ראשון לציון על נ"ך רעז

יתבאר פי' הענין כמין חומר כי למה לא יראו להמשיל הענין אלא לזכוכית הלבנה אלא לומר כי כולם התנאים הקדושים ע"ה היו הם וכיוצא בהם שימצא גופו מלובן ולא יצטרך למיתה שהיא השבירה אלא מצד שיסודו בעפר וכבר אמרה תורה שאין כלי חרס יוצא מידי דופיו אלא בהחזירו אל כבשן האש וכלי זכוכית הם חרס ואו' מלת לבנה פי' גם ימצאון צדיקים וכמעשה דרב אחאי בר יאשיה שהגם שהיה בקבר היה כשוכב בעפר למה זה דומה לכלי חרס הנכנס לתנור ואין בו מה יאכל התנור הרי הוא כמות שהיה ואם כן הרי רב אחאי שהיה אחר הצדיק הנז' ואיך אומר בטלה זכוכית לבנה לז"א זכוכית לבנה שכל רואיה יגיד כי אינה עפר כלל לרוב זכותה כלל וזה ישיגנו ברוב עסק התורה והקדושה שלא יצטרך למיתה אלולי חטא אדה"ר והגם שימות אין מיתתו נקרא מיתה אלא שכיבה ואפשר לרמוז זה בקרא דכתיב זאת התורה אדם כי ימות באהל פי' כי מועלת התורה ללבן ולזכך האדם כאשר מועלת המיתה לגוף לעכלו זאת התורה היא עושה כמו אדם כי ימות וגו' ואשר לזה מצא שהע"ה להעמיק בענין הנדבר אליו וזה כתבתי כנגד ההמון וכנגד אמיתות הענין שהוא מדבר בעוסקי התורה יצונו לטרוח בתורה להשיג עמקה לא לשטחיות הדברים אלא החכמה והתבוננות בה ולהוציא דבר מתוך דבר כי זהו עיקר הידיעה שנצטוינו עליה דכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' כי כל העוסק בתורה בלי טורח לרדת לעמקה הרי זה ככוסס חטים מבלי דעת ואחר עשות מלאכות הנעשות בחיטים יטעם כצפיחית בדבש וזה העוסק בתורה צריך להתיש כחו ולהעמיק לדעת עומק דבריה וזה נקרא תבונה ואחר שירד לעומק הענין יולדו לו עניינים רבים וזה נקרא בינה שהוא דבר מתוך דבר באופן כי צריך האדם להבחין ולדעת כל הנדבר אליו מחכמה ואחר שידע עומק הענין אז כמה עניינים יסתעפו לו דבר מתוך דבר ולז"א שהע"ה להקשיב ויטב [ויטה לב לתבונה היא להבחין עומק הענין לא כמצות אנשים מלומדה וטעם שאני מבקש ממך להבין הענין היטב כי תאמר אם ארצה לקבל דבר חכמה בשמעי למה אטרח לתבונה יהיה באיזה אופן שיהיה בשלמא אם תצוה על הבינה שהיא הגדולה שאני מבין דבר מתוך דבר הנאמר טוב אבל אם אין לי להבין אלא הענין עצמו למה נצטער להעמיק בו אם ארצה לקבלו לז"א כי אם לבינה תקרא ותרצה להשיג לבינה אם תרצה להשיג לה צריך אתה להשיג התבונה קודם ואחר שתהיה מעמיק בענין ליודעו משם תעלה להשיג התבונה מפתחי הבינה היא התבונה באופן כי התבונה הוא עומק הדבר וטעמו ויסודו והבינה הוא מה שיצא מזה וזהו דבר מתוך דבר וכנגד ב' דברים הללו אמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה והנה תמצא כי הכסף הרוב ימצא כפי הטבע אם ירכוב אניות ולפחות בהשתדלות מלאכה וכדומה אבל המטמון לא כל אדם יטרח וישיג לז"א כנגד התבונה שהוא להבין הענין בעצם יהיה כביקוש כסף והבינה כמטמונות ומי ישיג למציאותו ואחר שיהיו לך דברים הללו חכמה ותבונה ובינה אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא הכונה היא שתמצא כשישיג האדם לחכמה ותבונה הרי הוא יודע יראת ה' ב"ה אבל לא ידע אלא הנמצא כתוב אבל מה שאין לו מקרא מנין ידע אבל כאשר יגיע למעל' הבינה אז ידע דעת אלקים ממש פי' מה שבדעתו שלא נתפרש בתורה מבינת האדם בתורה ידע כל נעלם ולזה דקדק לומר מלת תמצא כדבר שהוא אבוד מעיני אדם והוא מצוי כפי האמת שכל מה שיש בעולם וכל החכמות וכל המושכלות כולם בתורה וכן ארז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ והכל מהתורה אלא שמהעדר דבר אמנם אחר שתעשה כל הכתוב אז תמצא דעת אלקים וזהו ומגלין לו רזי תורה וחזר לתת טוב טעם כי יבין יראת ה' ודעת אלקים והוא שכתוב כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה הכונה כי כאשר נתן ה' התורה לישראל הנקרא חכמה הכל נת' בין החכמה בין התבונה בין הדעת שהוא פנימיות התורה אבל מה שנתן נגלה שהוא תורה שבכתב שיכול כל אדם להשיג והן מפורש בתורה אבל דברים האחרים שאני אומר לך לא נתנם בכתיב' אלא מפיו הלכ' למשה מסיני והכל רמוז בתורה וחזר לתת טעם למה עשה ה' ככה ולא בא הכל מפורש לז"א יצפון לישרים כו' פי' כדי שתהא מתשת כחו של אדם להבינה וע"י זה יוסר חלאת פשעיו ופי' לישרים היינו תדע באיזה אופן יהיו נעשים ישרים בלי עיקום חלאת פשעים ע"י תושיה וזהו דוקא למי שיש לו תחלואים בנפשו אמנם להולכי תום מגן הוא שאינם צריכין לטרוח להבינה שאין להם מונע והוא ע"ד אומרו כי שמש ומגן ה' וגו'

או יאמר מגן הוא להולכי תום כי מי שאינו צריך להתיש כחו כי הולך בתום אפ"ה יש לו שכר גדול להיות לו למגן. או יאמר יצפון לישרים פי' כי כונת ה' ב"ה שדעת ותבונה אמרם למשה והם בתורה בדרך נסתר הטעם הוא שלא יבינו אלא הישרים ולא הרשעים שאינם ראויים סודות התורה ואם היה הכל גלוי היו יודעים אותו אפילו הרשעים בלי יגיעה משא"כ עתה אין יכולין להבינה הרשעים עד שיתישו כחם ואז מתכפר עונם ומבינים ומזה נמשך שעשו רז"ל סייגים שלא יכשל האדם בעיקר התורה או יאמר מגן כו' כי כאשר ילך האדם בתום לא יכשל בעומק התורה עד שיתיש כחו בדעת עליון אז יבין אבל קודם שטחיות הדברים יעמדו לפניו למגן פי' כמגן. ונשאר לידע כפי מ"ש שהחכמה תקדם ואח"כ התבונה ואח"כ ישיג לבינה א"כ הול"ל מפיו כו' תבונה ובינה ונראה כי הבינה בעת יצטרך האדם להבין דבר מחבירו תקרא בינה ואחר שהבין הדבר ההוא תקרא דעת וזהו ודעת אלקים תמצא ולז"א מפיו דעת וכו' כי הוא יתברך בעל דבר בערכו לא יקרא אותו דבר בינה אלא בערך המוציאו מתוך דבר וטעם או' תבונה אחר או' דעת שיורה כי היא יותר גדולה ולא היא כונת הכתוב כך היא מפיו דעת שלא נתן בנגלה ולא זה בלבד נתן בהעלם אלא אפי' התבונה מפיו נאמרה כי כן תמצא כי תורה שבע"פ לא נאמרה בפי' אלא מפיו יתברך ונמסרה מפה אל פה ולא ניתנה לכתיבה. עוד ירצה לומר יצפון לישרים ע"ד אומ' ז"ל למשמאילים בה עושר וכבוד למימינים בה אורך ימים עולם שכולו ארוך והכונה כי מי שעוסק בתורה בכל כחו כימין הזה שהוא כח האדם זוכה לאורך ימים ומי שעוסק ביד כהה בלי טורח יזכה בעה"ז לעושר וכבוד והנה תמצא כמה ת"ח שעוסקים בתורה וטורחים ויגעים בה בעומקה ובפירושה ולא יגעו ולא יעפו ומתישים כחם בה מרוב אהבתם ויש כת אחרת שלומדי' מהתענג ומרוך בלי טורח ויגיעה כפורע חובו ומבקשים אולי לא ימצא להם מעורר מדני' להקשות ולפלפל כי יגעים ובורחי' מלשמוע דברי טרחא וקוראי' לזה המעיין וטורח כי הוא מבלבל מי יתן אפה וידעו כמה תתבלבל נשמתם בגיהנם וכאשר יהי' ניכוים בחופת חבריהם היגיעים לז"א כנגד המיימינים יצפון לישרים תושיה שיצפון להם זכותם לעולם שכולו ארוך ודיקדק לומר לישרים כי יש מתישים כחם בה ואין עולה להם כגון שלומדים לקנטר ובאים בעקיפו' שלא בדרך ישר לז"א שתהיה תורתם ישרה ויעמיקו בתור' בפלפול ישר זהו שאומר עליו יצפון. וכנגד כת המשמאלים תהיה להם למגן בעה"ז בשמאלה עושר וכבוד וזהו מגן להולכי תום שאינם רוצים להתחכם אלא ללמוד התורה בתמימות תם מה הוא אומר בלי חכמה ודעת ועיקר התורה היא החכמה שכן הוא אומ' אני חכמה שיסודותיה בנויה על החכמ' וכפי פירו' זה מקרא דיצפון לישרים אינו קשור עם מה שלמעלה ממנו אלא הודעה כי צריך לחכמה ולתבונה וזולת זה אפי' שכר עה"ז אין לו וכן תמצא שארז"ל גם בלא דעת נפש לא טוב שצריך לדעת חכמת התורה וכן בזוהר דבעיא למנדע כו'

לנצור ארחות משפט ודרך חסידיו ישמור. הכונה כי מלבד אשר צוה על מה שנוגע אל נותן התורה באו' להקשיב לחכמה אמר עוד כנגד המעשה לעצור כי תהיה הכונה בכל האמור לב' עניינים על החכמה ועל המעשה שהוא לנצור והוסיף לומר ודרך חסידיו ישמור לומר כי האדם אשר יכנס בחצר בית המלך הפנימית לעשות ככל הכתוב צריך להתנהג לפנים משורת הדין כמנהג החסידים כי אורחות משפט