ראשון לציון על נ"ך רנו

סדר המעלות כי מעלת העבדים של אחשורוש וחיילותיו הם גדולים ממדרגת הפרתמים ושרי המדינות וכל הקודם בכתוב חשוב משל אחריו הא' שבחשיבו' הם שריו ואחריהם עבדי המלך ואחריהם חיילותיו שהם פרס ומדי ואחריהם שאר השלטונים ושרי המדינות שהם פחותים במעל' אפילו מחיל פרס ומדי ואומרו לפניו ירצה כי המשתה עשהו לפניו כי אין שיעור המשתה הנערך לפני המלך למשתה הנערך שלא בפניו ואמר כי המשתה אשר עשה לפניו בין שחוזר תיבת לפניו על המשת' בין על הקרואי' ס"ס כיון שאוכלים לפניו יהיה ביתר שאת

בהראותו את עושר כו'. להיות שיש ב' גדולות בענין הא' רוב השלטונים ושריו וחיילותיו ושרי המדינות והב' העושר אשר הראה לפניהם כנגד העושר אמר את עושר וכו' וכנגד השולטנות אמר ואת יקר וכו' ורז"ל דרשו שלבש בגדי כהונה ממה שאמר הכתוב יקר תפארת וטעם אומרו ימים רבים וחזר לומר ק"פ יום אולי שהוא לא דקדק בחשבון הימים אלא שהרבה לעשות משתה ימים רבים שהיה בעיני בעל המשתה לימים רבים מבלי מספר אלא שברה"ק נודע למרדכי או ידע בבירור שהיו אותם הימים הרבים ק"פ יום ומדברי יונתן בן עוזיאל נראה שפוסק הכתוב בסכינא חריפא עז"ה את עושר כו' ימים רבים יתחזק יקרו וכבודו וזמן המשתה ק"פ יום והוכרח לזה מכח קושייתינו עצמה

ובמלאת הימים האלה כו' י"ל למה הרגיש הרגשה גדולה לצד העם הנמצאים בשושן מה שלא מצינו שעשה כן לכל השרים והפרתמים עוד קשה למה הוצרך לומר עשה המלך הלא בו הוא מדבר ולא היה צריך לומר אלא עשה לכל העם והעושה מובן הוא ועוד למה דקדק לומר העם בה"א הידיעה ויותר הוא לשון מתוקן אם היה או' לכל עם הנמצאים עוד אומר הנמצאים למה הזכירם בלשון מציאה. עוד ק' או' למגדול ועד קטן יתר דבאו' לכל העם הנמצאים כו' דממילא משמע בין גדול בין קטן. ונראה לפרש בהקדים דבריהם ז"ל כי משתה זה שעשה של ז' ימים לישראל עשאו וכבר ידוע הוא כי ישראל פרושים הם ממאכל האומות והוא הרשע רצה שישראל יהנו מסעודתו כי בזה ישתקעו בגלות תחת ידו הלא ידעת דבריהם ז"ל שהבאתי בסמוך שלא נתישבה דעתו עד שראה שעברו ב' שנים ושלמו ע' שנה ולא נפקדו הראת לדעת כי לבו נוקפו על זה ואשר ע"כ היה מתחכם לבל תהיה להם ארוכה למחלתם ונתיעץ להחטיאם שיאכלו מאכלות אסורות נבילות וטריפות ולא רצה לעשות הדבר על ידי גזירה שיגזור עליהם לבא לסעוד בפת בג המלך בעל כרחם כי אז אין להם עונש וכמו שלא חטאו דמו ולזה נתיעץ ועשה משתה גדול ויקר הערך בחצר גנת ביתן המלך ונתחכם עוד שלא לומר שעשה בשביל ישר' דוקא שא"כ הלא הם ככפויים כיון שטרח והכין סעודתו אליהם מי הוא זה שלא יבא הלא ודאי שיחייב ראשו למלך ואין לך אונס גדול מזה ופטורים הם על מה שיאכלו וישתו אלא אמר סתם שיכינו סעודה לכל עם הנמצא בשושן ולהיות שדבר זה לא יספיק כדי שיבאו בני ישראל לזה החליט הענין ואמר למגדול ועד קטן לבל יאמרו מן הסתם לא יהיו קרואי סעודת המלך מהשבויים הפחותים וכאשר אמר למגדול ועד קטן הנה כלל גם הפחותים וא"ת א"כ חוזר אני ודן כי באונס עשו אחר שגזרת המלך על הכל זה אינו כי אין המלך מכריח אלא כל הרוצה לבא אל הסעודה יבא ומי שיש לו טעם מספיק כמו שתא' ישראל שיש להם מצות אלקיקם או מי שהוא חולה וכדומה אין מובן מהמלך שמכריח לזה ולדומה לו באופן כי אין אונס ונתחכם לעשות סעודה יקרת הערך שבאמצעות זה יהיו מתפתים ובאים ובעונות יצתה מחשבתו לפועל ונתחייבו כלייה לולי מרדכי שעמד לימין אביון וזהו שיעור הכתוב להיות שקדם בימי המשתה של ק"פ יום שהיו כל האומות שמחים וישראל מספידים ובוכים כמא' ז"ל ומישראל היו שם ובשביל שראו כלי בהמ"ק היו מספידים ובוכים שם ע"כ, ובראות המלך דבר זה לא נעצר כח לעשות עוד המשתה ועמד בסוף הק"ף דזולת זה עודינו במשתהו אלא לסיבה הנז' פסק במנין ק"ף יום ועשה משתה ולזה דקדק לומר עשה המלך כי הוא לבדו יודע כונת הענין בזה והרואים לא ידעו ענין וברה"ק נתגלה טעמו והודיע הכתוב שהמשתה שעשה הוא לכל העם הידוע שהוא ישראל עשאו ולזה דקדק לומר העם הידוע והם בני ישראל וחזר לומר מה מענה בפיו ואמר הנמצאים בשושן כי להיותם נמצאים הכניסם בכלל הדברים בדרך ערמה ואומרו למגדול להיות שבערך המלך לא תחשב גדולת הגדול לגדול' לזה המעיטה ואמר מי"ם המקצת מגדול לומר שכל גדול גדולתו ממועטת ובזה נתישבו כל הדקדוקים

והשתיה כדת כו' נראה שיכוין למאמרם ז"ל אמ"ר לוי כך היה טכסיס אנשי פרס היה להם כוס אחד מחזיק כ"ב רביעית כו' והיו משקין בו לכל אחד ואחד ואפילו הוא מת בו ואפילו משתגע הוא שותהו אבל אחשורוש לא הכניס אותו הכוס בסעודתו אמר מי שהוא רוצה לשתות כו' כדכתיב אין אונס ע"כ ונראה כי הכוס הגדול בו היו משקין ג"כ בסעודת אחשורוש כדי שלא יראה קמצנות בסעודתו בשיתנו כוס קטן. גם לפעמים ימצא אדם שירצה לשתות בכוס זה אשר ע"כ צוה לתת בכוס זה כמשפט הנהוג ביניהם אבל הניח הרשות ביד השותים וזהו אומרו והשתיה כדת בכוס הגדול אבל אין אונס כנהוג ולהמובן מהמדרש שלא הכניס הכוס בסעודתו לא היה צריך לומר אלא והשתיה אין אונס ואפשר שהמדרש לא נתכוון לומר שלא הכניס הכוס בסעודתו כוס זה כלל אלא שלא הנהיג המנהג הרע ההוא והניח כל אדם כרצונו אבל הכוס הכניס על כל פנים כמ"ש

ותמאן המלכה כו' קשה למה הוצרך לומר אשר ביד הסריסים היה די לומר ותמאן כו' לבא בדבר המלך ועוד באמת צריך לדעת למה מיאנה ושתי לבא כי לא מדת החסידות היתה בה וחז"ל אמרו מה שאמרו. והנר' דהכתוב בא לתת טעם למיאון ושתי והוא כאשר שלח אחשורוש אחריה היה השליחות על זה האופן שאמרו לושתי כה אמר המלך תבא בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה לזה הקפידה כי אין כבודה שתלך כדי שיראו פחותים מערכה שהם העמים והשרים את יפיה הן אמת אם היה אחשורוש שולח אחריה סתם וממילא היו העמים והשרים רואים לא היתה מקפדת כי אין כאן ביזוי כי הליכתה היא לכבוד המלך מש"כ עתה ששלח אחריה בפי' שתבא המלכה להראות יפיה לעמים ולשרים אין לה חרפה גדולה מזו וז"א ותמאן המלכה וכו' ר"ל להיות אותו דבר השליחות להראות יפיה היה ביד הסריסים לא היה כמוס עמו כמ"ש שמזה הקפידה ותמאן לבא. ועוד נ"ל דטעם אומרו אשר ביד הסריסי' שלא תאמר דטעם שמיאנה לבא משו' שלא נתאמת לה דברי המלך לז"א אשר ביד הסריסי' שבודאי דברי המלך הם ואפשר לומר שהביאו בידם סימן מאת המלך כדי לאמת דבריהם ובזה ידוייק מלת ביד דלכאורה לא יוצדק לומר ביד על הדיבור ובמה שכתבנו יבא על נכון

ויאמר המלך לחכמים כו' י"ל למה בחר הכתו' לייחס לחכמים ליודעי העתים בכאן וחז"ל אמרו שהכתוב ירמוז על בני יששכר יודעי בינה לעתים ולדבריהם נראה כי בחר אחשורוש לשאול לבני יש' מועצותיו למלט ושתי כי יודע כי ישראל הה יראים לפסוק דינא למיתה ויצדדו למלט נפשה ממות ולזה לא בחר לשאול אלא להם ואני אומר כי טעם אומרו יודעי העתים להיות שהיה מבקש למלטה בטענ' כי יש עתים ידועים שאין למלך לצאת חוצה ואולי אותו יום ואותה שעה הוא מזמנים הידועים ואין עליה אשמת דבר ולזה דייק ואמר כדת מה לעשות במלכה ושתי כי להיותה מלכה יש לה לחוש כמלך ולז"א יודעי העתים שיבקשו בעתים אותו עת מה היה וזה מסכים ג"כ לפי' רז"ל שאמרו שהם בני יששכר שאין בכל האומות מי שיודע במערכות השמים וכסולהם כישראל דכתיב כי היא חכמתכם ובינתכם כו' ולכל הפירושים יתפרש אומרו כי כן דבר המלך לתת טעם איך