עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › ראשון לציון על נ"ך

ראשון לציון על נ"ך רעג

Rishon Li-Tzion on Nach 273 · ראשון לציון על נ"ך · free full Hebrew text

Open in the reader →

ובדרך רמז ירמוז את נפש בעליו יקח פי' אחר שאומרים שהוא בצע הם מוצאים טעם נכון שיקחו הם הממון ההוא מטעם כי בעל הראשון נפשו ורצונו הוא שיקחו אותו האנשים הבוצעים הללו וכיון שהממון המשל הוא של ראובן ובא פשחור וגזלו ממנו והללו צדקיה בן כנענה וחבריו באים לגזול מפשחור ואומרים אמדינן דעתיה דראובן הנגזל כי ירצה שנקח אנחנו הממון ולא יזכה בו פשחור להיותו אויב לו שהוא המפריד ושולל זכותו של ראובן ממנו וכיון שכן אין חשש איסור בעולם וז"א את נפש בעליו יקח כי מה שתאוה נפשו של בעליו של הממון הוא שזה יקחנו ודקדק לומר אורחות כל בוצע בצע לומר כי להיות שמעיקר' אמר על החוטאים הנז' שמבקשים להדיחו כי רגליהם לרע ירוצו כי לא יבקשו לחשוב בענין אם רע אם טוב אלא ירוצו וגו' לז"א כי דבר זה דבוצע בצע כנז' כן אורחות כולם על הרוב זה דרכם שירוצו למצוא פתח לבצוע ולזה גם אלו ימצא בפיהם טעם זה כי אין בצע זה בצע להם ויבקשו טעמים ועילות כי ממון זה לא בצדק וגו' באופן כולם בפיהם טעם זה ואשר לזה הם מפתים אותך לומר כי אין רע ולא כן הוא כנז' לזה אל תלך בדרך אתם וגו'

חכמות בחוץ תרונה וגו' בראש הומיות תקרא וגו' עד מתי פתיי' וגו' תשובו לתוכח' הנה אחר שסידר דבר הנוגע לבן דעת ושמרו מלכת את כסילים עתה חזר לעורר מי שיצא מדרך השכל אולי ישוב מדרכו הרעה והמשיל הענין במשל נחמד והוא כי הנה שמירת האדם בעולם הוא בשבתו בביתו ולא יצא חוצה והוא ע"ד לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך כי זאת היא השמירה המעולה שיכול האדם לעשות לעצמו ולמטה משמירה זו בצאתו חוצה מהבית אינו שמור כל כך ועדין הוא נשמר להיותו תוך העיר ולמטה מזה בצאתו מן העיר יפרוש כפיו אל ה' להצילו מפחד ופחת כמו שמצינו יעקב אבינו שהוצרך לתפלה בשלחו בנימין מיראה ופחד פן יקראנו אסון בדרך אבל כל עוד שיודע הדרך אשר הוא הולך בה עדין יכול להאמין בעצמו כי בן קיימא הוא וכאשר יתעה מהדרך ולא ידע אנה יפנה לעזרה הרי הוא אבוד בלי מאבד כי לא ידע דרך בא בו והנה האדם שרוצה לעשות שמירה לעצמו יבקש השמירה המעולה שבכולם ואותה יבחר לעשות אם יהיה בן דעת והוא לשבת בחדר שמור מכל רע ואם זה האדם אויל הוא ולא ידע דרך ישב בה אם המצא ימצא לו אהוב או אב לבן הוא יהיה לו לעינים ובראותו כי הוציא עצמו ממדריגה א' מאותם חלוקות של השמירה ימנעהו ויורהו ויאמר לו כי עתה הוא מסוכן ביותר ממה שהי' עד אשר יראנו שטעה בדרך והרי הוא אבוד לפעמים יחדל האהוב ממנו בראותו כי קרא לו והוכיחו ולא שמע אליו תיסרהו רעתו ולפעמים אם תהיה האהבה תקועה ומרובה בלבו עליו ישוטט במדברות ובציות אולי ימצאהו והנה טועה ולא הוא לבד אלא ישכיר בני אדם הולכי מדברות אולי ימצאוהו להשיבו ויקבע להם שכר כפול וכל זה מרוב אהבתו וכאשר תגדל אולת אדם שהגם שהמצא ימצא לאחד ממבוקשיו וימצאהו איש והנה תועה וירצה להשיבו אל אביו אל הדרך ישכון אור אל עיר מושב ולא חפץ האדם הטועה מב' סיבות שיטעוהו הא' שיאמר ומי יאמין לזה האומר כי הוא יודע דרך המגיע לישוב ושמא אף הוא מן הטועים ולזה לא יטה אזן לשמוע דבריו או מטעם אחר כי הטועה עייף ויגע וכשיאמר לו שצריך להגיע לישוב מהלך יום או יומים ואומר כי אינו יכול לילך מרוב היגיעה שיצטרך וישב שם במקומו ויבחר באותו מרגוע המועט שתכליתו רע גמור מלטרוח מעט ויהיה התכלית חיים טובים וכראות האיש המבקש את האיש המבוקש כי לא חפץ בחיים אחר שהטעים לו הדברים אז חזר בפחי נפש כי נמצא אלא שלא רצה לבא עמו ואז עכ"פ נוטל חצי שכר על טורחו. והנה האהוב הגדול בשומעו כי אחר שנאבד נמצא ולא הטה אזנו אחר אשר ראה כל הרעה אשר מצאתו מחסרון קבלת מוסר האהוב ועצתו ואף אחרי אובדו שלח לבקשו ולא שמע נתמלא חמה עליו ונתאכזר ביותר ושמח לאידו ולאיבודו, והנה צריך אתה לדעת כי יותר מהשמירה שצריך האדם לגופו כפלי כפלים צריך לנשמתו ובדרך כלל נאמר כי הגוף אינו קבוע לו היזק כי יש אדם שאין לו שונאים ולא רודפים מה שא"כ הנשמה הרודף עומד לנגדה וחרבו שלופה בידו מבקש המיתה, והנה הד' חלוקות הנז' ישנם בשמירת הנשמה והאהוב הגדול הוא ית"ש רם ונשא אשר אהב אותנו דכתיב אהבתי אתכם אמר ה' וקראנו בנים ואשר לזה הוא ממציא לנו שמירה היותר מעולה מכל השמירות לבל יוזק אדם ממנו בחמלת ה' על הבן החביב, והנה הבית אשר יהיה האדם שומר הנשמה מאויביה הוא בית המדרש ותמצא ד' חלוקות בבני אדם כת אחת היותר שמורה היא היושבת בשבת תחכמוני בבית המדרש יומם ולילה אל יצא איש מפתח ביתו וזאת היא הכת השמורה מכל רע כי אין לה מקום שתתיירא ממנו הנשמ' כי היצר אינו נכנס לשם והגם כי לפעמים יתעסקו בצורך מחייתם אתם עמם בית מדרשם כאשר ספרו לי על חד בדרא ה"ה הרב משה אלשיך ז"ל כי באותו זמן שהיה מתעסק בצרכי הגוף למצוא טרף באותן שעות חבר פי' על התורה כולה כי ידיו היו עסקניו' ומחשבותיו חכמניות בתורה הנה זה האיש הוא שמור ומשומר. ויש כת ב' בתיהם בית תורה וקדושה אבל לא כל היום אלא חלק מהיום בבה"מ וחלק מהיום במשא ומתן אבל לא ככת הראשונה שלא היו טורחים אלא שיעור מחייתם אלא כאשר תשיג ידו לא ימנע מלטרוח ועוד שנותן לו טעם כי הוא יזקין ויחלה או למקרים המתהוים יקדים להכין לו וזה ידמה לאותו שהמעיט השמירה בגוף בצאתו מהבית חוצה ונפחתה השמירה ממה שהיתה לו אבל עכ"פ כיון שדעתו לחזור למקומו והרי הוא כיוצא לשוק להכין צרכיו וחוזר לבית כן הוא האדם הזה עדיין שמור. ויש כת אחרת אשר יפרקו עול התורה בלהטיהם אחר ממון עה"ז ולפעמים ישארו ימים מבלי ראות בה"מ ותלהט אותם תאותם עד אשר יסובבו מעיר לעיר דרך המדבר ודרך ימים ונהרות עד אשר ישכח מלבם בתיהם בה"מ והנה עתה כביר מצאה ידו של האויב הוא היצה"ר מצא מקום לקום עליו והכהו כי אין לו שמירה והנה אם זה האיש עכ"פ תהיה דעתו לחזור לבה"מ וישמור דרך החיים בשובו בשלו' הרי הוא נמלט הגם שהיה בסכנת נפשו' ודומה למי שניצול ממות ממש וזה ידמה לאותה הכת שיצאו מחוץ לעיר דבשובו צריך להודות לה' הגומל לחייבין טובות והכת הד' הוא אשר מצאתו הסכנה וקם עליו והכהו והחטיאו ונתאנה תאונת העבירות ועשה ככל אות נפשו והנה הוא מת ואבוד כי הרשעים בחייהם קרוים מתים כי בפגעו בו היצר באדם הוא ממיתו ובזה פירשתי משרז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל מתפוצץ וצל"ד אמאי אמר לשון פגיעה ונראה דיכוין לומר ע"ד או' לך ופגע בו שהוא לשון הריגה כי כאשר יפגע היצר באדם בפגעו בו ימיתהו והחידוש שמודיעין אותנו הוא לא מבעיא קודם שיפגע היצר באדם שהתורה תשמרהו אלא אפי' אחר שפגע יש כח בתורה להתישו וטעם אומרו אם אבן הוא נימוח ואם ברזל מתפוצץ להיות כי יש בני אדם שיצרם נתקשה כאבן ויש שהרבו להתעיב עלילה עד שנעשה כברזל לז"א שעכ"פ בהביאו אל בה"מ יעשה בו פעולה בין אם הוא כאבן בהביאו אל בה"מ יהיה נימוח לחלוטין והגם שיהיה קשה כברזל הגם שלא יהיה נימוח יהיה מתפוצץ ויוסר כחו שעכ"פ יעשה בו פעולה הבה"מ

ואחרי ראותך המשל והנמשל אשכילך אופני האדם והכשלו מעט מעט בהדרגת הגרעת השמירה מעט מעט עד אובדו כי מעת אשר בא לעולם מתחכמי' יולדיו להוליכו אל הבית אשר ישמר בו שמירה מעולה היא בית הספר ואם ישאר שם בבית ה' כל ימי חייו לחזות בנועם ה' הנה הוא שמור מכל פחד האויב ובצאתו מהבית חוצ' הרי נפחת מהשמירה והתחיל האויב לפתותו על סדר הזה באו' עד מתי תשאר מעונה בחוסר כל והלא התנא אמר אם אין קמח אין תורה ומה יהיה תכלית היגיעה הזו וחי בהם תן חלק לתורה וגם לקיום גופך