ראשון לציון על נ"ך רס

מזומן לעה"ב ר"ל כי אין לו דין וחשבון כי אם ביציאת נפשו הלוך תלך לעה"ב מבלי פקפוק כי מעכשיו מוכן ומזומן לו ואיש כזה יש לאל ידו לזכות את אחרים שהם דור המדבר ולהשכילך בענין כמצטרך אערכה לעיניך מה שפי' במקרא דועבד חפשי מאדוניו דהנה תמצא דברי רז"ל דאם יבא הב"ה לעמוד בדין עם אברהם יצחק ויעקב אינם יכולין לעמוד לפניו פי' דכל אשר יעשה ה' עם הנבראים הוא מצד שהוא דן אותם בהשואה עמו לא כפי ערך גדולתו ית' שמצד הדין כל העובר על דברו אפילו בשוגג יתחייב ארבע מיתות ב"ד ואין קץ לעונשו אלא בחסדו ית' שמשלם לאיש כמעשהו לפי ערכו ואשר לזה אמרו אם יעמוד הוא בדין לפי גדולתו ית' אינן יכולין כו' ולערך זה אין אדם נכנס לעולמו אלא מצד חסדי האל וכפ"ז לאיש אשר אלה לו אין לו כח לזכות לאחרים בחינה אחרת יותר ממדריגה זו והיא מדריגת ר"ע שאחר התעצמו בשלימות בתורה ובקדושה עד שנתקנא מרע"ה ממנו ונוסף שמת מיתה משונה זה עול גדול לפי הנראה ח"ו וכפי זה הגם שיונח שבערך מלך העולם לא יצא י"ח עכ"ז ע"י המעשה א"צ להתחסד עמו ואפילו אם יעמוד ה' ב"ה עמו בדין יכול הוא לעמוד לפניו וזה הוא אומרו ועבד חפשי מאדוניו והנה כל זולת זה לא יאמר עליו מזומן לעה"ב. באופן לאיש אשר אלה לו מושך עצמו להתענג בג"ע ואחרים עמו משא"כ אם הוא צריך לרחמים על זה אמר ה' ליהושע ולא עוד אלא שהוא מזומן לחיי העה"ב ובזה כל הדור ההוא אתו עמו להתענג באור החיים והוצרך עוד לתת טעם הקב"ה ולא הספיק לו טעם הראשון כי חשש שמא יאמר יהושע בא יבא מרע"ה עד א"י ושם יקבר כאשר מת יהושע מבלי בנין בה"מ לז"א טעם ב' לזכות את דור המדבר לחיי העה"ב

עוד אפשר לפרש באופן אחר וידוייקו הכתובים ע"ד אז"ל במסכת תמורה אמר רב יהודה בשעה שנכנס מרע"ה לג"ע אמר לו ליהושע כל הספקות שיש לך שאל אמר לו כלום הנחתיך והלכתי וכו' לא כך כתבת בתורה ומשרתו וכו' לא ימיש וכו' מיד תשש כחו ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו ת"ש ספקות בקשו ישראל להורגו א"ל הקב"ה לומר לך א"א לך טרוד אותם במלחמה כו' ע"כ זו היא כונת הכתוב ויהי אחרי וכו' ווי היה כו' לפי שנשתכחו ממנו הלכות התורה משרת משה לאמר מי גרם לו שנמצא גרוע ח"ו משלש מאות הלכות מצד או' משרת משה וזהו שאמר הכתוב לאמר כשהשיב למשה וא"ל לא כך כתבת ומשרתו יהושע וגו' בזה נשתכחו ממנו ובקש מה' להודיעם לו והשיבו ה' משה עבדי מת אי אפשר לך כי תורת משה כבר פי' אין נביא יכול לקבל תורה מפי עליון זולת משה עבד ה' והוא גרם לעצמו כנז' וכאשר בקשו ישראל להורגו א"ל הי"ת לך וטורדם במלחמ' וזה הוא ועתה פי' לא תתן להם פנאי אלא תכף ומיד טרוד אותם ובזה תפטר מהם עוד תתבאר תיבת ועתה קום בדרך רמז ע"ד מה שכתב הרמב"ם בה' כבוד רבו פ"ה מה' ת"ת היה בינו ובין רבו י"ב מיל ושאל לו אדם דבר הלכה מותר להשיב כו' ע"כ. וכתבו הגהות מימיניות דוקא בנטל רשות מרבו הוא דמותר ברחוק י"ב מיל ע"כ. והנה כאן היה ירא יהושע לנהוג שררה באותו מסע כי הצדיקים במיתתם קרויים חיים והוה ליה כמורה הוראה בפני רבו לז"א הי"ת ליהושע חילוק זה דדוקא בחיים חייתו אה היה משה חי לא היית נוהג שררה שם באותו מסע והמקום כי קרוב אליו וכבפניו דמי משא"כ במציאות זה משה עבדי שאתה ירא ממנו לנהוג שררה בתחומו מת וכיון שמת ועתה קום עבור לא תאחר באומרך לפחות עד שאעבר הירדן לא אנהוג שררה כי אם מעבר הירדן והלאה לא כן אלא ועתה קום בקיומך ואין כאן חשש ונהוג את הרבנות

סי' ב' וישלח יהושע בן נון מן השיטים וגו' ויאמר למלך וגו' וישלח מלך יריחו וגו' ותקח האשה את שני האנשים וגו' צל"ד מהו אומרו חרש וחז"ל אמרו שאמר להם עשו עצמיכם כחרשים שלא יסתירו דבריהם מכם ולדבריהם יר"ל דחרש האמור כאן שאינו שומע ולא מדבר ויוכר הדבר דכאשר ידברו אליהם לא יענו אותם דבר כמעשה החרשים שאל"כ במה יודע להם שהם חרש שאיני שומע דשמא אפשר שהם שומעים ובהכרח לומר דכאשר ידברו אליהם לא יענו אותם ויהיה זה חרש שאינו מדבר ולא שומע דחרש של תורה הוא אינו מדבר ולא שומע וכל זה לדברי רז"ל וכפי דרכינו ית' באופן אחר. עוד צריך לדעת מי הוא המגיד למלך יריחו ובמה ידע המגיד כי לא נביא הוא ומה גם דבסיפור מעשה האנשים אשר באו העיר לא היה שום רמז לידע ממנו ומה גם לדברי רבותינו שהב' אנשים הם פנחס וכלב פשוט הוא שיתחכמו שלא לגלות הענין ומה גם היותם חרשים כאו' ז"ל לא שומעי' ולא מדברים ואם נתחכמו מאד שראו אותם חרשים אמרו ערמה בדבר אם כן קשה על יהושע למה לא נתחכם לחוש לשמא בזה יבינו כאשר כן היה ועוד קשה מהו ששלח המלך אל רחב הוציאי האנשים וגו' וכי לא היו נכנסים אצלה אלא ב' אנשים והלא כמה וכמה גדולים ושרים הללו יוצאים והללו נכנסים ומי אנשים באנשים שאו' דבריו סתם. ועוד גם היא במה ידעה דעליהם הוא אומר ומהפ' שמשמע דכבר גילו לה הענין האנשים וידעה טעם ביאתם וזה לא יתכן להיות שיגלו לה ח"ו ויהיו מסוכנים ואת"ל שגילו לה קשה לפינחס וכלב אלא ודאי שלא גילו וכיון שכן מהיכן ידעה. ועוד את"ל שהיא ידעה בהם ממה ידעה שהמלך ידע בהם ואפשר שלא עליהם הוא אומר. ועוד אומרו ותקח האשה את ב' האנשים וגו' אימתי היה זה אם אחר שדברו אליה שלוחי המלך ואיך לא ראוהו קודם שתצפנו ואם קודם מי גלה לה כיון דלא ידעה טעם בואם אליה השלוחים ההמה ואפי' תאמר שידעה היא טעם בואם מי אמר לה שידע המלך שנכנסו לביתה ואת"ל שידעה בכל במה ידעה כי אלו השלוחים באו לזה ועוד צל"ד מה היא כונת המלך בנוסח דבור זה כי לחפור את כל הארץ ולא הספיק לומר לחפור הארץ

ונראה לומר כי יהושע נתחכם בשליחות האנשי' להיות כי ידוע היה להם לעמים כי ישראל באים אליהם לירש את ארצם ולהאביד נפשותם ומזה הטעם היו נרגשים בני העיר לידע הבאים והנכנסים לעיר מאיזה עם הוא לזה נתחכם יהושע ואמר להם שיעשו עצמם חרשים שאין מדברי' ולא שומעים והטעם שמא יחקרו אותם בלשונותם ויהיו ניכרים דהגם שהיו יודעים ע' לשון עכ"ז להיות רוב דבריהם לשון הקדש ואינם רגילים בלשונות אחרים ניכרים הם וגם לא שומעין מטעם הכתוב בדברי רז"ל, והנה השני צדיקים הללו נתחכמו עוד ביותר שהלכו לבית הזונה לחזק הענין כי לא מבני ישראל המה ולזה כאשר נכנסו לעיר ועשו עצמן חרשים שלא יחקרו בני העיר מאיזה עם המה ומטעם זה נסתפק להם לבני העיר כשם דאפשר שקרה מקרה והיו ב' אנשים חרשים וכל עוד שלא ידעו אותם נפל להם הספק וכיון שנכנסו לבית רחב נתאמת להם כי ערמה היא ומרגלים המה והטעם הוא דהנה ידוע כי הנכנס לבית הזונה אינם נכנסים ב' ב' אלא א' א' כי אין דרך לעשות צרכיו זה בפני זה ואלה נכנסו ב' שמע מינה כי תחבולה עשו שבאו כחרשים והיינו ששלח מלך יריחו אל רחב הוציאי האנשים הבאים אליך אשר באו לביתך דקשה למה כפל הבאים אליך אשר באו לביתך אלא כאן שלל קושיא א' וכי לא תמצא שיבאו ב' אנשים אורחים לביתה לזה דייק לומר הבאים אליך ר"ל שבאו אליך ביחיד והראיה אשר באו לביתך פי' דהנה מסתמא רחב מלבד שהיה לה בית לצורכה היה לה בית א' מיוחד לדבר זנות ביחוד והנה האנשים באו לביתך ר"ל שלא בחרו אלא אותו מקום המיוחד. או אפשר שהיו לה ב' בתים הבא להתאכסן היה לו מקום מיוחד והבא לזנות היה בא לאותו הבית ובזה היתה יודעת מחשבתו ולעולם הבא דרך שם ביחוד הוא בא והנה האנשים באו לביתך פירוש לבית המיוחד לך וזהו הטעם דכפל הבאים אליך לזנות ומי יאמר שלזה באו אשר באו לביתיך המיוחדת לך דייקא והם נכנסו ב' ש"מ דרך ערמה עשו כל מה שעשו ואינם אלא מרגלים דאם היה האמת כן לא היו נכנסים