ראשון לציון על נ"ך רנא

היסורין בשמחה אלא שהם חוזרים בתשובה בכללותם כי כללותם יקראו ערש כי הוא מקור הנולדים ואמר רעננה בתורה ומע"ט. או יא' שתכוין לומר באו' אף ערשנו פי' ל"מ כאשר תיסר העושה רע שידע כי כן משפטו יצא מלפני המלך ויקבל אלא אף ערשנו שהיא רעננה שהם הצדיקים שאתה מייסרן ביסורין על לא חמס או בעון הדור או להרבות שכרן והם רואים עצמן ישרים ויסורין באין עליהם אעפ"י כן אף נעים ינעמו מעשיו ית' להו ויקבלו אותם בשמחה וז"א כנגד מ"ש הוא עיניך יונים

קורות בתינו כו' הנה ידוע הוא כי דרך הבנין הנבנה לגדולים הוא שמסדרים מכותל לכותל קורות ומניחים חלל בין קורה לקורה במלא קורה ואח"כ מסדרים על גבם מלמעלה לוחות בהשואה בלא חלל ועליהם נותנים העפר ובנין הגג והנה עיקר הנושא כל הגג הם הקורות אבל הלוחות אינם אלא לבל יהיה מקום חלל ליפול דרך שם עפר וצרורות ולפעמים יעשה במקום הלוחות רעפים ולפעמים יעשו מהקנים ולז"א כ"י כי ביתה שהם בית יעקב בין הקורות שהם הסומכים הבית שהם עמודי עולם המעמידים הסכך שהם ארזים בין הבית שאינם כקורות והם כפי ערכם אינם לא מן הרעפים ולא מן הקנים אלא גם הם חזקים ומשובחים כברושים כי פירוש ברותים הוא ברושים והמכוון שהם חזקים באמונתו יתברך בל ימוטו ולא ירפו ממנה כלל ושלא יכנס בהם רקב ועש אלא חזקים באמונתו ית' ופי' רהיטנו הם הלוחות שעליהם בונים הגג כמ"ש ורש"י ובעל הערוך הביאו חבר לתיבה זו מהש"ס שאמרו אבני ביתו ורהיטי ביתו מעידים בו ולא פי' כלום בפי' התיבה ואני פי' מל' הנאמר בש"ס במקום אחר *) שהוא דבר המשוה הכל בהשואה כן הם ממש הלוחות של התקרה שהם בהשואה זו לפני זו לא שום א' גבוהה ורחוקה מחברתה משא"כ הקורות שהם מרוחקות זו מזו ולעשות היכר לדבריהם הוציאה בל' זה באופן שמכוון דבריה הוא כי כל ביתה חזקים באמונה וזו היא תשובה למ"ש עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו שתכף ומיד מרדה לז"א כי ח"ו היא לא מרדה לזה דקדק לומר בתינו לומר כי ישראל שהם בית יעקב לא פעלו עולה כי הערב רב הם העושים כמא' ז"ל וכונתה לומר כי למה ייחס לה דבר זה עד שהמלך כו' והיא לא עשתה לא בעוד שהמלך כו' ולא אח"כ בין הצדיקים בין ההמון והריח שנתנה הוא ריח השושנים וז"א אני חבצלת השרון כו' שלא תאמר כיון שיחסתי לי קורות וברותים הוא שאין בהם ריח לא כי אלא לענין שאין אני ממהרת לחטוא אבל לענין הבשמים יש בי בשמים נאים ולהבין כפל הפ' אני חבצלת כו' ועוד שהם דברים נגדיים אם היא שרון אינה עמקים כו' אכן תמצא כי השושנה שבשרון היא נותנת ריח ביותר משא"כ שושנת העמקום להיות שאין חום השמש מכה בה אינה נותנת ריח כל כך. גם שושנת השרון להיות השמש תמיד מחממה ממהרת ליבש משא"כ שושנת העמקים שהיא שמורה מחום השמש ולז"א כי היא יש בה ב' מדות טובות שבשרון ושבעמק שריחה נודף ביותר ואינה ממהרת ליבש והמכוון בזה כי תמיד היא מעלה שבח בתורה ומצות ביותר וכל זה הוא כנגד מ"ש נרדי נתן ריחו ואשר לזה השיב ה' ואמר כשושנה כו' הכונה שנתרצה בדבריה וא"ל ביותר שבח שאינה בעיניו ית' כשושנה והבנות שהם האומות כמין גרוע משושנה וכדומה אלא שבערכה הם נחשבות כל האומות כחוחים וכשם שחוחים אינם נחשבים לכלום אלא לאור כך האומות וזו מעלה רמה. עוד ירצה לומר להרבות מעלתה שהגם היותה בין החוחים בין האומות לא שינתה טעמה אלא שושנה נשארה אפילו היא בין החוחים ורמז לם ה' ברמז ג"כ תשובה למה שאמרה שלא פעלה אין במעשה העגל שרמז לה באו' נרדי נתן כו' אמר לה היא אמת שושנה אבל החוחים שהיו עמה שהם הערב רב מכל האומות שהיו עמהם מצדם הוא שנפגמה קצת וזהו שא"ל עד שהמלך במסיבו כו'

כתפוח בעצי כו' ירצה בזה לומר כי כל האומות שחוץ ממנה הם עצי יער שאין בהם ממש והגם. כי נראים שמועילים להולכים אחריהם כאשר אני מעריך אותם בערך דודי הוא דומה לתפוח בפניהם והם לעצי היער וזה אמרה כנגד מה ששבח אותה כשושנה בין החוחים. ובמס' שבת אמרו אר"ח ב"ח מ"ד כתפוח כו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומ' לך מה התפוח פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע ע"כ והקשו התוס' ב' קושיות הא' שהתפוח אינו כן כאשר עינינו רואות ואמרו שתפוח זה אתרוג והקשו עוד במ"ש כתפוח הוא על הדוד שהוא הקב"ה והניחו הדבר בתימה. ובספרי חפץ ה' יישבתי אלא דבהגיעי למקורן של דברי' ראיתי כי לא יצאתי י"ח במ"ש בענין זה, גם מה שפי' מהרש"א שדודי שאמר בכאן הוא ישראל לא ראיתי שיישב כלום, גם מה שפי' הרי"ף הן אמת כי הביא סמוכות לדרשא זו אבל לא תמצא שיאמר בלשון זכר על ישראל בכל שיר השירים אלא הוא מדבר עמה ביחוס הנקבה והיא בלשון ידיד, אכן במה שהקדמתי לך בתחלת שיר השירים כי המעש' שעושה הוא עצמו השיר והשבח כי מהמעש' נולד השיר כי הדברים בלי מעשה אינם כלום כמו שפי' בפסוק ישקני מנשיקות פיהו כו' ובזה יבא על נכון ולא קשיא דהנה ממה שמשבחת כ"י להקב"ה כתפוח נראה כי עשתה מעשה שהוא עצמו התפוח שאומרת לז"א שהקדימה נעשה פירו' דהנה ראשון שיוצא מהתפוח הוא הפרי לז"א נעשה ואח"כ הוציא העלין לזה אמרה ונשמע לז"א כ"י כתפוח כו' כן דודי פירו' אני נחשב בעיני כתפוח והוא המעשה עצמו, ולז"א ר"ח למה נמשלו ישראל לתפוח אשר בו משבחים לה' מה פעולה עשה שדומה לתפוח שאומרים כתפוח כו' כן דודי במה עשאוהו כן, אלא שקשה לי למה לא הקדים הכתוב לומר פריו מתוק לחכי קודם לבצלו חמדתי וישבתי ואז היה צודק הפירוש, ונראה שהכונה היא במה שנדקדק למה אמר חימדתי פועל יוצא ולא אמר חמדתי פועל עומד כמו ישבתי ובזה נבא אל המכוון והוא דמכונתם לומ' דלענין השמיעה שהוא הצל חימדתי לכל העולם שכולם התאוו תאוה להיות כמותי אבל ופריו שהיא העשיה שהקדמתי לא חמדתי לאחרים אלא מתוק לחכי דוק' מטעם שאין אדם שרצה לעשות הפרי שהיא קבלת התורה, או יאמר שנתכוונה לומר כנגד מ"ש לה בין החוחים שהם הערב רב שהם היו לסיבה למעשה העגל אמרה בנועם דבריה הודאה ושבח לבורא ע"ד שארז"ל שלא רצה ה' לקבל ערב רב אלא מרע"ה הוא שקבלם ולבסוף נאמר לו כי שחת עמך שקבלת אות' והטעם ע"ד מי גר אתך עליך יפול וארז"ל המתגייר בשעת מפלתן של ישראל מקבלין אותו כי הדבר מובן כי קדושה יש בו לזה אמר' עתה כ"י כי האמת הוא דעתו של הקב"ה ולא הבנים שהם מרע"ה והעומדים בסברתו כי הסברא האמיתית היא אותם שיתגיירו לשבת בצלו של הקב"ה הגם שאני היא שמחמדת לו האמונה וז"ש חימדתי בחיריק תחת החית שהגם שאני אחמדנו עכ"ז וישבתי יש לי ישוב ולא נחוש לרשע משא"כ מעשה הבנים שקבלו הערב רב שלא כהוגן עשו ואו' ופריו כו' פי' ומה גם הגר שמתגייר מעצמו מבלי שנצטרך לחמדו אלא מצד רוח ה' דבר בו וזהו ופריו מתוק לחכי

הביאני אל בת היין כו' דע כי ביין יש ד' דברים הא' הוא המזון שזן את האדם, הב' השמחה שמשמח השותהו כאומרם ז"ל על פסוק ויין ישמח לבב אנוש כו' שהיין מלבד שמיסעד סעיד ג"כ משמח, הג' שהוא מבושם, והד' שמשכר את האדם והשכרות הוא מין תענוג ולזה תמצא במין השכרות הגם שמתעבת את האדם הם מתאוים לה והאמת כי הוא במציאות הגשמיות משא"כ באופן הקדושה ולזה תמצא בנבואת החוזים אשר היו משתכרים בקדושתם והם יתאוו לדבר הזה כי יש בו אופן הנאה וכנגד ד' דברים אשר ביין הם בתורה פרד"ס, הפשט הוא כנגד הנאת המאכל שסועד שיש כיוצא בו ביין, הדרש הוא כנגד השמחה כמ"ש רז"ל דברי אגדה מושכין את הלב ומשמחין אותו, הרמז הוא כנגד הריח שהוא דבר שאינו גוף אלא היולי ונרמז שם כך הוא הריח טוב הסוד הוא דבר שאמרתי בענין השכרות והוא סוד בדבר שצריך להפשיט חומריותו', ולא יהיה סמוך בכל האופנים החומריים כמעשה ________________ *)אולי צ"ל רהיטני