ראשון לציון על נ"ך רסט

והראיה דבימי שלמה כשדנו ליואב טענו עליו טענת אבנר ואי תימא דבסנהדרין מאי טעמא קא תפסי ליה בהריגתו ולזה תמצא ג"כ דוד שאמר אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר וגו' והגם דטעין יואב על אבנר השתא לכוין אל החומש יכלת לכוין כו' אפשר שהיה יכול אבנר להשיבו אלא דקדם יואב והרגיה ועוד אי אמרינן דעתיה דאבנר דקושטא כדבריו דקאמר לעשאל כשהיה רודפו חדל לך וגו' ואיך אשא פני ליואב אחיך הרי דאשתמוטי קא משתמיט ואם היה לו שום מציאות שלא להרוג אותו כן היה עושה ועוד שהיה בורח ממנו פשיטא שהיה יכול אבנר להורגו ולא לברוח אלא לא היה רוצה להרוג עשאל ש"מ כי הרגיה לא היה מוצא בא' מאיבריו ואם כן מ"ט ימות לטעם זה. ואם משום טעמא דלמי ארץ הרי אז עדיין לא היה דוד מלך על כל ישראל ואבנר לא יענש עליו כי לא מלך היה עליו וגם לא יהיה כ"כ גדול עון ומרד זה ליהרג עליו ואם על סי' ג' שהיא בור וסירה סוף סוף לא יצא מזה רע דה' הציל את דוד מיד שאול ולמה יתחייב מיתה עליו ואם על סי' ד' ששהא מלכות בית דוד ומי יאמר לו לאבנר מעיקרא דמלתא כי כן הוא צריך להיות דאדרבה נראה לו מצוה קעביד שממליך בן שאול שממלא מקום אביו ושכן ראוי להיות והגם דכפי האמת היה הדבר הפך רצונו יתברך לא יתחייב מיתה. לזה לא בחר לו לומר אלא הא דנוב עיר הכהנים שנהרגו כמה כהנים מיתה משונה על לא חמס בכפיהם והיה יכול למחות ולא מיחה על זה נענש אבנר בודאי ונכנס לפרושי קרא הכי דדוד נמי קאמ' לה דהיינו ידיך לא אסורות ולמה לא מחית ומה שהקשינו אומרו הכמות נבל וגו' להיות שאבנר היתה הריגתו מאת ה' אבל יואב מיהא שהרגו שלא כפי הדין הרגו ולזה אמר מעיקרא ויקונן על הריגתו מיואב שהרגו שלא כפי הדין והיינו הכמות נבל ימות אבנר בערך ההורג ובערך הנהרג שהוא אבנר אמר כי מאת ה' כך נגזר על מותו דהיינו ידיך לא אסורות וגו' וכפי זה סלקא קושיתינו דלמה לא קאמר רב גם כן שמת אבנר מטעם ששהא מב"ד כי כבר אמרנו שאדרבה הא אתא למעט דלא ע"ז נענש אבנר. אסיקנא דמשום ה' דברים נענש אבנר על שלא מיחה בנוב עיר הכהנים ועל שהרג עשאל ועל ששהא מב"ד ב' שנים ומחצה ועל בור וסירה ועל שאמר למי ארץ

ובזה נבא אל מכוון הכתובים דוד התחיל לקונן ממטה למעלה וסיבתו אחרונה היתה תחת למי ארץ לזה אמר ויקונן המלך אל אבנר פי' שהיה מיצר על הדברים כולם שגרמו לו המיתה הא' שהקדים עצמו וכת' ממני אבנר למלך דוד לז"א אל אבנר בהקדים שמו למלך ואמר עוד הכמות נבל וגו' על הריגת עשאל שלא נתחייב מיתה עליו כי בודאי רודף הוא כמו שפירשתי שהעיד עליו הכתוב שהיה בורח מלהורגו באופן שהרגו יואב שלא כפי הדין קודם שיתחייב בדין הרגו בידו וזה דוגמא מה שהיה רוצה דוד לעשות לנבל קודם שישמע תשובתו לולי אביגיל כמו שאמר דוד לאביגיל ברוך ה' וגו' אשר כליתני וגו' באופן מיתת נבל היתה דוגמת אבנר שהרג אותו יואב בלי גמר דין ולזה תמה ומה נבל הרשע כ"כ מנעני ה' מלהרוג אותו שלא כפי הדין ואבנר ימות מיתתו הכי דאבנר לא נתחייב מיתה ליואב והרגו שלא כדין ואמר עוד ידיך לא אסורות למר ס"ל דה"ק דוד הוי אימא דטעמא דכמות נבל ימות מצד מעשה שעשית שלא מחית בשאול אי נמי למר כדאית ליה דעדיין מתמיה ואומר מה פעלת הלא מחית ולא הועלת בעד נוב עיר הכהנים. ואומרו עוד ורגליך לא לנחושתים הוגשו וגו' ה"ק מי הכריחך וכבלך מלהחזיר לי המלכות שעכבת מלכותי כאן רמז שעכב מב"ד ואפשר שיודה רב בזה אלא לומר שהיתה סיבה למות עליה לא ולזה הזכירה דוד לנוב עיר הכהנים. וראיתי לדייק דייוק אחר דדוד ע"ה מתמיה על אבנר לא מלבד על השתי שנים ומחצה כמו שהקשו התוס' לפי' רש"י ואמרו והלא ה' שנים שנשארו ישראל בלי מלך עד שעמד אבנר והמליך בן שאול וא"כ למה יענש על שהמליך איש בושת דאפשר שאם לא היה אבנר ממליך אז איש בושת לא היו יכולין ישראל לישב עוד בלתי מלך והשתא נראה כי דוד גם על החמש קובל ואומר שמא נענשת עליהם כיון שיכול היית להחזיר לי המלכות ולא החזרת הגם דהש"ס לא קאמר אלא שתי שנים היינו אי לאו הב' שנים לא הוכר כי יש לאל יד אבנר לומר זה יהיה מלך וזה לא יהיה עד אחר שהמליך בן שאול ויצאה מחשבתו לפועל א"כ גם מעיקרא דמלתא יש למיחש ליה בכל השנים והיינו אומרו רגליך וגו' דלמא כמו שאיגלאי מלתא בב' שנים ומחצה והיה לך שלא לעכב מלכו' ואמר עוד כנפול בני עולה רצונו לומר כי גם סיבה אחרת היתה לך דהיינו בור וסירה וה"ק כשם שלמדת עלי חובה עם שאול ואדרבה דברת רע עד שנתאכזר עלי והיה רודפני והפלת אותי לפני אויבי גם אתה נפלת לפני בני עולה ודייק שפיר אומרו כנפול לפני בני עולה כאשר הפילו בדבריו לפני אויבו מדה כנגד מדה ודוד כונתו כפי זה כשם שהיה בלבו על שאול אליבא דכ"ע שהיה רודפו חנם גם רדיפה זו והריג' שהרג יואב לאבנר כרדיפת שאול שלא כפי הדין ותמצא שלא תלה לו המיתה בזה אלא חיוב מיתה: ישעיה

אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. קשה מהו אומרו כי טוב פשיטא דאינו צדיק עד שהוא טוב ועוד מהו כי פרי מעלליהם וגו' דנתינת טעם זו אין לה הבנה. ואפשר לפרש דהנה ד' סוגים יש בבני אדם צדיקים גמורים ואינם גמורים ורשעים גמורים ואינם גמורים וב' סוגים ראשונים שהם צדיקים גמורים ורשעים גמורים הם בעה"ז בטוב וב' האחרים דהיינו צדיקים שאינם גמורים ורשעים שאינם גמורי' הם בעה"ז ברע להיות כי ה' חפץ בטובתם לבלתי ידח ממנו נדח משא"כ רשע גמור עליו נאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו והצדיק גמור ג"כ לא עשה דבר שיתחיב עליו צער ויגון לזה בא הנביא ואמר כנגד ב' חלוקות שהם בעה"ז בטוב ובגדולה ואמר כנגד הצדיק אמרו צדיק כי טוב כאשר יהיה בטוב בעה"ז הוא מופת שהוא צדיק גמור. אי נמי כי טוב כשיהיה צדיק גמור וזהו כי טוב החלטי בלי תערובת רע דהיינו שאין בידו עון זהו שיאכל ויתענג בעה"ז ובעה"ב וצריך עוד תנאי אחר שה' יעשה עמו חסד שלא ילקה בעון הדור אלא כל אחד מבני דורו ילקה ויאכל פרי דרכו הרע אשר עשה ולא יסבול הוא עונם דמה תועיל צדקתו אם יסבול עונש אחרים לזה אמר כי פרי מעלליהם יאכלו

שמעו שמים והאזיני ארץ וגו' ידע שור קונהו וגו'. צריך לדעת מ"ט יקרא ישעיה לשמים וארץ לכאורה יראה כי להם נוגע ליפרע מישראל דכבר הותרו ישראל מפי משה בהם כאומרו האזינו השמים לזה קרא להם יעמדו יחד מתת מזון ואם הדבר הזה הוא כונת ישעיה קשה דלא הוזכר בדבריו רמז מזה ועוד לא מצינו שהביא עליהם רעב והגם שאמ' באיכה טובים היו חללי חרב מחללי רעב הרעב ההוא לא מצד עצירת גשמים אלא מצד מצור ומצוק שהיו ישראל בו ואם לומר להם שאליהם נוגע הענין שאם לא יחזרו ישראל בתשובה יהיו נפסדים וכלים הרי כבר התוס' בע"ז דף ג' וז"ל וי"ל שקיומם הוא בקבלת התורה ובזה ג"כ נרויח קושי' במה שקטה הארץ כשקבלו ישראל את התור' א"כ צריך לדעת טעם ישעיה בזה מהו ולהבין זה צריך לדקדק מהו אומרו כי ה' דבר שאין לו הבנה והכי הול"ל שמעו וגו' דבר ה' ורבותינו אמרו שרצו להזיקו כשאמר להם שמעו והאזינו וגו' ואמרו מי הוא זה שמרעיש העולם עד שחזר ואמר לא אני כי מה אני לומר לכם אלא ה' הוא המדבר ודבריהם ז"ל אמת הם וברוח הקדש אבל אינם מוכרחים בכתוב ואולי מקום הניחו לנו רבותינו

ונראה לומר דישעיה בראותו דבר חידוש ופלא דהנה ידוע הוא כי שם ההוי"ה ב"ה יורה על החסד ועל הרחמים לא זולתו וכאשר יתרעם וידבר קשות יהיה בשם אלקים צד הדין וכאשר ראה הנביא צד הרחמים דבר קשות ותרעומת צעק לומר התקבצו