ראשון לציון על נ"ך רסח

שידע בשבועת אביו ומהאי טעמא לא טעם עד השתא שהוחשכו עיניו כדמשמע מדבריו ויאורו עיניו וכונת ולא שמע כו' כונתו שלא קבל דה"מ דאמרינן דחייב לקיים שבועתו אם ענה אמן אחר המשביעו אבל הכא לא ענה אמן וכי תימא הכי נמי ישר' לא ענו אמן ולמה נתחייבו לקיים שבועה אמרינן כיון דפרט הכתוב ביהונתן שלא קבל ומכיון שהם קבלו באופן המועיל דלא בא הכתוב לאשמועינן דיני שבועה האיך מתקיימין אמרינן ודאי שהיה על אופן המועיל וא"ת השתא דאתית להכי למה אצטריך קרא למיכתב דהא כולם הם דברי שאול ומן הסתם היה כך זה אינו משום דשאני הכא דפי' אכיל' ואכיל' היא כזית מן האוכל ורביעית מן המשקה דהן אמת אם לא היה במה לטעות אמרינן הכי הוא משא"כ הסתם לזה אצטריך לאמ' דברי שאול ואם מטעמים אחרים הנז' לעיל וכשראו העם יונתן טעם רצו לידע טעמו אמאי לא חשש לשבוע' לזה אמרו שמא לא ידע וטעו אחד דודאי ידע דאי לא תימא הכי למה לא שאל האיך היה הדבר הזה ומאיזה טעם עשה זה אלא ודאי ידע ואמר לו אחד מן העם מ"ט ואגב אמר לו שנמשך מזה רע. השיב יהונתן דכלום למה השביע אביו בשביל ונקמתי מאויבי ואף כו' וא"כ אדרבה אם היו אוכלים היו הורגי' ביתר שאת בשונאיהם ואלו היה יודע זה אבי לא היה אבי גוזר ואף כל העם פשטו ידיהם ואכלו וכשהגידו לשאול תרתי הגידו לו אחד שאוכל ועוד על הדם ואז אמר שאול בגדתם ולא רצה לייסרם אמר מחמת צערא הוא דעשו. ועוד היכי לעביד להרוג כל ישראל ח"ו ע"ז אי אפשר ואלו היה יודע מי הוא הגורם לזה או הראשון אשר פשט ידו לא היה מנקה אותו לזה כשראה שלא ענהו ה' אמר אמור מעתה שיש בידי יכולת ליסר. אי נמי יש על מי יתייסרו אי נמי חשש שמא בשלו הרעה שעשה צער לישראל לזה הטיל הגורל וטעמו של הקב"ה משום חילול ה' אי נמי שיראו ישראל שכל דברי שאול מסכים עליהם הקב"ה ולפי טעם ראשון מוכרח לומר שנשבע בהזכרת ה' הפך דברי הב"י: שמואל ב'

ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות וגו' כנפול לפני בני עולה נפלת ויוסיפו וגו' ק"ק מהו מלת אל אבנר והיל"ל על אבנר כמו שאמ' ועל יהונתן וגו' ב' מהו ענין שנקט דוד בלשונו בקינת אבנר הכמות נבל במקום שיאמר איך נפלו גבורים וכו' ג' מהו כנפול לפני בני עולה דהיה צ"ל כנפול בני עולה נפלת כמו שהתחיל לו' הכמות נבל היה ג"כ צריך לומ' כנפול בני עולה דקאי אדידיה ח"ו ולא דקאי לההורג ורד"ק פי' דחסר הכתוב לומר נבל וסמך ארישא דקרא. ולהבין זה אייתי מאי דאיתא במסכ' סנהדרין דף כ' וז"ל א"ר יהודה א"ר מפני מה נענש אבנר מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה ר' יצחק אמר מיחה ולא נענה ושניהם מקרא אחד דרשו ויקונן המלך וגו' מ"ד לא מיחה ה"ק ידיך לא אסורות כו' מ"ט לא מחית כנפול וגו' נפלת ומ"ד מיחה ולא נענה אתמוהי מתמה הכמות נבל ימות. ידיך לא אסורות ורגליך וגו' מכדי מחויי מחית מ"ט כנפול לפני בני עולה נפלת למ"ד מיחה מ"ט איענוש אמר רב נחמן בר יצחק ששיהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה עכ"ל. פי' רש"י למחות בשאול בהריגת נוב עיר הכהנים ששהא מלכות כו' דמשמלך איש בושת עד שמלך דוד ב' שנים ומחצה ב' שנים לאיש בושת וחצי שנה בין מיתתו למלכות דוד כו' ע"כ ותמהו התוס' על פי' רש"י ב' תמיהות חדא למה נענש אבנר על אותה חצי שנה כו' הלא קודם מיתתו חזר אבנר ונתאמץ כו' ועוד כיון דה' שנים עברו ולא המליכו דוד למה יענש אבנר שהמליך איש בושת עכ"ל מקודם נדקדק אומרו מפני מה דמשמע דאיכא הרבה טעמים ורוצה לידע איזהו הנכון דהכי הול"ל למה נהרג אבנר דמלת מפני מה יורה על איזה צד מהצדדים. עוד צריך לידע בשלמא למאן דס"ל מיחה ולא נענה אתי שפיר הכמות נבל וגו' אלא למ"ד לא מיחה מהו הכמות נבל. ועוד דבשלמא למ"ד מיחה להיות דהכי משמע ליה קרא דמיחה מדקאמר הכמות נבל לזה קאמר דהחטא הוא שלא מיחה אלא למ"ד לא מיחה ואימא נמי ששהא מלכות בית דוד ואיכא למימר דאה"נ דגם זה חטא יחשב אלא מהני קראי מיהא לא קאמר דוד אלא לא מיחה ואה"נ דהא והא גרמי ליה ודוד נקט דעדיפא ליה וקודם צריך לדקדק לפי' רש"י שפי' לא מיחה היינו בהריגת נוב עיר הכהנים קשה דאיתא בגמ' לקמן בסנהדרין דף מ"ט על וישבו אותו מבור הסירה אמר ר' אבא בר כהנא בור וסירה גרמו ליה לאבנר שיהרג פי' בשביל צפחת מים שגזל וחתיכת בגד שחתך דוד מבגד שאול ואמר אבנר לשאול זה הבל הצפחת ע"י א' מהנערים שכח אותה בבור ומצאה דוד ועל הבגד נקרע בסירים ומצאו דוד ובזה לא מצא דוד חן בעיני שאול שאם לא היה אומר לו אבנר זה לשאול היה דוד מוצא חן בעיניו וקשה אמאי לא פי' רש"י הכא דהא דלא מיחה דקאמר הוא בענין בור וסירה וג"כ איכא רווחא דמלתא דלא הוי סבר' חדשה דברי ר' אבא ועוד דרש"י ז"ל גופיה פי' שם גבי בור וסירה שנענש בשביל שלא מיחה שהי"ל למחות בשאול ולומר ראה כמה צדיק הוא דוד שלא הרגך ולא מיחה כו' עכ"ל רש"י וא"כ איפה קשה דידיה אדידיה למה לא פירש כן הכא והיה נראה לומר דטעמו דרש"י ז"ל מדלא קא מייתי רב מהאי קרא דבור וסירה שהיא עיקר הדרשה ומוכחא מלתא מהכתוב להדיא שלא מיחה והלך לתור אחר קרא אחרינא דאדרבה סובל ב' דברים ואיכא למימר אדרבה בהיפך ש"מ דלאו הכי קאמר רב אלא על הריגת נוב עיר הכהנים שלא מיחה קאמר וזה אין בו ממש לעולם אימא לך דלא מיחה דבור וסירה קאמר ומאי דמייתי מהאי קרא משום דאיכא סתירה מזה וחשש לטעות בבר פלוגתיה לזה ישב הכתוב כשיטתיה ולעולם אקרא אחרינא סמך דבור וסירה ועלה קאי שלא מיחה אכן לתרץ זה נראה דרש"י הוכרח לפרש כן דלא מיחה בנוב כו' משום דכלום מנ"ל מעיקרא ההיא דרשה דבור וסירה כו' הוא מקרא דוישיבו אותו מבור הסירה וא"כ אי תימא דלמחות דקאמר הכא היינו בצפחת כו' ממ"נ אי דרשי לה בהכרח דלא מיחה אבנר ואדרבה מונעו מלעשות שלום עם דוד שדוחהו לבור וסירה ולא ביד דוד נפל שאול ואי לא דרשי לה לההוא דבור וסירה כלל זה צריך לומר דפשיטא דאם לא היה אומר אבנר בור וסירה לא היה נענש כי כן משמע מהענין מדברי בעל הדרשה שהוא ר' אבא דוקא על שאמר בור וסירה ואדרבה בא בעוכרי דוד ולזה נענש וכן פי' רש"י ז"ל שם וז"ל ולא למד זכות אלא אמר כשעברת על הקוצים כו' הרי' דדוקא מבור וסירה הוא שנענש אבנר וא"כ בהכרח דלא אמרינן דנענש על שלא מיחה אלא אי דרשי' בור וסירה א"כ אין כאן עונש כלל דכלום למה אמר ר' אבא לקמן בסנהדרין שנענש דוקא על בור וסירה ואם לא היה זה בעולם ולא דריש לה א"כ הוא היכן הוא העונש דלא אשכחן דאמר עונש אבנר בשביל דוד אלא ר' אבא ור' אבא לא קאמר אלא בבור וסירה ולא שלא מיחה בשאול שהיה רודף לדוד ואם כן מנ"ל לפרש שיהיה העונש בשביל שלא מיחה לחוד שלא הוזכר בדברי שום אמורא אלא ודאי דבין למר ובין למר לא סברי הכא דבשביל דוד קאמר שלא מיחה ופירש למחות בנוב כו'. וא"ת סוף סוף למה לא אמרינן שיענש על שלא מיחה בשאול על רדיפת דוד דשאני ההיא שהיה סובר שדוד מורד במלכות ואדרבה אם היה מדבר עליו יקרה לו כמעשה עיר הכהנים לזה שתק ולא יענש אלא על דבורו בהפך בור וסירה ודוק

ונראה דאם לא היה אבנר מעיקרא שהמליך איש בושת לא היתה מלכות בית דוד מתעכבת והוא גרם ופירושא דסוגיא הוא באומרו רב מפני מה להיות דאיכא הרבה טעמים והם חמש הנה א' הריגת עשאל. ב' בשביל שלא מיחה ג' ששהא מלכות בית דוד. ד' בור וסירה. ה' למי ארץ לזה אמר ר' אמי מפני מה וסובר רבא דכל הנהו טעמי אית עלייהו פירכא לומר דאין ראוי למות כיון שלא גרם בסיבתו שום מיתה והריגת עשאל כדין היתה ופשיטא שלא יתחייב מיתה