולזה יקרא אורחות כמו שפירשתי. או אמר בלשון רבים להיותו מתחלק במשפטים ובאופנים ובדרכי' הרבה כאשר ישפט כפי הדין משא"כ דרך הטוב הוא דרך אחד כללי להטיב לכל לז"א דרך. ואמר תלך ותשמור להיות ההליכה בדרך טובים אינה אלא לפנים משורת הדין מה שא"כ אורחות צדיקים היא בהכרח חיובי מחייב ולז"א לשון שמירה שהוא חייב בה וכמו שפי' שיעור הכתו' ונתן טעם לזה לבל ידאג האדם וירע בעיניו במחילתו בהנוגע לו בכבודו ובעלבונו לזה הוא מנחם אותו אם בבחינת צער הנוגע לו אמר שלא יחוש כי יש להתענג בטובה צפונה וז"א כי ישרים וגו' כאשר אבאר בס"ד וכנגד כי יחם לבבו על אותו רשע אשר עלבו והלך בשלם אומר לו ורשעים