ראשון לציון על נ"ך רנח

ישתחוה נתברר הדבר שכדבריו כן הוא ועמדו דבריו שהטעם הוא להיות הדבר נוגע ליהדות ואם לא ישתחוה לא יעמדו דבריו ואז כאשר עשה המן המציאו' וראה כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו לו דייקא ולא מצד הע"ז הית' המניע' מסגוד לזה וימלא המן חימה וטעם מרדכי ששיסה בעצמו ובעם ה' את הכלב הזה הוא מטעם דחשש שמא היתה ע"ז טמונה בחיקו א"נ חקוקה בבשר המן הרשע כאו' ז"ל

ויאמר המן למלך אחשורוש כו' י"ל מהו מלת ישנו דקאמר המן דנראה שמודיעו שישנם במציאות ופשיטא דאחשורוש יודע אומה ישראלית ומכירה ואם רצונו של המן לומר מפוזר ומפורד היל"ל עם המפוזר והמפורד כו' יכתב לאבדם וכו' ומה גם תמצא שלא הוצרך המן להזכיר שמם של ישראל אלא באו' ישנו עם אחד כו' הבין אחשורוש דעל ישראל קאמר ואם כן מלת ישנו אין לה משמעות. עוד למה אמר מלת אחד כיון שכל עצמו של המן הרשע אינו אלא כדי להמעיט מעלת ישראל ולבזותם ואם כן למה אמר מלת אחד שיורה על החשיבות ועל המעל' א' המיוחד והוא גם כך היפך מפוזר עוד ק' אחר שאמר מפוזר ומפורד בין העמים למה אמר בכל מדינות מלכותיך והיה די לומר אחד מהם או בין העמים לבד או בכל מדינו' מלכותיך לבד. אכן נלע"ד לו' דדברי המן כאן בחכמ' דיבר בטענ' ניצחת דהנה אז"ל בע"ז על ההוא קיסר דהוה סני ליאודאי אמר לחשיבי מלכותיה מי שעלתה לו נימא כו' א"ל קטיעא בר שלום חדא דלא יכלת להו דכתיב כי בארבע רוחות השמים כו' ועוד קראו לך מלכותא קטיעא כו' יע"ש הרי שאין מציאות למלך לאבד ישראל ממלכותו מב' הטעמים שאמר קטיעא לקיסר לזה נתחכם המן לומר כי אין מציאות לשום מלך לאבד שונאי ישראל זולת אחשורוש שהוא מלך בכיפה כאו' ז"ל וז"א ישנו עם א' שהוא מפוזר כו' שבזה יש ב' חששות למלך שלא לאבדם מטעמים הנז' ישנם עתה בכל מדינות מלכותיך ומלת בכל מדינות כו' חוזר למלת ישנו שבתחי' הדיבור לו' דהנה הנם בכל מדינות מלכותיך כלם כאחד ולז"א מלת א' לומר כלם כא' תחת מלכותו דבזה דל מהכא חששות הנז' וכפ"ז נאמר כונת פ' ויהי בימי אחשורוש חוץ ממ"ש למעל' שהוי היה להיותו מלך מהודו ועד כוש דבזה מצא המן מקום לקטרג ואומר מלת בכל להיות שרצה המן שאחשורוש יכתוב לו לכל עיר ומדינה כי אין מקום פנוי מהם לזה הודיעו באמצעות דבריו שאין לך עיר שאין בה ישראל ולזה יכתוב לכל מדינה ואו' ודתיהם שונות משום דחשש המן לטענה א' דילמא יחוש לה המלך מעשות הדבר הזה שמא מחר ימות ויאמרו המלך פלוני איבד אומה א' ועדיין יש לחוש דקרו ליה מלכות קטיעא לז"א ודתיהם שונות וכו' ואין שנאה כשנאת הדת וכל האומות שונאים אותם לעולם ואדרבה יזכרוהו לטובה על זה שאיבד אומה שנואת העמים ועוד נתן טוב טעם לחייב ישר' כפי הדין באו' ואת דתי המלך כו' (והנה דנם) דמלבד דת התורנית עוד יש דת אחרת המלכיית כמ"ש יום תגלחת בלוריותו ויום הולדת כו' שכלם הם דת המלך לשמוח בשמחתו ואלו הן נקראי' דתי המלך ואמר מלבד שדתיהם שונות גם את דתי המלך אינם עושים דאסור לישראל לשאת ולתת עמהם באותם הימים אשר לזה שורת הדין תחייב להשמיד כו' ועדיין יש מקום למלך לומר מה לי להכנס בתגר זה ולומר שלא ידברו עלי רע שב ואל תעשה עדיף ונתרחק מס"ס שיהיה בהמעטת כבוד המלכות אחר שאיני מפסיד כלום בקיומם של ישראל לז"א ולמלך אין שוה להניחם ובחלום אדבר בו בכתוב הזה דחציו אמר המן וחציו תשוב' רה"ק בזה האופן אמר המן מפוזר ומפורד בין העמים ורה"ק משיב' בכל מדינות פי' שאינם יושבי שדות ומדברות ועוד מלכותיך פי' שהם הגורמים מלכותיך וכמו שפי' בתחילת המגילה שבשביל ישראל מלך אחשורוש בכיפה. המן אמר ישנו עם ורה"ק משיבה אחד המיוחד בכל האומות. המן אמר ודתיהם דרצה להטיל מום ופגם ורה"ק משיבה ואו' שונות פי' שהם שונים וכמ"ש בגמר' שכל עוד ששונים בב"ה ובה"מ אין שום אומת יכולה להם והיינו או' רה"ק מכל עם אין מי שיוכל להם המן אמר ולמלך אין שוה פי' אין לו שום הנאה מהם משיבה רה"ק להניחם יותר טוב הוא להניחם כי אם יניחם זו היא גדולתו ומלכותו של המלך

ויאמר המלך אחשורוש לאסתר כו'. י"ל מאי קאמר אחשורוש הנה בית המן כו' הלא כבר ידעה אסתר שכן הוא ועוד בסמוך שא"ל אחשורוש בשושן הבירה הרגו וכו' הלא פיו הוא המדבר אליהם והוא הנותן להם כח לעשות חיל אע"פ שי"ל שכונתו להגדיל טובו וע"ז בכל פעם היה חוזר להזכיר מה שעשו באויביהם זה דוחק ועוד מה נ"ט יש למא' ואתם כתבו כו' עם מא' כי כתב אשר נכתב כו' ואדרבה מאחר שאין להשיב כתב המלך אף האגרות ראשונות אין להשיב וזה לי ימים שאני נבוך במ"ש כי כתב כו' שמאחר שכן הוא איך יכלו היהודים לימלט מיד אויביהם הן אמת שרבים מתרצים שבאגרות ראשונות לא נכת' כי אם להיות היהודים עתידים ולא פי' לאיזה ענין ומקרא מלא רץ אחריהם במקל להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים עוד ק' על מי סמך מרדכי שכתב להשמיד את כל חיל עם ומדינה אשר לא כן צוה אותו המלך כי אם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם ולא שיעשו מכת חרב והרג באומתו שזה לא יעלה על לב שיתרצה המלך לדבר זה וג"כ יק' על מרדכי מה לו ולצרה אחרי אשר מצא הצלת עמו אשר היה מבקש די לו בכך ולמה ביקש דבר שאינו צריך לו והגם דאז"ל כי כל ההרוגים שהרגו ישראל כלם מזרע עמלק עכ"ז בנוסח האגרת לא פירש אם מזרע עמלק או משאר העמי' ועוד לו יהיה שכן הוא זרע עמלק הם מהעמים שתחת ממשלת המלך פשיטא שלא יסכים לאבדם עוד ק' מי גילה סוד זה לרז"ל כי לא היו אלא מעמלק וקרא סתם קאמר וכדי לבא אל הביאור נדקדק בהא דאמ' קרא נקהלו כו' לעמוד על נפשם מהיכן בא להם ירא' נפשם מאחר שאדרבה כת' המלך בידם להשמיד ולהרוג באויביה' פשיטא שנתבטלה הגזירה ועוד ק' אחשורוש איך עשה הרעה הגדולה הזאת לאומתו והוא היה הצר הצורר לישראל ועוד איך החרישו האומות על מפלתם ולא עמדו על אחשורוש להשמידו ולא ישאירו לו משתין בקיר כי משפט מעוקל שפטם. ובזה נבא אל הביאור והוא דכאשר בקשה אסתר מאחשורוש שיעלה ארוכה לעמה השיב לה הנה בית המן כו' כונתו בזה כי לא יהיה לה עוד מורא כי אין אדם יכול לשלוח יד בישראל להיות כי כשראו העמים להמן הצורר הגדול הכותב על היהודים כו' תלו אותו על אשר שלח ידו ביהודים ואת ביתו כו' הוא סימן שרצון המלך שלא להשמיד את היהודים ואתם כתבו וכו' כל מציאות שיועיל להצלה וא"ת למה לנו כל זה ויכתוב המלך בפי' להשיב האגרות ראשונות והיה זה שלם לז"א כי כתב כו' הנה מה שבידי לעשות הוא שתליתי את המן כו' אבל להחזיר האגרות א"א ואתם בקשו איזה אופן והניחו האגרות ראשונות קיימים דכלום מה כתוב באגרות ראשונות להשמיד כו' ובאגרות שניות כתב להם להקהל ולעמוד על נפשם כשיבואו האויבים לעשות ככתוב באגרות ראשונות אז יקהלו היאודים לאבד כל חיל כו' והיינו שדייק הצרים אותם ובזה לא נתבטלו אגרות א' ובזה נבא לתרץ קו' א' דקאמר קרא כי נפל פחד היהודים עליהם דאין לו הבנה דודאי כשנמסרו בידיהם להשמידם ודאי שיפול פחדם עליהם ולא היה צריך הכתו' להודיענו זה ובמה שפי' א"ש כיון שגם הם היה להם רשות להשמיד היהודים ככתוב באגרות ראשונות לזה בא הכתוב להודיענו ואיש לא עמד בפניהם דמה' היתה זאת ובזה הותרו כל הספיקו' דמה שהקשינו מה כונת אחשורוש באו' בשושן הבירה הרגו וכו' יפו' מ"ש שאחשורוש לא עלה ברעיונו שיהרגו ישראל באומות כ"כ ומ"ש באגרות להשמיד כו' לא היתה כונתו כי אם להציל את עצמן כי הבא להרגך כו' ולכך כשרא' מספר ההרוגים אז היה מודיע לאסתר גודל החסד שעשה עמה מטעם הנותן פת לתינוק צריך להודיעו לאמו ומה שהקש' מי הכריחו למרדכי על זה במה שפי' א"ש שמוכרח היה בדבר דאין להם הצלה כי אם בזה האופן מטעם כי כתב כו' וג"כ מצד המלך לא תהיה לו אשמת דבר כי יא' נא ישראל לא עשו אלא להצל' עצמם