ראשון לציון על נ"ך רעו

דבר שאינו בעיניו רע יעזבנו ואחר ידע כי רע הוא ולז"א ויאכלו מפרי דרכם לא מעונותיהם שהם יודעים בהם אלא אפילו דרך שהוא בעיניהם כי איננו עון עלה כולו קמשונים ומאותם פירות אשר יולדו מדרכם יאכלו כי גם השוגג יוליד מקטרג ולזה תמצא כי אמר הנביא לדוד גם ה' העביר חטאתך שהוא אותו מקטרג וזהו סוד הקרבן הבא על השוגג הוא לשרוף בלהב המזבח החטא ההוא וכפ"ז ידוייק תיבת פרי. וכנגד העבירות שעושה האדם בדעתו הפשוט אמ' וממועצותיהם ישבעו כי זה לו לתשלום למיכל לשבעה וגם במציאות עון המזיד לא ישנו כל המזידים ולז"א כי משובת פתיים וגו'

כי משובת פתיים וגו' ושומע לי ישכון בטח וגו'. כונת הכתוב דהנה תמצא ב' מיני רשעים בעולם יש מרשיע מחמת הבהמייות כי לא ישגיח באופן העבירה אלא תכף יעבור כפי תאותו ויש מין אחר אשר ידע לשקול בפלס אופני העביר' כו' ואעפ"כ לא ימנע מעשות' וכאשר יעשה מצוה לא יראה אפילו בטוב שראה בעשותו העבירה ומצד זה הוא נמשך לעבירה יותר בראותו דרך רשעים צלחה לז"א כי משובת פתיים תהרגם יורה כי ההריגה אינה אלא לגוף משא"כ יש תוחלת תיקון ע"י גלגול וכדומה ושלות כסילים היא יותר שיידע רבונו ומצד שרואה דרכו צלחה מתהלך בה הרי זה מין ולא ימצא ממנו כלום וכאומר ז"ל שנה ופירש כו' ולא מוכחינן ליה דכ"ש דפקר טפי רחל"ץ וטעם שקוראהו כסיל להיותו משולל מדעת האמיתי. ואומר ושומע לי הכונה דאפילו אחר זה אם ישמע לשוב אל ה' ירחמהו בעה"ז ישכון בטח ושאנן בעה"ב מפחד רעה שהיא גהינם הכונה שלא תהיה טובתו לאבדו מעה"ב אלא ושאנן בראותו טוב שלא יגיעהו רעה ממנו להעה"ב

בני אם תקח אמרי וגומ' להקשיב לחכמה וגומ' כי אם לבינה וגו' אם תבקשנה וגו' אז תבין וגו' כי ה' יתן חכמה וגו' יצפון לישרים וגו'. הכונה היא דאחר שאמר חכמות בחוץ וגו' שהתורה היא מכרזת על האדם כל ימיו ואף אחרי צאתו לתרבות רעה עתה הם דברי שלמה שמזהיר לאדם לשמוע מה שאמרה לו החכמה וזהו אם תקח אמרי וזהו שסיים להקשיב לחכמה אזנך כי התורה תקרא חכמה וחכמות ואפשר דהטעם דלעיל קראה חכמות מלבד מה שפירשתי יש טעם נוסף כי להיות שלכמה כתות דברה תורה לז"א חכמות דלכל אחד מזהרת אופן חכמה אחת משא"כ כאן מצוה א' הוא מצוה לכולם שישמעו לתורה ועוד מצוה דברים אחרים הנאותים לו כאשר יבאר באו' תקח ותצפון דלמה שנוגע לדבר החכמה אמר לקיחה שיקח בממון כל הון ביתו יתן אבל דברי שלמה אינם בחיוב כ"כ אלא תצפון כאשר תמצאם לא תזלזל בהם הלא תצפנם ויהיו בעיניך לדבר יקר

או יאמר שהכונה ע"ד מה שכתוב והיה אם שמוע תשמע וגו' בודאי תשמור חקי ה' כאומרם במדרש משל לרופא שריפא כל תחלואי איש ברטיה א' שמעו ותחי נפשכם ולז"א בני אם תקח אמרי ותשמע דברי תורה בודאי שתצפון מצותי שהתורה תהיה מעשה אותך לקיים המצות ואו' ומצותי בתוספת וא"ו להיות שעושה מצוה גם בקיחת אמרי נועם ת"ת לזה כתב בתוספת וא"ו לומר כי ב' בידו או יאמר ע"ד אומרם ז"ל תורה בעידנא דעסיק בה אגנא ומצלא שלא יבא לידי עון אשר חטא לז"א בני אם תקח אמרי דע כי לא אמרי לבד אתה לוקח אלא גם המצות תצפון אתך פירו' לא תבא לידך עבירה ותעשנה ולא תבא לידך מצוה ותמנע מעשותה אלא הכל תהיה מקיים

או יאמר בני אם תקח אמרי אם תרצה ללמוד תורה ותקח לך התורה ליקוחין ותרצה שתתקיים בידך ומצותי תצפון אתך ב' מצות הא' היא שלא תלמוד להתיהר. והב' שלא תלמוד לקנטר בהרחיק ממך ב' דברים הללו תקח אמרי ותזכה בהם. או יאמר בני אם תקח אמרי ע"ד אומרם ז"ל הלומד ע"מ ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד ע"מ לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשו' לז"א כי כאשר תקח התורה תהיה ע"מ לעשות וז"א תקח אמרי תהיה ע"מ ומצותי תצפון אתך. עוד ירצה לומר בני אתה ובתנאי אם תקח אמרי ופי' מלת אם הוא תנאי למלת בני תדע אימתי אתה בני אם תקח אמרי והנה יכוין הכתוב לומר קיחה ומצפון על התורה והמצות ולז"א אם תקח אמרי ומצותי כי תיבת מצותי תסוב למעלה וגם תיבת אמרי תסוב למטה שתחזור עליו תצפון ופי' זה ע"ד מה שגילו דעתם ז"ל בפסוק את כספך לא תתן וגומר ועכ"פ אתה צריך לתת טוב טעם למה קבע בפשטיות הנשמע לתורה קיחה ולמצות צפינה ונראה כי המצות לא יצטרך לקחת מהזולת אלא אשר יעשה מהמצות כי ידועים המצות ולא יצטרך לחכם גדול להודיעו אבל התורה היא דבר בלתי גבול לידיעת' כי מה שתדע עוד יש לאלו"ק מלין לז"א קח אבל המצות שידועות לו יצפון פי' שישמרם

או יאמר כי הנה תמצא כי דברי שלמה הם ב' בחינות הא' הם דברי חכמות אשר החכם ידע אמיתותם והב' הוא צווי בלתי הכרח מהחכמה. לז"א בני אם תקח אמרי כנגד דברים אשר יקובלו מצד עצמן כאשר יקח אותם יספיק לו שהוא לבדו יצפנם וכנגד המצות שאינו מכריח בדבר חכמה לעשותם אמר ומצותי תצפון אתך ויעבור זמן אז תדע אמיתות דברי כאשר הוא מפרש בסיום דבריו להקשיב לחכמה אזנך זה כנגד אם תקח אמרי וכנגד מצותי תצפון אתך אמר תטה לבך לתבונה והנה תמצא כי הרבה כתות שומעים דברי החכם אבל לא ראי זה כראי זה הא' הולך ושומע ומבין שטחיות הדברים אבל אינו מעמיק בענין לדעת היוצא ממנו אלא מכניס בזו ומוציא בזו. ויש כת אחרת שמדקדקים לדעת המכוון היוצא מהמאמר וילביש הענין בו ויאמר אלה הם מעשי וזה יקרא תבונה וכת הג' יש תן לחכם ויחכם עוד שיותר ממה שתצוה אליו ויתחכם ענין מתוך ענין ויאמר בשומעו המוסר והתוכחות מה אני יושב ומצפה עד יום מותו ואז על כתף יסבלוהו קדרה בליעה מאיסו' משערין בכולה לאיסור ואנה יוליך את חרפתו ותמצא כנגד ג' דברים הללו יש ג' עבירות באדם כי יש עבירות אשר יעשה האדם ויספיק לו הטבילה ויש ע"י הגעלה ויש ע"י ליבון האש. והם אלו הטבילה היא במים ארבעים סאה וזה יועיל לכאשר יחשוב האדם מחשבות רעות אשר לא תעשנה צריך לטבול במים להעביר המחשבה העולה על רוחו ולזה היתה עולה באה לזה יטבול במים ויעביר טומאתו ממנו. ויש דברים אחרים שצריכין הגעלה והם באכול האדם דבר איסור שהגוף בלוע מאיסור כקדרה הבלועה מאיסור זה צריך הגעלה וההגעלה היא התענית שע"י התענית מרתיח כל הגוף ומזיע ופולט האיסור וזהו יותר טוב לו ולא תבקע כריסו כאשר לא תוכל לסבול גיעוליה בקבר ותשפוך לו על פניו ואם יגעיל הרי פלט האיסור. ויש דברים שבלועים ביבש באור והם צריכין ליבון ואלו הם המוציא ש"ז והכועס והמרחיק דברי רז"ל שלא להאמין בהם וכל זה חוטא באש כי הזרע והחימום הוא אש יוצא מגופו וכן הכעס כנגד אלו צריך ללבן והליבון הוא עסק התורה בתמידות ביגיעה שהיא אש ע"י אש התורה תוציא בליעת האיסור שנבלע בגוף האדם בעבירה. והנה תמצא כי כל זה הוא תיקון לג' יסודות שבגוף שהם אר"מ אבל עפר אודיעך קושט אמרי אמת שדינו כדין האיסורין דהלכה רווחת אין כלי חרס יוצא מידי דופייו לעולם ולזה לא עלתה לאדם הראשון כאשר חטא ובלע כלי חרס שלו איסור אין לו תקוה אלא לשוב לכבשן האש מוצאו שנתבשל בו והוא לשוב אל הארץ אשר לוקח ממנה ותמצא כי יש צדיקים אשר הרבו ללבן גופם בתורה עד שהוציאו דופיו ממנו ואלו נרמזים דתמצא דכלי זכוכית הם מן העפר ואף להם נתנו חכמים שיעור כי שבירתם זו היא טהרתן שלא יועיל להם כמה וכמה ולזה מרע"ה לא הועילה לו רוב תורתו ונפטר והוכרח לשבירה האמת כי שבירתו אינה חשובה שבירה כלל כי כבר הוא מהותך מדופיו אשר בלע בימי אדם ולזה שמעתי מת"ח א' משם המפרשים אמתני' דמיום שמת רבי בטלה זכוכית לבנה היא זכות הגוף כך שמעתי. וכפי דברינו