ראשון לציון על תענית סז

בינונית ואילך ולא מקמי הכי ואפשר דמודה בדר"ז וכדרב זביד אבל לא לענין שביעית ואתא ר"נ ואמר לשביעית דסובר דהחיה עודינה אוכלת עד זמן רביעה שנייה של הבינונית אפשר דיודה לקמאי ופסק רבינו כר' זירא בדין הנודר דבעי' שירדו הגשמים ברביעה הבינונית שהוא בכ"ג בחשון. ובדין שביעית ובדין שבילי הרשות כתב סתם עד שתרד רביעה שנייה וז"ל בפרק ז' מהל' שמיטה עד מתי יהיה אדם רשאי ללקט עשבים וכו' עד שתרד רביעה שנייה במוצאי שביעית עכ"ל. ובפ"ה מה' נזקי ממון כתב וז"ל שלמה תיקן שיהיו עוברי דרכים מותרים בימות החמה להלך בשבילין שבשדות כו' עד שתרד רביעה שנייה ע"כ מדכתב סתם משמע דכל שירדו בזמן רביעה שנייה ואפי' בי"ז לחשון מותר דהא רביעה שנייה הוא זה ודלא כרב פפא ור"נ שאמרו דרביעה בינונית דקתני לשביעית ולשבילי הרשות ובדין שכחת זתים כתב בפ"א מהל' מ"ע וז"ל מאימתי מותרים כל אדם בשכחה של זתים בא"י אם שכח כו' מותר בעה"ב מר"ח כסליו שהוא זמן רביעה שנייה בשנה אפילה. וכתב מרן הכ"מ דטעם הרמב"ם ז"ל שכתב בההיא דשכחת זתים עד ר"ח משום דאיכא ספיקא אזיל לחומרא בספק של עניים לעניים כו' ע"כ וקשה לי לדבריו ז"ל כי ירדו גשמים ברביעה הבכירה שהיא י"ז לחשון לר"י מאי ספיקא איכא ואפי' לרב זביד דסובר דבינונית דקתני בברייתא לזתים הוי בכ"ג לחשון לפום מאי דכתיבנא ואמאי כתב ר"ח כסליו ואפשר לומר דר"ח כסליו דקאמר הרמב"ם ז"ל היינו אם לא ירדו גשמים ולהכי לא כתב אפי' ירדו גשמים מי"ז בחשון ולא הוצרך לומר דבלא ירדו מיירי דסמך על מה שכתב בהלכו' נדרים דמאי דאנו אומרים עד ר"ח כסליו היינו אם לא ירדו אבל אם ירדו בזמן הרביעה אפי' בי"ז בעה"ב מותר ודלא כרב זביד דאמר דקתני זמן הבינונית היא לשביעית כללא דמלתא דכל דתני עד רביעה שנייה וירדו גשמים בזמן הבכירה זה הוא זמנה לבד מהנודר עד הגשמים דבעינן שתרד בכ"ג בחשון שהוא זמן בינוני של רביעה שנייה כר' זירא וגם לישנא דגשמים הכי משמע. אלא דפש גבן לברורי הא מלתא דממ"ש רבינו בהל' נדרים מוכח דפסק זמן הרביעה כר"י בי"ז בכ"ג בר"ח כסליו ובפ"ב מהלכות תפלה כתב וז"ל מז' במרחשון שואלין את הגשמים בברכת השנים כו' הרי דפסק כר"ג וכר' יאודה דסובר דזמן רביעה שנייה של שנת הבכירה הוא בשבעה במרחשון ובפ"ג מהלכות תענית כתב וז"ל הרי שלא ירדו הגשמים כל עיקר מתחי' ימות הגשמים אם הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים מתחילין ת"ח להתענות בה"ב כו' מוכח מדבריו דפסק כר"מ דאחר י"ז במרחשון הוא זמן רביעה שנייה של שנה האפילה דהא גרסינן בגמרא א' לשאלה ג' להתענות משמע דאין להתענות עד שיגיע זמן ג' שהוא זמן האפילה והדעת נותנת כן דאין להתענות עד שיגיע זמן האפילה דדילמא שנה זו אפילה היא וא"כ פסק הרמב"ם בדין זמן הרביעית כר' יוסי ונראה דהרמב"ם בהא מלתא דשאלה ותענית היחידים פסק דלא כר' יוסי ותדע דהא ר"ח גופיה דאמר הלכה כר' יוסי אמר הלכה כר"ג פי' דלהא מלתא דלשאול הגשמים מקדמי' למבעי רחמי כר"ג ותדע דמן הראוי היה לנו לשאול אפי' בחג אלא משום דהוו סי' קללה בחג הוא דלא תקנו וא"כ זמנייהו הוי ולהכי פסק הרמב"ם כר"ח דאמר הלכה כר"ג ובדין תענית היחידים פסק כסתם משנה דקתני הגיע י"ז בחשון כו' היחידים מתענין וטעמו של רבינו הקדוש משום צערא דעלמא חש לדברי ר"מ דאמר רביעה הבכירה בג' בחשון דבזה הויה האפילה בי"ז בו ופסק הרמב"ם כסתם משנה דמתחי' להתענות בי"ז ולשאר העניינים כגון לנודר ולזתים ולשבילי הרשות ולשביעית לא גילה דעתו רבינו הקדוש וכתב סתם רביעה שנייה ובגמרא אמר ר"ח הלכה כר' יוסי והגם דאמימר מתני להא דר"ח אדר"ג הא אמר הש"ס בתר הכי אמר ר"ח הלכה כרבי יוסי ואיכא בין דאמימר ללישנא קמא דללישנא קמא לא פירש דר"ח אדר"ג ולאמימר פירושה נמי אדרבן גמליאל

דף ח' גמ' אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי כו' הקשו התוס' ז"ל מההיא עובדא דהנהו שקולאי כו' דמייתי בפרק כל הבשר כו' ול"נ דדוקא שיתפלל לה' שיתן ברכה באותו דבר דבזה מלבד שאין חצונים שולטין בו אלא אדרבה מוצא בו יותר ממה שהיה אבל אם אינו מתפלל לו שיניח ברכה או שהתפלל ואין תפלתו ראויה לו מלבד שאין ברכה בו אלא אדרבה ישלח ה' בו את המארה נמצאת אומר דדבר שאינו מדוד ישנו בברכה ובהפכה והמדוד אינו לא בזה ולא בזה

דף י' גמרא בשבעה בו פירשתי למעלה בדף ו'

שם גמרא הגיע י"ז במרחשון כו' פי' למעלה בדף הנז'

שם גמרא ת"ר מי שהיה מתענה על הצרה ועברה וכו' ה"ז מתענה ומשלים תעניתו כו' כתב הרמב"ם בפ"א מה' תענית וז"ל יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא על צרה ועברה ה"ז משלים תעניתו ע"כ דייק לומר לשון יחיד משום דהוקשה לו מההיא דתנן בפ"ג היו מתענין וירדו גשמים כו' לא ישלימו מעשה כו' ש"מ דאם עברה הצרה לא ישלימו תעניתם וחילק הרב ז"ל בין יחיד לצבור דמסתמא תענית הגשמים בצבור הוא וברייתא בתענית יחיד ולשון הברייתא ג"כ לשון יחיד הוא אבל צבור לא ישלימו ל"ש התענו על הגשמים ל"ש על כל צרה שלא תבא וכמ"ש בהלכה שאחר זה וטעמא דמלתא נ"ל דצבור לא הטריחום להשלים ומעיקרא כשגזרו תענית צבור לב ב"ד מתנה הכי ואם נענו לא ישלימו והראב"ד חילק בין תענית הגשמים לשאר תעניות ל"ש יחיד ל"ש רבים ונ"ט שאין צרה עוברת גמורה לשעות אלא צרת גשמים ולדבריו אה"נ שאר צרות אם הוכר העברת הצרה לגמרי כגון ספינה המטרפת בים וניצולת לגמרי ה"ז אינו משלים אפילו ליחיד ואין דבריו נראים מחילה מכבודו דהא מתני' קתני ועברה דמשמע אפילו יודע ודאי דעברה וכהך דספינה שהגיעה לנמל ובטוחה היא אעפ"כ ישלים

דף י"א גמרא הלכתא מתענין לשעות כתב הרמב"ם בפ"א מה' תענית וז"ל מתענה אדם שעות והוא שלא יאכל כלום שאר היום כיצד כו' ולא אכל עד חצות וכו' ונמלך להתענות בשעות שנשארו מהיום ה"ז מתענה ומתפלל עננו וכו' וכן אם אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות שאר היום ה"ז תענית ע"כ. וכבר תמה הראב"ד על דבריו והרשב"א וה"ה והעלו דחזר בו הרמב"ם ותיקן אלא אם לא טעם באותו יום ונמלך להתענות ע"כ. ואני תמה מה עול מצאו בדברי הרמב"ם וקודם אבאר כונתו די"ל למה חילק הדבר לב' חלוקות דהול"ל על זה האופן כיצד הרי שהיה טרוד בחפציו כו' ונמלך להתענות בשעות שנשארו או אם כבר אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות שאר היום ה"ז מתענה ואמאי חילק חלוקת ואכל ושתה בפ"ע עוד למה הוצרך לומר ה"ז תענית שעות ולא הספיק בתיבת וכן שאמר בתחלת הדבור אלא ודאי דדעת הרמב"ם היא דאיכא ב' הלכות במתענה לשעות א' הוא שהתענה יום שלם והוא מ"ש בתחלה כיצד הרי שהיה טרוד כו' ולא אכל כו' ונמלך להתענות כו' ואמר שיתענה אותן שעות וגם שיאמר עננו ודין ב' הוא זה שכבר אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות אמר ה"ז תענית שעות אבל אין אומר בו עננו ולזה לא כלל ב' הדינים אלו יחד נתחכם לחלקם להעירך דלא דמו בדינייהו גם טרח לומר הרי זה תענית שעות דזולת זה היינו אומרים דתיבת וכן קאי אכול' מלתא דלעיל ויאמר ג"כ עננו להכי דייק מלתיה כסף נבחר לשון צדיק ואחר שעמדנו על דעת קדוש נחזי אנן מנ"ל הרי שלך לפניך מסוגיין דקאמר תלמודא הלכתא מתענין לשעות ומתפללין תפלת תענית והא מיירי כשהיה טרוד ולא אכל וכו' שהיא חלוקה א' שכתב הרמב"ם ז"ל והראיה מדפריך אביי הא תענית מעלייתא והוצרך לשנויי דאמלך משמע דדוקא בכה"ג דהתענה כוליה יומא הוא דמיירי תלמודא. והלכה שנית שכתב הרמב"ם דאפילו אכל וכו' למדה הרמב"ם מהירושלמי דגרסינן התם בירוש' דנדרים פרק קונם וז"ל מלתיה דר"י אומר מתענין