ראשון לציון על נ"ך רנה

ה' והביטה לגודל צערינו כי בשלמא אם לא היינו אוכלים לרוב טוב תאמר שצערינו אינו כ"כ גדול אבל אחר האמת הייתי זולילה ע"ד זולל שהוא אוכל ומתענג בבשר ויין ועתה אנו מבקשים אוכל להשיב נפש לז"א ראה ה' והביטה פי' ראה צערינו עתה והביטה היא למרחוק שירא' מצבם והנהגתם למה שהם עתה ויגדל בעיניו ית' צערם שאין לו קץ אולי ירחם על צערם

לא אליכם כל עוברי דרך כו' המכוון שאו' יש' השרוים בדוחק ומתחננים לבא אדם לספר לו ספורות והנה דרך המספרים יגונותיהם מטבע הסיפור להמשך מעט לשומע ולזה תמצא דכאשר יספר אדם חוליו לאדם אחר יאמר לו לא תראה מזאת הרעה וכן על זה הדרך ולזה חששו שלא יבא שום אדם לשמוע מטעם הנז' והם רצו לשוח דאגתם לאחרים לזה הקדימו לומר לא אליכם פי' בואו ושמעו ולא תחושו לדביקות הרע לא אליכם ועתה יכולין אתם לבא לראות ואין אנו צריכין לספר אלא מאליהם תדע כאשר תביטו למרחוק טובה ושלוה הגדולה שהיו בה ותראו עתה צרתם וירידתם וזהו הביטו כל הבטה היא למרחוק והגם שאז"ל הבט' היא ממעל' למט' ואמת הוא גם כאן כאשר יביט בעומק מחשבות הלב כי הידיעה תתייחס אל עומק וכל מעיין יעמיק ולזה יא' כאן לשון הבטה וזהו הביטו בידיע' למרחוק וראו עתה במה שהם והשיבוני דבר האם יש מכאוב כמכאובי והנה פשי' די מצאו מכאובים כאלו אבל העיקר הוא כערך מה שהיו בו לרדת כל היריד' הלזו אין מכאוב כמכאובי ואפשר שזהו שרמז במלת עולל לכל טובה שהית' בה ורעה שבאה עליה שם כלול הכל, או אפשר לומר אשר עולל לי מקדם לטוב' אשר הוגה ה' כו' הוא הרע שהיא בו עתה או יאמר שתמיהתה היא איך ולמה הביא ה' עליה הרעה בשעת חרון אפו דהנה כל אדם בהבדל בהתכעס יגזור להרע ביותר וכאשר ישוב מהכעס לא יריע חצי הרע ממה שאמר לעשות לז"א כ"י הביטו וראו רעתה ויגונה ומהו היגון אשר עולל לי שעשה לי ה' אשר הוגה ביום חרון אפו כל מה שגזר לעשות ביום שהיה בכעס כן עשה לי וזה יורה שהביא הרעה בעודו בכעס או אפי' עבר זמן הכעס אעפ"י כן לא חיסר דבר ממה שגזר וזה דבר תימה שלא היה בעולם וזה תמצא בהבדל במלכי האדמה שאם ידינו את האדם בשעת כעסם לפני זעמם מי יעמוד וזו היא יגונה של והנה תמצא דאפי' יאמר ה' לעשות רעה בשעת המעשה יתקרר כעסו כביכול ולא יגמור לעשות כי בשעת הדיבור הוא או' נעשה כך וכך ולהיות דאותו המעשה לא יצא לפועל לא נתקרר דעתו וחוזר ואומר ונעשה עוד כך וכך באופן צריך שיאמר הרבה עד שיתקרר דעתו אבל במעשה בפועל פשיטא שבמעט מן המעט יתקרר דעתו ועתה רואה כנסת ישראל כי כל מ"ש כן עשה וזה פלא, ולדרך זה תתפ' מלת הוגה מל' דיבור ע"ד הגיון סלה וע"ד אוז"ל הוגה ה' באותיותיו שהוא לשון דיבור דהיינו מה שדיבר דיבור בעלמא בעת חרון אפו עשאו בפועל כולו וז"א אשר עולל לי מה שהוגה ה' ביום אפו ועל זה אומרת לא אליכם: ת ו ש ל ב " ע. אסתר סימן א'

ויהי בימי אחשורוש כו'. יכוין ע"ד אוז"ל כל מקום שנא' ויהי בימי צרה לשונאיהם של ישראל עוד דרשו רז"ל על פ' אך העבדתני בחטאתיך אמר הקב"ה ראה מה גרמו לי מעשיכם שנעשתי כביכול עבד למלכי האומות לכבוש המלכיות נבוכדנצר וכיוצא בו מהמלכיות שנפלו ישראל בידם והטעם כדי. שלא יפלו ישראל ביד מלך בזוי כו' ובזה יבא הכתוב מדוייק על נכון ויהי בימי אחשורוש ודע כי לאו קטיל קני באגמא הוא אחשורוש כו' מלך גדול הוא עז"ה ויהי צער לישר' בימי אחשורוש ולטעם זה הוא אחשורוש כו' שמלך בכיפה שאם לא היה לישראל מה שהיה בימיו לא היה משיג כל המעל' הזאת וכפי זה תהיה גדולתו סיבה בשביל הוי לישראל שלא יצטערו מפחות א' ובזה א"ש אומ' שבע ועשרים ומאה מדינה ע"ד או' ז"ל מה ראתה לשלוט על קכ"ז מדינה אלא אמר הקב"ה תבא אסתר מבנות בניה של שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינה ע"כ ולכאור' ק' מאי מק' מה ראתה כו' וכי כל מלך שמולך על סך קצוב של מדינות נאמר לו מה ראה. אכן להיות שהקדים הכתוב לומר לפי מה שפי' כי לסיבת ויהי שהיה בימיו צרה לישראל זה היה סיבה להיותו מלך מהודו ועד כוש א"כ למה טרח הכתוב לומר קכ"ז מדינות מה יצא לנו מזה אם היו קכ"ז או פחות או יותר לזה אמר כי גם זה הוא סיבה למה שנוגע לישראל כי נתן לו ה' גדולה שמלך בכל העולם לטעם הנז' ונתן לו חשבון זה בדיוק לעורר זכות שרה לאסתר המושיע את ישראל כי כאשר יהיה החשבון בדיוק יסייע לזכרון טוב וא"כ תראה שהכל בשביל ישראל דוקא ואו' הוא אחשורוש שמשמע שרצונו לומר אחשורוש הידוע וצל"ד היכן הוא ידוע ולאיזה ענין כתב זה וחז"ל אמרו מה שאמרו ונרא' לומר ע"ד מה שהתחלנו לפר' שבכל מקום שנא' ויהי בימי צרה היתה ואשר לזה יק' לפי האמת לא היתה צרה שכל צרה שתכלית' טוב אינה צרה וכאן היה תכלית טוב שכל האומות מנשאים היאודים וכו' ואם מצד הגלות קודם מלכות אחשורוש כבר היו בגלות האמת כי יונתן תרגם ואמר דביומוהי בטילת עבודת בית אלהנא בגין עטיתא דושתי דלא שבקת למבני בית מקדשא וס"ס לא נתחדש דבר רע בחרבן בימי אחשורוש ואם כן מה ווי היה אשר לזה סיים קרא ואמר הוא אחשורוש ותמצא שאז"ל שיותר היה שונא אחשורוש לישראל יותר מהמן ושלא תאמר שהוא המיציר והוא המרויח לבסוף לזה אמר הכתוב הוא אחשורוש שלא יצא ממנו אלא רעה ועליו אמר וי היה בימי אחשורוש שכל מה שנמשך מאחשורוש אינו אלא צרה מתחילה ועד סוף והטובה מאת ה' ב"ה היפך רצונו וטבעו של אחשורוש כאו' ז"ל במ"ש את שרביט הזהב אשר בידו יעשב"ד

בימים ההם כשבת כז'. י"ל למה הוצרך לומר בימים ההם הלא מאו' כשבת המלך אחשורוש הדבר מובן שבימים ההם היה הדבר ומה גם משמעות בימים ההם מורה על הימים הידועים ולא מצינו שקדמ' ידיע' לאלו הימים ונר' לפרש שיכוין הכתוב לומר ענין א' שאמרו במדרש מאי כשבת כשנתישב' דעתו כו' דכתיב כה אמר ה' לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם חשוב מ"ה של נבוכדנצר כ"ג של אויל מרודך ותרתי דידיה הרי ע' אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו ע"כ לפי דברי המדרש ירמוזו באו' בימים ההם כשעברו ב' שנים כי פי' ימים הוא) שנה ע"ד ימים תהיה גאולתו וכן או' תשב הנער' אתנו ימים עשור ופי' ימים היא שנה וכאן אמר בימים לרמוז על ב' שנים כי אות הבי"ת תגיד ב' ימים וגם ממה שגילה אח"כ ואמ' בשנת שלש למלכו יורה ב' שנים או ירצה עז"ה בימים ההם פירו' בשנה הג' למלכו לפי חשבונו ולפ"ז יבא על נכון או' ההם כי זכורים הם במקו' אחר לפי' א' דכתי' למלאת לבבל ע' שנה ועתה נשלמו ולפי' ב' ג"כ כבר הוזכר ענין זה חשבון מלכים הראשונים והיה מה שהיה כאמור בדבריהם ולזה עשה משתה בשנת שלש למלכו פי' בתחילת שנה שלישית כשרא' ששלמו הע' בסוף ב' שנים למלכותו ולא נפקדו

בשנת שלש למלכו כו'. נר' כי שיעור הכתוב כך הוא עשה משתה לכל שרים ועבדים והחיל אך בסדר ההסיב' לא הסיבו כא' לפני מלך אלא הגדולים וז"א הפרתמים ושרי המדינות לפניו כי אין ראוי למלך לישב לפניו שאר ההמון ובזה נתישב הכתוב על נכון. או יא' שכונת הכתוב היא להודיע