ראשון לציון על נ"ך רנ

שאמרה היא עליהם איכה תרעה איכה תרביץ כמ"ש לעיל לז"א מלת עדרי לשון רבים ופירו' מלת שלמה היא מלת כוללת הרבה דברים מלשון עוטה אור כשלמה ומלשון שלימות ומלשון שלומות ולכולם יכוין הכתוב כי ה' ב"ה עוטה לחביריו בשכינת עוזו ואו' מלת כעוטיה כמ"ש רז"ל על פ' עוטה אור כשלמה מלמד שנתעטף הקב"ה והאור שיצא דרך השמלה הוא האור דמעשה בראשית ולז"א כאן כי ההפרש שבין ימי שכינתו בתוכינו כאשר בהמ"ק קיים לזמן הזה הוא בעונותינו בהפסק קצת ע"ד כי אם עונותיכם וזהו כעוטיה דדומה לאותו מציאות דעוטה אור כשלמה והיה האור יוצא דרך סדין דיותר היה האור בלי הפסק ולאותו פי' דשלמה הוא מלשון שלימות הנה כי אז בימי בהמ"ק קיים היה ה' דר בתוך עמו וזהו תכלית חשקו אבל עתה אין בית לשכון בה ה' אבל עדיין יש לו מציאות באהל וזהו שלימות חפצו ית' והוא כי ה' ב"ה שוכן בתוך הצדיקים כאו' אהל שכן באדם וז"א שלמה אהיה כעוטיה לשון הסתופפות והוא מאמר הכתוב בכל המקום אשר אזכיר כו' ובזה השיב לאיכה תרעה כו' כי עדיין לא תחסר האומה מן הצדיקים וטעם שלא עשה פיסקת הכתוב בשלמה אהיה להיות כי משם מתחיל תשובת המלך הוא להעלים התחלת הדיבור והנה תמצא כי בתחילת הדיבור ביניהם לא ידברו לנכח אלא בהצנע ונסתר כי כן כאשר התחילה לדבר כ"י דברה בדרך נסתר ישקני מנשיקות פיהו ואחר שהתחילה לדבר הוסר מסוה הבושה ודיברה לו לנוכח כי טובים דודיך מיין וכן גם הוא בתחילה לא דיבר לנוכח כ"כ לזה העלים תשובתו בתוך דבריה

אם לא תדעי לך כו' בזה בא האדון להודיע גם הוא רוב אהבתו שבלבו עליה להשיב כנגד מה שאמרה שאהבה נפשי בא לומר שאהבתו שבלבו גדולה מאהבתה ואו' דאצ"ל אם תהיה כ"י בעלי ידיעה באלהותו יתברך דאז ודאי שהם אהובים בעיני אלא אפילו בזמן שישראל אינם בקיאים במצות ובלי ידיעה אעפ"כ אתה בעיני היפה בנשים סלא הספיק לומר יפה בנשים שיאמר האומר שיש יפה אחרת לז"א היפה ר"ל המיוחדת ביופי וזה יכוין לומר כי הגם שיהיו ישראל עושי הרבה עבירות כל עוד שהם מובדלים מן האומות ומאמינים בתורה וטעם מניעתם מעשות הטוב מצד חסרון ההבנה הם אהובים בעיני ה' וזהו היפה בנשים כמו שהאשה שהיא יפה ותשב לפני נשים הרבה והיא משונה וניכרת מהם ביפיה כך הם ישראל כל עוד שפנייתם עם מלכם ב"ה

צאי לך בעקבי הצאן כו' הכונה בזה להוכיח דבריו כי האהבה באה מצדו יתברך אשר נשאו חן בעיניו הגם בהיותם בלי ידיעה ומי יאמר זה לז"א האדון לכ"י כי יביטו ויראו מיום היותם בעולם משהתחילו להתהוו' וזהו צאי לך ובדוק בעקבי הצאן ממטה למעלה כי משהתחילו בעולם עד הנה וזהו שרמז בעקבי הצאן שהם ישראל מיום היותם בבחי' עקב עד שגדלו ונעשו חטיבה בעולם ואו' ורעי את גדיותיך כו' לומר כאשר הרועה יבקש מרעה טוב לצאן כך בקש וראה זמן שהיו ביושר דאצ"ל בזמן שהיו רעים וחטאים דפשי' דמעשיהם מוכיחים עליהם אלא אפי' בזמן ישרותם ויופיותם דהיינו משכנות הרועים אפ"ה אין אהבתם שלימה כמו שנבאר

לסוסתי ברכבי פרעה כו' הכונה לומר כי הזמנים שהיו בהם ישראל שלימים עד כניסתם לארץ הם ג' זמנים והם רמוזים בכתובים כנגד זמן שעמדו על הים ואמרו שירה אמר לסוסתי ברכבי פרעה כאשר סוס ורוכבו רמה בים טעם או' לסוסתי רז"ל דרשו מה שדרשו אלא שלפי דרכינו המכוון הוא על היותה אז שלימה בעיני ה' וכנגד זמן קבלת התורה שאמרו נעשה ונשמע אמר נאוו לחייך בתורי' פי' מ"ש בפיה' בקבלת התורה ואמר תורים להיותם ב' תורות שבכתב ושבע"פ אשר ע"ז אמרו נעשה ונשמע וכמו שפי' בפ' וישמע יתרו בטעם הקדמתם לומר העשיה לשמיעה כפי הפשט וכנגד זמן שבנו המשכן אמר צוארך בחרוזים שבית ה' יתייחס אליו צואר שהוא מקום המשובח בגוף כאו' ז"ל ויפול על צוארי בנימן אחיו ואו' בחרוזים להיותו בנוי מכמה מינים מכסף וזהב והמכוון בזה כי בג' זמנים הללו תא' כי היא הגדילה אהבתה בו וז"א דמיתיך רעיתי פי' דומה אני כי בזמנים הללו תחשב שאתה רעיתי. או יא' שאני חושב בך שיש לך דימוי שאתה רעיתי וכן כאשר נאוו לחייך כו' וכן כאשר צואריך כו' ולזה משיב האדן כי כל האהבה משלו היא ולהוכיח כי שלו גדול משלה והתחיל להשיב במה שסיים כנגד צוארך בחרוזים אמר אדרבה לי הוא השבח תורי זהב נעשה לך כו' והוא ע"ד או' ז"ל על פ' משכן העדות שהוא עדות לכל העולם שהקב"ה משרה שכינתו בישראל ומחל להם במעשה העגל שמלבד השכינה בתוכם מחל להם הקב"ה כאו' ז"ל במד' אר"י סי' לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל ולז"א כי אותו מעשה שהשרה שכינתו בתוכם טובה גדולה עשה בזה וז"א תורי זהב נעשה לך בזה ששכנתי עמך עם נקודות הכסף פירוש שהגם שעשית העגל לא פירשתי ממך. עוד ירצה כי אותו הממון שנתתם לבנין בהמ"ק ממני הכל לי הכסף ולי הזהב ואו' נעשה ולא אמר עשיתי לך לב' הפי' תתיישב למה שפי' כי לו יאה השבח אמר נעשה לומר כי המעשה הזה לא כבר עבר אלא תמיד הוא עושה אותו בכל דור ודור ולרמוז ג"כ על בית עולמים שיבנה בימינו כי אדרבה זה חסדו אשר יתחסד עמנו. לפי' הב' גם כן תתישב ע"ד או' ז"ל על פ' ויקחו לי תרומה שאדרבה הם הלוקחים שכל מי שנתן הכסף לבנין בהמ"ק נתברך ומצא בממונו יותר משיעורו הנה זה בא לתת ונמצא מקבל וכנגד קבלת התורה שאמרה נעשה ונשמע אמר זה היה אמת אם הייתם מקיימים מוצא שפתכם אשר לא כן היה אלא תוך חופתה זנתה כאומר ז"ל עלובה כלה כו' וז"ש עד שהמלך במסיבו כו' וכנגד זמן הג' שהוא עת שעלו מן הים ואומרו שירה אמר צרור המור כו' שעלו מן הים והיו שלימים בלי עון כאו' ז"ל על פסוק ויסע משה וכו' שהסיען מעונותיהם לז"א צרור המור כו' ואז"ל מה דרכו של צרור המור אשה נותנת אותו בין שדיה כשהיא עומדת הוא נופל פי' בכל מקום שיהיה מצוי הוא ליפול ממקום הנחתו כך ישראל הגם שאז היו שלימים תכף ומיד וילונו העם על משה כו' ואמרו במד' ר"א המודעי אומר למודים היו ישראל להיות אומרים דברי תרעומת כו' ולא על משה לבד אמרו אלא כלפי הגבו'. וז"א צרור המור וכו' באופן אין אהבתה כאהבתו יתב' בה וטעם שמדבר במקומה והוא הוא בעל הדברים לומר כי עניינים אלו אמתיים בה ובעשותה אותם היא אמירתם

אשכול הכופר כו' הם דברי כנסת ישראל שאומ' שהגם שעברה כמה פעמים על דברי דודה האמת אתו אלא שהאדון הוא מכפר על הכל ואמרה דודי לי לומר מ"ש התנא שהבאתי בסמוך כי אין סליחה אלא לישראל בלבד. או ירצה לומר כנגד מ"ש צרור המור וכו' שאמרו רז"ל שהוא דבר הנופל כי אינו לה אלא אשכול הכופר מאותם אשכולות שבכרמי עין גדי המתקיימים כל השנה מחוברים באילן כי זה הוא שבח עין גדי

הנך יפה רעייתי כו' הכונה בזה שהוא מרצה אותה בדברים כי תמיד היא בעיניו יפה הן בזמן שהיא משובחת במעשיה הן בזמן שמקלקלת מעשיה וז"א הנך יפה כאשר אתה רעיתי פי' שאתה עושה מעשה הריע לריעו שעושה לו רצונו וזה בזמן שישראל עושים רצונו של מקום וכנגד זמן שאינן כשרין אמר הנך יפה מטעם עיניך יונים כי לא אלמון ישראל מהצדיקים לפחות שלשים בכל דור כמא' ז"ל על פ' ואברהם היה יהיה יהי"ה בגי' שלשים והם נקראים עינים כמ"ש והיה אם מעיני העדה וכו' ולזה לא אמר רעיתי כאן לומר כי הגם שכללותה אינם בריעות עכ"ז פרט א' מהם שהם העינים מיפים אותה ובשביל זה תקרא יפה

הנך יפה דודי כו' הכונה שמשבחת למלך שתמיד לא זזה אהבתה מלבו בין בהטיבו עמה ובהראות לה חיבה וידידות וז"א דודי בין במושך שבטו עליה ע"ד או' ז"ל חייב אדם לברך על הרעה כו' והמכוון בזה שבזמן שאינה נאה אלא בעיניה כו' מישר ומוכיח לחלק הכעור לה מצד זה לא תמאס ח"ו המוסר אלא אף נעים ולא תאמר דהן אמת שמקבלין היסורין באהבה אבל לא יועיל ח"ו לז"א אף ערשינו רעננה ר"ל מלבד שמקבלין