ראשון לציון על נ"ך רנג

אוכלוסין כירושלים כאו' ז"ל במדרש איכה ואומר שרתי במדינות פי' דאין מדינה תקיפה כמותה כמ"ש רז"ל שרצה סנחריב לחזור מירושלם אחר כמה שנים שהיה במצור עליה וכה"א לא האמינו מלכי ארץ כו' הרי שהיתה במדינות ואיך נהיה הדבר הזה שבאותו זמן עצמו שהיא רבתי כו' היתה למס כמו שמצינו שהיו מעלים מס קודם החרבן כמה פעמים ולז"א היתה פי' אז בהיותה במעלה הנז' היתה למס וכ"ז עדיין לא היה הגלות אלא כשהתחיל ה' למאוס בה וסילק שכינתו ממנה היו קורותיה כנז' וע"ז בכה תבכה כו' ואח"כ או' גלתה כו' כי מקודם היתה בכה על מה שאירע לה קודם הגלות והטעם אולי ישמעו ויחוסו לחזור בתשובה ולא יגלו ולא היה לה מנחם ולז"א אין לה מנחם

בכה תבכה בלילה כו'. הנה יגיד רוב צערה כי מלבד בכיתה ביום אלא שחוזרת ובוכה בלילה וזה רמז הכפל בכה תבכה שאינה נותנת פוגה לעיניה ולא תאמר שבוכה בקול בעלמא בלא דמעות כמו שעושים איזה בני אדם ולזה בוחרת לבכות בלילה שבאו בני אדם לדבר על לבה ולנחמה והוא בעצה ותחבולה לז"א ודמעתה על לחייה תמיד דמעתה נוזלת על לחייה ועדיין יאמר האו' שכונתה בבכיתה בלילה היא לבא השומע לנחמה משא"כ ביום לז"א אין לה מנחם דתלינן שהיא בוכה בלילה לנחמה ול"מ מעלמא דאין אלא אפי' מכל אוהביה אין לה. ועדיין תא' אפ' שאו' אולי ברוב הבכי שישמעו ויבאו וינחמוה או ג"כ תא' היא בלבה שמא יהיה לה מנחם הן אמת שה' יודע שאין לה מנחם אבל היא הבוכה אינה יודעת זה ולזה היא בוכה בלילה לז"א כל ריעיה וכו' וכי מן הדרך הוא שהאויב יבא לנחם א"כ בכיתה היא בכיה מרוב צער שהיא בו או יאמר דהמכוון הוא בכה תבכה בלילה שהוא זמן הגלות ע"ד שאמרו בזוהר ג' משמרות הוי הלילה כו' אין לה מנחם ר"ל מי שיעורר לבו לקום ולבכות על גלות השכינה להשיב אותה והנה יש ג' בחינות בישראל הא' הם ת"ח העובדים ה' אבל אינם לומדים כמצטרך. והב' הם ההמון העוברים על מצות ה' מבלי ידיעתם בתורה כעמי הארץ. והג' הם הרשעים העוברים על התורה ברשע. לזה כנגד הא' אמר אין לה מנחם מכל אוהביה הם אוהבים אותה באמת ע"י עסק התורה אבל לא ניחמו אותה ולא בגדו בה והב' כל ריעיה ר"ל אינם כ"כ אוהבים אלא ריעים שאינם רשעים אבל מצד שאינם לומדים בגדו בה וכנגד הג' שהם הרשעים אמר היו לה לאויבים ממש. או יא' שהכתוב מדבר בסוג א' שמתחי' הוא אוהב וכשאינו מנחם נעשה רע ולבסוף בוגד ולבסוף אויב ולזה מביא הכתוב ראיה הרי לך מי אוהב כיאודה וכאשר גלתה כבר לא גלתה עד שהיתה ענייה מד"ת ועשירה בע"ז כאשר אבאר

גלתה יהודה מעוני כו'. הנה עתה מוסיף לקונן על איש יאודה ואומר שעדיין לא ידע ברעתו ואין צרה כצרת הבית ירושלם דהנה גלתה יאודה מעוני ע"ד שארז"ל מעוני של תורה ולא די זה אלא ומרוב עבודה שהיו עובדים ע"ז בשוקים וברחובות כמ"ש ויעבדו את הבעלים כו' מסיבת ב' דברים הללו גלתה דאם לא היה להם כי אם עון א' דהיינו שהיו לומדים תורה הגם שהיו עובדים ע"ז לא היו גולים אלא מצד ב' דברים אלו גלתה יאודה והבט וראה העם הזה היא ישבה בגוים דהיינו היא יאודה לגבי דידה ישבה בגוים רצו לישב ולהתישב בגוים כמי שלא הפסיד כלום מה לי הכא מה לי התם לזה בא הקב"ה ונתן לה שכרה לא מצאה מנוח כל רודפיה כו' ועדיין הם רודפים אותה ומשיגים אותה אפילו היותה בין המצרים דהיינו שהיא בצער וצרה לא הניחוה. ולפי' הב' שפי' בבכה תבכה תהיה הכונה דהגם שלקתה וצרתה של יאודה צרה עכ"ז ישבה בגוים ולא בקשה על ירושלם ובזה אין לה מנחם אלא כלם בוגדים

דרכי ציון אבלות כו' עתה חזר לומר על מה היא בוכה על שדרכיה אבילות. ולפי דרכינו שמתאוננת על בגידת יאודה בה ואין לבה כלבו בא הנביא לומר ראו מה בין ירושלם ליאודה כי יאודה ישבה בגוים וניחה לה אבל ירושלם אינה יכולה להתאפק מצרתם דרכי ציון אבילות הדרכים אבלו על שאין בהם עובר ושב כל שעריה שוממין ועל שכהניה נאנחי' כו' היא מר לה שיש לה צרה בצרתם משא"כ הם שאינם מקפידים על בכייתה

היו צריה לראש כו' המכוון כי הנביא מקונן ואו' בשלמא החלוקה הא' שהיו צריה לראש שפיר כי כל המיצר לישראל נעשה ראש והוא מאהבת ה' שלא יאמרו כי ביד פחות א' נפלו שונאיהם של ישראל אלא אויביה שלו למה זה משיב כי ה' דהיינו שה' עושה זה כדי שיראו וידאגו לשלם רוב פשעיה והראיה ג"כ שה' הוגה על רוב פשעיה שהרי עולליה וכו' ומה פשעם של העוללים אלא ודאי כי ה' הוגה או יאמר כי ה' היה עושה ענינים אולי תראה ותחזור וזהו היו צריה קודם שבאו לירושלם נקראים צריה ואחר שעשו רעה נקראים אויביה וז"א היו צריה כמו שמצינו בנבוכדנצר שהיה הולך וגדול ונעשה ראש והוא ע"ד מה דאיתא במדרש אך העבדתני בחטאתיך אמר ה' לא דיין לישראל שחוטאים לפני וכו' אלא שמטריחים אותי ועושים אותי כעבד שהלכתי לכבוש לפני נבוכדנצר המלכיות כדי שיפלו ביד מלך אדיר וזהו העבדתני בחטאתיך כו' באופן כי מה שהיו צריה לראש שהיו נוצחים לכל המלכיות כמו שאז"ל בתנחומא וכן אתה מוצא כשחטאו ישראל ובקש הקב"ה להגלותן אמר הקב"ה אם אני מגלה ישראל תחילה נעשים חרפה מה עשה הביא סנחריב על כל האומות כו' אמר הקב"ה יהיו ישראל רואים שהגלתי א"ה ויעשו תשובה ויראו דין שלי מה אני עושה בא"ה ויראו ממשפטי כו' ועוד שהניח להם ה' מסביב ולמה עשה ה' ככה לעורר אותה אולי תשוב וז"א כי ה' הוגה מל' הוגה פי' קורא ומודיע קודם שתתמלא סאתה ולא יהיה לה תקומה וז"א על רוב פשעיה רוב ולא כולם קודם שהיו כולם היה ה' הוגה בעודה רובם עבירות קודם רשע גמור ולא הועיל מה עשה עוד הגלה קצת מהם שומרון שהיא עולליה מלשון עוללות הלכו שבי לפני צר קודם שבא נבוכדנצר שהחריב אולי יחזרו ולא רצו עד שויצא מבת ציון כל הדרה

ויצא מן בת ציון כו' זכרה ירושלם כו'. פי' שלא רצתה לשוב עד אשר הפסידה הכל ויצא כל הדרה ונוסף היגון שהלכו בלא כח כו' ואו' היו כאילים כו' פי' הם השרים היו נוהגין בעצמן מנהג האיל הזה שהולך ואוכל כל מקו' אשר יהיה בו מרעה ואינו חושש מהגזל כך היו הם לזה שילם להם ה' שהלכו בלא כח שלא הועילו להם כל מה שאכלו ונהנו מן הגזל. או יאמר שהכונ' היא שלא תאמ' שאינו קרוי הדרה אלא בזמן שהיו ישראל יושבים לבטח על אדמתם וכו' אז מקרי הדרה משא"כ כאשר היו במצור ובמצוק ברעב וכו' אין שם הדר עליהם לז"א ויצא מן בת ציון כל הדרה וזה דמיקרי הדר אפילו בזמן שהיו שריה כאילים לא מצאו מרעה וילכו בלא כח כו' דזמן היציאה עצמה היו הדרה וז"ש אח"כ זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה פי' אפי' ימי עניה שלא מצאו שריה מרעה וכו' אפי' הכי זכרה ונאנחה ומבקשתם מי יתן לה הימים הללו ואזיל הכתו' לשיטתיה ואח"כ זכרה ג"כ שהיה לה מימי קדם כל מחמדיה ועתה כאשר נפל עמה ביד צר לחלוטין שחקו גוים על משבתיה פירוש משבתו' ששבתו מחמודיה שהיו לה מקודם ימי עניה ומה שנשאר לה בימי ענייה ועתה בשניהם נשבתו ולז"א משבתיה ב'. א"נ או' ימי ענייה ולא אמר בימי ענייה הנה ידוע הוא דכאשר יעלה על לב האדם יגונותיו וירצה לבכות או להעלות על לבבו מכאוביו יאמד הגדול' שהיה בה ויעריך כנגד' היריד' ובזה תגדל הדאג' והמכאוב ולזה אמר' זכר' כו' ימי ענייה כל מחמדיה זה לגבי זה ובזה יגדל מכאוב' וזהו זכר' ירושלים פי' שזוכרת בפיה רעת' וטובת' שהית' בראש העולם ושהיא עתה בשפל המצבו' וזהו זכר' כו' זה עם זה ימי ענייה את ימי גדול' ואו' בנפול עמה כו' הכונ' כי בכל אותו זמן שצר אספסיינוס ועיטוס בבית שני וגם בימי נבוכדנצר המציא ה' להם תרופ' ע"י שהיו נכנעים להם והיו נשאר על אדמתם ולא היה נשרף הבית ותמצא כמה פעמים היה ירמיה ע"ה צועק ואומר למלך שיפיל עצמו לפני