עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › ראשון לציון על נ"ך

ראשון לציון על נ"ך רמט

Rishon Li-Tzion on Nach 249 · ראשון לציון על נ"ך · free full Hebrew text

Open in the reader →

אחריו אלא מצד היותה טבועה בכור הברזל ומשוקעת בטיט היון כי לא היה זה והיתה בת חורין לא היתה מנחת מלרדוף אחריו כי אהבתה בו רבה ולזה אינה חסירה אלא שימשכנה מכור טבועה בו ואח"כ היא מאיליה תחפש אחריו לדעת מקומו איו וז"א משכני אחריך נרוצה וכשנדקדק בענין כן היה דהנה דרך העולם היוצא לדרך ובפרט למדבר היתכן ללכת מבלי הכין צדה לשיעור המספיק אחר אשר ידע כמה ימים יתעכב בדרך וזולת ב' ענינים אלו אין מציאו' לצאת מן הישוב ומצי' שכ"י כאשר יכלה לצאת אחרי ה' לא בקשה דבר לדעת דרך יום או יומים או שנה ולא הכינה צידה לצורך הדרך אלא רצתה אחריו מבלי לחשוב בשום דבר מרוב חשקה בו וזהו שתמצא שא"ל ה' זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר דהנה ולא תאמר שאע"פ שלא שאלה כמה שיעור הדרך ולא הכינה צידה אבל עכ"פ היה בלבה צער ח"ו לז"א הביאני המלך חדריו ר"ל שהיה בדעתה כאלו כבר נכנסה לחדרי המלך ואין דבר חסר בבית המלך והיתה שמחה בהשיגה דבר זה וז"א נגילה ונשמחה בך. עוד יאמר שתכוין לומר שאין לך שמחה בעולם אפי' בערך ההבאה לחדרי המלך לא תשמח אלא בו כי הוא העיקר באהבתה וכפ"ז יהיה פי' משכני אפילו למדבר אחריך נרוצה כי חוץ ממך לא יעכב לי דבר בעולם ומ"ש נזכירה דודיך כו' פירוש כאשר יהיה לפני היין שהוא דבר המשובח שהוא משמח ואין אני מעלה זכרונך בדעתי ובפי אני בוחרת להעלות בפי זכרון דודיך יותר טוב משתית היין ואומר משרים אהבוך כאדם החותם שמו על הענין שהוא אומר מי הם המדברי' ומי הם החביבים הללו לז"א אותם שהם מישרים שהם הצדיקים שהם הולכים במישור אוהבי ה'. או ירצה להיות שאמרה נזכירה דודיך מיין שעריבים עליה דברי דוד הוסיפה לומר כי מרוב תשוקתה בו נתאוית עוד לראותו לשמוע נתינת ה' מפיו ית' וז"א מישרים אהבוך פי' שיהיה דברך במישור אלינו שלא ע"י אמצעי ופי' א' יוצדק גם לדרך זה כי כאשר האדם חותם על הענין הוא מזכיר שמו וחניכתו להכירו מי הוא וג"כ הוא כמציאות שלפנינו תדע דברי מי הם אותם שמישרים אהבוך

שחורה אני ונאוה כו' להיות כי חתמה דבריה באהבת ה' עד מעמד הר סיני עמד לנגדה מעשה הרע של העגל ויבא האו' לומר היכן היא אהבתך הלא בעודך בחופתך סרחת ושוב אין לך פה לדבר לזה היא משיבה כן לחזק דבריה כי לא אתרע אהבתה באותו מעשה וז"א שחורה אני פי' באמת כי שחורה אני אבל ונאוה כי זהו יופי ונוה שלי ע"ד או' ז"ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה אלא שאם חטאו צבור אומר להם כלך אצל צבור שחטאו ועשו תשובה וקבלם ה' א"כ זהו הנוי של ישראל שכל צבור החוטאים אחריהם ימצאו מקום לחזור בתשובה ומהיכן יהיה להם זה אם לא מצד היותי שחורה או יאמר דהגם שאני שחורה ע"י העגל עכ"ז אני נאוה כי לא כל העם עשו העגל שהרי שבט לוי לא עשו העגל ועוד כל שעבדו עגל מתו מהם בחרב מהם במגפה מהם באסכרה והנשארים הדבר מובן שלא עבדוהו וז"א ונאוה או יאמר ע"ד מ"ש בזה"ק כי ערב רב הם שעשו העגל ולא ישראל ולפ"ז ז"א שחורה אני מצד שקבלתי אותם הגרים והם עשו העגל ונקרא על שם הכללות ובזה אני שחורה אבל כפי האמת נאוה אני שלא עשיתי כלום ואו' בנות ירוש' הם שרי האומות אשר הם שומרי ירוש' סביב לה כי ירוש' היא נקו' המרכז לכל העולם ושם הם שומרי החומות כל השרים של מעל' כאו' ז"ל ואו' כאהלי קדר לומר והראיה כי אני נאוה הגם שאני שחורה שהרי אחר מעשה העגל בחר ה' באהלי קדר כבני קדר שעושין אהלים לשבת ולדור בהם כך בחר ה' לדור עמנו באהלים ולהיות כי הם עשו לו יריעות לז"א כיריעות שלמה ואפילו שהטעם הכפל הוא לומר וכי כאהלי קדר הם ראויים להיות יריעות שלמה שהוא מלך שהשלום שלו אין זה אלא מצד האהבה שאני בעיניו נאוה הגם שאני שחורה וזה ל' המדרש בפ' תרומה אמר הקב"ה ראו מה אני מחבר התחתונים שאני שוכן תחת יריעות עזים ע"כ הרי דהמדרש או' בפי' דמה שעשה ה' דבר זה לשכון תחת יריעות עזים הוא מצד אהבתו לכ"י. או יאמר דתמצא אחר שנכנסו ישראל לארץ ויעבדו את הבעלים כו' וכמה אומות היו עומדים עליהם והיו ישר' נכנעים ומעלים מס וא"כ היכן היא אהבתו יתברך עם אמו [עמו] לז"א שחורה אני כו' לומר הגם שאני שחורה הריני נאוה אח"כ כשנבנה בהמ"ק וז"א בנות ירושלים לשון בנין כמו בבנות בזה היה לי הנוי והוסר השחרות כאשר הוסר באהלי קדר שנמחל עון העגל גם בבנין בהמ"ק נמחלו כל העונות שהיו להם או בנות לשון נוי כאלו אמר בנויות ירושלים ואיזהו נוי ירושלים זה בה"מ שיבנה במהרה

אל תראוני שאני כו'. אחר שזכרה בנין ירושלם עמד לנגדה חרבן בית א' ובית שני לז"א אל תראוני ראייה של ביזוי שאני יש לי ב' שחרוריות שהם כנגד ב' חרבנות ותאמר לא יוסיף עוד לדעתה דעו כי עדיין אני ביופיו אלא כבן אדם שהשחיר פניו השמש ועתיד לחזור ליופיו כמקדם ואומר בני אמי כו' הם אדום בני האם רבקה ועליהם הכתוב אומר זכור ה' לבני אדום נחרו בי הם המריעים לי וחרבו הבית ולא די זה אלא שעל ידיהם נתפזרו ישראל בכל האומות ובשביל ישראל הם נשמרים כל הכרמים כאו' ז"ל כי ה' שומר האומות בשביל שלא יגיע ההיזק לישראל כי הם העיקר והיינו כרמי שלי ור"ל שלהיות כי כ"י היא המדברת לזה אם תאמר כרמי יורה שהיא מדברת על חוץ ממנה לז"א שלי פי' שעל עצמה אומרת שלא נטרה עצמה ולזה כפל באו' כרמי שלי. או יאמר להיות שכ"י יש בה רעים וטובים לזה הטובים שבהם אומרים על הכללות שהם בלתי טובים כרמי ואו' תיבת שלי לחביבים אצלה ביותר

הגידה לי שאהבה כו'. אחר שזכרה זמן החרבן אשר היא בו עתה היא מעוררת אהבת עמו בדברי דודים לומר כי לא זז לבה ממנו ועליו נפשה מתמררת והוא ע"ד או' ז"ל בזוה"ק על פ' כי אינינו דעיקר יגונה הוא עליו והתחילה לדבר אליו באהבה עזה באו' הגידה לי כו' כי נפש כל איש ישראל אהבתו להקב"ה אהבת הנפש מטבעה ומזגה של הנפש וז"א שאהבה נפשי מצד עצמה וזה מרוב התלהבות הנפש באהבתו תדבר כך ויורה זה כי תגדל באהבתו עליו והנה תמצא כאשר ישבו ב' אהובים וכל אחד רוצה להראות אהבה לחברו כי אהבתו גדולה מאהבת חבירו לו וכן להפך חבירו יענה ככה בכפלים לזה קדמה היא לומר כי נפשה אהבתו ושואלתו דבר איכה תרעה איכה תרביץ וצ"ל כונת הענין וכפל המלות בשינוי לשון והנה תמצא כי יש בישראל ב' בחינות הא' בעלי חסד ועוסקין בתורה בעתים קבועים והב' הם ת"ח העוסקים בתורה תמיד ודע דאיתא בתיקו' על פסוק לא תקח האם על הבנים דמעל אינון מארי חכמתא רזי אורי' לא תקח האם מעל הבנים הנק' בנים אתם לה' אלקיכם נר שכינת' שריא עלייהו לא אעדיאת מינייהו משא"כ שאר תופסי התורה שלח תשלח כו' פי' הגם דשריאת עלייהו היא משתלחת מעלייהו אשר ע"כ כאשר נחרב בהמ"ק וגלו ישראל בין העמים או' ישראל להקב"ה איכה תרעה חוזר על בחי' ת"ח הנז' שהם בבחי' שלח תשלח ולז"א תרעה שאין ה' קובע דירתו עליהם בהחלט כאותם מארי רזין דאורייתא אלא כרועה הזה פעמים כאן פעמים כאן וכנגד בחי' הב' דלא תקח כו' אמר איכה תרביץ שיהיה רובץ לגמרי באופן כי כולם נתמעטו בסיבת החרבן ולז"א איכה יוכל לסבול מניעת ב' הענינים ואומר בצהרים לרמוז ג"כ על מ"ש כי אותם מארי תורה מאירים כצהרים ותורה אור שהוא הסוד שאו' ר"ז בגי' או"ר וזהו ג"כ ע"ד ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ואומר שלמה אהיה כעוטיה כו' נראה שהם דברי המלך תשובתו אל דבריה דכאשר עוררה האהבה כ"כ והפליאה להגדיל אהבתה בו ומתוך דבריה כמעט אמר כי היא האוהבת אותו ביותר ממנו וגם רמזה כי הוא האדון הרחיק ממנה עד אשר שואלת איכה וכו' וזה הוא ממיעוט האהבה שבלבו עליה לזה הוכרח להשיב' דבר והתחילה לדבר אליו תשובה ממה שהפסיק' לדבר בו והוא על מ"ש איכה תרעה ענה ואמר לא יעלה בדעתך שנפרדתי ממך ח"ו ואין לי בך מרעה ומושב וזזה ידי מתוך ידך ח"ו שלמה אהיה כעוטיה ומקומי ומושבי הוא על עדרי חביריך שהם ב' כיתות