ראשון לציון על נ"ך רנט

וא"ת לפ"ז איך נתן להם אחשורוש רשות לישראל להשמיד כו' גם ביום הב' בשושן הבירה וג"כ אסתר איך מלאה לבה לשאול דבר זה וי"ל ע"ד או' ז"ל על פ' והעיר שושן צהלה ושמחה דשושן הית' רובה מישראל ונתקבצו שם מכל המדינות להשמיד לזה שאלה אסתר מאת אחשורוש שיתן להם גם למחר לעמוד על נפשם להציל עצמם דוקא והיינו דקאמר כדת היום ר"ל להציל עצמם מאויביהם מפני שרבו עליהם גם ביום הב' ואפשר לומר דחששה אסתר להיות שבשושן הוא מקום המשפט חששה לשמא יבואו האומות על ישראל ביום ט"ו ויאמרו כי הוא יום י"ד כמו שמצי' בה' עדות שא' או' בד' בחדש וא' או' בה' עדותם קיימת שזה יודע בעיבורו וזה אינו יודע והגם דגבי עידי ישראל חילק בש"ס גבי או"ה פשיטא שאינם יודעים בקביעות החדש ויבואו לטעות או ברמאות יסכימו לומר כי זה הוא יום י"ג ומה גם לדבריה' ז"ל שכל האומות היו מתקבצים בשושן הבירה יכול להיות שיהיה עם ולשון שבאו ביום י"ד ויחשבו שהוא יום י"ג ואם לא היתה אסתר שואלת דבר זה מאחשורוש אז היו ישראל כשה לפני גוזזיה כי לא נתן להם רשות מאת המלך להקהל ולעמוד על נפשם כי אם ביום י"ג ולא י"ד כי אז היו האויבים עושים כחפצם לזה שאלה ינתן גם מחר וטעם שלא חששה לזה בשאר המדינות משום דיש טעם אחר שיא' היאודים להצרים אותם ממקום שבאתם אותו היום שאתם או' שהוא י"ג בו ביום נתן רשו' מאת המלך להשמיד הצרים אותם שבו ביום שניתן רשות לעמי' להשמיד כו' ניתן רשו' ליאודים להקהל כו' משא"כ בשושן להיותה מלאה מהאומו' שבאו להציר לישראל חששה אסתר שכל א' יעשה כפי חשבונו ויאמרו האומות כי כתב שכתב המלך ליאודים להקהל הוא ביום י"ד שבחשבון ישראל ומ"ש לעמים להשמיד ביום י"ד הוא י"ד שנפל בחשבונם ואגרות המלך אינם מכחישות זו לזו ומה שהקשינו מהיכן מצאו רז"ל לומר כי ההרוגים היו מזרע עמלק במ"ש א"ש כי הרשות שניתנה ליאודים מאת המלך היא להרוג הורגיהם ומסתמא כל העמים בשמעם כל א' עמד לעצמו ומה גם בשמעם כי גדול מרדכי משא"כ זרע עמלק האויב הגדול של ישראל ונוסף כי הם גואלי דמו של המן לזה באו להרוג או ליהרג ונהרגו מה שאין כן שאר העמים שלא הכניסו עצמם בס' זה: ת ו ש ל ב " ע יאושע סימן א'

ויהי אחרי מות משה עבד ה' וגו' משה עבדי וגו' צל"ד למה אמר תיבת ויהי שיורה על הצער מלשון ווי היה והגם דכלל זה אינו אלא באומרו ויהי בימי מכל מקום ויהי לבד ג"כ על הרוב תמצא שיורה כן וכזה אמרו רז"ל ואם כונת הכתוב לומר שעל ידי פטירת מרע"ה היה הווי הזה לא צריך קרא דפשוט הוא דכבר אמר ולא קם נביא עוד בישראל ואגב ראיתי לדקדק תיבת עוד שהיה מספיק לומר ולא קם נביא אלא הכונה לומר שלא קם ולא יקום כמשה ובזה לא תקשי לדברי רבותינו שאמרו שבקש שלמה להיות כמשה יצאת בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד ביש' כמשה ע"כ ומאי קושי' דמה שאמ' ולא קם הוא על העבר כאו' קם עבר אבל לעתיד לא אמר שלא יהיה ובמה שפירשתי יבא על נכון וא"כ למה הוצרך לומר ויהי כיון שאין לנו תמורתו אין לך ווי כזה גם צל"ד אומרו תיבת אחרי כי תמצא מרבותינו נחלקו מהם אמרו אחרי סמוך אחר מופלג ומהם אמרו אחרי מופלג אחר סמוך בשלמא למ"ד אחרי סמוך אמרינן שיכוין הכתוב לומר דתכף ומיד סמוך למות משה דבר ה' אל יהושע אלא למ"ד אחרי מופלג צל"ד למה יכוין הכתוב להודיענו זה ומה גם צ"ל למה איחר ה' מלומר ליהושע כל האמור, עוד צל"ד מהו כונתו באומרו משרת משה דידוע הוא ואינו צריך לאומרו ומה גם שדבר זה מפורש בתורה ומשרתו יהושע בן נון נער, גם אחר האמת למה לא בחר לציינו אלא בסימן זה משרת משה, עוד צל"ד דמה היא כונתו באומרו משה עבדי מת מי לא ידע בזה ולמה הוצרך להודיע דבר הידוע לכל ישראל כמש"ה ויבכו בני ישראל את משה, ועוד נל"ד למה הוצרך ג"כ לומר משה עבדי וכבר נאמר עבד ה' כמה פעמים וכפי דרכינו בע"ה יתיישב על נכון וליישב הכתובים אציגה לפניך מ"ש במדרש וז"ל, בשעה שמת מרע"ה היה יהושע בוכה ומתאבל עליו ימי' רבים והיה צועק אבי אבי רבי רבי א"ל הקב"ה למה אתה בוכה וכי לך לבדך מת והלא גם לי מת שמיום שמת אבל לפני שנאמר ויקרא ה' אלקים צבאות כו' ולא עוד אלא שהוא מזומן לחיי עה"ב שנאמר הנך שוכב וגו' וקם וגו' ע"כ באמת תמהתי מנין מצא בעל המדרש לומר זה ומי גילה לו סוד זה ענין יהושע ותשובתו של הקב"ה אין זו אלא נבואה, אכן בעל המדרש דקדק מה שדקדקתי בעצמו ודרש דרשתו כמין חומר והוא למה שהקשתי אומרו ויהי אחרי ירצה לומר ווי היה אחרי מות משה בהפלגה שאחר שעברו ימי בכייתו עדין היתה הבכיה והיינו דחוזרת תיבת אחרי אתיבת ויהי ואומרו עבד ה' היא הסיבה להפלגת הבכי והאבל וז"א והיה צועק אבי אבי כו' כי הוא רכב ישראל ופרשיו ולא קם נביא עבד ה' כמשה ועדין לא נודע מי הוא בעלן של דברים מי הוא הבוכה ומתאבל ימים עד שאמר הכתוב ויאמר ה' אל יהושע בן נון כי הוא בעל הדבר להיות משרת משה דאם לא היה כי אם טעם דעבד ה' לא יבכ' ויתאבל יהושע יותר משאר ישראל אלא שהוא נוסף עליה שהיה משרתו וז"א בעל המאמר רבי רבי וזהו מה שכיוון הכתוב באו' לאמר פי' כי הוא יהושע צעקתו היתה שהיה אומר אוי לי על רבי אשר מצד זה היה מגדיל בכייתו ואבלותו יותר מכל ישר' באורך הימים ואו' משה עבדי מת פי' וכי לך לבדך מת והלא לי מת ואיה איפה אבקש לי עבד נאמן כמשה אם אתה לא נשאר לך אדון כמוהו גם אני לא נשאר לי עבד כמוהו והמכוון הוא דיהושע בכה בכה כי אין שבר כשברו עד שנחמו ה' כי גם הוא כביכול יגדל לו כאב חסרונו כיהושע כי הוא הבעלים ב"ה והוא דברי המאמ' והלא לי מת שהוא רמוז באומרו משה עבדי מת, ובדרך הלצה ירצה באומרו משה עבדי מת ע"ד או' ז"ל כי על החי לא יקובלו תנחומין כאשר מצינו ביעקב אע"ה אשר נתאבל ימים רבים וימאן להתנחם וגו' וכאן כאשר ראה ה' את יהושע הפליא לעשות וימאן להתנחם אמר לו מה זה יהושע ידוע תדע כי משה עבדי מת והמת יתקבל עליו תנחומין לכן התנחם ועתה קום עבור וגו', וכונת בעל המאמר באומרו והלא מיום שמת אבל לפני שנאמר ויקרא כו' קשה דכתוב זה יורה על חרבן בהמ"ק וגם מה שכתב ולא עוד אלא שמזומן וכו' ק' מה מעלה ומוריד זה לנחמו ליהושע ותו מריה דאברהם מנין יעלה על דעתינו ח"ו שיהיה להפך ופשוט הוא כי הוא בראש הקרואים ואת עצומים יחלק שלל, אכן הנה ידוע כי ב' סיבות היו לפטירת מרע"ה באו' ז"ל א' בשביל דור המדבר שיהיה להם חלק לעה"ב כדרז"ל על פסוק ויתא ראשי עם, והסיבה הב' ארז"ל כי אם היה נכנס מרע"ה לא"י והיה בונה בהמ"ק אין אומה ולשון היתה יכולה ליגע בו, עוד אמרו ז"ל על מה שכתוב מזמור לאסף וגו' קינה מ"ל ואמרו על שהשליך ה' חמתו על העצים ועל האבנים לז"א שיר ומזמור שלא השליך חמתו על ישראל וא"כ אם היה משה נכנס לא"י ובונה בהמ"ק לא היה נחרב והיה ה' שופך חמתו על ישראל ח"ו לז"א אמר ה' ליהושע כי לי יאות למבכי כי הוא גרם לי לבכות על חרבן ב"ה שישלטו בו האומות, ואומרו מיום שמת ידוע הוא שכל המחוסר בילה אין בילה מעכבתו וכאלו מעת פטירתו היתה הבכיה וה' היה מוכרח לעשות זה שלא יכלה שונאיהם של ישראל באפו ובחמתו וכנגד הסיבה האחרת לזכות את דור המדבר לעה"ב אמר ולא עוד אלא שהוא מזומן לעה"ב כי הנה ידוע שיש הפרש בין מזומן לעה"ב ליש לו חלק לעה"ב כי אומרו יש לו חלק לעה"ב זה פשוט וגם הלואי ואולי יזכה בחלקו ובאומרו