ראשון לציון על נ"ך רנז

ולמה שואל המלך לחכמי ישראל לז"א כי כן דבר המלך וכו' ואומרו דת ודין פירוש שכל מי שיודע דת שהוא משפט כללי או דין שיודע אפילו דין פרטי דלפעמים יצטרך אליו המלך

והקרוב אליו כו' י"ל למה ידבר ממוכן הקטן שבכולם בראשונה ועוד מהו אומרו לא על המלך לבדו עותה וכו' דנראה שלא יספיק להמיתה אם עותה על המלך לבדו ואחר האמת לא תתחייב המיתה זולת בדבר הנוגע למלך וכמעט דברי ממוכן אין להם הבנה. ונראה כי החכמים היושבים לפני המלך הרגישו מדברי המלך שדעתו היא להציל את ושתי מן המיתה ולזה היה מבקש יודעי העתים ודקדק עוד לומר במלכה ושתי ודרז"ל במלכה אע"פ שאינה ושתי כו' לזה נתחכמו לדונה בדין א' שכל הדתות יסכימו על המשפט וזה יצא ראשונה מי יתחיל לגלות דעתו אם היה מתחיל לדבר הגדול שבהם אז ימצא תואנה המלך שלא דנו אותה כמשפט ומצד שהתחילו לדונה מהגדול השאר חלקו לו כבוד ולא חלקו עליו ומה גם כאשר ישאל שבדיני ישראל בדיני נפשות מתחילין מן הצד יא' כי דנוה משפט מעוקל ויענישם לזה התחיל ממוכן לדבר הקטן שבכלם ונתחכם לפסוק דינה באופן שאין מציאות לפטרה ואמר לא על המלך כו' הנה הדבר מובן מאליו שעותה על המלך והמורד במלכות חייב מיתה ולהיות דחשש ממוכן שתהיה איזו סברא דלהיותה מלכה אינו נחשב מרד כי גדול כבודה מכבודו ולז"א אחשורוש בדבריו כדת מה לעשות וכו' לזה אמר לא על כו' פי' דאם לא היה המרד אלא מצד שנגעה בכבוד המלך אז היה צד לפטור אותה מצד שהיא מלכה אלא כי על כל כו' פי' דהפסידה מלכות אחשורוש ומגיע קלון לכללות המלכות של אחשורוש וחוזר הביזוי למלך שיתבזה בפה כל העולם וז"א וכדי בזיון וקצף ואומרו מלת וקצף דהנה ידוע הוא דכאשר יגיע לאדם ביזוי וכדומה ויכול לנקום נקם ולהסיר הביזוי לא יתכעס והכעס בא כל עוד אשר לא תשיג ידו לתקן ולז"א לו וכדי בזיון וקצף שאז אין יכולת בידו להסיר הביזיון וישאר הקצף. או יאמר דאז כאשר ימשך מזה בזיון למלכות ויקצוף ג"כ על השרים למה לא יעצוהו למנוע הבזיון ולזה הם מודיעים אותו מעתה כדי שלא תשאר עליהם אשמה ובזה ג"כ נ"ט לדבריו למה טרח לבקש טעמים ודינים להמית ושתי כאמור ולא הי"ל לדונה אלא על המעשה אשר עשתה ולא על מה שמסתעף ממנו ובמה שפי' יבא על נכון כי ירא לנפשו אם לא יגלה אוזן המלך כאשר יהיה הדבר וימשך בזיון למלך ואז יקצוף המלך עליהם ויטב הדבר כו' כי מלתא בטעמא קאמר

לא הגידה אסתר כו'. קשה למה ציוה מרדכי לאסתר אשר לא תגיד עמה ומולדתה ועוד למה כפל לומר עמה ומולדתה דפשיטא דכאשר לא תגיד עמה מכ"ש מולדתה דאינו נודע ונראה דב' טעמים היו למרדכי שהכריחוהו לצוות לאסתר לשלא תגיד הא' כאשר ראה שנלקחה אסתר למלכות והנה ידוע הוא שבאותו זמן היו ישראל שבוים וקלי הערך וחש מרדכי לכבוד אסתר שלא תתבזה בעיני אחשורוש מצד גריעותה להיותה מבני השביה וטעם זה לא יספיק לאחשורוש למנוע מלבא עליה ככל אשר תאוה נפשו מצד יפיה אבל לא ינשאה מצד גריעות עמה ואמרינן בכתובות דף נ"א ת"ר שבויי מלכות הרי הם כשבויים גנובי לסטות אינם כשבויים והתניא איפכא מלכות אמלכות ל"ק הא במלכות אחשורוש הא במלכות בן נצר ע"כ ופירוש רש"י שבויי מלכות נשים ששבו המלך לתשמיש מלכות אחשורוש הם כשבויים לפי שמלך גדול הוא ויודעת שלא ישאנה ובעילתו באונס ע"כ. הרי דקאמר הש"ס על אסתר שיודעת שלא ישאנה אחשורוש והטעם מצד שאינה ראויה למלכות וטעם זה לא יועיל אלא לנשואין אבל לתשמיש באיזה אופן שיהיה לא ימנע עצמו מלבא עליה ולזה צוה עליה אשר לא תגיד דאם באולי יקחנה אחשורוש לתשמיש לא תשב בשפל המצבות ומה גם לדבריהם ז"ל דאחשורוש היה שונא לישראל פשיטא שלא ימליכנה ולא ישים כתר כתר מלכות בראשה. עוד אני אומר כי מרדכי ידע נאמנה כי לא לחנם נלקחה אסתר בית המלכות כי יודע היה מרדכי ע"ה צדקות הצדקת הלזו וח"ו שהיה הקב"ה מביאה לידי מדה זו אם לא לצורך גדול כאשר היה לבסוף וכמ"ש לה ומי יודע אם לעת כזאת וכו' אשר לזה נתחכם לומר לה שלא תגיד עמה מטעם הנז'. והטעם הב' שרצה מרדכי להעלים קורבתו עם אסתר כדי שידע מכל אשר יעשה לה כמו שדרז"ל שלא יעשו לה מכשפות וכדומה ואם ידעו מולדתה וקרוב אליה האיש מרדכי אז יחדלו מלדבר לפניו דבר הנוגע לאסתר. ובזה ידוייק סמיכות הכתוב שאחר זה אומר ובכל יום ויום כו' דבמה שצוה לה אשר לא תגיד בזה היה יכול לדעת מה יעשה בה כי לא ידעו מה הוא לה כי העבדים אשר הביאו לאסתר מבית אביה להיותם מבקשים כל נערה ומקבצים ומוסרים ביד היגי והיגי לא היה יודע משפחת כל בתולה ובתולה ובזה לא נודעה בעת מלכות' מי היא באופן כי מב' טעמים אלו לא הגידה אסתר ולזה דקדק לומר עמה ומולדתה עמה ר"ל מצד פחיתות עמה אז בעיני המלך כמ"ש ומולדתה לטעם ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וכו' ואל יק' בעיניך מא' ז"ל על פ' ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב כו' שאחשורוש נטל עצה ממרדכי באיזה מציאות ידע משפחת אסתר וא"ל אין אשה מתקנאת אלא בירך חבירתה כו' וא"כ יק' והלא הוא צוה עליה אשר לא תגיד ואיך נותן לו עצה לגלות עמה י"ל דאדרבה זו מחכמתו עשה להחליט מדעת אחשורוש כי אסתר לא מזרע היאודים היא ממה שנותן לו עצה להכריחה לגלות ומרדכי נכון לבו בטוח שאותה עצה אינה מועלת לגבי אסתר אם מהטעם שאמרו שלא תפחות בעיניו ואם שיותר טוב לאסתר שלא תזקק לאותו רשע וטעם אין אשה מתקנאת כו' לא שייך לגבי אסתר כי אדרבה רע לה תשמיש הרשע ולואי שירחיק מעליה דרכו

ומרדכי לא יכרע כו'. ק' למה כתב לשון עתיד דהיה צ"ל לא כרע ולא השתחוה כי הראייה והידיעה תהיה על מה שעבר ולא על מה שעתיד אם לא תהיה נבואה. אכן נראה לומר שמרדכי ע"ה מלבד שלא היה משתחוה כדרך שהיו כלם משתחוים להמן אלא שהיה עושה המצאות להודיע כי אינו חפץ להשתחות וז"א לא יכרע ולא ישתחוה והמציאות שיכול להיות בזה הוא כי לפעמים שהיה עובר המן ומרדכי מוטה ושוחה ובעבור המן לפניו לא היה נשאר שוחה אלא יושב ביושר לומר כי לא חפץ לכרוע לו או באופן שהיה בא ועומד אצלו בשעה שהיו בני אדם כורעים ומשתחוים לו להראות לו שאינו כורע ומשתחוה לו ולזה אמר לא יכרע ולא ישתחוה

ויהי כאמרם אליו כו'. ק' מהו או' ויגידו כו' וכי המן היה סומא שלא היה רואה דבר זה בעיניו ועוד מה כוונתם באמרם לראות היעמדו דברי מרדכי פשיטא שלא יעמדו נגד דברי המלך ועוד מהו אומר כי הגיד להם מה נתינת טעם הוא זה ואם הכונה היא שרצו לדעת אם מה שהגיד להם שהוא יאודי יעמדו דבריו היו שואלים לעוברים ושבים דבר זה ולא להמן ועוד מהו מלת יעמדו שאין לה משמעות ועוד למה לא נתמלא המן חימה עד עתה אחר שעברו כמה ימים ועוד נדקדק תיבת לו שנראה יתירה אכן נראה ע"ד אוז"ל שהמן הרשע היתה עוברה עמו אנדריטי אשר מצד זה חדל מרדכי מסגוד לו וכאשר ראו עבדי המלך שכל העולם היו כורעים ומשתחוים להמן ומרדכי היה מראה כי אינו חפץ לכרוע ושאלו לו מדוע כו' ובכל עת היה משיבה תשובה מספקת כאשר גילה הכתוב לבסוף שאסור ליאודים להשתחות לע"ז וגם המלך מסתמא לא גזר להמיר דתם וממילא לא עליו צוה המלך שישתחוה להמן זהו הטעם שנתן מרדכי לעבדי המלך אשר לזה נתחכמו והגידו להמן כי עשה מציאות לראות האם אמת אתו ויעמדו דבריו שטעם שאינו משתחוה הוא מצד היות הדבר נוגע לדת וז"א לראות היעמדו כו' ומה הם דברי מרדכי לז"א כי הגיד להם כו' ומטעם זה לא היה משתחוה וזה יתברר בהסיר המן האנדריטי מלפניו אם אוז