ראשון לציון על נ"ך רעד

להתענג בתענוגות בני אדם אשר יצר ה' וברא בעולמו והכל למצוא כח לעסוק בתורה

גם צריך אתה לדעת כי מחר יבא לידי חולי ונמצא מת לכן התאזר ותן חלק להרויח בו ולכנוס הון וכאשר ישמע דבריו בזה הרי נתרחק מהשמירה וכל עצתו של היצר לא זהו תכליתה אלא לחזק בו כחות הגופניות ולהגביר בו החומר ואחר זאת כאשר מתגבר בו ליחות הגוף והדבר מובן כי יחלש כח הרוחני ואשכילך בענין כי האומן אשר ירצה לעשות מלאכתו קודם עשותה יכין כלי המלאכה וכאשר יהיו לו כלי המלאכ' ימהר יחישה מעשהו כי אומן בלי כלים כאלו אינו והנה היצה"ר קודם כל דבר יכין כלי אומנות וכלי אומנותו הם תגבורת כלים הגופניים גוף האדם אשר יעשה מלאכה בהמה וכל עוד שגם הנשמה כליה חזקי' שהם איבריה לא יוכר כח לכלי הגוף אם יעלה לשמים כח הנשמה מתישתו ולזה תמצא שהצדיקים כמו ר"א ברבי שמעון שאמרו בגמרא דלפום מכליה גריס וצריך לדקדק דהיל"ל לפום גירסיה אכיל אלא הכונה היא שאם יתגבר כח הגוף יש כח בנשמה להתיש כחו ואם היה אומ' לפום גירסיה אכיל יובן הדבר שאם ח"ו יוסיף אוכל הרי מתגבר הגוף ולא היא שהצדיקים גופם מסור ביד נשמתם באופן כי כל עוד שהנשמה גוברת על הגוף הרי יצה"ר אומן בלי כלים ואשר לזה כל עוד שהאדם בבית מדרשו אין מקום להכין צרכי כלים עד אשר יצא מהבית אז הנשמה כלי מלחמתה מונחים בקרן זוית ומתחיל האומן להכין צרכיו שהם הכלים שהוא הגוף ועכ"ז אין כאן סכנה כי אם ישמור עצמו ביותר ולפום מכליה גריס יותר ממה שהיה רגיל הרי הוא שמור בחוץ כבפנים אבל אם לא יעשה שמירה לעצמו על אופן הנז' ויתנהג כמו שהיה מקודם הרי הוא אבוד שהרי כלי אומנות יצה"ר הוכנו וכלי הנשמה הוכחשו וחזקת אומן עושה אומנותו לפתותו לעבוד עבודתו נכריה ללכת בדרך לא טוב והרי הוא כאשר הגיע לו לדבר לו כדברי' האלה הרי הוא נתון בסכנ' גדולה והרי הוא דומה ליוצא לדרך במקום סכנה כי גלי ים המחשבות שאומר לו יצה"ר המו עליו והרי הוא מסוכן וכאשר שלח ידו ושמע לעצתו וטעם טעם חטא הרי הוא אבוד מאליו ומעצמו סר צלו יתב' מעליו ונעשה אבדה גמורה והרי הוא הרוג ועומד דוגמא לאשר נאבד לו דרך ואינו יודע לאיזה מקום ילך כן הוא הפושט ידו וטועם תבשיל יצה"ר רחל"ץ והרי הוא מלובש סטרא אחרא וטעה מדרך הטוב, ובחמלת ה' עליו באהבתו אותו וציוה לצדיקים להוכיחו ולהורותו דרך ילך בה לעשות הטוב והישר ולהחזירו למוטב כאו' הוכח תוכיח וגו'. וראיתי לפרש תיבת הוכח תוכיח וגו' ולא תשא עליו חטא והגם שכבר פירשתי במקומו נראה לפרש באופן אחר והוא דהנה תמצא שכתוב בזוהר הקדוש כי בעשות האדם דבר עביר' נפשו מתלבשת מלבוש טומאה כאומ' הסירו הבגדים הצואים וגו' ולזה להיותו האדם העובר עבירה נפשו מלובשת מסוה הטומאה לזה מצוה האדון לחברו הרואהו לגלות מעליו אותו המלבוש הרע שתהיה נכחית אל מקורה והוא ג"כ מלשון גילוי ובירור מלשון הוכחה ובזה ידוייק טעם הכפל וכה יאמ' הוכיח אם אתה תעשה מצות ההוכחה בזה תוכיח את עמיתך ותתגלה נשמתו מאותו חשך שמונעה מלהראו' ואו' ולא תשא עליו חטא לדרך זה כמין חומר דכשלא יוכיחנו ישאר במשא בגדים הצואים הנקראים חטא ובזה אם תוכיחנו לא תשא עליו חטא והגם שמשא החטא נתון ועומד עליו א"כ למה אומ' ולא תשא שיורה שהוא הנותן עליו המשא להיות כי יכול להסירו מעליו כאשר הוא מניח מלהסירו מעליו מעלה עליו הכתוב כאלו הוא נושאו עליו וזהו ולא תשא. או יאמר ע"ד אומ' חכמי האמת כי האדם בחטאו גורם שתתערב נפשו בב' טומאות מבית ומחוץ וכאשר יש בדור מוכיח ואינו מוכיחו אז המוכיח מתלבש באותה טומאה חיצונית על אשר לא הוכיחו ובטל המעשה בפנימית וכפ"ז יבא כמין חומר או' ולא תשא עליו חטא ונכון. באופן דע"י יכול לחיות אם יקבל תוכחתו משא"כ אם אמר יאמר ומי יאמ' כי זה המוכיח בפיהו נכונה ולפעמים יפותה מיצרו ויאמר לו זה הדרך ארוכה יותר מדאי כי אין בו כח לקבל דברי המוכיח וזה ידמה במשל לכאשר יאמר לו האדם לטועה במדבר יש מהלך יום או יומים לקחת דרך ישכון אור ומעצלות יאמר כי לא יוכל ללכת וישב שם עד מות והחכם מתרה בו דע לך כי יכול נוכל להלוך מעט מעט ותחיה ולא תמות ג"כ במציאות שלנו תרבה להוכיח ותאמר לו דע כי יש בך כח לעשות דברי ה' מעט מעט עד אשר תשיג ידך בטהרתך ותצא מאפלה לאור גדול ומאן ימאן בהתעצלו ה"ז יושב בשמים ישחק עליו ולפ"ז יתבארו הכתובים ע"נ חכמו' בחוץ התורה תקרא חכמות להיותה כוללת כל החכמות תקרא חכמות גם כי היא מתחכמת לדבר דבריה לפי כל אחד כבחינת ידיעתו. ואו' בחוץ תרונה וגו' לומר כנגד ב' בחינות שבבני אדם שלא נשמרו כמ"ש במשל שהטו אזנם מחשבת היצר עד שיצאו מדרך השכל והם אותם שיצאו את העיר ואת אשר טעו בדרך ולא מצאו מסילתם לבא אל הישוב. ולהיות כי הב' כתות הם העיקרים שצריכים שמירה מעולה לבל יעבדו לזה התחיל לדבר עליהם כי אליהם התורה צועקת כנגד אותה הכת שיצאה חוץ לעיר שהם אותם ששמעו אל פיתוי היצר שישגיחו אל הגוף לעדנו אמר חכמות בחוץ תרונה אמר לשון רינה כי ד"ת הם ערבים לאוזן שומעת ולזה תמצא בדבריהם ז"ל רינה דאורייתא כי הם ערבים ומשמחים הלב לזה נק' בשם רינה והתורה מתרה בו. וכנגד כת האחרת שיצאו וטעו בדרך והרי הם אבודים אמ' ברחובות תתן קולה כי מי שלא מצא מסילת הדרך הנה הוא הולך ברחוב כי אבדה לו הדרך ולזה היא נותנה בקולה והוא ע"ד אומ' קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם שזה האדם צריך למוכיחים להביאו אל הדרך הנכון להראותו דרך ילך בו וזהו תתן קולה כי כמעט הוא אבוד. וכנגד ב' כתות האחרות האמורים במשל שהם בתוך המשמר או בביתם או תוך העיר גם לאלו תקרא שהיושב בבית לבל יצא והיוצא אל חוץ מהבית אל יתעכב מלשוב אל ביתו וזהו או' בראש הומיות תקרא דבמדר' אמרו בויקרא רבה כל מי שהומה ומהמה על הממון וכו' כל מי שהומה על התורה כו' והנה התורה אינה מנחת אותו עד שיכשל אלא בראש הומיות כאשר יתחיל להיות הומה קוראה לו שישוב אל דרך הנאות וזה כנגד כת הראשונה שעדיין לא יצאה חוץ מהבית ולא שמעה דברי היצר כלל אלא שחושבת לעשות וזהו הומיה לזה התורה קוראה אליה לבל תצא כאשר אבאר וכנגד הכת האחר' שיצא' מהבית והרי היא בחוצות העיר אמר בפתחי שערים אמריה תאמר דכששמע לעצת היצר ויצא ממקום המשומר הרי הוא בסכנה לזה צועקת עליו ואומר' לו ב' אמירות אמירה א' שהיא יראה עליו שבצאתו לרחוב העיר ימשך לצאת חוץ לעיר ועוד אומרת לו על השער אשר יצא ממנו לשוב אליו וזהו בפתחי שערים ואחר שסידר ד' כתות סדר מה אומרת התורה לכל כת וסדרן כסדר אשר המשלתי אותם כנגד כת הא' תמצא בשיתחיל התינוק לדבר מוליכין אותו לבית הספר וכל זמן שהוא קטן אין לו דעת עד שיתחיל לבא בגבורת אנשים אם היה דעתן ונכנס בחשק התורה הרי ידיעתו ידיעה נכונה ואם הוא התחיל לפקח צרכי גופו והומה לממון והיינו בראש הומיות תקרא יש הומה כו' החכמה קוראה לו ואומרת עד מתי פתיים תאהבו פתי שהנער כל ימי נערותו יקרא פתי ולזה כאשר התחילו ליכנס לו מוחין דדעת ואעפ"כ בוחר בנפסד ומתאוה לו אומרת לו עד מתי אני אמרתי דכאשר יוסר ממך טפשות דקטנות תתחכם עד מתי תאהבו פתי וכאשר לא שמעו ויצאו לפקח צורכי שעה והניחו חיי עולם שהוא במשל שיצאו מהבית אמר' לו תוספת מוסר ולצים לצון חמדו להם תקרא להם לצים ע"ד או' שנים שיושבים ואין ביניהם ד"ת ה"ז מושב לצים לז"א ולצים וכו' ואומ' חמדו להם כי כבר הוציאו תאותם לפועל וחמדו עה"ז וכנגד הכת האחרת שיצאו מחוץ לעיר דהיינו שהתחילו להתאוות עבירות הרמוזה בתחילת הענין חכמות בחוץ תרונה ומה אומרת וכסילים ישנאו דעת דתמצא שהעושה עבירות לא ישא ויתן בענין בחושבו מתיקות העבירה וירחיק בדעתו כל הדעות הרעות הנמשכות ממנה ולזה התורה צועקת עליו