ראשון לציון על נ"ך רעח

הוא מה ששורת הדין נותנת ודרך חסידיו הוא ע"ד למען תלך ואמר ארחות לשון רבים ודרך לשון יחיד להיות כי ארחות משפט ירבו מלמנות מינים ממינים משפטי ה' אבל דרך חסידים הוא דרך א' כולל לעשות תמיד לפנים משורת הדין ואו' מלת חסידיו דהיל"ל חסידים אלא הכונה היא חסידיו של המשפט אותם המתחסדים במשפט שאינם מדקדקים לעשותו בדיוק והולכים בדרך טובים וזהו חסידיו וטעם הענין להודיעך מה מדת חסידות הוא או' כי הרבה מיני חסידות יש לז"א כי הוא מדבר בענין שהוא בו דהכונה היא דבאותו משפט ישמור דרך המתחסדים בו ודוק או יאמר כי אומרו לנצור ארחות כי יכוין לומר כי הדרך שיביאהו להיות נשפט עליו ישמרהו שלא יכנס בשופטי' ובזה כאשר יהיה לא אפשר שינולח מהיצר דכאשר ירחיק עצמו מכל דבר שיצטרך לדון אם כדין עושה אם לאו אם כן בבא אליו רשע שהוא היצר בהכרח שיצטרך להחטיאו להמציא לו טעם לבא אל העבירה וכאשר יקח לו דרך כי ארחות משפט ינצרם שלא לבא בהם א"כ גירא בעיניה דשטנא. ואו' ודרך חסידיו ישמור פירש דכאשר יראה דרך חסידות לא יאמר כי דבר זה אינו חמור כ"כ כשאר איסורין אלא יעשה לו שמירה הגם שאינו אלא דרך חסידו' עכ"ז לא תשמע לדברי היצר המפתה אותך להקל בהם באו' כי אין זה מעיקרי התורה ואם יקל בזה יבא להקל בעיניו אפילו בעיקרי הדת ואחר שיהיה לך זה שתעשה כל הכתוב לעיל בין בעסק התורה והידיעה בין במעשה אז תבין צדק ומשפט ומשרים וגו' והנה צריך אתה לדעת כי מהו שצריך האדם להקדים הוא המשפט ואח"כ הצדק ע"ד או' עשיתי משפט וצדק ואם כן הי"ל להקדים משפט ולכתוב צדק עם משרים. אכן הכונה היא לומר כי אחר שישמור משפט ודרך חסידיו ולא יכשל בהם ויתן לב עליהם אז יבין מהו הצדק שהוא לפנים משורת הדין ומה הוא המשפט וכפ"ז להיות שכל עצמו לא בא אלא להסיר לו שלא יטענו כי זה הדבר אינו אלא צדק לזה הקדים להזכירה ועיקר קושיתו עתה לא חלה לזה לא הקדים בהכרח המשפט. כי למה יקדימנו בכתוב אם הטעות הוא אחר האמת בו שיחזור צדק כנז' ואו' ומשרים כל מעגל טוב הכונה שאחר שידע ויהיה בר דעת אין לחוש לו הרי הוא יודע כי כל המישרים שהם מעשים שלפנים משורת הדין הם כל מעגל טוב ולזה לא אמר וכל מעגל טוב לומר שהמישרים הם כל מעגל טוב

כי תבא חכמה בלבך וגו' מזמה תשמור עליך וגו' להצילך מדרך רע וגו' העוזבי' ארחות יושר וגו' השמחים לעשות רע וגו' אשר אורחותיהם וגו' הן עתה יאמר שלמה ע"ה כל טובות הנמשכים לאדם בעשותו כל האמור שכאשר תבא חכמה בלב האדם פי' שיהיה לב חכם לימינו שהיא התורה שכל מחשבותיו הם בתורה עד שתאמר שהחכמה שהיא התורה בלבו וזה ימשך מרוב התמידיות זה חשק בתורה והוא ע"ד או' דהע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך פי' כי רגליו היו מוליכין אותו לת"ת מה שלא חשב כן דרשו חז"ל וכפ"ז יבא ק"ו מכ"ש ללב בן דעת שתשכון בו התורה ולז"א כי כאשר תבא החכמה בלבו ועוד ודעת לנפשך ינעם פי' הנה תמצא כי כל עוד אשר נפשו של אדם לא תתאוה לכל דבר דעה הרי הוא מוסגר ביד היצר ותתאוה אל הכסילות וכאשר תתאוה הנפש אל הדעת יצאה מתחת יד הקליפה ולז"א ודעת לנפשך ינעם כאשר תגיע לגדר זה. או יאמר כי מבטיחו שכאשר יעשה כל הכתוב יגיע לגדר זה אשר תאוה נפשו לדעת ובהגיעו למעלה זו לא ירא ולא יפחד מב' דברים לא מיראת העון שמא יכשל או יכשילהו אחרים ולא מיראת שום דבר רע בעה"ז כי היא תגין עליו ותצילהו. וז"ש מזמה תשמור עליך שלא תבא לידי זנות ולהיות שתוקף היצר הוא בזנות לזה בחר מכל העבירות הזמה ואמר כי התורה תשמור אותו לבל יכשל וזה אם נפרש מזמה מהזמה אבל אם נפרש כי פי' מזמה היא התורה תקרא מזמה כמו שפי' רש"י במסכת ע"ז אעפ"כ צריך לתת טוב טעם ודעת מדוע לא בחר ליחס לתורה אלא בכינוי זה לדרוש ממנה ב' דברים כנז' והאמת דפשיטות הדברים יורה כי מזמה היא על התורה כמו שתרגם יונתן וכפי זה יתבארו הכתובים ע"נ כי התורה תעשה לומר ב' דברים והיינו תשמור עליך ותנצרכה כאשר הוא מבאר דבריו מה היא השמירה ומה היא הנצירה וקודם נדקדק פי' הכתוב הזה כי תמצא שעון הזנות הוא ברעיון כאשר תאוה נפשו ולז"א מלת מזמה פי' כי מחשבה הקדושה שיש בך תרחיק מחשבת הטומאה וזהו תשמור עליך לבלתי תכנס בך מחשבה זרה דדבר ערוה כאשר הוא גומר דבריו בפסוקים שאחר זה ואמר תבונה תנצרכה לומר שלא ירא מרעות יעברוהו ורשעים יזיקוהו כי אחר שהגיע לתבונה היא תצילהו מראות ברע וזהו תנצרכה כי אחר שיודע להעמיק בענין לדעת תוכיותיו הרי שמור ועומד וחזר לבאר דבריו מאיזה דבר הוא אומר שתהיה לו שמירה והתחיל מדבר שסיים בו שהוא תבונה תנצרכה ואמר להצילך מדרך רע שלא תעשה ענין שיצא לך ממנו רע. או יאמר כי זה מההשגחה כי ה' ב"ה ישמרהו אלא עיקר דבריו הוא שישמרהו מאיש מדבר תהפוכו' להיות כי בני אדם הם בעלי בחירה ורצון ואין מידם מציל לז"א כי הוא בתבונתו תצילהו מאיש מדבר תהפוכות כי יבא אליו ויראה כי הוא אדם טוב והוא מתהפך. או יאמר תהפוכות מהופך ועומד כי לא בפיו כלבו וזה יקרא איש תהפוכות ומי ידענו לשמור ממנו תבונה תנצרכה מאדם כזה וכנגד או' מזמה תשמור עליך אמר להצילך מאשה זרה מנכריה וגו' שלא תפול בפח שלה כי התורה תשמור עליך ממנה. או יאמר דכונת הכתוב להיות שהאדם יש בו ב' עניינים העיקרים אשר בהם יזכה ובהם יאבד והם ברית הלשון וברית המעור ובכלל זה הם רעות השכליות בדיעות ובדיבור ורעות הגופניות מטבע חומר האדם כאשר אבאר וכנגד הב' אמר להצילך מדרך רע כי תמצא כי המוציא שז"ל נקרא רע כאו' ז"ל על קרא דויהי ער כו' פי' שלא יכשל בדרך הרע שלא יבא לידי קרי ח"ו והוא הנק' דרך רע ועוד להצילך מאיש כו' פי' מהיות אתה איש מדבר תהפוכות פי' כי אמרו ז"ל כי גהינם נקרא תהפוכות בסוד להט החרב המתהפכת וכל המדבר לשון הרע וכדומה שוחה עמוקה פה זרות והנה ארז"ל כי לשון הרע הוא מדברים שאין אדם שניצול מאבקה בכל יום לז"א להצילך מהיות כך וכך ותיב' להצילך מושכת כל הכתוב ואו' העוזבים כו' דקשה כמו שהתחיל לדבר בלשון יחיד הול"ל להשלים לשון יחיד פי' להצילך גם מאותם העוזבים ואות המ"ם דמדרך ומ"ם דמאיש תשמש גם למילת העוזבים וכאלו אמר מהעוזבים או יאמר דהכתובים הללו יגידו ענין גדול אשר נתנבא עליו שלמה הע"ה והנה תמצא שארז"ל ששלמה עשה אזנים לתורה וכמו שכתוב בזוהר חדש וז"ל עיר קטנה ואנשים בה מעט דא אורייתא ומשום דאנשים בה מעט היא קטנה ובא אליה חכם דא שלמה מלכא ומילט העיר בחכמתו מיד האפיקורסים ומינים וע"ש באורך באופן כי שלמה בא לשמור נגדיות התורה. או יאמר כי יכוין כי הנה הרשעים הנז' מלבד מעשה הרע שהמציאו תורה חדשה כוזבת מדעתם לכמה אומות שטעו אחריהם וזאת הדת הכוזבת בחרו בה הם וההולכים אחריהם ושמחים בה להיות שמתרת להם כמה איסורין חלב ודם עריות וכיוצא ומלבד זה אלא שיש להם שמחה בהתהפך איש ישראל לדתם וזהו השמחי' בתהפוכות רע פירוש באותם המתהפכים לעשות רע כאשר עינינו רואות בשתי הדתו' כי זו היא שמחתם ואשר לזה אמר להצילך מדרך רע שיש בהם ב' דברים שצריכין שמירה הא' היא פיתוי התר העבירות והפיתוי אשר יתפתה האדם בראותו כי ישמחו לו ויטיבו לו ומצד זה יתפתה ושיעור הכתובים כפ"ז כן הוא כי כאשר תעשה כל הכתו' ותשיג חכמת התורה היא תורה אותך כל הכתוב ובזה תתרחק וזוהי ההצלה עצמה כי כאשר תהיה בך התבונה היא תנצרכה מדרך רע ומאיש מדבר וכו' ובאיזה אופן תהיה הנצירה כאשר תדע מצד תבונתך כי הם עוזבים ארחות יושר על אופן הנז' ושמחים לעשות רע כמו שפי' דזו היא ההצלה דממילא תמאוס ברע בראותך אותו בהם ובראותך אורחותיהם עקשים וגו' פשיטא