ראשון לציון על תענית סו

מסכת תענית פרק א' דה ג' ע"א גמ' ואילו על לא קאמר ליה מ"ט משום דלא מיעצר נראה דעצירה של לילה א' לא שמה עצירה ועיקרא דמלתא דעלה אתמר דלא מיעצר הוא כדי שלא יצטרך שאלה ורחמים כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ת וז"ל שאין טל נעצר וא"צ בקשה ע"כ. ובזמן מועט אין עצירתו מזקת ולהכי הואיל גדעון בנסיון אשר שאל למנוע טל מכל הארץ א"נ דלילה א' דגדעון נמי לא נפסק הטל מכל וכל אלא דעל כל הארץ הוה מועט עד שלא הוכר רשומו ועל הגיזה היה כ"כ בריבוי וזה הוא הנס והתו' ז"ל כתבו באופן אחר

שם ע"ב גמ' בימות הגשמים לא אמר מוריד הגשם וכו' כתב הרמב"ם בפ"י מה"ת וז"ל מי שטעה בימות הגשמים ולא אמר מוריד הגשם כו' חוזר לראש כו' מי ששכח שאלה בברכת השנים אם נזכר קודם ש"ת שואל בש"ת כו' ממה שלא התנה באם לא אמר מוריד הגשם אם נזכר קודם ש"ת שואל בש"ת כמו שהתנה אם שכח שאלה מוכח דדעתו היא דאינו אומר בש"ת אלא שאלת הגשם אבל מוריד הגשם חוזר לראש. והגם דהתו' הוכיחו מהירושלמי דקאמר להדיא דה"ה אם שכח מוריד הגשם ונזכר קודם ש"ת מזכירו שם. לדברי הרמב"ם כיון דבבלי פליג אירוש' בהא לא פסק כירושלמי מההיא דברכות פ' תפלת השחר מוכח להדיא כדעת הרמב"ם דגרסי' התם אמר ר' תנחום אמר רבי אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שאומרה בש"ת ע"כ. הרי להדיא דגבורות גשמים אם טעה אינו אומרה בש"ת והם דברי הרמב"ם וכבר ידעת דפסק הלכתא כבבלי. וגם התוס' בפ' ת"ה דעתם נוטה לדעת הרמב"ם דבבלי פליג אירושל' וכך היא דעת הרי"ף

דף ו' גמ' ר' יוסי אומר כו' בכ"ג בחשון ובר"ח כסליו כו' בשלמא רביעה א' לשאול וכו' אמר רבי זירא לנדרים כו' ר' זביד אמר לזתים כו' ר"ש אמר להלך בשבילי הרשות רנב"י אמר לבער פירות שביעית כו' כתב הרמב"ם בפ"ח דפאה משנה א' וז"ל זמן רביעה שניה בארץ הצבי בשנה המעוברת הוא בי"ז בחשון ובשנה הבינונית בכ"ג בחשון ובשנה המאוחרת בר"ח כסליו ומה שירד מן הגשם קודם י"ז בחשון הוא ממטרות החורף לא מן הסתיו ע"כ משמע דמפ' ראשונה ושניה ושלישית דקתני בברייתא היינו בכירה ובינונית ואפילה וכך הם דברי הברייתא דקתני הבכירה בג' במרחשון בינונית בז' בו אפילה בי"ז בו כו' ר"י או' בי"ז וכ"ג ובר"ח ע"כ. ופי' בכירה קאי אשנה לא ארביעה ולפ"ז לא גרסי' בברייתא איזו היא רביעה א' אלא איזו רביעה וקאי ארביעה דמתנייא במתנייתא דפיאה ודנדרים ודשביעית ודקמא והיא רביעה שנייה ובנדרים מייתי להאי מתני' כהאי לישנא איזו היא רביעה כו' ולא קתני ראשונה ומאי דקתני בברייתא דרשב"ג גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה כו' דברי רבי יוסי פי' הוא הכי אתה מונה בהן רביעה א' לשנה הבכירה שנייה לבינונית ג' לאפילה ששנה זו באו בה יחד הרביעיות של כל השנים ובסמוך אוסיף ידי לתת טעם עוד לדבריו ז"ל והרמב"ם כתב בפ"י דנדרים וז"ל האוסר עצמו בדבר עד הגשם ה"ז אסור עד זמן הגשמים שהוא בא"י ר"ח כסליו הגיע זמן הגשמים הרי זה מותר בין ירדו בין לא ירדו כו' ואם ירדו מי"ז במרחשון ה"ז מותר ואם אמר עד הגשמים אסור עד שירדו והוא שירדו מזמן רביעה שניה מכ"ג במרחשון ואילך כו' יע"ש והשיג עליו הראב"ד ז"ל וז"ל שהיה לו לומר עד הגשם י"ז בחשון כר"י בין ירדו בין לא ירדו ואם אמר עד הגשמים עד שירדו גשמים מזמן רביעה ב' שהיא בכ"ג במרחשון ע"כ. פי' דברי הרמב"ם כך הם האוסר עצמו בדבר עד הגשם פי' דבריו הם עד זמן הגשם וכדברי ת"ק וזמן הגשם הוי רביעה שנייה כדקתני בהך מתני' להדיא וכיון דזמן רביעה שניה משתנית בשנים יש לך שנה דהוי בי"ז ואיכא דבכ"ג ואיכא דר"ח כסליו לזה חזינן אי גשים בי"ז היינו זמן הגשם דשנה זו דנדר ואי לא גשים אמרי' לאו גשם זה דשנה זו וכן בכ"ג אבל בר"ח כסליו כבר כלו זמני הרביעה ואפילו לא ירדו מותר ומעתה אזדא לה השגת הראב"ד ומאי דכתב והוא שירדו מזמן רביעה שנייה מכ"ג במרחשון איכא למידק בהיכא דירדו גשמים בי"ז ואמאי לא והלא רביעה שנייה דשנה זו זהו זמנה ואמאי אינו מותר עד שירדו בכ"ג

ונראה כי לפום מאי דכתב הרמב"ם ז"ל בפירו' המשנה דפאה שכתבנו למעלה דגשם הבא קודם י"ז בחשון אינו מן הסתיו לזה הוצרך לפרש לומר דבעינן זמן שני של רביעה שנייה כדדייק לשון הנודר עד הגשמים דמשמע תרי זמנים כמ"ש רש"י התם בפי' המשנה ולהכי בעי עד שירדו בכ"ג בחשון דבזה הוחל נדרו שאמר עד הגשמים פירוש עד שירדו הגשמים בגבול שני של רביעה שנייה. עוד מופת חותך לדברי הרמב"ם דהנודר עד הגשמים עד שירדו בכ"ג בחשון ממה דקאמר הש"ס הכא בסוגיין בשלמא א' וג' כו' אלא שניה למאי ומשני ר' זירא לנדרים כו' וקשה מאי קפריך תלמודא אלא שניה למאי וכי נעלמות הם ד' משניות א' דנדרים וא' דשביעית וא' דפיאה וא' דקמא דבכולהו קתני עד שתרד רביעה שנייה וא"כ אדרבה הא דרביעה שנייה איצטריך לאשמועינן זמנה טפי מרביעה א' ושנייה ותו קשה דהני אמוראי במאי פליגי דחד אמר לנדרים כו' וכפי האמת למתרץ הא' קשה יותר אמאי לא אמר לכולהו מתנייתא לנדרים ולזתים וכו'. אלא ודאי דפירו' הסוגיא הכי הוא דמאי דקתני בדברי תנאי רביעה א' וב' וג' כולהו זמני רביעה שנייה נינהו כדברי הרמב"ם דבכירה ובינונית ואפילה קאמרי והשתא פריך שפיר שנייה למאי פי' זמן הבינונית דקתני למאי והגם דקתני בד' מתנייתא שנייה אפילו דפירושה הוי מזמן הבכירה דגם זו נקראת רביעה שנייה ומשם ואילך כבר חל זמן רביעה שנייה אם כן זמן הבינונית דקתני בברייתא לכולהו תנאי למאי ואתא ר' זירא ואמר לנדרים פירושה דהנודר עד הגשמים בעינן עד שיעבור זמן שני זמני רביעה שנייה א' בכירה וא' בינונית ולהכי קמ"ל זמן הבינונית ומייתי מתני' דקתני בנדרים הנודר עד הגשמים עד שתרד רביעה שנייה ומדקתני גשמים לשון רבים משמע וכמ"ש שם רש"י והרא"ש ז"ל דבעינן זמן שני של רביעה שנייה. ולהכי קמ"ל תנא זמן ב' של רביעה שנייה שהוא של שנה הבינונית לומר דזה הוא זמן רביעה שנייה דקתני במתני' דנדרים דהגם דירדו גשמים בזמן הבכירה אסור עד זמן הבינונית ולדעת ר' זירא רביעה שנייה דקתני בשביעית ובפיאה ובברייתא דעשרה תנאים רביעה שנייה דקתני במתני' הוא זמן הבכירה. ואתא רב זביד ואמר לזתים פירוש דלזתים אינו מותר בעה"ב בשל עניים עד שתרד רביעה שנייה בזמן הבינוני שהוא כ"ג בחשון דסובר דבזמן הזה הוא דמסחו דעתייהו עניים מיניה ואפשר דמודה רב זביד בדרבי זירא נמי אבל לשבילי הרבים ולשביעית רביעה שנייה דקתני במתני' הוא זמן הבכירה. ואתא ר"פ ואמר לשבילי הרשות פי' דאמר בדעתו דלא מזיק הילוך לשבילים אלא מזמן רביעה