ראשון לציון על נ"ך רמח

פירוש על שיר השירים

שיר השירים אשר לשלמה צל"ד מה היא כונתו באו' שיר השירים שהיל"ל שיר אשר לשלמה או שירים אשר לשלמה. ועוד תיבת אשר יתירה דהיה יכול לומר שיר לשלמה ואם הכונה לומ' כי שלמה הוא האומ' השירים אלו היל"ל שיר שלמה כמו שאמר במקום אחר משלי שלמה. עוד נדקדק למה שינה הכתוב הזה מכל סדר האמו' בכל השיר הזה כי תמצא בכל השיר הזה הסדר הוא שמתחיל לדבר המלך והמלכה משיבתו שהוא התחיל לומר הנך יפה רעיתי והיא משיבה הנך יפה דודי הוא אומ' כשושנה היא משיבה כתפוח כו' משא"כ בתחילת השיר שהמלכה התחילה לומר ישקני מנשיקות פיהו

ונראה לפ' והוא ע"ד אז"ל כי השיר הזה בנאו שהע"ה בראותו הזמן שישראל בגלות והמשילו הענין למלך שגירש המלכה וחשבו השכנים לו' כי לא ישוב עוד לדעתה וריחקה מלבו ועמד בן א' שילדה המלכה למלך קודם גרושין והלך אצל האב והבין ממנו שעדיין לבו עם המלכה והלך אצל האם והבין שלבה שלם עם המלך עמד וחיבר שיר א' ממה שבלב המלך על המלכה וממה שבלב המלכה על המלך כאשר ידע ממה שבלבם זה על זה וזה על זה וז"א שיר השירים פירו' שיר העשוי מהשירים ב' שירים א' האומ' ה' על כנסת ישראל על דודה ואו' אשר לשלמה ופי' מלת אשר האומר הוא והנאמר עליו והם הב' שירים האמורים וטעם שהתחיל לדבר דברי המלכה להיות כי בזה יגיד רוב חיבתה עד שאהבתה קלקלה השורה עד שתובעת בפה נשיקות פיהו והוא דבר הרמוז בדברי קדשם ז"ל באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא והוא סוד מיין נוקבין מעוררין מיין דוכרין וזהו דוקא בתחילת התעוררות האהבה ואח"כ שנתעוררה אהבתם צריך להקדים דברי ה' ב"ה אליה כמ"ש בזוהר הקדוש דבאתרא דאית מלכא לית שבחא אלא ליה עוד נראה לומר טעם אחר שהקדים שבח המלכה למלך דתמצא דכאשר משבחת המלכ' היא אומרת שבתו של מלך וכאשר משבח המלך הוא או' שבח המלכה ולזה בחר מסדר השירים להתחיל בשבח המלך שהוא כבודו והתחיל לומר דברי המלכה כנסת יש' החביבה וסידר בשיר זה כל מה שעבר ביניהם מיום הוסדם עד סוף כל העולם והתחיל לומר ישקני

ישקני מנשיקות פיהו כי טובים וכו'. לריח שמניך טובים כו' י"ל מהו תוכיות כונת המשורר באו' ישקני כו' ועוד מה הם הדודים שחביבים עליה יותר מיין ולמה חזר לשנות דיבורו מיין לשמן ומה היא כונתו באו' שמניך לשון רבים ונראה שיכוין למה שארז"ל ר"א הקפר אומר ד' מצות היו בידם של ישראל שאין כל העולם כולו כדאי להם שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית וכו' ומפורש בקבלה גן נעול אחותי כלה כו' ולא נחשדו על לה"ר דכתיב ושאלה אשה משכנתה כו' דבר זה היה בידם שנה א' ולא גילו אותו ושלא שינו את שמם שכשם שמיחסן בירידתן ראובן שמעון וכו' כך מיחסן בעליתן. ושלא שינו את לשונם שנאמר ב' אנשים עברים נצים מכאן שלא החליפו את לשונם שנאמר כי פי המדבר אלכם ע"כ והנה ידוע הוא דע"י שמירת המצות שעושין ישראל רצונו יתב' הוא מתעלה ומתרומם ובכל דבר שעושים למטה מתקנים כנגדו למעלה והוא סוד מ"ש רז"ל בפ' ועשיתם אותם אל תקרי אותם אלא אתם כמא' ז"ל בזה"ק. וכן להיפך ח"ו ע"ד צור ילדך תשי וכאן ביציאת מצרים שהאומה ישראלית תקנה עצמה באותן מצות האמורות לזה משוררת כנגד אותן התיקונים שתיקנ' למלך והכונה היא שהדבר מובן דבשומרה המצוה זהו עצמו ענין השבח והשיר שעושה דאין לך שיר ושבח לדודה כקיום התורה והמצוה ולזה אומ' ד' שירים כנגד ד' מצות ששמרה כנגד שמירת לשונה מלה"ר אמרה ישקני וכו' דתיקנה פי עליון במה שלא פגמה פיה וכנגד ברית המעור שהיא מצוה הב' אמר כי טובים דודך מיין לרמוז על עריו' שהם רמוזים ביין ע"ד אשתך כגפן פוריה ואז"ל למה נמשלה כ"י לגפן מה גפן אינה מקבלת הרכב' ממין אחר כך כ"י כו' וכן הוא ממש ענין העריות שלא יזקק א' לשאינו מינו ואמרה טובים מיין הנה ידוע הוא כי היין של יש' הנתון ביד גוי אם לא יעשה בו חותם בתוך חותם נאסר מחשש מגע גוי והנה אומה ישראלית ניתנה בתוך כור הברזל במצרים ושמרה עצמה מבלי חותם שלא נטמאה זולתי א' היתה ופרסמה הכתוב כמא' ז"ל וגם היא לא במזיד עשתה הדבר כאו' ז"ל באופן כי שמירת כ"י היא יותר מעולה מהיין וז"א כי טובים דודיך מיין. וכנגד שלא שינו את שמם אמרה לריח שמניך טובים כי תמצא שהשמן יש בו ב' דברים הא' כאשר יקלוט הריח הטוב שוב לא יפיג ריחו והב' שכל המשקין שבעולם ע"י תערובתם משקה במשקה אחר הם מתערבי' ומשתנים מכמות שהיו וכאשר יתרבה א' על חבירו יתבטל המוע' במרובה משא"כ השמן בכל אופן שתרצה לערבו באיזה משקה שיהיה ותרבה בו כמה חלקי' ממשקה אחר וחלק מועט מהשמן לא יתבטל ולא יתערב אלא יעמוד בפ"ע ולא ישתנה לא ממראה ולא מטעם וריח ולזה אמ' לריח שמניך טובים וידוע הוא מא' ז"ל בפ' טוב שם משמן טוב שמן טוב במקומו עומד ושם טוב בסוף העולם ואמר טובים לו' כי שמנו טוב משמן רוקח וטעם או' לשון רבים להיות כי ישראל הם י"ב שבטי' וכל א' וא' חשוב בפ"ע לז"א שמניך ל' רבים שכולם לא שינו את שמם. וכנגד שלא שינו לשונם אמרה שמן תורק שמך כאשר השמן הזה כשאתה מריקו תמיד לעולם הוא שמן כך ישראל אפי' יתערבו במאה אומות לא שינו לשונם והטעם שהתחיל לדבר בלשון נסתר ישקני כו' וסיים בלשון נוכח דודך כי הוא גנאי לו' בנשיקה לנוכח תשקני כו' באופן כי כל שבחה בכאן הוא על ד' דברים ששמרה במצרים ואמרה על כן עלמות אהבוך כי ידוע הוא כי קיום העולמות ושפעם הוא ע"י מעשה הצדיקי' ולז"א ע"י מע"ט האמורים עלמות תיבה זו סובלת ב' פי' עולמו' ועלמות ושניהם אהבוך ובזה ידוייקו דברי ר"א הקפר שאמר שאין כל העולם כולו כדאי להם פי' שיספיק בריא' העולם אם לא נברא אלא בשביל קיום ד' דברים אלו שקיימו ישראל שעל ידם יתקיימו כל העולמות

משכני אחריך נרוצה כו'. הנה להיות כי כל האמור למעלה בענין היה כאשר היו ישראל במצרים שעדין לא נתגלית אהבת שניהם ועתה מתחלת להגדיל אהבתה בה' ית' ואומ' לו כי תמיד נפשה דבוקה בו ולא מנעה מלרדוף