ראשון לציון על נ"ך רנד

המלך ואין רע דכתיב ויאמר ירמיה אל צדקיהו כה אמר ה' כו' אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וכו' ואפ"ה לא רצו וכן תמצא שאמר ריב"ז לאספסיינוס והלבנון באדיר יפול שהיה יודע בודאי שנכבשה הארץ לפניו ואילו היו משלימין לא היה עושה מה שעשה אח"כ כדמוכח מהש"ס בפי' ולז"א הנביא בנפול עמה וכו' פי' דכאשר נפל ביד נבוכדנצר שהיתה העיר כבושה ועומדת לא מצאה עוזר דאם היה לה עוזר היו עושים כדברי הנביא ולצאת ישראל אליו לא היה עושה מה שעשה אח"כ שנכנסו להיכל והיינו ראוה צרים ושמחו על שהשביתה לחלוטין ושרפוה באש דאם היה להם עוזר לא היתה באה לדבר זה

חטא חטאה ירושלם וכו' כונתו להיות כי לא נגזר. גזירה מאת ה' אלא שיהיו נכנעים ישראל למלך בבל כאמור לעיל א"כ מצד שהקשו ערפם ולא השלימו לא היה ראוי שתלכד העיר אלא שהיה לה' לעשות המצא' ליפרע מהם ולמה לא היה כך ומה חטא' ירושלם בפרט זה מיהא שלא רצו להשלים דמצד זה נמשך חרבן הבית לז"א הלא תדע כי גם ירושלם יש לה חלק בחטא א' דהיינו שהיו מקיימין בה ע"ז והרי מחזקת ידי עע"ז שהיא מקום לע"ז ולהיות' היא אינה עושה כלום לזה נחשב לה לחטא בעלמא הגם שישראל מזידים לזה כפל לומר חטא חטא' לומר מה שאני מחשיב דבר זה חטא לא גוף העון כי גוף העון הוא מצד שהיו עע"ז אלא שבערך ירושל' אני קורא אותו חטא וז"א חטא' ירושלם ומהו החטא על אשר לנדה הית' דהיינו ע"ז שמטמא כנדה דהיינו שהעמידו בה צלמים ומי הם שהעמידום מכבדיה דהיינו ישראל שהם המכבדים אותה הזילזה דהא ראו ערותה פי' ראו בה ערוה שהיא ע"ז ואו' בכינוי ערותה פירוש להיות' הערוה בה תקרא בכינוי לה לזה גם היא כאשר טעמה טעם חטא תלקה דהיינו נאנחה ותשב אחור והן אמת אלו ישראל היו נכנעים למלך היה ה' מכפר ולא היה מביא הרעה לא עליהם ולא עליה משא"כ עתה בעידן ריתחא ענשי' אשוגג ואמזיד בכל אופן שיהיה בה

טומאתה בשוליה לא זכרה כו' כל הכתוב הזה אין לו הבנה לכאורה אך צריך לדעת כל טוב ורע אשר יהיה יסוד הענין ממה הוא והנה תמצא כי כל סיבת כל הרעות הוא מעשה העגל דאם לא היה העגל לא היתה מיתה בעולם כאו' חרות על הלוחות וכאשר עשו העגל לקו לחזור לדמות שהיו מחטא אדה"ר שהוא גרם המיתה מצד תערובת איסור זוהמת החטא בהכרח למות להתיך הזוהמא ולהיות שהכתוב אמר קודם חטא חטאה ירושלם וכו' וחששה רה"ק לאמר מדוע ככה עשית והי"ל להענישה שם במקומ' ולא לעשות לה כ"כ ביזוי וירידה לז"א הנה העיר ירושלם יש לה ב' דברים הא' שטומאתה הידוע' מעת שחטא אדה"ר וזהו בשוליה פי' מיסוד' ומעיקר' והרי הכנעת' בצדה למות כל הנברא ונוצר ממנה ואעפ"י כן לא זכרה אחרית' ע"ד מ"ש שהע"ה וזכור את בוראיך כו' והיא לא עשתה כן לא זכרה לזה מלבד הפלא של מיתה אני מוסיף פלא אחר מחיים חייתה וזהו ותרד פלאי' שיחרב ביתה ותהיה גולה בביזוי חוץ מן הפלא של המית' ומכח זה לא מצא' לה מנחם פירוש דאין מקבלין תנחומין אלא על המתים וזאת להיות' בעלת ב' רעות לזה יבוש המנחם לנחם כי אין מנחמין על החיים. וחוזרת ואו' רה"ק דברי ירו' ראה ה' שעבר עליה כל זה וחון והטעם כי האויב הגדיל מצד ראותו זה הגדיל היותו אויב פי' דכאשר רואה שהוא עע"ז ויש לו ממשלה על שאני עובדת לך הגע עצמך שאיני עובדת עכ"ז הוא מוסיף להיות אויב ביותר וראיתי לבאר או' ז"ל במדרש קשה הוא סילוקן של צדיקים לפני מי שאמר והיה העולם מק' תוכחות חסר ב' שבמ"ת ומחרבן ב"ה דאילו בתוכחות כתי' והפלה ה' ובחרבן בה"מ כתיב ותרד פלאים אבל בסילוקן של צדיקים כתיב הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו כו' ע"כ. וקשה מי אמר לבעל המדרש כי גדול משניהם הרי ג' המה בסילוק הצדיקי' וג' בתוכחות ובחרבן והרי הוא שוה להם ולמה אמ' קשה יותר מהם וע"ק שהנה אחר האמת הפלא האמור במ"ת הוא האמו' בחרבן בהמ"ק וא"כ לא היל"ל אלא מחרבן בהמ"ק כי א' מהב' הוא האמור במשנה תורה ועוד למה יעניש ה' אותנו בשני הפלאות כפי הדין הרי אנו כמותרין למיתה קלה וממית אותנו במיתה חמור' אחר שה' לא אמר במשנה תור' אלא הפלאה א' אך הכונ' היא ברור' לעולם אין הפלא' בעולם זולת האמור' במ"ת אלא דכאשר היו אותם מכות אחר שהיו ישראל במעלות הרמות הגם שלא הביא עליהם אלא הפלאה א' הכתוב' במ"ת אבל בערכם ירדו פלאים הא' ממה שהיו במעל' והב' ההפלא' שאמר ה' דכאשר עשה ב' התוכחות שאמר היו ב' פלאים. וגבי סילוקן של צדיקים הרי הוא מתרה מחדש הנני מוסיף וכו' שמא תאמר כמו שפי' בפלאים דבהמ"ק לז"א להפליא הפלא לומר שהוא פלא חדש יותר מכל האמור הרי דזה גדול מכולם דבתוכחות א' ודחרבן ב' ואחת מהב' היא הפלאת מ"ת וסילוק הצדיקים יש בו הפלאה חדשה והגם דבחרבן בה"מ היה סילוק הצדיקים ג"כ אפשר דלא קאמר אלא כאשר תסתתם החכמ' לחלוטין או יאמר דגם זה נתקיים בו שקודם חרבן הבית לא היו לומדים תורה ונסתתרה התור' ולא אמר פלאים אלא על זה שנוגע לחרבן בהמ"ק דוקא ולעולם גם זה היה והיינו אחר ההתרא'. ונראה לומר דעל זה דקדק הכתוב לומר הנני יוסיף ולא אמר מוסיף שיורה בודאי אלא אם לא יחזרו אז יוסיף דעד עתה עדין לא התרה עליהם על זה. או יאמר בהקשות למה ישנה הכתוב לדבר שם בל' פלאים מיעוט רבי' שנים ויא' בפי' הפלא ופלא ואם יבחר ל' קצר יאמר בכתוב זה גם כן פלאים ולמה אמר הפלא ופלא אכן המכוון הוא דהנה כאשר יהיה יותר מפלא יקרא פלאים משא"כ נבי סילוק החכמים אמר הפלא ופלא שהם ב' פלאים שלימים קשים בעיני ה' ואו' קשים בעיני ה' להיות כי בעיני בני אדם אינם כ"כ מרגישים בהם כקללות לז"א כי הם אינם מרגישים לדעת אשר יצטרכו להרגיש אליו כי בעיני ה' זו גדול מכולם

ידו פרש צר כו' הכתוב הזה אין לו משמעות ומה שפירש רש"י אין הכתוב מיושב בו אפי' בדוחק ויונתן תרגום ופסק הכתוב לשנים חציו דברי הנביא וחציו דברי כנסת ישראל ולי נראה לומר דהנה כאשר יבא שודד ואויב לאדם הרי הוא מחביא מנכסיו אולי ינצל חלק מהכל וכמ"ש יעקב אבינו ע"ה והיה המחנה הנשאר לפליטה וכאדם שיאבד כל הונו ויתנחם בכל שהו הנמלט ותרבה יללתו באשר לא ישאר לו מאומה ואז הוא מרגיש בכל רעתו שהיא רעה. והנה הוא אומר עתה כי עליוה היא בית קדשינו ותפארתינו דכל תפארתה בלקיחה א' לקחו ותפסו וז"א ידו פרש צר על כל מחמדיה ביד א' לקח הכל ומהו הכלי שלקח כא' לזה חזר ואמר כי ראתה גוים כו' זהו ביאת האויב לפני ולפנים כי זהו העיקר כיון שזה השיגו ושללו הרי נטלו הכל וזה עצמו כל מחמדיה ונוסף שראתה היא שאם לא היתה רואה לא היה לבה כ"כ יתר ממקומו אבל כאשר עיניה רואות היה לה דבר זה כלקיחת כל מחמדיה. ואומר אשר צוית לא יבא בקהל לך פי' מקום אשר גזרת כי כל הקהל שהם ישר' חוץ מהכהנים דכהנים לא איקרו קהל כמ"ש בהוריות לא יבאו לך פירוש להיות ה' שם והנכנס הרי הוא נכנס לה' ועתה באו גוים הרי כל מחמדיה ידו פרש צר עליהם זה כנגד בהמ"ק וכנגד ישראל אמר כל עמה נאנחים

כל עמה נאנחים וכו' כונת הכתוב היא דהנה תמצא כי השרוי בצרה לא יתאוה לאכיל' ואדרבה ימאס המאכל וכאשר ירבה עליו כאב הרעב אם ימצא כל שהוא יאכלנו אבל לחפש אחר אכילה לא יחפש וכאשר ירבה עליו הרעב יחפש אבל זה יהיה אחר שירבה כאב האכיל' יותר ממכאובו וכאשר ירבה ביותר יתן כל מאודו אפי' בעודו בצערו ובמכאובו עוד תמצא שביותר יגדל כאב הרעב למי שהיה רגיל לאכול ביותר ומתענג ירבה בו צער הרעבון לז"א הכתוב על עם ישראל כל עמה נאנחים ודרך הנאנח לא יערב לחכו אוכל ולא ירצה לאכול הגם שימצאנו והם מרוב הרעבון מבקשים לחם ולא די זה אלא נתנו מחמדיהם באוכל פי' לא בלחם אלא באוכל כי לא השיגו הלחם אלא כל מה שראוי לאכילה להשיב נפש דוקא ולז"א ראה